אני לא רואה משהו זול בזה שאני מצטלמת בבגד ים

•  
•  
•  

de Cannes | מגפיים: הלגה עיצובים (צילום: שי כהן ארבל)

לפני שבוע ביקרה הדוגמנית עלמה קאן אצל הרב שלה, ובזמן שהמתינה שוחחה עם חברה על הלימודים שהתחילה באוקטובר האחרון. "גבר שעמד לידי זרק לי בזלזול, 'מה את כבר לומדת?'. עניתי לו 'משפטים', אז הוא הרים גבה", היא מספרת, ומוסיפה שהלימודים מרגשים אותה מאוד. "בלימודים אני פתאום מכניסה ידע לראש ויש לי שיח יותר עמוק. תמיד כששאלו אותי אם אני דוגמנית, התביישתי ואמרתי שיש בי עוד דברים. זה הרגיש לי קצת קטן לעומת מה שאני יכולה להיות. ולא שאני מזלזלת, דוגמנות זה מקצוע מדהים שנתן לי המון כלים, אבל יש משהו בזה שאני אומרת, 'אני דוגמנית, אבל גם הולכת להיות עורכת דין'. יש לי עוד מה להציע חוץ מהפנים שלי".

את מרגישה שעדיין יש סטיגמה על דוגמניות?
"תמיד כשאני פותחת את הפה אנשים אומרים לי, 'אה, את לא דוגמנית טיפוסית'. זה משהו שחקוק להם בראש, אבל זה לא נכון היום, דוגמניות הן גם משפיעניות והן הרבה יותר מדברות ויש להן יותר מקום. אבל כן, היופי של הדוגמנית הולך לפני מה שיש לה לומר, ואני תמיד הרגשתי שמה שיש לי לומר הולך לפני איך שאני נראית".

כבר ארבע שנים שקאן (22) עובדת בקמפיינים בין-לאומיים. היא סימנה וי על מותג הביוטי של קים קרדשיאן, חברת Wella ומגזינים נחשבים כמו ELLE בולגריה ו"לה אופישיאל" אוסטרליה, אבל למרות הקריירה הענפה בחו"ל והעובדה שהוחתמה בסוכנות R&R של רותם גור, החליטה להירשם ללימודי תואר ראשון. "הבנתי שהעבודה הזאת לא קבועה, ואין לי משכורת שנכנסת כל חודש. חשבתי לעשות משהו אחר, אבל אם אני אלך לעבוד בעבודה אחרת, אני לא אעשה בחודש את מה שאני עושה ביום צילום אחד. בשביל יום צילום בסכום כזה לא הייתי קמה בבוקר, אבל מקבלים את הסכומים האלה בגלל שהעבודה הזאת לא קבועה. להבין שככה העולם עובד זה מאוד קשה".

לכן החלטת ללכת ללמוד?
"הבנתי שאני לא יכולה לחזור לאחור ולעבוד במשרה שהיא לא תואמת את מה שאני רוצה ודורשת לקבל, וגם ממקום שאני רוצה שיעריכו יותר. אני רוצה משכורת גבוהה וחיים מסודרים, לדעת שיש לי עבודה לקום אליה בבוקר, לעבוד קשה ולהיות מתוגמלת בהתאם. אם על הצד יש גם עבודות דוגמנות, אז עוד יותר טוב".

•  
•  
•  

טוטאל לוק: הלגה עיצובים (צילום: שי כהן ארבל)

בלימודים אני עלמה כהן

עלמה קאן נולדה למשפחה דתית בראשון לציון בשם הודיה כהן. את השם "עלמה" היא הוסיפה לשמה עוד לפני שנכנסה לעולם הדוגמנות, ואת השם "הודיה" שינתה ל"אודיה" בהמלצת הרב. "בכיתה שלי היו עוד חמש הודיה, לא הרגשתי מיוחדת", היא מספרת. והבחירה הוכיחה את עצמה. "הודיה זה שם שמאוד משייך, וקאן זה פשוט משחק של כהן. כשאני מגיעה לאודישנים זה גורם לאנשים להסתקרן ושואלים אותי אם אני מברזיל, אבל אני תמיד אומרת שאני ישראלית ותמיד מתגאה בזה. יש את 'עלמה', שאותה מאפרים ומצלמים בעבודה, ו'אודיה' זה של הבית. יש הפרדה בין שני העולמות. בלימודים אני עלמה כהן".

