התחלה חדשה | מה ללבוש ליום הראשון של שנת הלימודים?
החופש כבר כמעט נגמר ועוד כמה ימים חוזרים לבית הספר | כדי שתגיעי לכיתה בסטייל הכנו עבורך אאוטפיט מושלם לפתוח איתו את השנה ומתנה מפנקת
1. טישירט עם פפיונים בגב, לוצ'י, 100 ש"ח
2. חזייה בהדפס משבצות, גו אנדר לאפרודיטה, 130 ש"ח (הקליקו לרכישה)
3. תחתונים בהדפס משבצות, גו אנדר לאפרודיטה, 30 ש"ח (הקליקו לרכישה)
4. משקפי ראייה מנוקדות, Jee Vice לוורובל, 2,190 ש"ח
5. מכנסיים בהירים, ברכה בר-און, 640 ש"ח
6. תיק בסגנון דוורים, ויטרינה, 339 ש"ח
7. נעליים שטוחות בצבע מנטה, דיסקו רוסו, 419 ש"ח
הקיץ בעיצומו, ימי החופש הולכים ואוזלים ושנת הלימודים ממש עוד רגע מתחילה. היום הראשון הוא הזמן להשוויץ בשיזוף של הקיץ, בתספורת חדשה ומפתיעה וכמובן בבגדים שקנית בחופשה בחו"ל או באילת. למרות שרבות מכן כנראה ישקיעו ימים, או לפחות כמה שעות טובות, בבחירת הבגדים לרגע בו המפגש מחדש עם כל החבר'ה, זכרו ללכת על אאוטפיט שיותיר רושם אבל לא יסגיר את הזמן הרב שהשקעתן בהכנות. פתיחת שנת הלימודים היא בדיוק הזמן הנכון להתחדשות בכל תחומי החיים, וביניהם גם המלתחה שאולי כבר זקוקה למייקאובר או לפחות לשדרוג.
שנות בית הספר הן הזמן להתנסות בלבישת צבעים, הדפסים ושילובים לא צפויים. אל תפחדי להכניס קצת צבע למלתחה כדי לשדרג אאוטפיט יומיומי, בין אם בהוספת אקססורי צבעוני למראה מונוכרומטי, נעליים מפתיעות, או אפילו תכשיט פלסטיק מרשרש. הרכבת האאוטפיט מתחילה כמובן בבחירת ההלבשה התחתונה, גם כאן לא חסרות אופציות צבעוניות ומשעשעות שבהחלט ירוממו את מצב הרוח. בחרי בסט תחתונים וחזיה נוח שתוכלי ללבוש במשך יום שלם ללא חשש.
| קלאץ' במקום קלמר |
בבחירת הבגדים, בחרנו ללכת על בגדים בצבעים ניטראליים ולהתפרע עם האביזרים. עומס החום עדיין כבד ולכן עדיף להימנע מסקיני ג'ינס, מכנסיים נוחים בשילוב טי-שירט מעניינת או מודפסת יעשו את העבודה. את ההופעה תשלימי עם נעליים צבעוניות ואביזר לא צפוי, אנחנו בחרנו במשקפי ראייה מנוקדים. אבל האביזר החשוב באמת כשזה נוגע לשנת הלימודים הוא כמובן התיק. הפרקטיות חשובה, כי מדובר בתיק שילווה אותך לזמן רב, בחרי בתיק גדול שיכיל את כל מה שתצטרכי ליום שלם בלימודים וכזה שיתאים לכל אאוטפיט ולכל מזג אוויר.
בנוסף להתחדשות המלתחה, הגיע גם הזמן להצטייד במחברות חדשות, יומן, קלמר וכלי כתיבה. גם בפריטי החזרה לבית הספר ניתן למצוא מוצרים אופנתיים ומיוחדים שלא יאכזבו אף פאשניסטה. נסי לחפש אביזרים ללימודים דווקא בחנויות שלא מתמחות בציוד משרדי; קלאץ' קטן יכול להפוך בקלות לקלמר אופנתי, וחנויות לעיצוב הבית מציעות כלי כתיבה ואביזרי משרד מעוצבים וייחודיים.
1. כיסוי מחברת מ"ג'קרוקי", כיסים, 99 ש"ח
2. קלמרי עור, Collecte ליוסף, 100 ש"ח
3. קלמר בהדפס יפני של 'יוסי ושרון' ליריד ה-Design Station במתחם התחנה, 40 ש"ח
4. סט מחברות מעוצבות, קסטרו, 19.90 – 49.90
5. מחברות עור, Collecte ליוסף, 150 ש"ח
6. יומן בד עם איור כלי כתיבה, תומס פול לאתר Belle and Sue, מחיר: 279 ש"ח
רוצה מתנה לפתיחת השנה?
כדי לעזור לכן לפתוח את השנה החדשה ברגל ימין והכי חשוב, בסטייל, סידרנו לכן מתנה. כל מה שאתן צריכות לעשות כדי לזכות בסט חזיה ותחתונים של "גו אנדר" מבית אפרודיטה, הוא לספר לנו בתגובות על פאדיחה אופנתית מימי בית הספר. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בתחתונים ובחזיה שבתמונה.
* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום ד', 31.8.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת כי קראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה בסט הלנז'רי משבוע שעבר היא שרון שכתבה לנו על חוויה שלה מהופעה חיה:
מוש ומה שנשאר מהעגילים שלי
"רוקדת, נושמת את האוויר בנשימות גדולות, עוצמת עיניים ומתמסרת למוסיקה. הופעה של מוש בן ארי, 2009, באמפי באמת נידח. שאנטי הוא שם המשחק בהופעות של מוש, חולצות משוחררות, שמלות אוויריות ובדים ארוכים נשפכים. קורבן האופנה שבי, לא ידע זאת והגיע להופעה מתוקתק מכף רגל ועד ראש. שמלת נקודות כחולה, נעלי עקב שחורות, איפור-שיער ואקססוריז. כדי להשתחרר ולהיכנס לאווירה, שתיתי כמה בירות, אולי קצת יותר מדי. כנראה שהשילוב של הבירות והסיגריות באוויר לא עשה לי טוב והרגשתי שאני חייבת לשבת. הלכתי לצד, התיישבתי, נעצמו לי העיניים והראש שלי פשוט שקע למטה. פתאום אני מרגישה תחושה אווירית באוזן שלי. אני מעבירה את היד ורואה שפשוט שקעתי על שני קרמבו חצי אכולים. איכס! כמובן שתיעדו את הפרצוף ההמום ולא אשכח זאת לעולם, גם אם ארצה."
