המעיל שגרם לי להתאהב
כמו בין אנשים, גם בעניינים שבין אדם לבגדיו, כימיה טובה היא סוד הקסם | שירה ברויאר מצאה את המעיל המושלם וידעה מיד שהוא הוא האחד
6 שנים הייתי מאוהבת באותו מעיל. בכל פעם שלבשתי אותו ויצאתי לרחוב התחיל להתנגן בי שירו היפיפה של מלקולם מקלארן "ג'אז איז פאריס": "I wore black on St-Germain de prés", שר מק'לרן… קולה הסקסי של קתרין דנב לוחש הבטחה לנשיקות במקומות נסתרים… ואני פוסעת מוגנת במעילי השחור והנהדר, מודה לאלוהי הקניות הנבונות, מרגישה פריס, מרגישה הכי אני.
כי יש מין זיווגים כאלה בן אדם למעילו או למגפיו שהם פשוט מתאימים בול. ילדים מבינים את זה באינסטינקט. בתי הייתה בת 4, כשקיבלה במתנה שמלה מבד גולש בירוק-בורדו-כחול, מנוקד פרחים קטנים לבנים וסירבה מאז ללבוש כל בגד אחר. "שמלת החורף" נלבשה בכל בוקר וכובסה בכל ערב במשך חודשים רבים ועד היום היא שמורה בארגז ה"בגדים היקרים ללבי שלעולם לא אתן" לצד "שמיכי" וחברים נוספים.
יש בגדים כאלה, או נעליים, שהופכים לעוגן. לאי של ביטחון ויציבות, גם בארון הפנימי, לא רק בזה שמכיל את בגדינו. כשאנחנו לובשים אותם אנחנו יותר מדייקים עם עצמנו. ברורים לעצמנו. הם בני הלוויה הנאמנים לנו לתקופה מסוימת וכשהם מסיימים את חייהם הם הופכים לפריטים מיתולוגיים באודיסאה הפנימית שלנו.
| שווה כל אגורה |
כזה היה מעילי השחור והנאמן. קניתי אותו אחרי שהפנמתי שיש חורף בישראל והוא קר גם אם קצר וצריך מעיל טוב למרות שנהוג להתעלם כאן מהצורך הזה. כמעט אף מעצב מקומי לא טורח לייצר מעיל רציני והחברות המייבאות קולקציות מחו"ל נוטות לדלג על יבוא מבחר מעילים מספק וחבל. מעיל צמר טוב הוא השקעה מעולה.
את מעילי האהוב מצאתי לפני 6 שנים ב-"ונדום סטודיו" בגן העיר. צמרירי ורך. מחויט ללא דופי אבל גם גמיש. קלאסי אבל עם שיק. תווית "הוגו" האדימה מולי, איכות גרמנית מעוררת יראה נגלתה בכל תפר וחוט. רכיסה כפולה, כיסים שטוחים מקדימה ועוד שניים בצדדים ובטנת סאטן שחורה עם פס גימור אדום. יפה מבחוץ וגם מבפנים. מדדתי וידעתי: זהו זה. מאז, בכל חורף, בארץ וגם בחו"ל, הצטיין מעילי במילוי תפקידו. הוא היה נהדר עם ג'ינס ומגפיים, מקסים עם שמלה ועקבים, תמיד חם ועוטף. שווה כל שקל שעלה. גיליתי בזכותו שאני אישה של מעיל אחד. לא פזלתי לצדדים, לא חיפשתי תחליפים. איכותו יוצאת הדופן אפשרה כינון יחסים ארוכי טווח, פשטותו האלגנטית התאימה אותו לבגדים רבים נוספים וצבעו השחור הפך אותו לעל זמני.
| חבר חדש מצטרף למשפחה |
לכך מתכוונים כשאומרים על בגד שיש לו אורך נשימה, אמרתי לעצמי עם כל חורף שעבר. לפעמים אפשר לזהות מיד את הפוטנציאל אבל לפעמים עומק הקשר מתגלה במלוא עוצמתו רק עם חלוף הזמן. והזמן החולף, לא פסח גם על מעילי הקשיש ובשלהי החורף שעבר, עת חזר שוב מניקוי והוא כבר מעט שחוק בקצוות, החלטתי למצוא לו אח. ידעתי שלא בקלות אוכל להניח את ידי שוב על מעיל שכזה וחיכיתי לרגע המתאים. כשהזדמן לי בקיץ האחרון לבקר יום אחד בפרנקפורט, מיהרתי לעבר בית הכלבו המצטיין בעיר, עליתי לקומת הנשים, הגעתי לבוטיק "הוגו" ומיד ידעתי שמצאתי. גם הוא שחור וצמרירי, גם הוא נראה כה איכותי, עם רכיסה רגילה, מעט יותר ארוך וכמו אהוב או חבר נאמן גם הוא אמין ורציני, מגונן וחם.
האם נוכל לראות תמונות של הותיר והחדש כדי לסבר את העין? (:
מאת: מורן | 16 בנובמבר 2011 | 16:01מקסים כתמיד, אינטיליגנטי ומדויק וכרגיל עושה חשק לעוד. כתבי לנו יותר שירה!!!
מאת: קוראת נאמנה | 14 בנובמבר 2011 | 14:16