מתנה בשישי

מתנה בשישי: 500 שקלים לרשת קמדן אנד שוז

ספרו לנו מאילו נעליים לא תיפרדו לעולם ואולי תזכו ב-500 שקלים לרשת קמדן אנד שוז

מאת  | ‏ 11 מאי 2017

מתנה בשישי (צילום: אושרי תורתי)

מתנה בשישי (צילום: אושרי תורתי)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשות מלאות הסטייל של FF, והשבוע:

500 שקלים למימוש ברשת קמדן אנד שוז

כל שעליכן לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה -

מאילו נעליים לא תיפרדו לעולם?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
ניתן לממש בסניפי הרשת ובאתר

**הזוכה תיבחר מבין המגיבות לפוסט עד יום א', 14/5/17 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשר שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-500 שקלים למימוש ביריד ה-Dress Code היא לי, שסיפרה לנו מהן דרישות הלבוש הכי מוזרות במקום העבודה שלה: "לעבוד במפעל שלגונים יכול להישמע עבודה מתוקה ומרעננת במיוחד וזה אכן כך, עד לקוד הלבוש המטורף בעבודה: בכל יום שישי יש אצלנו במפעל קרנבל ארטיקים ללקוחות, שמצריך מאיתנו לחבוש תחפושת ארטיק ענקית מכף רגל ועד ראש…אני לא צריכה להוסיף כמה חם ביולי-אוגוסט, ואם זה לא מספיק אז יש מקסימום לקוחות, היום לא נגמר ואני בקושי נושמת מתחת לתחפושת הטילון התורנית. מה שמנחם זה שרוב הארטיקים במפעל הם בצבעים סימפטיים ורגועים, ואמנם אני נראית מגוחכת אבל בחצי קלאצ'. בשבוע שעבר הגיע תורי להתחפש לארטיק שים-פס: ממצח ועד אצבעות הרגליים חבשתי כולי את תחפושת הפסים בוורוד-לבן וכמובן שחוק מרפי הצטרף לחגיגה ושכחתי להביא את בגדי ההחלפה, כך שנאלצתי לחזור הביתה ברגל ולחטוף אינסוף מבטים וציחקוקים מאנשים שתהו למה נראה לי ששוב הגיע פורים כשרק הסתיים לו יום העצמאות. אוי לדרישות ההזויות האלו ואוי לכבוד העצמי".

  • 6 שנים לאחור, ביום בו שוחררתי בשעה טובה, טסתי מהבקום לחנות של מעצבת ישראלית בדיזנגוף, רכשתי שם נעליים שחלמתי עליהם כחיילת שצופה בהם מהאוטובוס בדרך לבסיס. הנעליים היו כל כך נעימות, עם לשונית בד מקסימה שנראית כמו ריפוד של ספה בארמון ורסאי. איתם גם צעדתי בחופה של אחותי, ומאז נועלת אותם בכספת שלי- בארון נעליים בפינה הסודית שלי, ומוציאה רק באירועים מיוחדים

    מאת: יפה |‏ 14 במאי 2017 | 11:59
  • נעלי באלרינה שחורות עם עקב קטנטן. הן קלאסיות ונצחיות כמו ג'קט ג'ינס או שמלה קטנה שחורה, הן נוחות כמו ענן או כמו טיסה במטוס של דונאלד טראמפ, הן מתאימות לכל דבר, כמו קטשופ…. יש לי אותן כבר כמעט 6 שנים, הן נראות חדשות בזכות צחצוחים וניקיונות סדירים. אני נוהגת איתן, יוצאת איתן, ותמיד כשאני טסה לחו"ל הן הדבר הראשון שאני יודעת בבטחה שאקח איתי.

    מאת: נטע |‏ 14 במאי 2017 | 11:38
  • לפני 11 שנים הייתי סוף כל סוף באמסטרדם, בסניף המהולל של חנות הנעליים janjansen לפתע אני קולטת על המדף העליון במחלקת ה-CLEARANCE עומדות להן זוג נעלי אוקספורד מ ה מ מ ו ת בצבע סגול-לילך. תווית המחיר לא הותירה מקום לספקות-690 ש"ח. הסתכלתי על המידה-בול! אלו גם היו הנעליים היחידות מהדוגמא הזו, בדיוק במידה שלי. אמנם המחיר היה היקר ביותר של פריט הנעלה שאי פעם נמצא אצלי בארון,אבל הרגשתי שהוא פשוט עמד וחיכה שאגיע מישראל לקטוף אותו. לקחתי, מדדתי, שילמתי ויצאתי. עד היום נראה חדש, לא השתנה בכלל, כל סתו אני חורשת עליו לפחות עד האביב ומקבלת אינסוף מחמאות ואנחות קנאה מכל עבר.יקר יקר אבל שווה כל שקל