לא רק השם מפריד בין העולמות – גם עלמה עצמה חיה על התפר שבין עולם הדוגמנות המוחצן לבין ערכי הדת שגדלה עליהם ושבהם היא מאמינה עד היום. "אני לא מגדירה את עצמי כדתייה. כי נכון, אני לא שומרת על צניעות ב-100%, אבל אני מרגישה דתייה ואני מקיימת ועושה, אני שומרת חגים, שומרת שבת, שומרת צומות, שומרת בשר וחלב, אני באמת עושה הכל. אני משתדלת להיות בצניעות והלוואי שהייתי ב-100%, אבל אני לא. אם הייתי אומרת שאני שומרת מסורת, שבת או כשרות, היו מוחאים לי כפיים, אבל אם אני אגיד שאני דתייה אבל לא כל כך מתלבשת צנוע, יגידו 'לא, זה לא בסדר, את לא דתייה'".

•  
•  
•  

מעיל: אליזבטה פרנקי (צילום: שי כהן ארבל)

את לא עובדת בשבת ולא מוכנה להצטלם בלבוש חשוף. איך מקבלים את זה בעולם?
"מאוד מכבדים. אפילו באים אליי על הסט ומוודאים שאני בסדר, אם למשל אני מצטלמת עם שורטס או גופייה, שואלים על כל פריט. הם גם שואלים מאיזה מקום זה מגיע, 'למה את לא מצטלמת בשבת', 'למה את לא מדליקה טלפון בשבת'. דווקא בארץ יכולים לבחון את הגבולות ולהגיד, 'נו, אבל אולי בשבילי?', 'נו, תהיי עם תחתונים ונשים לך ז'קט, אז לא יראו'. ואני עקשנית, כי אני יודעת שאם את נותנת פתח לדבר אחד זה לא נגמר שם והגבול הוא דק ואם רוצים אז ייקחו. ויש גם את אלו שאומרים לי, 'מה, את לא עושה בגדי ים? את הכי יכולה לעשות ויקטוריה'ס סיקרט'".

קרה לך שקיבלת הצעה גדולה כזו וסירבת?
"כן, גם בארץ רצו שאהיה פרזנטורית של הלבשה תחתונה וגם רצו אותי לקמפיין להלבשה תחתונה בתוניס, עם סכום ממש גדול, ולא הסכמתי. רצו שאהיה בתצוגה של 'אינטימיסימי' לצד אירינה שייק. מבחינתי זה היה הלם שבכלל מסתכלים עליי באותו לבל, אבל אני לא יכולה, ולא משנה מה יעמוד מהצד. זו פשוט אני".

איך מסרבים לקמפיין לצד אירינה שייק? זה לא ממש גול עצמי?
"אולי בגלל שזו לא הייתה פסגת השאיפות שלי. אולי אם זה היה החלום שלי אז הגבולות היו מיטשטשים יותר, והייתי חושבת שהמטרה מקדשת את האמצעים. אבל לוקחים אותי למרות ועם כל זה, ויש עוד עבודה ועוד קמפיינים ואפשר להצליח, להרוויח וליהנות וגם לא למסחר את עצמי. זה גם לא רק הלבשה תחתונה, הציעו לי קליפ שווה עם זמר מוכר, אבל הייתי צריכה להיות קרובה אליו – ואני לא מסכימה לזה, גם אם זה יעשה לי כותרת או שתיים. זה לא מעניין אותי".

•  
•  
•  

מעיל: אליזבטה פרנקי (צילום: שי כהן ארבל)

לא מעניינות אותך כותרות? בכל זאת, את עובדת הרבה מעבר לים אבל לא מאוד מוכרת בארץ.
"אני לא צריכה להיות במקום הזה שאנשים מזהים 'זו עלמה קאן', אבל כן צובט לי שבארץ חושבים שדוגמנית מצליחה רק אם היא מוכרת".