הפאדיחה שלי היא כזו, ביום שישי בכיתה י לפני זנכנסתי לבצפר רציתי לסדר תשיער ולשים שפתון … אז הייתי חייבת מראה, ראיתי מלא מכוניות חונות ליידי אז הלכתי להסתכל שם באחת המראות הצדדיות של המכונית אני מסתכלת מסדרת תשיער שמה שפתון פתאום אני קולטת אנשים בתוך האוטו שכנראה חיכו לאיזה מישהו.. נבהלתי וברחתי מרוב הפאדיחה. תפאדיחה הזו בחיייים לא אשכח….
מאת: עידן | 27 באוגוסט 2014 | 16:11הייתי בכיתה ד והמירה החמודה שלנו נתנה לנו משימה (לא חובה) להקריא סיפור לאחת הכיתות הקטנות בבית ספר . מין שעת סיפור לילדים כזה…והחברה החביבה שלי אמרה שנתלבש כמו 2 הדמויות בספר ואני קיבלתי את הדמות הכי מזעזעת אני שמתי גינס ושמלה ירוקה וחגורה אדומה וכובע טמבל בצבע חאקי בקיצור מזעזע!!!!! וחברה שלי לבשה חצאית וחולצה הורסת אבל הכי גרוע זה שהמורה עשתה מצגת תמונות לסוף שנה והראתה בכיתה היו תמונות מטיולים וחוויות כל מיני ופתאום בתמונה האחרונה אנחנו רואים את התמונה שלי עם הלבוש המזעזע הזה וכל הכיתה צחקה עלי!!!!
מוסר השכל:לא להקשיב תמיד לחברים שלכם
מאת: לילוש | 13 באוגוסט 2014 | 01:06הפדיחה האופנתית שלי היא קשה לשיכחה ואפילו ישר קפצה לי לראש מרב החומרה.
מאת: עתליה בן-חיים | 21 באוגוסט 2013 | 11:34יש לציין כי באותה תקופה לא היה לי שום אכפתיות לאיך אני אצא מהבית לבי"ס או אם בכלל אני אצא מהבית לבי"ס.. (בסוף של דבר התעודה הייתה יפה אין מה לדאוג).
אני זוכרת שמיהרתי כל כך באותו יום כי קמתי מאוחר לקחתי את שני הבגדים הראשונים שראיתי מולי: מכנס טרנינג ירוק שגדול עלי בכמה מידות עם חוטים מבצבצים וצבע חום-אפור בשוליים וזה כי נשחק ונגרר לי מתחת לרגליים ולדובדבן שבמכנס-חור איפה שהכי לא הייתם רוצים… הבנתם?.
חשבתם שמכאן זה לא יכול להחמיר? תחשבו שוב, כי סווצ'רט ירקרק (בגוון שונה) שגם כן גדול בכמה מידות עם סמל בית-ספר (חובה) לא כל כך המשלים המושלם למכנס וזה בלשון המעטה.
כל אותו יום חברה שלי צחקה עליי בלי סוף שהפעם הגזמתי ושאני נראת כמו צפרדע (מזל שהיא לא ראתה את החור), מאז הסקתי לקחים!:
*מאותו יום הייתי מארגנת בגדים בלילה שלפני
*יצאתי לכמה מסעי קניות לעדכן את המלתחה.
*והכי חשוב: הלוק המשגע מצא את מקומו בפח.
אל דאגה פאשייניסטים הטעות הזו לא תקרה שוב! הבטחה של פאשייניסטה ;)
אף בן לא מחפש באיטרנט נועשות(אלה אם כן יש לך מלאן כסף ואז את פשוט הולכת לחנו הבגדים וקונה מה שבא לך)סט בגדים יפה.הוא פשוט שול(לרוב) חולצה ומכנס.
מאת: קטיה | 13 באוקטובר 2011 | 20:34ומה עם הבנים? אין כתבה לאיך הם צריכים להתלבש ליום הראשון?!
מאת: מישל | 31 באוגוסט 2011 | 13:29פמיניזם.
זה התחיל כמו כל יום רגיל אחר- התעוררתי, הלכתי לצחצח שיניים- לשטוף פנים וכשחזרתי גיליתי שלא הכנתי בגדים לבית ספר לילה קודם.. אז אני בתומי פותחת את הארון ולהפתעתי אין לי בארון שום מכנס. לא יודעת מה לעשות- רצתי לאימי ושאלתי אותה לאן לעזאזל נעלמו לי כל המכנסיים!?!? בקיצר- בכביסה! (מתברר שלהתעצל ולעשות הרמת בגדים מלוכלכים בחדר במקום לשים אותם בכביסה- לא משתלם במיוחד..!)חפרתי בארון ולצערי הרב מצאתי אותם- זוג מכנסיים בד רחבים שחורים-> כמו של איזה היפי! הסתכלתי בשעון וראיתי שעוד איזה 10 דקות מתחיל בית ספר ואני אפילו לא לבושה! לבשתי מהר את המכנסיים עם איזה חולצת בית ספר רחבה- הראשונה שיצאה לי מהארון. ואני ככה רצה לי לבית ספר ונכנסת לכיתה באיחור וקולטת שכולם מסתכלים עלי. לא הבנתי למה ואז שאלתי חברה- מה העניין? והיא אמרה לי- למה לעזאזל את לובשת? יצאתי מהר מהכיתה ורצתי למראה בשירותים וגיליתי להפתעתי שבגלל שכל כך מיהרתי- התהלכתי עם החולצה בתוך מכנסי הבד המכוערים שלי בזמן שכולי מזיעה כשהמכנסיים קצרים עליי! בקיצר זאת הייתה חתיכת פ-ד-י-ח-ה!