    מאת: הדר |‏ 14 במאי 2017 | 11:18
  • הכל התחיל ביום בהיר אחד שהלכתי לי לשופניג בבירה התל אביבית במטרה לחפש זוג נעלי סטליסטו עם נוכחות בלתי מתפשרת לחתונה של אחותי. נכנסתי לאיזה חנות יד שניה מזדמנת,סרקתי בעיניי את כל הזוגות המהממים, ופתאום אני קולטת בזווית עיני נעלי עקב סטליסטו וינטג'ים מטריפים! אני מודדת ומתברר שעל הרגל הם אפילו יותר מהממים מאשר על שולחן העץ במרכז החנות ….. אני מסתכלת לתומי על המחיר ורואה שהמחיר הוא 50 שקלים!בעודי קורנת מאושר על שמצאתי זוג נעליים נחשק שכזה בין כל השמעטס שהיו שם,הלכתי למוכרת לבדוק שאכן זה המחיר ומתברר שהמחיר הוא 750 שקל(!!!) וזה היה טעות מה שכתוב וכו'…החלטתי להתעלות על הבאסה הענקית שהציפה אותי ועל מספר לא מבוטל של דמעות של אכזבה שלא הצלחתי להחזיק ולהתרכז בתחושת ה-"היי" הבלתי מוסברת מההתלהבות מהנעליים שלא נתקלים בזוג כזה בכל יום ופשוט לרכוש לי את זוג הנעליים הכי יקר ומהמם שקיים אצלי מאז בארון :)

    מאת: סיגל שאולי |‏ 14 במאי 2017 | 11:13
  • אין מצב ש-אבר אפרד מנעלי העקב השחורות הקלאסיות של ג'ימי צ'ו שעלו לי 500 דולר ש"פגשתי" לראשונה בחלון ראווה בכיכר המדינה לפני שלוש שנים והחלטתי ללכת עליהן(תרתי משמע) לפני חודשיים! בסוף החודש אני חוגגת סיום תואר בבית ספר לסיעוד שארך עם כמה וכמה הפסקות ואילוצים שמונה שנים תובעניות במיוחד במהלכן לבשתי הרבה מדים לבנים וראיתי הרבה אדום… לכל אורך התואר כולל הסטאז' חלמתי איך אני קונה לי במתנה לסיום הקורס את הנעליים האלה …לובשת את השמלה השחורה הקצרה הקלאסית… מפזרת את השיער החלק הארוך שלי שכל היום ארוז בגומייה הדוקה בכובע ניילון ונועלת את הפנטזייה הזו ערב בנות שובב…חצי פנטזייה חלומית כבר הגשמתי…נשאר רק להרים טלפון לקבוע לי ולבננות ערב…זה באמת החלק הקל…

    מאת: מור |‏ 14 במאי 2017 | 11:07
  • כשהייתי נערה הסתובבתי יום אחד עם אמי במתחם החנויות הקרוב לביתנו. באחת החנויות נתקלתי בנעלי עקב מטריפות מקטיפה בצבע קאמל… לא יודעת אפילו מאיפה הייתה לי התעוזה לבקש מאימא שתקנה לי אותו- לפני 15 שנה, מחיר נעל כזו היה כ- 600-700 שקלים וזה היה נחשב אפילו יותר מהיום ממש סופר סופר יקר!!מאחר ובדכ לא נהגתי לבקש שיקנו לי יצאנו עם הנעליים שמחות מרוצות ומרוששות מהחנות. בכל הזדמנות הייתי נועלת את הנעליים, מסתכלת במראה ומחזירה לקופסה… ולמעשה, בסופו של דבר.. לא נעלתי אותן עדיין אפילו לא פעם אחת אבל אין מצב שאני נפרדת מהן לעולם!!!

    מאת: סיגל מיכאל |‏ 14 במאי 2017 | 11:05
  • זוג הנעליים שאיתי לעד המיוחד הם זוג סנדלים שקניתי לכבוד החתונה של אחי לפני 6 שנים. לא היו לי עד אז נעליים מספיק יפות ואלגנטיות כדי ללכת איתן לאירוע כ"כ חשוב, והחיפוש אחריהן היה ארוך ומייגע. כבר חשבתי שהכל אבוד ושלא אמצא משהו מתאים, אבל ברגע שראיתי אותן בחנות ידעתי שהן נועדו במיוחד בשבילי- עדינות, יפות ונוחות- מי צריך יותר מזה. וכשהגיע יום האירוע, נוכחתי לדעת שהבחירה שלי אכן היתה נכונה- הן התאימו באופן מושלם לבגדים שלבשתי והכי חשוב שלא גרמו לי לכאבי רגליים בסיומו של הערב :)

    מאת: מורן |‏ 14 במאי 2017 | 11:03
  • הנעליים הכי מיוחדות שלי הן נעלי הבית הפרוותיות שלי שמעוצבות באופן מגניב ובעיקר קורע מצחוק של שקדי מרק!!! בחורף הקר הם יד ימיני-מחממות, נעימות, רכות, מלטפות , מפנקות והכי חשוב עושות לי חשק אמיתי לצאת מהפוך הממכר ולהכין מרק שטובע ב???שקדי מרק כמובן…

    בשבילי נעלי בית, כשמן כן הן: נעלים של בית.
    כי בית זה המקום שלי, המקום המוגן שלי, המקום בו אני יכולה להיות הכי אני.
    אולי זה עניין של חינוך, או אולי הרגל, אבל אצלנו בבית לא החיות הפרוותיות הלכו יחפות וגם אנחנו לא עם הנעלים בהן צעדנו כל היום בחוץ. בבית הלכנו רק בנעלי בית. לא כדי לא ללכלך את הבית, חלילה, אלא כדי להרגיש בנוח. לרדת מהעקבים, מהנעלים הלוחצות, לצאת מהמגפיים הצמודים ולעבור למשהו רך ונעים, להירגע מתלאות היום ולהתרווח בנעלי בית.
    ויש יותר מהמם מלסיים את היום בתוך שקדי מרק מערסלים???

    אכן כן, אני והם זה לנצח נצחים….