מה זאת אומרת?
"יכולים לקחת מישהי להיות פרזנטורית רק בגלל השם שלה, וזה המקום שבו אני מרגישה שעבודת הדוגמנות לא מוערכת מספיק. אני עובדת הרבה שנים בתחום ומגיע לי שיעריכו את העבודה שאני עושה, אבל היום אני מבינה שזה פשוט העולם הזה, 'היא יותר מוכרת אז היא תעשה יותר כסף'. בחו"ל מעריכים דוגמנית גם אם אין לה אינסטגרם. היא יפה, טובה, מקצועית? ככה מסתכלים על זה, לא על עוקבים או על כותרת כזאת או אחרת".

•  
•  
•  

אוברול: אמריקן וינטג' | עגילים: timeless pieces (צילום: שי כהן ארבל)

את אומרת שאת לא מצטלמת בהלבשה תחתונה ובגדי ים, אבל את כן מעלה תמונות שלך לאינסטגרם בבגדי ים או בחליפות ספורט צמודות.
"נכון. עבור אנשים טופ, טייטס או בגד ים יכול להיות חשוף, אבל מה שחשוב לי זה שלא יראו את המפתח של החזה או את הקו של התחתונים. אני לא רואה משהו זול בזה שאני נמצאת בחופשה ומצטלמת בבגד ים, אבל גם כשאני מצטלמת בבגד ים יש לי מכנסיים מעל לתחתונים, או שאני מסתירה את החזייה. הגבול שלי זה המשולש והקו של החזה והטוסיק, זה משהו שלא יראו אצלי. לא כי אני דתייה ולא כלום, אני לא רואה שום סיבה שמישהו יראה את הקו של התחתונים או החזה שלי. אני שומרת דברים בשבילי ולא בשביל אף אחד. עד היום גברים יכולים לשרוק לי ברחוב, גם אם אני לבושה לגמרי, אז מה, אני אתן להם עוד סיבה גם לסרוק לי את כל הגוף? למה שגבר יסתכל על החזה שלי? וזה לא ממקום של הקטנת האישה, זה בגלל שזה גורם לי לאי-נוחות. זה יכול להתאים למישהי אחרת, לי זה מרגיש לא בנוח".

אנשים חושבים שתנועת #MeToo מיגרה הטרדות מיניות, שהליכה ברחוב הפכה להיות נינוחה לנשים.
"ממש לא. אני סופגת הרבה יותר הערות ברחוב מאשר בעבודה. רק בשבוע שעבר מישהו עשה פרסה, נסע קרוב אליי וצעק משהו לעברי. ישר אמרתי לו, 'בא לך שאני אתקשר למשטרה?', והוא פשוט התחיל לקלל אותי. סליחה, אדוני, שמור על העיניים שלך, הכביש שם, אל תסתכל לא ימינה ולא שמאלה. אני לא מבינה איך התופעה הזאת לא נעלמת. איך גברים מרגישים בנוח לשרוק לבחורה ברחוב, להעיר לה על מה שהיא לובשת ואיך שהיא נראית, לצעוק לה 'יא כוסית'. בכלל, זו המילה הכי מחרידה שיש, ואם מישהו אומר לי את זה אני באמת איפגע ואני יכולה לצאת עליו. זה לא הגיוני שתוציא את הדבר הזה מהפה שלך, זו לא מחמאה בשום צורה. אתה רוצה להגיד לי שאני יפה? זה משהו אחר. אל תתאר אותי עם השורש של המילה הזאת".

•  
•  
•  

סריג ומכנסיים: זאדיג אנד וולטר (צילום: שי כהן ארבל)

בעוד כמה שנים היופי שלך ייצא החוצה

בנעוריה למדה קאן בפנימייה לבנות ועל המראה החיצוני שלה היא לא שמה דגש מיוחד, אולי אפילו להפך. "בבית לא היה לזה מקום. אבא שלי מאוד מפחד מעין הרע, ותמיד אם מישהו אמר לי שאני יפה הוא היה אומר לי להגיד 'בן פורת יוסף'. זה לא נתן לי תחושה שזה לא בסדר להיות יפה, זה הבהיר לי שאני לא צריכה לתת לזה מקום, כי זה לא מה שחשוב. הייתי יוצאת לאולפנה עם הפיג'מה שישנתי איתה, עליה שמה את החצאית, וזהו. לאף אחד לא היה אכפת מי אני ומה אני לובשת".