מאת: אופיר דוד | 30 באוגוסט 2011 | 23:06הייתי ביכתה ט', הגיל שהתחלנו להיות מרדניים, היום האחרון לבית הספר, תכננו את הסיום המושלם..
מאת: רונית | 30 באוגוסט 2011 | 20:42כולנו התארגנו- ביצים, קמח, הכל היה מוכן.. ברגע שהמורה נכנסה, מסיבה שלמה התחילה בכיתה, ביצים נזרקו לכל עבר, שוקולד, רסק עגבניות (קטשופ של ימנו), קמח.. ופתאום נפל לי האסימון שאני עם חולצה לבנה וחזייה מנומרת, כל העיניים היו עלי ואני רק חיפשתי איפה לקבור את עצמי… שלא נדבר על העונש שחטפנו אחר כך…
טעויות שלא יחזרו על עצמן בחיים!!
כשהייתי בערך בכיתה ג', אמא שלי עדיין חשבה שאני חמודה ושלהלביש אותי בסוודר ירוק עם ציור של ארנבים מכנב קורדרוי שחור ושתי צמות זה אפילו יותר חמוד, כמובן שנראתי כמו הילדה הכי כאפה שיכולה להיות.
מאת: סופיה | 30 באוגוסט 2011 | 15:40ואחרי שגדלים עם כזה חוש סטייל זה ממש לא הפתעה שהתלבשתי איך שהתלבשתי עד סוף היסודי (וגם קצת תחיל החטיבה.. בואו נודה בזה..)
חולצה בורוד בייבי עם טרנינג(צר למעלה ורחב למטה ) בצבע ירוק לא מזוהה,
חולצה תכלת בהירה בהירה וטרנינג סגול (היה לי משהו עם טרנינגים כנראה..)
והרשימה פשוט לא נגמרת.. אויש.. אמא.. אם רק היית מלבישה אותי בבגדים נורמליים כשהייתי קטנה, לא הייתי עושה תאונות אופניתיות שגרמו לאנשים להתעוור….
כשהייתי בכיתה ד', אמא חזרה ערב אחד עייפה מהעבודה ואבא החל לעשות לה מסג'. מכיוון שהילדים (אנחנו) היינו בסלון, היא אמרה לו "תודה על המסג', אבל הערב אין פיסוק".
מאת: יפעת | 30 באוגוסט 2011 | 15:10למחרת היה לי שיעור התעמלות בבי"ס והמורה הורתה לנו לעשות פיסוק. לא היה לי כח אז אמרתי ש"אני לא חייבת לעשות פיסוק, אפילו אמא שלי אמרה לאבא שלי אתמול בערב שהיא לא רוצה לעשות פיסוק…"
עוד באותו ערב התקשרה המורה לאמא שלי ואמרה לה: "אני מבינה שאתמול בערב לא היה פיסוק" :-)
לקח לי כמה שנים להבין את גודל הפדיחה!!!
שנה שעברה בכיתה י"א הגיע תלמיד חדש לכיתה שלנו☻
מאת: תמר | 30 באוגוסט 2011 | 14:12אחד חתיך שכל הבנות נופלות לרגליו..אז ניסיתי בכל דרך אפשרית למשוך את תשומת ליבו..
קניתי אפילו שמלה יפה ויקרה שקסטרו..ובאמצע השיעור אני שמה לב שהיא הפוכ בכלל!! אז קמתי לשירותים..ושאני חוזרת אני לא מבינה למה פתאום הוא וכל הבנים של הכיתה נועצים בי עיניים….עד שמישהי מושכת לי את השמלה למטה..
מסתבר שהשמלה נתפסה לי..וכולם ראו לי את הטוסיק כל החוטיני,אווצ'..לא נעים^^
עד היום כשאני מביטה בתמונת מחזור של כיתה ד' אני מתפחלצת לראות מה היה הטעם האופנתי המזעזע שלי באותה תקופה:
מאת: שרונה | 30 באוגוסט 2011 | 13:13הייתי ילדה די שמנמנה, עם גרביים עד לברך בכחול עם פסים ונצנצים , סנדלי פלטפורמה ורודות- אדומות-כתומות(איכס!) חולצה לבנה יותר מדי צמודה למידותי, שחשוב לציין שלא טרחתי ללבוש כלום מתחתיה– וראו יותר מדי… וחצאית קטיפה בגזרה מזעזעת עד לאורך שקיצר אותי וגרם לי להראות יותר כמו כדור….מה גם לומר שהשיער שלי סורר ולא הקשיב לי…ושחשבתי שאיכשהו הוא יסתדר בפזור…מה שלא קרה..
עד היום אני לא סולחת לאמ שלי שראתה אותי ככה והרשתה לי לצאת מהבית…היא טוענת שזה עזר לי לפתח עצמאות..אני טוענת שזה עזר רק לטראומה
היה לי בת מצווה זה היה היום הכי מאושר שהיה לי ,כשהגיעה החינה בבת מצווה אז המצלמה הייתה עליי ולא זזה ולא שמתי לב ולבשתי חזיית סטרפלס וסידרתי אותה בפנים כי היא נפלה לי,כשהגיעה הדיסק של הבת מצווה לבית אז ראינו את החינה שלנו ואז ראיתי אותי מסדרת את זה וכל המשפחה שלי ראתה אותי מסדרת את הסטרפלס הזה וזה היה נראה כל כך מביך ,פאדיחה לא מהעולם הזה.=]
מאת: קורל אינדפורקר | 30 באוגוסט 2011 | 11:48ניתן להשיג את המוצרים של ויטרינה בכ-60 חנויות ברחבי הארץ.