    מאת: לימור |‏ 14 במאי 2017 | 11:02
  • נעלי בית שקנו לי מסין, כל מיש רואה אותם תמיד צוחק עלי בגלל הצורה והצבעוניות (ורוד פוקסיה בעיקר) אבל מבחינתי הן נוחות ויפות אז לא אכפת לי , ממשיכה להנות מהן (:
    mors313@gmail.com

    מאת: מור |‏ 14 במאי 2017 | 10:13
  • בחינה שלי (לפני כ 28 שנה) קיבלתי מסבתי פרחה ז"ל נעלי בית ממרוקו ,הנעליים מהממות ביופיין צבע כחול עמוק עם רקמה יפה, הנעליים בשבילי הם סמל לחיים שאמורים להיות לי בהקמת בית : נוחות, פשטות, יופי, רכות , מעוגלות היכן שצריך ומחודדות במעט , נעליים הם מעבר לנעילה הם סיפור…..
    ככה ראיתי זאת ולכן לא נעלתי אותם , לשמור את ניקיונן ממדרכות החיים על מנת לזכור את העיקר.
    מקווה אני שאזכה לעביר את המסר לבנותיי כדי להבין את המציאות שבה אנחנו יכולים ליצור במו ידינו.

    מאת: נורית |‏ 14 במאי 2017 | 08:59
  • הנעליים שלא אפרד מהם לעולם הן נעלי הזכוכית הנוצצות של סינדרלה שקיבלתי מנסיך האגדות הפרטי שלי שכרע ברך ונעל לרגליי הרועדות מהתרגשות וזאת באחד מרגעי השיא של הצעת הנישואין מהאגדות בליווי צמוד של כרכרה בצורת דלעת, ארבעה סוסים לבנים,פיה טובה וכמובן נסיך החלומות האולטימטיבי שלי שגרם לסינדרלה המופתעת להגיד ללא היסוס כן…כן…כן אני מסכימה……וכמו באגדות הם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

    מאת: עליזה |‏ 13 במאי 2017 | 23:33
  • את הנעליים של הילדה
    כשהיא היתה בת 3 קנו לה מתנה
    מלונדון מגפיים של מליסה
    שעלו פאקינג 50 יורו
    מי שמכיר את הנעליים של מליסה
    יש להם ריח מתוק
    זה היחוד שלהן
    הן ממש ממש יפות ולמרות שהיא הכפילה
    את מידת הנעליים שלה אני עדיין שומר אותן
    הן בצבע ורוד מסטיק ועדיין מריחות כמו סוכריה
    מלא פעמים ביקשו קרובים להשאיל עבור הבנות שלהן ולא הסכמתי

    מאת: אבישי |‏ 13 במאי 2017 | 21:50
  • זה דיי סיפור טרגי

    מאת: רביד |‏ 13 במאי 2017 | 21:36
  • כשהייתי בת 16 עבדתי בחנות צילום , עבודה בפעם הראשונה בחיי .משכורת ראשונה קניתי לעצמי כפכפי "טבע נאות" שכל כך רציתי , כפכפים עם שתיי רצועות . נעלתי אותן במשך 3 שנים רצוף ולא יכולתי לזרוק אותן , כשהריתי לראשונה כולם המליצו לי שהכי נוח בהריון כפכפים של טבע , הלכתי לחנות לקנות כפכפים וריאתי שאת הדגם הזה עדיין מוכרים , החלטתי להוציא את הכפכפים שלי מגיל 16 ולנעול אותן בהריון , כמובן שבהריון השני כבר אי אפשר היה לנעול אותן אבל כמובן לזרוק אותן זה לא היה אפשרי .

    מאת: דורית אלבז |‏ 13 במאי 2017 | 21:09
  • כשהייתי נערה הייתי לומדת בחוג בלט, וכמו כל רקדנית, היה לי נעלי בובה ורודות שקניתי במיוחד לשיעורים, השנים עברו ואני כבר מזמן לא רוקדת, אבל אני עדיין שומרת את הנעליים בקופסא קטנה בחדר, ומאמינה שיום יבוא ואולי אני אחזור לרקוד..

    מאת: הדר |‏ 13 במאי 2017 | 20:58
  • אני לא אזרוק לעולם
    נעלי ספורט של נייקי
    מהסיבה שהסיפור מאחורי הקניה שלהם
    מצחיק ועצוב
    ב12 לינואר 2009 התחילו טפטופים של טילים אל איזור הדרום
    אני שהייתי בחודש תשיעי לא יחסתי לכך חשיבות והמשכתי כרגיל
    בערב החלטתי שאני הולכת לקנות נעלי ספורט כי הרגליים כבר ממש כואבות לי
    לקחתי את הקטן שלי שאז היה בן שנתיים והלכנו
    אני מגיעה לקניון המוכרת מעסיקה את הקטן ואני מודדת נעליים ופתאום אזעקה
    האזעקה הראשונה פה בעיר
    רצנו כמו משוגעים למקלט
    הקטן בידיים של המוכר ואני אחריהם
    במקלט ירדו לי המים
    ונכנסתי ללחץ אטומי
    הזמינו לי מדא ופינו אותי כשהקטן והמוכר איתי באמבולנס
    כל הזמן הזה הנעליים שמדדתי עדיין עליי
    ילדתי אחרי שעתיים
    והנעליים נשארו אצלי כמתנה + חליפה לתינוק של נייקי
    עד היום שאני נועלת אותן אני מוצפת התרגשות

    מאת: אודליה |‏ 13 במאי 2017 | 19:19
  • נעליי הבלט הראשונות שלי , בגיל 3 קיבלתי את זוג נעליי הבלט הראשונות שלי לאחר שהבטחתי שלא אפספס שום שיעור בחוג בלט. מאז המשכתי לרקוד במשך 10 שנים, ועד היום אני לא מסוגלת לזרוק אותן .