למרות החינוך הדתי שבו גדלה, היא נמשכה לעולם הבידור מגיל צעיר ובתיכון למדה במכינה לנוער בבית הספר למשחק של ניסן נתיב. אמא שלה הייתה זו שהציעה לה לנסות את מזלה דווקא בעולם הדוגמנות: "היא אמרה לי, 'מה אכפת לך? תמיד אומרים לך שאת יפה ואת נורא גבוהה, את יכולה להצליח מאוד'. הדוגמנות מבחינתי הייתה כלי להביא אותי לאן שאני רוצה – למשחק".

ואז הלכת לפגישה וזהו, החיים השתנו?
"לא. התקבלתי לסוכנות אבל לא באמת קרה כלום. אמא שלי התקשרה לשאול, ואמרו לה, 'הבת שלך זה עוד אחת על המדף'. באנו שוב לפגישה, לראות אם בכלל מאמינים בי, והמנכ"לית אמרה לי: 'יש לך פנים עגולות, את לא יכולה להיות דוגמנית. אבל בעוד כמה שנים את תגדלי, תתעצבי, והיופי שלך ייצא החוצה, ולא בא לי שתהיי בסוכנות אחרת. אני רוצה אותך אצלי'".

•  
•  
•  

de Cannes | מגפיים: הלגה עיצובים (צילום: שי כהן ארבל)

רצתה לשמור אותך על אש קטנה. אפשר להבין את זה, לא?
"דווקא בגלל שהיא אמרה לי שאני לא יכולה, פתאום רציתי להיות רק דוגמנית, שמתי את המשחק בצד. עברתי סוכנות ובחודש הראשון כבר הייתי בברצלונה ובניו יורק והשם שלי עלה ועלה. אותה מנכ"לית פגשה את הסוכן שהיה לי ואמרה לו, 'וואו, אני לא מאמינה מה עשית עם הילדה. אני לא ראיתי את הפוטנציאל הזה, כל הכבוד לך'".

לפני רגע אמרו לך שאת לא יכולה לדגמן, ופחות מחודש אחר כך כבר צילמת קמפיינים בין-לאומיים?
"כן, העבודה הראשונה שלי הייתה בארץ לקסטרו, ואז טסתי לצילומים לחברת תכשירי שיער. קיבלתי על יום צילום 12 אלף שקל והייתי ילדה בת 17. כל כך התלהבתי, ועוד יותר מהמקום של רק 'לפני דקה אף אחד לא האמין בי'. ואז גם הבנתי שאני יכולה ליהנות ולהרוויח מהדבר הזה, ושאוהבים את מה שאני עושה".

קאן התחילה להסתובב בעולם ולהצטלם, אבל כשהייתה שבה הביתה היא הייתה ממשיכה ללמוד באולפנה לבנות. "בנות מהכיתה ידעו, אבל זה לא משהו שממש דובר. לא התפוצצתי בקנה מידה עצום, אז באולפנה זה לא הפריע. בסוף השנה המורה שלי אמרה לי: 'את תצליחי ושתינו יודעות את זה', וקרצה. כאילו והיא ידעה ושמרה על הסוד שלי".

מגיל 17 את עובדת על בסיס קבוע בחו"ל. איך הסתדרת?
"לרוב אמא שלי באה איתי. אני שומרת כשרות, אז לחיות בדירת דוגמניות זה על גבול הבלתי אפשרי. מה יקרה אם אני אפתח מקרר ויהיה שם שרימפס? אני לא יכולה לבשל במטבח הזה או לאכול מהכלים שם, ואני לא יכולה להגיד לבנות לא להדליק אור או טלוויזיה בשבת. בנוסף, זה מקצוע מאוד בודד, וכשאמא שלי איתי זה נעים. היה לי יום צילום בשמלה קצרה באיזה מינוס 10 מעלות במדריד וירד גשם זלעפות וקפאתי מקור, אבל אמא שלי שמרה עליי וקפצה עליי בהפסקות עם מעיל. אם היא לא הייתה שם איתי, רוב הסיכויים שהייתי נשברת. אני צריכה אותה בזווית העין שלי, לדעת שהיא שם. יש ימים שהיא באה איתי לסט רק בהתחלה, וכשאני מרגישה בנוח אני אומרת לה ללכת להסתובב".