מאת: Fashion Forward | 30 באוגוסט 2011 | 11:47את פרטי החנויות ניתן לקבל בטלפון 03-5449776 (טלפון של הסטודיו והשואו רום של המותג שזמין לכל שאלה)
כשהייתי קטנה הייתי טומבוי כזאת הייתי לובשת בגדים של בנים הייתי משחקת לפעמיים עם בנים בקיצור טומבוי…יום אחד בכיתה ד' הלכתי לבית ספר עם מכנס של ראפרים הגדולים האלה וחולצה גדולה,חשבתי כבר אני איזה ראפרית בת חחחח בקיצור נכנסתי לבית ספר וכולם התחילו להיסתכל עליי כזה ולא הבנתי למה אז ישר רצתי לתוך כיתה כמה שיותר מהר וגם בכיתה ראיתי שצחקו עלי,ואז הגיעה ההפסקה יצאתי בחוץ שיחקתי בקלאס פתאום הרגשתי שקר לי ברגליים אני רואה שהמכנסיים נפלו לי מרוב שהם גדולים עליי וכולם הסתכלו והרגשתי מה זה פאדיחה היית אדומה באותו רגע אחרי המקרה הזה התקשרתי לאבא שלי שיבוא יקח אותי מהבית ספר ולא באתי 3 ימים לבית ספר רק בגלל המקרה הזה .אני בחיים לא ישכח את הפאדיחה הזאת …
מאת: קורל אינדפורקר | 30 באוגוסט 2011 | 11:28כשהייתי בכיתה ה' או ו' הייה חורף אז התארגנתי עם נעלי בית עליי בבית ומרוב הלחץ שחכתי להחליף נעליים ויצאתי לבית ספר עם נעלי בית עליי
מאת: נועה | 30 באוגוסט 2011 | 10:32ונכנסתי בית ספר וכולם צחקו לא הבנתי מה קרה ואז אמרו לי שאני ילך להחליף נעליםם
אני לא ישקח את הפאדיחהה הזאתתתת!!!D:
כשהייתי בת 12 וחצי ועליתי לכיתה ז' אמא שלי החליטה שקטיפה זה באופנה, הלבישה אותי בחולצת גולף ארוכה בצבע ירוק כהה מקטיפה ואוברול סגול זועק מקטיפה(!!), שמה לי סנדלים ואספה לי את השיער לקוקו ממש גבוה (סטייל פרחה).
מאת: שירלי | 29 באוגוסט 2011 | 21:06הייתי כל כך מכוערת ומגוחכת, התביישתי לצאת מהבית, שילוב של ירוק עם סגול בבד קטיפה זה אחד השילובים הכי מכוערים שיש.
היא שלחה אותי ככה לכיתה ומיותר לציין שצחקו עליי כל היום, עשו עליי חרם לכמה חודשים ונאלצתי להתחבא במשרד של היועצת עד שאמא באה לקחת אותי.
אחרי הפאדיחה הזאת, נשבעתי שלא אתקרב יותר לקטיפה!!
היה מבחן 60 מטר בספורט ואני לבשתי היום הזה חזיית סטרפלס ורצתי 60 מטר ותוך כדי הריצה החזיה שלי נפלה והחזקתי אותה ביד וזה היה מביך!!!!!!!!
מאת: הדר | 29 באוגוסט 2011 | 20:32ואז עשיתי פעם שניה והחזיה פשוט נפלה למטה מיד הרמתי אותה איזה פדיחות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הייתי בכיתה ט' וזה היה בזמן שבועות,כשכל הילדים זורקים ביצים ושופכים מים אחד על השני.לצערי באתי באותו יום עם חולצה לבנה. השפרצתי בקטנה על חברה שלי ממש מעט מים,והיא התעצבנה.שתי דקות אחרי זה הייתי מלאה במים והחולצה שלי נהייתה שקופה לגמרי,ראו לי את החזיה והחולצה נדבקה לי לגוף,והייתי אז שמנמנה שהתביישה בגופה.פדיחה לגמרי.
מאת: נגה | 29 באוגוסט 2011 | 18:51דוד שלי התחתן כשהייתי בכיתה ח'. החלטתי ללבוש שמלה שבחלקה העליון היא לבנה ובחלקה התחתון חומה . באותה תקופה החזיות שלי היו משעממות ביותר – או שחורות או לבנות ( בכל זאת, כיתה ח'.. מי כבר יראה אותן ?! ) . שבוע לפני החתונה אימא שלי הפתיעה אותי בחזייה בצבע – תכלת ! מרוב התלהבות לבשתי אותה לחתונה , בלי לזכור שעכשיו כל המשפחה המורחבת שמה לב שקנו לי חזייה בצבע תכלת …
מאת: דפנה | 29 באוגוסט 2011 | 18:43ארגנו בבית הספר מסיבה שכבתית ולא הייתה מאושרת ממני. יום לפני המסיבה קיבלתי מחזור- איזה כיף!