    מאת: טל |‏ 13 במאי 2017 | 16:18
  • זה ישמע קצת טיפשי ואני האחרונה להאמין באמונות טפלות אבל יש לי זוג אולסטאר עוד מהתיכון שאני משוכנעת שיש בהן קסם, ביום שקניתי את הנעליים האלו פגשתי את החברה הכי טובה שלי, לבשתי אותן כשפגשתי את בעלי לעתיד, שמתי אותן בטיול שבו הוא הציע לי נישואים ויש לי הרגשה שבקרוב אני אצטרך לשים אותן שוב בשביל לספר חדשות טובות שמתבשלות להן

    מאת: מאיה |‏ 13 במאי 2017 | 13:16
  • הנעליים שלא אפרד מהם לעולם הן הנעליים שקבלתי מתנה מבעלי ביום ההולדת הראשון שלי. הוא הכין לי משחק של חפש את המטמון ברחבי תל אביב הכולל יום פינוק ( מספרה , קניית בגדים ונעליים). קניתי זוג אחד ממש יקר ( על חשבנו ו). ומאז לא זרקתי אותן … זה היה לפני 12 שנים !

    מאת: רעות אדם |‏ 13 במאי 2017 | 09:03
  • לפני 30 שנה ילדתי את ביתי הבכורה ,הייתי במצב של דיכאון (לא ממנה) פשוט ההורמונים השתלטו עלי ,מצב הרוח שלי השתנה כשאחת הדודות שלי שבאה לבקר אותי ,הביאה לי מתנה פשוטה מאוד אבל מה שהיא כתבה נשמר בליבי עד היום ,היא קנתה זוג נעליים קטנות שתולים במכונית וציטטה פסוק מהתנך,
    " אל אשר תלכי אלך ,ובאשר תליני אלין,"
    מרגש עד דמעות ,מצב רוחי השתנה לגמרי
    ו החיבור ביני לבין ביתי עד היום הוא מיוחד במינו
    הנעליים שמורות אצלי בקופסא מיוחדת לנצח נצחים.

    מאת: מירה |‏ 13 במאי 2017 | 08:47
  • אני לעולם לא אפרד מהנעליים הראשונות של הבן שלי שהיום כבר בן שלוש-הם מקולפות ולא ניתנות לנעילה, אבל יש לי אליהם סימפטיה ורגש בלתי ניתנים להסבר ובכל פעם שאני מציצה עליהם מציף אותי רגש עז !!! אני מתכננת לתת לו אותם במתנה יחד עם החיתול והבקבוק הראשון שלו כשיהיה בן 18 !!

    מאת: ליאור |‏ 13 במאי 2017 | 08:36
  • נעלי הבית הנוחות והחמות שמלוות אותי עוד מימי התיכון… נעלי ״קיפי״ אפורות שאני דוחפת לתוכן את הרגל כמו כפכף. כבר קצת בלויות וישנות אבל הכי תחושה של בית ורוגע!

    מאת: טלי לוי |‏ 12 במאי 2017 | 23:57
  • יש לי נעלים קטנות קטנות של בני בכורי היקר שהוא היום בן 20 שנולד לאחר מספר הפלות ובסבל נוראי שחוויתי.שמרתי אותם ובבוא העת אעביר לו אותן למשמרת שיראה לילדיו.כל מי שרוצה משהו שיעזור לעצמו להגשים זאת ולא לוותר ובסוף יהיה טוב.שבת שלום לכולם

    מאת: שרה |‏ 12 במאי 2017 | 22:56
  • לפני 7-8 שנים ההורים שלי היו בניו יורק. אמא שלי (המהממת) רכשה לי זוג סנדלי סטילטו משגעות של מנולו במכירה מיוחדת (יודעת את אהבתי לקארי בראדשו). הן היו בדיוק במידה שלי וכאילו חיכו רק בשבילי (לטענתה).
    בקיצור, ברגע שקיבלתי אותן הייתה אהבה ממבט ראשון והיה ברור שהקשר יהיה ארוך.
    הסיפור נגמר ביני לבין נעלי המנולו שלי אחרי פעם אחת שנעלתי אותן. הבנתי ש- It's not meant to be ושמרתי אותן עטופות בארון עם לב שבור לרסיסים, עד עצם היום הזה
    נועה
    Noaamosi123@gmail.com

    מאת: נועה |‏ 12 במאי 2017 | 22:25
  • זוג מגפי בוקרים מעור חום של BCBG שקניתי בניו יורק באחד מבתי הכלבו הגדולים.
    נעלתי אותם פעמים ספורות.
    אחרי הלידות כבר לא עלו עליי יותר.
    אבל הם פשוט יפות ואני כל כך אוהבת אותם שאני לא מסוגלת למסור ובטח לא לזרוק.
    נראות כמו חדשות.

    מאת: אדוה |‏ 12 במאי 2017 | 22:22
  • נעלי בובה שחורות שטוחות.

    מאת: סיגלית |‏ 12 במאי 2017 | 20:28
  • נעלי עקב פרחוניות שהלכתי איתן יום אחד למסעדה וישבו קבוצת אנשים והסתכלו עליי ועל חברותיי. ואז קרה הדבר הכי מפדח שיכול לקרות. התעקמה לי הרגל ונפלתי.. כן, כן, זה ממש ממש הצחיק אותם.
    אני הלכתי נבוכה ומפודחת כשאני יודעת שיותר לא אלבש את הנעל הזאת.
    הנעליים מושלמות, לא אלבש אותן אבל בהחלט לא אפרד מהן לעולם.

