זוגיות יציבה עם ארון הבגדים

•  
•  
•  

פטי סמית' על עטיפת האלבום "Horses"

יש תיאורים שנחרתים בזיכרון. כזה היה התיאור של חברה שביקשתי ממנה לתאר אדם עם סגנון אישי מעורר השראה. היא בחרה בחבר יווני יקר, צייר בעל אישיות כובשת ולב רחב, אותו פגשה בתקופות שונות במקומות שונים בעולם. "לכל מקום הוא היה מגיע עם מזוודה קטנה. היו לו מעט בגדים אבל הרבה סטייל. מכנסיים של ארמני, מוכתמות מעט בשאריות צבע, חולצה של הוגו בוס ומוקסינים נהדרים של מוסקינו שאיתם הוא עבד וצייר, בילה, טייל ועשה תמיד הכל". התפעלתי. אולי מפני שמעולם לא הצלחתי לדחוס את כל מה שאני זקוקה לו למזוודה אחת קטנה אבל הייתי מאוד רוצה.

אותה התפעלות שמורה אצלי גם לפטי סמית'. בראיונות שהתפרסמו עמה לפני כשנה לכבוד צאת ספרה האוטוביוגרפי, היא תארה עצמה כמי שבצעירותה "התלבשה כמו ניצבת שמתכוננת לצילומי סרט גל חדש צרפתי". היום היא מעידה על עצמה כמי "שמגיעה לסיבוב הופעות עם מזוודה קלה יותר משל כל אחד מהנגנים. מביאה רק מה שאני יכולה לכבס בכיור ולובשת את אותם בגדים שוב ושוב כי בשבילי הם נהפכים לסמל של סיבוב הופעות מסוים".

•  
•  
•  

פטי סמית' | צילום: גטי אימג'ס

| השיער התקצר, המעמד נסק |
כן, לפטי הייתה תמיד הידיעה הפנימית הברורה, איך לבטא את עצמה גם דרך בגדים. זה היה הרבה לפני שהיה לה כסף ומעמד של אייקון אופנה. כנערה מעוטת יכולת, היא פיתחה חוש אופנתי בעזרת ירחוני "ווג" שהושלכו ובגדי יוקרה משומשים מחנות צבא ההצלה בניו ג'רזי שליד ביתה. את השינוי המשמעותי בהופעתה היא חבה לקיצוץ שיערה. היה זה אקט תגובה להערה שהיא נראית כמו ג'ון באאז. "אף על פי שעדיין הייתי אותו אדם", היא מספרת בספרה על התגובות לתספורת, "המעמד החברתי שלי נסק פתאום. תספורת קית ריצ'רדס שעשיתי לעצמי היתה אבן שואבת לשיחה. באורח פלא נהפכתי בן לילה לאנדרוגינוס".
סמית' נצמדה מאז לסטייל המזוהה עמה: חולצות לבנות גבריות כמו בצילום של רוברט מייפלתורפ, לעטיפת אלבום הבכורה שלה "הורסס" מ-1975, ז'קטים גבריים, מכנסיים ועניבות צרות. היום החולצות שלה הן של המעצבת המועדפת עליה אן דמולמסטר שאמרה עליה בראיון ל"ניו יורק טיימס": "היא מודעת מאוד לסטייל שלה והיא שולטת בו. אדם צריך להיות מודע למי שהוא ולהשתמש בכל הכוח כדי לשדר את זה".

| בלי אף בגד שחור בארון |
חברה שלי, נטע רמון, מעצבת בגדים מראש פינה היא מופת של אותו עניין, הסגנון שלה ממוקם בקצה השני של הסקאלה של סמית'. נשי, בהיר ורומנטי אבל עם אותה מודעות מגובשת של סגנון ויכולת ביטוי ברורה שלו. גם כשהיא עודרת את גינת ביתה, היא לובשת חצאית לבנה ארוכה עם תחתית תחרה המבצבצת תחתיה ולפחות שתי שכבות של כותנה בהירה מעוטרת שולי זהב. חדר הארונות שלה הוא מקדש של טקסטיל בגווני לבן ושמנת עם נגיעות זהב. נטול בגדים בשחור, מדבר בשפה עיצובית אחת אך עשיר בניואנסים.

•  
•  
•  

סגנון נשי, בהיר ורומנטי. נטע רמון בגינת ביתה

מה יש בידיעת ה"מי אני" הפנימית הזו, שמחברת בין אדם לבגדים באופן כה משכנע? האם יחד עם סגנון מהודק, אותנטי ומודע לעצמו מגיעה גם נוקשות, חרדה מפני שינוי או אטימות? לחיפוש אחר אותו "מי אני" חמקמק,  מסע שעשוי לקחת כמה עשורי חיים, לביטוי שלו כחוסר בסגנון מובהק, יש את היופי שלו. פתוח, רב גוני, הרפתקני. אבל ככל שאני מנסה לצמצם את המנעד עליו אני נעה, ממינימליזם חמור סבר לצורך בהתקשטות, אני מגלה את היופי בבחירתו של אדם, לסגור את הפינה הזאת עם עצמו. לחקור מי הוא ביחס לבגדים, להתחייב לעצמו דרכם ולמצוא בהם סוג של שקט.