מאת: ניב | 29 באוגוסט 2011 | 18:34למרות הכל הגעתי למסיבה, וכשהחברות שלי ראו שאני לא רוקדת ומשתגעת איתן כמו בד'כ הן שאלו מה קרה, אמרתי להן שאני במחזור, כמובן שהן לא שמעו בגלל המוזיקה הרועשת והייתי צריכה לחזור על עצמי, אחרי 2-3 פעמים נמאס לי וצעקתי להן- 'אני במחזורררררררררררררררררר!!!!!!!!' בדיוק שצעקתי את זה הדיג'יי החביב החליט להפסיק את המוזיקה, עשרות ילדים תקעו בי מבטים המומים ואני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי…
דבר ראשון אני הילדה הכי פדחנית שיש !זה היה אם אני לא טועה בכיתה ג' , אני כולי תרגשת לקראת היום הראשון של הלימודים מתכננת מה ללבוש..קניתי מכנס לבן ממש יפה וכבר נורא רציתי ללבוש אותו ! הגיע הבוקר כולי שמחה לבשתי את המכנסיים עליתי לאוטובוס ונסענו לבית הספר .. לפני שהתחיל השיעור הראשון ישבתי מול חברות שלי בבטיחון עם המכניים והם התחילו כזה לצחווק לא הבנתי למה .. ואז חברה אמרה עמית יש לך חור במכנסיים .. זה לא היה חור קטן שאפשר להסתדר עם זה , זה היה פשוט ענק . לא ידעתי מה לעשות ?! רציתי למוות ! בסווף כול היום חיפשתי סיכת ביטחון והלכתי כמו פינגוון.. זה היה כול כך מבאס כי כול כך הטלאבתי מהמכניים מאז אני בודקת כול בגד לפני שאני הולכת לבצפר שלא יהיה עוד תקרית מביכה שכזו !! עוד פדיחה שקרתה לי לא מזמן..זה היה לפני חודשיים ככה לכנסתי לחנות הלבשה תחתונה
מאת: עמית | 29 באוגוסט 2011 | 18:24והמורה שלי שהייתה בכיתה ו' עמדה בקופה ואני הכניסה זו לא חנו גדולה אז ככה שאפשר לשמוע אם אני אומרת משהו,נכנסתי לחנות וראיתי אותה בקופה היא לבשה חצאית מזעזעת !! (חצאית ארוכה כזו בבצע תכלת עם פרחים וכול מיני בדים תפורים עלייה!)עמדתי בכינסה ואמרתי "ואיי איזה חצאית מזעזעת היא לובשת " כנאה שהיא שמעה אותי כי אני לא חשבתי על להדיג את זה בשקט או אפילו לא להגיד בכלל , היא הסתכלה על החצאית ואז הסתכלה לכוון שלי ,רציתי למוות לא ידעתי מה לעשות פשווט ברחחתי משם במבוכה ענקית ..הרגשתי נורא עם עצמי אחר כך כי המורה הזו ממש אהבה אותי והייתה ממש נחמדה אליי..בקיצור פדיחה ענקית !!
כשהייתי קטנה תמיד הייתי הולכת עם הבגדים שלך אח שלי הגדול לבית ספר וכל הבנות תמיד צחקו עליי ועקצו אותי עם משפטים ממש מעליבים !!
מאת: דנה | 29 באוגוסט 2011 | 17:08ואז יום אחד הלכנו למסיבה ( ועדיין לבשתי את הבגדים של אח שלי הגדול ) ולא הכרתי שם אף אחד , ומלא בנות שהיו לבושות יפה ויותר כמו בנות חשבו שאני בן וממש צחקו עליי !!
למזלי , כשראיתי אותם שוב כבר לבשתי את הבגדים שלי ואז כבר אף אחד לא ידע שזאת אני !(:
בכתה ז' התעוררתי באיחור לבית ספר (אחרי לילה שבו ישנתי 5 שעות בגלל שכתבתי עבודה ששכחתי לכתוב וכתבתי ברגע האחרון..) שמתי עלי חולצה ומכנסיים ויצאתי.. בדרך לבית ספר שמתי לב ששום דבר לא לוחץ לי בגב בדקתי מה קורה למה אני לא מרגישה את הגוזייה וגיליתי ששכחתי ללבוש אותה… הייתי כבר בדרך והיה כבר מאוחר ולא יכולתי לחזור הביתה הגעתי לבית ספר (בתקווה שלא ישימיו לב..) וגיליתי שבאותו יום היה לנו שיעור ספורט… זה היה אחד הימים הנוראיים שהיו לי בחיים.. וזאת היתה הפדיחה האופנתית הנוראית שעשיתי בכתה ז…
מאת: נטע | 29 באוגוסט 2011 | 17:06חולצה לבנה בטיול עם מים…אני מאמינה שכל מילה נוספת מיותרת.
חשבתי שבטיול המים יגיעו עד הברך..אז זהו שלא. הבגדים להחלפה נשארו בתיק הגדול בתא המטען של האוטובוס שלא פותחים עד שמגיעים לאכסניה אז לא היו לי בגדים יבשים נגישים.
מאת: לילך | 29 באוגוסט 2011 | 16:36שעתיים הסתובבתי עם ידיים שלובות על החזה א-לה דוגמנית ויקטוריה סיקרט בצילומי טופלס. רק רציתי שהמסלול ייגמר ולברוח לאוטובוס..
מסקנה: כשאומרים בטיול שהמים יגיעו עד הברך, הם לעולם לא יגיעו רק עד הברך…אה כן וגם לא ללבוש לבן לטיול עם מים!!!
איייזה בושות … בסוף כיתה ח' בשיעור ערבית האחרון שלנו . המורה החליטה שנבשל ביחד בחדר מורים כל הכיתה . עליי נפל להביא את הביצים . שצילצל הפעמון כל הילדים ישבו כבר ליד השולחן הגדול ומפטפטים בזמן שדרורה המורה וחברה שלי אלונה מסדרות את המטבח לבישולים אני ניגשת לשולחן שבו מונחים הדברים שילדי הכיתה הביאו שאותם חברתי אלונה מסדרת בערמות ואני מנסה להניח את השקית שבה החבילת ביצים שקניתי על השולחן חברתי אלונה כהרגלה השתלטה על הדברים ודחפה אותי ואת הביצים אחורה ואני בחוכמתי צוהקת בהיסטריה :"תזהרי על הביצים שלי! "
מאת: סטפני | 29 באוגוסט 2011 | 15:57כולם השתתקו כזה וצחקו ואני האדמתי מנסה לההסביר "לא לזה התכוונתי" ודרורה המורה ישר שמה את היד שלה על הכתף שלי ואמרה לי הכל יהיה בסדר זה קורה לכולם על תבכי ואני יצאתי מהכיתה כזה ונשארתי כל השעתיים בשירותים .