    מאת: קרן |‏ 12 במאי 2017 | 19:27
  • הנעליים שלא אזרוק לעולם הן סנדלים שקניתי במיוחד לראיון קבלה לבית ספר לרפואה. מצאתי אותם בתל אביב והרגשתי שהם הולכים להביא לי מזל ולעזור לי לשדר מספיק ביטחון בסיטואציה המלחיצה הזאת. לא מצאתי עוד הרבה הזדמנויות לנעול אותם, אבל אני אשמור אותם בשביל הזיכרון והתקווה שיביאו לי מזל גם פעם הבאה שאנעל אותם, בדיוק כמו פעם קודמת.

    מאת: מיטל |‏ 12 במאי 2017 | 19:12
  • הנעל שלא אפרד ממנה היא נעלי ההרים שלי, נעלי הטיולים שקניתי לשנת שירות שעשיתי בחברה להגנת הטבע באילת לפני 9 שנים.. הנעליים צעדו איתי את כל הרי אילת ומקומות נוספים בארץ, עשו איתי אלפי קילומטרים, עברו איתי אינספור טיולים, הן שימשו אותי בכל מסלול ומסלול, ראו איתי נופים עוצרי נשימה, חוו איתי יחד הרבה רגעים יפים והיו גם רגעים שהן תמכו בי כדי שלא אחליק במסלולים..
    אז גם אחרי 9 שנים שכבר איני מטיילת ואיני נועלת נעלי הרים הן תמיד יישארו אצלי בארון ויסתכלו עלי בכל בכל בוקר שאני בוחרת נעל לעבודה. אלו בהחלט נעליים שלא אצליח להיפרד מהן.

    מאת: עמית |‏ 12 במאי 2017 | 18:55
  • אני לעולם לא אזרוק את נעלי הכלה היפות בתבל שהיו שייכות לאמא שלי. נעלי שפיץ בצבע שנהב עם עקב קטן ושיקי בטירוף. מאז שאני ילדה אני שומעת את סיפור הנעליים. איך מצאה אותם בפריז שהייתה רק בת 17, איך היא מייד ידעה שהיא תתחתן איתן למרות שלא ידעה עוד מי יהיה החתן ואיך היא שכנעה את הדודה שאירחה אותה להשתתף בקנייה שלהן כי הן היו יקרות בטירוף!!! היה לאמא ממש ממש חשוב שאני, הבכורה, רנעל את הנעליים המדוברות ביום חתונתי. אלא שאני במקום להיות ילדה טובה העדפתי להיות "מעודכנת" וכיוון שבאותם ימים נעלי שפיץ לא היו אופנתיות כלל בחרתי בנעלי פלטפורמה מזעזעות על פני הנעליים של אמא. הימים חלפו ונעלי השפיץ חזרו לאופנה אבל אני כבר הייתי אחרי לידות והרגליים שלי כבר לא הצליחו להשתחל אליהן (גם לא בכוח). אז למרות שהן לא שימושיות עבורי, הרהורי החרטה ורגשות האשם לא מרפים וכנראה שהן לנצח יצברו אבק בארוני.

    מאת: הדס חג'ג |‏ 12 במאי 2017 | 18:38
  • נעלי העקב הראשונות שלי.
    קניתי אותן לכבוד החתונה של אחי, שחזר בתשובה אחרי טיול בהודו יחד עם מי שלימים נהייתה אישתו.
    אנחנו בית מאוד מאוד מאוד רחוק מהדת , שלא נאמר אתאיסטי, וכשאחי חזר בתשובה אבא היה שבור לב. החתונה הזו (על אף שהייתה רחוקה ממה שאנחנו מכירים) הייתה רגע של אור באותה תקופה כי ליום שלם כולם היו מרוכזים בשמחה של האירוע, של החתן והכלה והאחדות של המשפחה.
    ** מיותר לציין שהייתי חייבת לעשות כל מאמץ להראות מליון דולר ואיכשהו מצאתי את עצמי בכיתה ט' קונה סנדלי עקב שחורים של ניין ווסט**
    10 ס"מ כואבים ודקיקים, אבל מי שם לב.. החתונה הייתה מושלמת .

    את הנעליים אני כבר לא יכולה לנעול, הן לוחצות ושחוקות וצרות מדי בשביל הרגל הפלטפוסית שלי אבל כל שנה כשאני מסדרת את הארון ומוצאת אותן אני לא יכולה שלא לנסות לנעול אותן ולהיזכר איך הלכתי בעקימות קלה בחתונה המדהימה של אחי עם נעלי העקב הראשונות שלי.

