פרידה מהאיש שהכניס את הגאדג'טים לאופנה
לא רק הגיקים ראו בסטיב ג'ובס דמות של אב רוחני | האיש שהביא את האסתטיקה לטכנולוגיה היה אליל המעצבים ושוחרי הסטייל ברחבי העולם
לא הסתפק בפחות ממושלם. סטיב ג'ובס | צילום: גטי אימג'ס
אומרים שהעולם מתחלק למי שרואה עצמו כחלק בלתי נפרד מה"כת" המכונה אפל ולאלו שלא. עבורי העולם מתחלק לאלו שמתעקשים להדביק לאפל את המושג "כת" – על הקונוטציות השליליות שמגיעות עם זה – ולשאר. מעולם לא הבנתי את ההתעקשות של מתנגדי אפל לשים ללעג את האהבה העיוורת של מיליוני צרכנים בכל העולם למכשירים שזו הכניסה לחייהם. מבחינתי, אין הבדל בין הרגש האמיתי והכן שמתעורר בי בכל פעם שאני משדרגת את מערכת ההפעלה של המק-בוק שלי, לבין תחושת הסיפוק של אחד כשהוא נכנס למכונית החדשה שזה עתה רכש, או של אחרת שעוטה על עצמה את המעיל האחרון לבית "גוצ'י".
אפל הפכה מוצרים לאמירה. לשותפים מלאים בהגדרת זהות אישית וקולקטיבית. היא הצליחה להחדיר מוטיבים טכנוקרטים לשפה שלנו ("פודקאסט" או "אפליקציה"), היא יצרה קשר בלתי נפרד בין אופנה לטכנולוגיה, היא שמה ללעג את הבינוניות והאפרוריות של מתחריה (הקמפיינים בכיכוב "מק" ו"פיסי") והצליחה לשנות את מאזן הכוחות התרבותיים שמחליטים מה "קול" ומה "לא". קחו לכם רגע לחשוב ותענו לי בכנות, כמה פעמים שמעתם משתמש בלקברי פותח שיחה ב"נכון שזה לא סקסי כמו אייפון אבל…"?
יופי ופשטות הם ערכים עליונים. האייפד | צילום: גטי אימג'ס
| שיגעון, חולמנות, תעוזה ופרפקציוניזם |
בתערוכת "סי-גראף" של שנת 1984, שהייתה אז ה-מקום לראות ולהראות אם השתייכת לתחום המחשבים והטכנולוגיה, הציגה יחידת הקריאייטיב של חברת "פיקסאר" – אז עוד חברה צעירה בתחום הגרפיקה הממוחשבת – סרטון שגיבורו היה מנורת שולחן משרדית. אחרי ההקרנה, ניגש ג'ים בלים – מהשמות הכבדים בענף המחשבים אז – אל ג'ון לסטר (האנימטור הראשי של "פיקסאר") ושאל אותו בהתרגשות לא מוסוות, אם המנורה הגדולה בסרטון הייתה האבא או האימא. לסטר מספר עד היום, שזה היה הרגע בו הבין את היתרון של "פיקסאר" על המתחרים – היכולת לחבר בין טכנולוגיה לאמנות ולמקסם את נקודת הממשק הזו לכדי יצירת רגשות.
הקשר בין "פיקסאר" ל"אפל" ידוע לכל, שכן היה זה ג'ובס שהשכיל לקנות את החברה הקטנה שמנתה אז כמה "משוגעים לדבר" ולשנות יחד איתה את ענף האנימציה. אלא שבסיפור הזה יש יותר מסך חלקיו, משום שהבחירה של ג'ובס נבעה מהזדהות אמיתית עם הרוח של "פיקסאר" – אותו שיגעון, חולמנות, תעוזה ופרפקציוניזם. התכונות שעומדות בלבה של "אפל", ובלבו שלו.
סטייל וטכנולוגיה תחת קורת גג אחת. חנות אפל בפריז | צילום: גטי אימג'ס
| יש אנשים שאין להם תחליף |
סטיב ג'ובס היה "אפל", ו"אפל" הייתה ותהיה לנצח סטיב ג'ובס, והיום – היום שאחרי שידענו שיגיע – הוא יום עצוב לכולנו. מעצבים – בעיקר מעצבי מוצרים, פיזיים כמו דיגיטליים – מרכינים היום את הראש, משום שהעולם בו הם חיים, עולם של רעב לקדמה ולשינוי, עולם שניזון מסקרנות ובדיקה, איבד את אחד האנשים המקוריים ביותר שפסעו בו. איש שהפך את האסתטיקה של הטכנולוגיה, את השפה המקצועית שעד לא מזמן היתה נחלתם הבלעדית הגיקים – לשווה ולגיטימית בין עולמות תרבותיים בני מאות שנים – אופנה, מוסיקה, קולנוע, עיצוב. איש שבמשך שלושה עשורים המציא והמציא מחדש – ואז שוב מחדש – את הדרך בה אנחנו מתקשרים, עובדים, יוצרים, צורכים ופוסעים אל עבר מחר שהוא עשיר יותר, מרושת יותר, נגיש יותר, נכון יותר.
אומרים שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף, אבל היום אני קצת פחות מאמינה לזה. כי בחישוב די פשוט, למייקל ג'קסון, קורט קוביין, ג'י דילה, האנטר ס. ת'ומפסון או אלכסנדר מקווין – טרם נמצאו תחליפים. ואולי לא יימצאו לעולם, אולי זה פשוט ככה זה עם גאונים. הם באים, הם הופכים את כל מה שהכרנו על הראש, ואז הם הולכים. משאירים אותנו עם לב כבד לומר תודה ולהתראות.
להתראות, סטיב | צילום: גטי אימג'ס
עידית פרנקל היא מעצבת אינטרנט והארט דיירקטור של RSVP
אולי אנשי השיווק והניהול
מאת: יוסי | 6 באוקטובר 2011 | 22:11