זה היה כשההיתי בכיתה ה' ו' בבוקר יום אחד כשאמא שלי מעירה אותי בשעה 9 ומשהו כשאני באיחור רציני לבית הספר שמתי מכנס ארוך ולחולצה לא התייחסתי התארגנתי ויצאתי וכשאני גמיעה לבית הספר ונכנסת לכיוון השכבה פתאום אני קולטת שאני עם חולצת פיג'מה עם דובונים ללבות בצבע כחול מבד סאטן שכולם התחילו לצחוק על איך הגעתי ככה הבנתי שעיתי את הפאדיחה הנוראה ביותר ואותו יום לפני שאני יוצאת אני כמעט חצי שעה מול המראה ותמיד מוודה שאני עם החולצה הנכונה (;
מאת: דניאל | 29 באוגוסט 2011 | 15:31בכיתה ג' אמא שלי ניסתה את מזלה בתור ספרית .. אמא שלי תמיד היייתה הולכת עם תסרוקות קצרות בסנון מן פטרייה כזאת על הראש ואמא שלי חשבה שאם זה נורא מתאים לה זה גם נורא יתאים לי. אמא שלי סיפרה אותי כל כך קצר .. גם לי הייתה פטרייה על הראש ונראית כמו בן וזה עוד לא הכל
מאת: אני (: | 29 באוגוסט 2011 | 14:47כשהגעתי לכיתה כולם צחקו עליי כי הייתי מכוערת מאוד עם התסרוקת החדשה וקראו לי בשמות גנאי .
יום אחד קבוצת בנים מהשכבה שלי אירגנו קבוצות למשחק כדורגל והיה חסר להם ילדים לקבוצה ואני בידיוק עמדתי שם עם הגב אליהם .
אז אחד הילדים פשוט ניגש אליי ושאל אותי "ילד רוצה לשחק איתנו כדורגל?" ואז כשהתסובבתי הוא אמר משהו בסגנון "יואווו זאת בת " וכולם צחקו עליי זאת הייתה אחת הפדיחות ונשבעת שזה מקרה אמיתי .
בקיצור אני חושבת שגם בגיל 70 אני עדיין אלך רק עם שיער ארוך כי התספורת הזאת מכיתה ג' השאירה את הצלקת שלה .
הפאדיחה הכי גדולה שקרתה לי אי פעם הייתה כשהייתי בכיתה י'א ובשבוע שלפני פורים היה לנו יום מיוחד שבו כל התלמידים אמורים ללבוש פיג'מות ונעלי בית .. אז אני בתום לב לבשתי פיג'מה ארוכה בצבע ורוד עם ציור של פו הדוב ונעלי בית עם פרווה בצבע כחול עם ציורים של ברבי!
מאת: רותההה | 29 באוגוסט 2011 | 14:33אני לא יודעת מה היה יותר גרוע – השילוב הנוראי של הצבע הורוד עם הכחול או היותי בת 17 ועדיין משתתפת בימים מסוג זה או שהייתי הילדה היחידה שלבשה באותו היום פיג'מה לבית הספר… :( ממש מביך .
בכיתה ו שנה אחרונה של יסודי, ומאז שנהיה לי חבר שם ניסתי תמיד להתלבש יותר יפה ולסדר את השיער המתולתל שלי כמובן , טוב פעם זה לא קל כמו היום לילדות צעירות……אז אני שבאותו זמן ראיתי "מרי קייט ואשלי" ניסיתי לסדר את השיער שלי שיהיה כמו שלהן- יפה, חלק וקשה כזה אם אתם זוכרות הוא לא היה זז לא המתולתל של אשלי ולא החלק של מרי קייט (או ההפך), אז אני אספתי את השיער והוצאתי חתיכת פוני לצד והשיער עצמו ארוך, לקחתי ג'ל ומרחתי על החתיכה הזאת כמות מסויימת, די גדולה, די הרבה וזה היה נראה יפה חמוד אבל בהמשך זה היה נראה פשוט זוועה כי הפוני הזה היה נוקשה וכל שאר השיער היה נראה בהיר יותר ומבולגן יותר משהו הזוי…..פאדיחה לא אופנתית
מאת: אני | 29 באוגוסט 2011 | 13:49ככה שזה די מבאס לראות את זה… :(
מאת: בת 14 | 29 באוגוסט 2011 | 12:47אשמח לתשובה…
מאת: נטע | 29 באוגוסט 2011 | 11:14אצלנו בבית הספר היסודי היינו צריכים להגיע עם תלבושת אחידה רק בימים שבהם היה שיעור ספורט. בוקר אחד התבלבלו לי הימים ולבשתי בטעות חולצת בית ספר. כשהגעתי לכיתה כולם צחקו ואמרו לי למה את לובשת תלבושת אין היום ספורט מה אין לך בגדים. ומרוב שהתביישתי אמרתי שיש לי איזה משהו סודי אחרי בית ספר ואני חייבת להיות עם תלבושת. וכל היום כולם התעסקו בדבר הסודי שיש לי לעשות….
מאת: עדי | 29 באוגוסט 2011 | 10:42יוּני, כיתה ט', עוד רגע מסיימים לימודים. שיא החום בחוץ, שיא הקור בכיתה בעזרת שני מזגנים מקפיאי עצמות. הייתי אז ילדה מוזנחת שכזאת, שמנה מאוד, תמיד שיער אסוף, בלי שמץ של אמירה אופנתית. כמו בכל בוקר קמתי, התארגנתי (שזה אומר: לאסוף שיער, לצחצח שיניים, ללבוש תלבושת אחידה ולא יותר מזה.) יצאתי אל בית הספר בתחושה נינוחה מתמיד.
מאת: יסמין | 29 באוגוסט 2011 | 08:10בתחילת היום עוד אפשר היה לסבול את הקור בכיתה, בשעות האחרונות זה כבר מתחיל להיות יותר מדי.
"פוףףף, איזה קור!" חשבתי לעצמי בראש וחיבקתי את עצמי. רגע, אמאל'ה. מה זה? מה דקר אותי? אני מסתכלת למטה ורואה חזה לא ממושמע עם שתי פטמות זקורות, מגלה ששכחתי לשים חזיה. עכשיו אתם בטח אומרים לעצמכם, "ביג-דיל, בלי חזיה." אז לא, לא ביג-דיל, לא כשאת בחורה שמנה עם חזה גדול שמחציתו מלא בשומן. לא כשאת בגיל הזה שאת מודאגת מה חושבים עלייך. אה-אה.
בבת אחת עברה בי תחושת צמרמורת מכך שמרוב טיפשותי העזתי להסתובב יום שלם ללא חזיה, עם חזה נפול ולכו תדעו, אולי אפילו שכבה שלמה הצליחה להבחין כמה קר לי. אווץ', אני לא אשכח את זה.