    מאת: הילה |‏ 12 במאי 2017 | 18:33
  • נורא רציתי סנדלי חופשה,כאלה שהולכים נהדר עם שמלת סטרפלס אוורירית וכובע רחב שוליים,
    חלמתי עליהם בלילה, בהיתי בחלונות ראווה ואפילו לא התביישתי לשאול עוברות אורח . הכל כדי למצוא את הזוג המיועד!
    כשביקרתי את אחי במילאנו,מצאתי אותם,נפלאים,נהדרים,סנדלים לבנים עם פפיון גדול ומריחים כמעט כמו חופשה במלדיבים.
    כמובן שרכשתי אותם במהירות ובגלל שהיו לבנים שמרתי עליהם בקנאות יתר.
    כיאה לכל נעל חופשתית הם שכחו עם הזמן,
    אבל אז הגיע היום,חופשה משפחתית באילת,המון שמש והמון ילדים.
    הייתי נראת מעולה,עם השמלה הפירחונית שלי והסנדלים החדשים,קטפתי המון מחמאות!
    ישבנו לאכול במסעדה חביבה ואחייניתי החמודה התיישבה לידי וניסתה לפנות את השולחן לעוד מנות שהיו אמורות להגיע. הרימה עוד צלחת ועוד אחת,הזיזה מפה לשם ובשניה,באמת בשניה כל תכולת הצלחת שלה (פסטה שמנת עם פיטריות ובטטה) הייתה על רגל ימין שלי.
    מה לא ניסיתי,כביסות,מלח ושלל תרופות סבתא,
    שום דבר לא עזר.
    נותרתי עם זוג סנדלים מהממים וכתם עיקש שמסרב לזוז.
    עברו כבר 3 שנים והם עדיין אצלי,לפעמים אני חולמת למצוא את אותו הפפיון הלבן..

    מאת: Liad |‏ 12 במאי 2017 | 18:27
  • נעליים אורטופדיות שקניתי להריון הראשוןשל הבן שלי. מאז אצלי 5 שנים ומשמשוות לשטיפת הבבית

    מאת: יסמין עמרם |‏ 12 במאי 2017 | 18:10
  • ביום הולדת 16 קיבלתי מהחברה הכי טובה שלי נעלי אולסטאר ורודות ומושלמות. עם הזמן הצבע דהה לגמרי אבל זה רק הפך אותן ליותר יפות ומיוחדות. ככל שהן התלכלכו והתיישנו להן כך אהבתי אותן יותר והמשכתי לנעול אותן בכל פעם שהייתי במוד "מגניב". השנה חגגתי 30 ואותה חברה מדהימה קנתה לי זוג זהה חדש ובוהק להפליא. הערכתי את המחווה מאוד אבל הסברתי לה שהנעליים הישנות הן בדיוק כמו החברות שלנו- נכון שפעם הן היו יותר נוצצות ונעלתי אותן בעיקר להופעות של אביב גפן והיהודים ולא כמו היום שאני נועלת אותן לאסוף את הקטנה מהגן, אבל היי 14 שנה והן עוד פה. לא הולכות לשום מקום, כמונו!!! עם טיעון כזה היא לא יכלה עוד להחביא ממני את פתק ההחלפה :)

    מאת: נטע |‏ 12 במאי 2017 | 16:33
  • הנעליים של החתונה שלי…חייבת להתסכל עליהן כל יום ולזכור למה לא כדאי לי להתחתן שוב גרושה באושר חחחח…

    מאת: ימית פרץ |‏ 12 במאי 2017 | 15:51
  • בגיל העשרה מאוד רציתי נעלי עקב שחורות, קלאסיות. קצת קינאתי בנשים שכבר היה להן לאן לנעול נעליים כאלה, ולי לא באמת היתה סיבה לרכישה שכזו מלבד "בא לי.".
    לקראת בר מצווה של קרוב משפחה, כשהייתי בת 16, דודה שלי לקחה אותי לחנות נעליים ומצאתי שם את ה-נעל. שחורה, נקייה, קלאסית, עם רצועה קטנה לתמיכה והכי חשוב – עקב גבוה אבל סופר-נוח! והיא מתאימה לכל בגד.
    היום אני בת 26, הנעל נראית כמו חדשה ואני נועלת אותה בכל הזדמנות ותמיד מקבלת מחמאות :)

    מאת: ליאור |‏ 12 במאי 2017 | 15:45
  • לפני שנתיים בערך קניתי מגפיים של חברת איירון פיסט. מדובר במגפיים טבעוניות בצבע שחור, עם דוגמא של שפתיים לאורך כל הנעל וצמד המילים bite me כתובות בענק על המגפיים. הם לא רק מהממים, יש להם גם אמירה וגישה. קיבלתי עליהם אין ספור מחמאות, אפילו מאישה זרה ברחוב שאמרה לי שבחיים לא ראתה נעליים כאלה ושמדובר בתופעה אופנתית חדשה. חרשתי על הנעליים כל כך שהן כבר שחוקות ומתקרבות לסיום חייהן. אני עדיין מתקשה להיפרד ולא מסוגלת לזרוק אותן. הן לגמרי אני, ואיך זורקים משהו שהוא אני?
    anat.sek@hotmail.com

    מאת: ענת |‏ 12 במאי 2017 | 15:27
  • גיל ההתבגרות הוא גיל של הרבה ניסיונות וניסויים…
    חלק מהניסיונות שלי כללו גיבוש חוש אופנתי, עם הרבה טעויות בדרך :)
    בכיתה י"א החלטתי להיות מקורית וקניתי צבעים מיוחדים לצביעה על בדים ונעליים.
    רוב הניסויים בוצעו על חולצות, היו כמה ניסיונות על מכנסיים, וניסיון אחד בוצע על זוג נעליים.
    לא יצירה של ואן גוך, כמובן, סה"כ איורים של פרחים בשילוב שורה מimagine של ג'ון לנון, אבל עדיין יש להם מקום של כבוד בעליית הגג של ההורים שלי…

