סוף עונת המעצבים?

•  
•  
•  

ברחה מכרישי הנדל"ן. אילוצ'קה | צילום: נועה ריכב

חיה ניר זוכרת בדיוק את היום שבו פתחה את הבוטיק הראשון של כתומנטה בדיזנגוף: "זה היה אחרי רצח רבין. הקולקציה שהצגתי אז התבססה על פשתן לבן. הרגשתי שהיה חיבור מיידי של הלקוחות לאריג הגולמי והטהור, שמילא בלבן תקווה בזמנים של חוסר ודאות. זה מסוג היתרונות שיש למעצב אופנה מקומי – לתת פרשנות מיידית למצב הרוח הכללי".

קשה שלא לחוש צביטה קטנה בלב כששומעים את ניר מספרת בהתרגשות על קולקציית אביב 1996 של כתומנטה – המותג שנסגר בסוף השנה שעברה, לאחר 25 שנים של פעילות ענפה. המעצבים הישראלים, הפרשנים הכי טובים להלך הרוח, למבנה הגוף ולתנאי האקלים כחול-לבן, נשטפו במבול רשתות האופנה שכבשו את השוק המקומי בשנים האחרונות. הקהל הישראלי נחשף לייבוא של מותגים בינלאומיים מובילים, וכמעט ושכח את ההשפעה של הקולקציה הלבנה של ניר, שהצליחה באמצעות בגדים לשקף תקופה בישראל.

| היה פה שמח |

ניר וחבריה הם שהחלו את ה"דיזיינר בום" שמתחולל בארץ בשני העשורים האחרונים. אותו דור חדש של יוצרי אופנה מקומיים, שזכו לכינוי "מעצבים צעירים", ללא כל קשר לגילם הביולוגי. במידה רבה, היו אלו אותם המעצבים שחינכו מחדש את קהל הלקוחות המקומי והניחו את היסודות להצלחתן של רשתות האופנה הזרות שנכנסו לזירה בתחילת שנות האלפיים. אך אותה מגמה היא גם זו שהביאה להפיכתו של השוק לתחרותי ורווי מדי עבור מדינה כל כך קטנה. "מצד אחד כשהתחלתי היה הרבה יותר קל מהיום, כי לא היה בשוק את שפע ההיצע", מספרת ניר. "אך אז לא הייתה את המודעות שיש היום לאופנה. לקח זמן עד שהלקוחות הבינו את החשיבות של בגדי מעצבים, אבל עם הזמן, ככל שגברה המודעות, כך הפך השוק לתחרותי יותר והכל היה חייב להיות הרבה יותר ממוקד".

הצורך להיות ממוקד, כהגדרתה של ניר, או מסחרי כפי שאחרים היו אומרים, הפך מוחשי במיוחד בשנה האחרונה, כשרשת H&M הגיעה ארצה, והצליחה לפגוע לא רק ברשתות המסחריות, אלא גם ברווחי המעצבים הקטנים, חסרי הגב הכלכלי. "נוצר מצב בלתי נסבל בו מעצבים חייבים לפשט עיצובים כדי להוזיל עלויות תפירה או לפנות למכנה משותף רחב יותר", מספרת מעצבת הפועלת בתל אביב. "כך קרה שבמקום שהתחרות תגרום לכולם להיות טובים ויצירתיים יותר, הרמה הכללית דווקא יורדת, בניסיון להדביק את פער המחירים והקצב של המותגים הגדולים".

| סוגרים את הבאסטה |

חלק מהמעצבים הקטנים שלא הסכימו להתפשר מצאו את המאבק על עצמאותם בלתי אפשרי. אחת הסגירות העצובות של השנים האחרונות, הייתה של המותג אילוצ'קה שהפעילה המעצבת אילנה בורנשטיין בין השנים 2006-2010. אילוצ'קה הייתה לעוף נדיר בשוק האופנה המקומי, מותג מהודק ומלא הומור עצמי, שהחזיק בבוטיק הקסום ביותר באזור גן החשמל והפעיל אתר אינטרנט שהצליח לגרות את הדמיון ולהעביר בצורה מדויקת את חזונה המחוייך של בורנשטיין. "היו הרבה גורמים שהובילו לסגירה, זה התחיל מזה שהייתי צריכה לפנות את החנות בגן החשמל ולא הצלחתי למצוא חנות אחרת באזור, מכיוון שמחירי הנדל"ן התייקרו מאוד בעקבות הגעתם של המעצבים לאזור. לא התחשק לי לעבור למקום מבודד שבו אצטרך להשקיע עוד יותר אנרגיה רק כדי שיבחינו בי. בסופו של דבר ההחלטה לסגור הגיעה מזה שלא הרגשתי מתוגמלת, למרות שידעתי שאני עושה את המקסימום, ועושה אותו טוב, זה לא היה מספיק".

בעוד שניר בחרה להמשיך לעסקי העיצוב, ועובדת בימים אלו על קו חדש שתוציא תחת חסותה של רשת "אלמביקה", בורנשטיין בחרה להפנות את האנרגיות היצירתיות שלה למחוזות אחרים. בתחילת השנה פתחה יחד עם בעלה ניב את "אנה לולו" בר יפואי בעל אג'נדה תרבותית מתקדמת, בו היא אף מתכננת לקיים שבוע אופנה אלטרנטיבי בחודש מאי הקרוב. "חשבנו שזה יהיה מעניין עם שבוע האופנה הראשון של המזרח התיכון יתקיים דווקא ביפו", היא מספרת בחיוך על הפרויקט העתידי המסקרן, שיש לקוות שיעודד יוזמות חדשות אצל מעצבים ויוצרים מקומיים כדרך להתמודד עם התחרות ההולכת וגוברת.