זה היה בכיתה א'. אמא העירה אותי בשבע בבוקר ואחרי שהצלחתי לקום ניצב בפני האתגר- להתלבש כשאני חצי רדומה. ילדה בכיתה א', שאמא שלה מפקידה בידייה את פעולת הלבוש, לא שמתי לב מה עשיתי ולבשתי את המכנסיים על המכנסיים של הפיג'ה, החלפתי חולצה ולמעשה הכל היה נראה נורמאלי והסיעו אותי לביה"ס בלי לדעת שאני עדיין עם פיג'מה. כשהגעתי לביה"ס…כמו כל בנאדם הגיעה השעה שלי להתפנות. וכשהורדתי את המכנס קלטתי שאני לובשת עוד מכנס…קלטתי שאני לובשת את הפיג'מה שלי. אני זוכרת שממש לא ידעתי מה לעשות, אם להישאר עם שני המכנסיים או שלהוריד את הפיג'מה, אבל אם אני אוריד את הפיג'מה אני אצטרך לצאת מהשירותים עם מכנסי פיג'מה ביד…זה לא היה הכי נעים. בסוף נשארתי עם שני המכנסיים עד סוף היום…
מאת: נפאל | 29 באוגוסט 2011 | 03:25זה היה כשהייתי בכיתה ב'…זה היה בשיעור ספורט. תחילת השיעור, כל הבנות מורידות חצאיות (זה היה בית ספר דתי) ומתחילות לרוץ ריצת חימום, ואני ביניהן.
מאת: מוריה | 29 באוגוסט 2011 | 03:02פתאום, אני שמה לב שכולן מסתכלות עליי ומגחכות, אני מסתכלת למטה, ומה אני רואה?
אני רצה עם תחתונים!! בלי כלום!
רצתי לעבר המתלים של החצאיות, כולי רועדת מרוב בושה, לא מאמינה איך שכחתי דווקא הבוקר ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית.
מרוב לחץ ובושה, בטעות לבשתי חצאית של ילדה אחרת, וכך כולן צפו בי מתבלבלת ומתפשטת בעל כורחי שוב, כדי ללבוש את החצאית שלי ולכסות את ישבני הסורר כמה שיותר מהר. רציתי לקבור את עצמי באדמה!
בקיצור..הפדיחה הכי גדולה שקרתה לי! עד היום, כשאני נזכרת בזה, עולה לי תחושת הבושה שהרגשתי אז..
מה שבטוח,היום לא תמצאו אותי רצה בתחתונים..:)
כתבה ממש מאכזבת!
מאת: מוריה | 29 באוגוסט 2011 | 01:59הבאתם לוק יפה "ליום הראשון של בית הספר" והמחירים שם פשוט מטורפים!
ממש מאכזב.. מכתבה כזאת הייתי מצפה שתביאו לוק שגם מתאים לארנק של בני נוער!
פדיחה הכי גדולה שלי הייתה בערך מכיתה א' – ו'. אבא שלי החמוד תמיד הסיע אותי לבית הספר וגם מאוד הפריע לו הלבוש שלי. שלא נדבר שכל הארון שלי היה בגדים של בנים בצבעים כהים ואולי מכנס אחד בצבע סגול כי אימא שלי אוהבת סגול(ואני לא ממש..) תמיד הוא היה מכניס לי את החולצה אל תוך המכנסיים (אפילו קפוצון לתוך המכנסיים! – מזל שלא מעיל.. פיו..)ולא היה נותן לי לצאת מהבית עם החולצה בחוץ! פ-א-ד-י-ח-ה ענקית. ככה 6 שנים.. כמ התווכחנו על הבוקר, זה לא עזר.. החולצה נכנסה לתוך המכנסיים. בסוף היה לי אומץ להוציא את החולצה מתוך המכנסיים בבית הספר ומאז זה נשאר כך, אפילו שבאופנה כיום זה חולצה בתוך המכנסיים.
מאת: שלי מירון | 28 באוגוסט 2011 | 23:49יום אחד בכיתה ח' התעורתי סידרתי תיק וכול… ועדיין לא התלבשתי ופתאום פרצה לנו שריפה בבית נאלצתי לצאת עם פיג'מה מהבית הלכתי לבית הספר אני והפג'מה שם כולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי מכוכב אחר אבל מזל שבלוקר שלי היה פגדים נורמלים
מאת: תהילה אביטל | 28 באוגוסט 2011 | 23:27בכיתה ז' קניתי מכנס חדש ולמחרת באתי איתו לביה"ס , אין לי מושג מה חשבתי לעצמי כשקניתי אותו הוא היה סגול משבצות עד הברך , עוד לא נכנסתי לכיתה וילד שעמד בחוץ ישר שאל – "יש את המכנסיים האלה גם לבנות ?" , ואמר את זה בקול , אני התפדחתי ..
מאת: סיוון | 28 באוגוסט 2011 | 23:27מכירים את הימים שאין לכם הרבה כוח לקום ובמיוחד לא להקשיב לאף אחד
מאת: לימור | 28 באוגוסט 2011 | 23:10אז שהייתי בכיתה ח' אחותי הייתה בבית חולים ובגללה חזרתי ממש לפנות בוקר לבית שהייתי צריכה לקום לבית ספר יום למחרת . שקמית בבוקר הייתי צריכה לרוץ להסעה התלבשתי הכי מהר שאני יכולה ורצתי לתחנה בריצה לתחנה שמתי לב שקשה לי לרוץ עם הנעליים הסתכלתי למטה וראיתי שאני עדיין עם הנעלי בית שלי בצורת כלב ואין לי זמן לחזור להחליף אותן .
לאמא שלי ולאופנה אין הרבה במשותף וכשהיינו קטנים היינו לבושים.. איך להגיד? זוועה!