    מאת: שיר |‏ 12 במאי 2017 | 14:40
  • כשהייתי ממש קטנה, אולי בת שנה, קנו לי נעלי מוקסין בצבע חום עם חרוזים צבעוניים. לא ברור למה אבל כנראה שזו הייתה האופנה.
    הנעליים, שכמובן אינן בשימוש מאז, עדיין אצלי וכנראה שתמיד יהיו איתי. הצעדים הראשונים שלי היו בהן, הצלחה ראשונה של צעד ראשון. מאז היו עוד הרבה צעדים והרבה הצלחות. גם נפילות אבל תמיד קמים על הרגליים. לעוד הרבה צעדים מוצלחים…

    מאת: אפרת כספי |‏ 12 במאי 2017 | 14:15
  • האמת שאני אף פעם לא זורקת נעליים עד שהן לא מתפרקות או מתפוררות. אבל יש לי בארון זוג מגפיים בצבע ורוד בהיר שכל פעם שאני נועלת אותן הן מעלות חיוך על שפתיי כי בפעם הראשונה שבני הצעיר ראה אותן הוא אמר שיש לי מגפיים בצבע מילקשייק תות…
    זה היה כל כך מצחיק כשהוא אמר את זה שאני כל פעם נזכרת בזה מחדש כשאני נועלת את המגפיים האלה.

    מאת: תמי |‏ 12 במאי 2017 | 13:55
  • נעלי עקב הראשונות שלי שבעלי קנה לי לפני 15 שנים אז הוא היה חבר שלי
    הנעלים נקנו בחנות של נין ווסט בקניון ארנה
    אלו נעלים יפות עם סיפור יפה ולכן יהוי איתי לעולם

    מאת: אסתי ביברפלד |‏ 12 במאי 2017 | 13:40
  • בעוד כולם לעולם לא יזרקו נעל עקב מתוחכמת או סנדל זוהר ומגניב אני לעולם לא אזרוק את כפכפי הקרוקס שלי כן כן כפכפי קרוקס קלאסיות בצבע ורוד שהיו לכולם אי שם ואז נהפכו למפגע אופנתי. אז אני לא אחת שלא אוהבת להתלבש- אוהבת ואפילו מאד ועל קיומם של כפכפי הקרוקס שלי אפילו חברותיי הקרובות לא יודעות. אז למה אני שומרת אותם? כי הם ממש נוחות וקלות ובעיקר כי יש בהם משהו מנחם, משהו תמים וילדותי. אין יותר כיף מלשים אותם אחרי יום קשה, ארוך ומבאס ולנוח עם איזה ארוחת home-made טובה. אה, וגם ממש קשה להחליק איתם, בואו נגיד שהם גם הצילו את היד שלי משבירה לפחות 5 פעמים.

    מאת: עדי |‏ 12 במאי 2017 | 13:36
  • הנעל שלא אסכים להפטר ממנה לעולם היא בעצם זוג נעלי הבלט שלי, בגיל 6 אני רקדתי בלט .. היום אני כבר בת17 ועד עכשיו אני לא מסכימה להעיף אותן ..יש לי ערך מיוחד אליהם והם עדין אצלי במדף הכבוד בארון הנעליים

    מאת: מריה ארנה |‏ 12 במאי 2017 | 13:31
  • לא אפסיק ללכת יחפה
    הכי נוח שיש..

    מאת: דנה כהנים |‏ 12 במאי 2017 | 13:19
  • זוג סנדליים גבוהות של STEVE MADDEN שתמיד!! כשאני נועלת אותן אני מקבלת שלל מחמאות. מתאימות ביותר לאירועים ולפעמים גם לעבודה, בגלל שילוב הקש בסוליה

    מאת: ציפי |‏ 12 במאי 2017 | 13:01
  • עם כל הכבוד לסנדלי עקב סטילטו שלי, לנעל פפיון שקניתי ולבשתי אולי פעם אחת, לסניקרס שמתחלפות אצלי אחת ל2 עונות ואפילו לכפכפי havayanas הנצחיות שלי בצבע זהב נחושת… הנעלים היחידות שלא החלפתי במשך שנים ותמיד אחזור אליהן כל חורף לא משנה מה……
    הן נעלי הבית קיפי שמלוות אותי שנים באהבה

    מאת: נוקה |‏ 12 במאי 2017 | 11:28
  • טוב… נעלי העקב הראשונות שקניתי לעצמי לכבוד יום העבודה הראשון שלי ומאז לא יורדת מעקבים!!
    בתור ילדה שכל היום נעלה את נעלי העקב של אמא שלה ברגע הראשון שכבר הייתי מספיק בוגרת לנעלי עקב משלי הלכתי לחנות יוקרתי לנעליים ובחרתי את נעלי העקב שלי ומאז אני שומרת עליהם כבר כמעט 20 שנה וגם אם אני כבר לא נועלת אותן הן תמיד מחממים לי את הלב ברגע נוסטלגי…

    מאת: אשרף יפית |‏ 12 במאי 2017 | 10:11
  • דווקא הנעליים של הקטן שלי
    נעלי פרווה הולנדיות
    שממש לא עולות עליו
    אבל קשה לי לזרוק אותן
    כשהוא היה בן שנתיים טסנו להולנד
    והיינו בחנות מזכרות
    הוא ניגש למדף
    לקח אותן, ישב
    חלץ את הנעליים שלו
    ונעל אותן
    אני שילמתי 40 יורו
    ויצאנו מהחנות
    כל הטיול הרמנו אותו
    כי אי אפשר להסתובב ברחובות עם נעלי פרווה
    והוא לא הסכים לחלוץ אותן
    גם כשהגענו לארץ הלך איתן לגן
    אז היינו מביאים לו נעלי ספורט בתיק
    וכל היום הוא היה מסתובב איתן
    וביציאה לחצר הגננת
    ** שיש לה יותר סמכות ממני כנראה
    היתה מחליפה לו לנעלי ספורט ;-)

    מאת: אודי |‏ 12 במאי 2017 | 09:28
  • הנעליים שלא אפרד מהן לעולם
    דר מרטינס בצבע אדום לקה!!
    גבוהות שרכשתי שהייתי תלמידת תיכון
    היום 12 שנים אחרי
    אני עדיין נועלת אותן מדי פעם
    הן נראות חדשות ותמיד תמיד אקבל מחמאות
    מתלהבים מהן כל פעם מחדש
    ואני נראית קולית כשאני נועלת אותן

    מאת: אודליה |‏ 12 במאי 2017 | 09:21
  • לפני 3 שנים חברותיי ואני הלכנו לקורס עיצוב נעליים ב"גילדה". את האמת בתחילה חששתי ולא כל כך התלהבתי כי לא חשבתי שיש לי את זה , אבל כשראיתי את המוצר הסופי הייתי סופר גאה בעצמי . חברות שלי כבר מזמן זרקו את הנעליים שלהן ואילו אני עדיין נועלת אותן מדי פעם וממשיכה להתגאות בעיצוב שלי .אין מצב שאני זורקת אותן לפח . ברגע שלא ניתן יהיה לנעול אותן יותר אני אמסגר אותן ואתלה על הקיר כדי שהילדים והנכדים שלי יראו ויתגאו בי .

    מאת: אודליה |‏ 12 במאי 2017 | 09:15
  • היי קוראים לי יעל…יש זוג נעליים אחד שמאוד קשה לי להיפרד מהם….והן זוג נעלי אולסטאר לבנות נמוכות…כל פעם שהם מתלכלכות לי אני ישר מנקה אותם. יש לי רגישות לנעליים האלו…ועוד מעט אני יצטרך לזרוק אותם כי כבר עוד שנייה ממש הרוסות…ואני יצטרך לקנות חדש….
    מאשרת קראתי את התקנון
    Hgkakd156@gmail.com

    מאת: יעל שלג |‏ 12 במאי 2017 | 08:17
  • הנעליים שבחיים לא אפרד מהם הם נעלי העקב הראשונות שקניתי לעצמי ליום העבודה הראשון שלי… בתור מי שתמיד חלמה ללכת בנעלי עקב וכילדה תמיד נעלתי את הנעלי עקב של אמא אז בהזדמנות הראשונה שבגרתי רכשתי לי זוג נעלי עקב משלי ומאז לא יורדת מהעקבים והנעליים ההם עדין שמורות אצלי כנוסטלגייה יפה…

    מאת: אשרף יפית |‏ 12 במאי 2017 | 07:39
  • לפני חצי שנה התחתנתי ורציתי נורא לנעול את נעלי הלותנה של אמא שלי. מדובר בנעלי וינטאג מלפני 35 שנה, נעלי סירה לבנות עם מפתח "וי" שהוא הכי מהמם והכי אופנתי עכשיו, הן עשויות מעור איטלקי משובח ונשמרו בצורה הטובה ביותר. הבעיה, הן קטנות לי במידה וחצי (שלא נאמר 2 מידות). לא התייאשתי ולקחתי אותן ל8 סנדלרים שונים שיעשו הרחבה, ונעלתי אותן חודש בבית כדי להתרגל. במרוב שרציתי לנעול אותן שיקרתי לעצמי שהן נוחות לי ונעלתי אותן לחתונה. מרוב התרגשות (וטיפשות) החברה הכי טובה שלי ואני שכחנו להביא את הזוג הנוסף שקניתי. כמעט כל החתונה נעלתי אותן (כי לא רציתי לעבור לכפכפי אצבע פשוטות שהיו החלופה היחידה) וכאב לי ברמות שלא הצלחתי ללכת חודש אחרי.
    למרות כל הסיפור הזה, אני בחיים לא אזרוק אותן.
    מי יודע, אולי הבת שלי תהיה במידה של אמא שלי? ;)

    מאת: מיה |‏ 12 במאי 2017 | 06:43
  • לפני חצי שנה התחתנתי ורציתי ללבוש לחתונה את נעלי החתונה של אימי. מדובר בנעלי סירה וינטאג מלפני 35 שנים, עם מפתח "וי" שהוא הכי מהמם ואופנתי. נעלים מעור איטלקי משובח שנשמרו הצורה הטובה ביותר. הבעיה, הן קטנות לי במידה וחצי (שלא נאמר 2 מידות). לא התייאשתי, ולקחתי אותן ל8 סנדלרים שונים להרחבה, אך לשווא. הן עדין היו קטנות. הייתי כול כך חדורת מטרה, שנעלתי אותן בבית חודש לפני למרות שכאב לי ברמות.
    בסוף, סיפרתי לעצמי שהן נוחות לי ונעלתי אותן לחתונה, ומרוב התרגשות (וטיפשות) אני והחברה הכי טובה שלי שכחנו להביא את הנעליים השניות שקניתי. נעלתי אותן כמעט כל החתונה (כי לא רציתי לשים כפכפי אצבע מעפנות שהיו האלטרנטיבה היחידה) וסבלתי סבל איום ברמה שלא הצלחתי ללכת חודש.
    למרות שסבלתי ככה אני הכי מחוברת לנעלים האלה ובחיים בחיים לא אזרוק אותן.
    אולי הבת שלי תהיה במידה של אמא שלי? ;).

    מאת: מיה |‏ 12 במאי 2017 | 06:26

השאירו תגובה