מאת: זיוה | 28 באוגוסט 2011 | 21:46היא לא מבינה את המהות של גזרה ובטח לא של הפרטים הקטנים, ובתקופה שהיינו קטנים ובלי הרבה אמצעיים שוק בצלאל היה מקום נהדר מבחינתה למלא את הארון. ולא, היא לא חיפשה את המציאות.
אז רוב הזמן לבשתי חולצות מאוד מכוערות עם כריות בכתפיים כשבחלק התחתון בצדדים היו כאלה פתחים, כאילו החולצה לא תפורה עד הסוף, מכירים? בקיצור רוב הזמן הייתי נראית כמו תאונה אבל מילא.
באחד הימים החמים כשאני בכיתה ו' היא איכשהו שכנעה אותי שחולצת הרשת הורודה שלי ממש יפה ושביום חם כזה זאת החולצה הכי מתאימה. היו לי מחשבות שניות בנושא, לא ישר השתכנעתי אבל היא הבטיחה שהחורים ממש צפופים ושלא רואים לי כלום.
למי שלא זוכר, בכיתה ו' מתחילים הניצנים…. אני לא אשכח שראיתי את ההתלחשויות של (כל!) החברים לכיתה ובמיוחד של אחד הבנים שהיה סופר מזועזע ואמר "אבל רואים לה הכל… מה נראה לה?"
אני חייבת להגיד שגם עכשיו במרחק של 21 שנים מאז החוויה עדיין חרוטה בי עמוק.
חולצת בטן עם לוגו גדל מידות המבטא בדיחה,
מאת: ליטל שט | 28 באוגוסט 2011 | 21:26פאוץ' אייטיזי ושיער-בננה מעוררי פריחה
"איך שהיא הצליחה, לעשות פאדיחה.."
כשהייתי בכיתה ג' לא ממש אהבתי בגדים נשיים,את הצבע ורוד ובכללי בגדים של בנות.. היו לי סנדלים חומות של בנים שחרשתי עליהם בכול הזדמנות, לבשתי כול יום ויום כובע טמבל מכוער להפליא בצבע חאקי, ואיך לא חולצה ומכנסיים בגזרות מאוד מחמיאות ומעט זרוקות.. אני זוכרת הכי טוב שפעם אחת מישהו מהשכבה שאל אותי אם אני בן או בת, מאז יש לי טארומה והתחלתי ללבוש בגדים קצת יותר ורודים וחמודים.. :) אחרי שהפסקתי ללכת עם הכובע והסנדלים שכל כך הזדהתי איתם היו כמה מורות שלא זיהו אותי, ואחת שאלה אותי אם צבעתי את השיער. היום אני בסדר ונראית נשית מתמיד
מאת: רותם | 28 באוגוסט 2011 | 21:16אפשר קישור ל"ויטרינה"? כתובת?
מאת: ננה | 28 באוגוסט 2011 | 20:04הייתי בכיתה ג', וקמתי די מאוחר, לבשתי גופייה לבנה ושורטס אדומים, אחרתי לבית ספר, כשנכנסתי לכיתה כולם צחקו, חשבתי שזה כי איחרתי, אחרי שני שיעורים בהפסקה הגדולה, הלכתי לשירותים וקלטתי שהגופייה שלי שקופה לגמרי ולא היה לי כלום מתחת !
מאת: טליה | 28 באוגוסט 2011 | 19:48לחברה שלי היה צעיף ורוד בוהק, קשרתי אותו על הגופייה כמו סטרפלס, הסתובבתי ככה כל היום ! זה היה נורא, איזה פאדיחות גם חולצה שקופה וגם חוסר התאמה, צעיף ורוד בוהק – שורטס אדומים. זה היה הפאדיחה הכי גדולה שהייתה לי בחיים !
אני תמיד אהבתי ללכת לבושה מתוקתקת לב"יס למרות שהיתה לנו חולצה אחידה שאותה היינו צריכים ללבוש. באחד הימים פשוט לבשתי חולצה מכופתרת צבעונית ויפה ומכנס צמוד ומדליק . הייתי לבושה ממש יפה, וכשהגעתי באותו היום לבי"ס ראיתי שכולם נחמדים אליי וגם בהפסקות ישבו איתי בחצר. בסוף היום חברה שלי שאלה אולי למה לא שמתי חזייה והעירה שזה ממש לא יפה ככה ללכת. אני רציתי לקבור את עצמי מפני שלא רק שלא שמתי חזייה החולצה המכופרת היתה פתוחה כמעט עד האמצע ואפילו לא שמתי לב בגלל שבכל הפסקה הייתי מורידה מיד את החולצה של הבי"ס ומתגאה בבגדים היפים שלבשתי באותו יום…פדיחה!
מאת: סימונה | 28 באוגוסט 2011 | 19:26זה היה בגיל בי"ס יסודי.. באחד מימי החופש הגדול.. הייתי על האוטובוס בדרכי לקייטנה..
מאת: ליאור | 28 באוגוסט 2011 | 18:33ולחרדתי גיליתי שבבוקר כשהתלבשתי שכחתי לשים.. מכנסיים (!!!)
כן, יצאתי עם חולצה די ארוכה ולא שמתי לב ששכחתי ללבוש מכנסיים..
מיותר לספר על הפאדיחה שהיתה לי ועל הצחקוקים של הילדים כשהגעתי לקייטנה והילדים שמו לב שהגעתי חצי לבושה.. )=
יום אחד התעוררתי וזה היה יומים לפני פורים… כולם באו בתלבושת אחידה רק אני באתי מחופשת
מאת: אוראל | 28 באוגוסט 2011 | 18:10קמתי לבוקר חורפי במיוחד, והיה נורא חשוך. אני חשבתי שאני לובשת טייץ שחור ובעצם- לבשתי טייץ כחול בוהק! כזה שניסיתי להימנע ממנו, פשוט מזעזע, אפילו בבית לא לבשתי אותו.
מאת: קרן | 28 באוגוסט 2011 | 17:42הטעות הרצינית פה- היא שלבשתי חולצה אדומה! הגעתי לבית הספר וקלטתי עד כמה מזעזע אני לבושה. אדום בוהק וכחול בוהק. מזעזע.