•  
•  
•  

טוטאל לוק: הלגה עיצובים (צילום: שי כהן ארבל)

מה קרה בסוף עם המשחק?
"דברים התחילו לקרות בכיוון של הדוגמנות, ודווקא באודישנים של משחק שמעתי דברים כמו 'את גבוהה מדי', 'את יפה מדי ולא אוהבים יפות על המסך', 'את לא נראית בת 15', אז זה קצת נדחק הצדה. היום, ממקום יותר בוגר, אני מבינה שלא בטוח שזה מתאים לי. אם ייקחו אותי לסדרה ויגידו לי שאני צריכה להתנשק או להוריד חולצה, אני לא אסכים. זה לא שווה את המלחמה".

את נישאת לגובה של 178 סנטימטרים. למה את לא עושה דוגמנות מסלול?
"זה הכי פחות מעניין אותי, כי זה גורם לי לחרדת במה, וזה גם פחות מבנה הגוף שלי. רוב הסיכויים שהייתי נופלת אחורה. יש מישהי שהחלום שלה זה לצעוד בתצוגה של שאנל, אצלי החלום זה קמפיין ביוטי של איב סן-לורן".

ספרי לי על רגע שבו הרגשת שעשית את זה.
"לפני שנתיים הצטלמתי למותג שיער של Wella בלונדון. זו הייתה הפעם הראשונה שאמא שלי לא יכלה להגיע וטסתי לבד. הגעתי למלון, ולא רק שנעלתי את הדלת, גם חסמתי אותה עם ספסל, כדי שחס וחלילה אף אחד לא ייכנס. זה היה צעד מרגש בשבילי גם כי זה היה הקמפיין הראשון שעשיתי בקנה מידה בין-לאומי, אני הייתי הפנים של המותג בשלטי חוצות ובפרסומות, וגם כי הבנתי שגדלתי. הוכחתי לעצמי שאני יכולה לדאוג לעצמי".

•  
•  
•  

אוברול: אמריקן וינטג' | עגילים: timeless pieces (צילום: שי כהן ארבל)

בתור ילדה כל הפרצוף שלי היה שפתיים

כמו כל הקולגות שלה, גם הילדה עם הפנים העגולות לא חמקה מהדרישות התובעניות לרזון בעולם האופנה. "עבדתי גם בניו יורק וגם בלונדון, אבל בפריז רק עכשיו מתחילים לפתוח את עניין המידות. אין לי גוף אידיאלי של דוגמנית", היא אומרת. "אני יכולה להגיד שהסוכנות שלא רצתה אותי אז, בגיל 17, בגלל מידות, הייתה רוצה להחתים אותי היום. בן אדם שאמר לי בגיל 17 שאני צריכה לרזות אמר לי עכשיו שיש לי את הפנים הכי יפות שהוא ראה בחיים שלו, ואני כזה, 'מה? לי? אתה זוכר שזו אני?'. בשבוע הבא יש לי ארבעה ימי צילום בברצלונה ופגישות".

אז יש תקווה?
"אני עדיין שומעת הערות על משקל, אבל רזיתי דווקא כששחררתי מהניסיון להיות במידות. זה היה ממקום שרציתי להרגיש בריאה וחזקה ולשמור על עצמי כי זה חשוב לי, ולא ממקום של לרצות אף אחד".

כשזו הסביבה שאת נמצאת בה, לא בטוח שאפשר לדעת עד כמה זה רצון אמיתי שלך או הבניה חברתית.
"ברור שזה מחלחל, אבל בתקופות שהכי העירו לי על המשקל, מהדאגה של מה יהיה אם אני לא ארזה – הייתי משמינה. היום אם בא לי לאכול קינוח או המבורגר אני אוכל, כי בא לי ליהנות מהדרך. השינוי שלי נבע מזה שהסתכלתי במראה ולא הרגשתי בנוח, והלכתי להתאמן ולא הרגשתי בנוח להוריד חולצה. אני אוהבת את הבטן שלי עם ריבועים, אני אוהבת שהגוף שלי אסוף, אני אוהבת להרגיש לא נפוחה. זה נטו עניין שלי עם עצמי. אני לא עושה ספורט כדי לקבל קמפיין, פשוט מתמכרים לזה. ולמרות שרזיתי אני עדיין לא במידות, כן?".

•  
•  
•  

מעיל: אליזבטה פרנקי (צילום: שי כהן ארבל)

איך את מתמודדת עם הערות על המראה שלך?
"העירו לי הרבה פעמים על החזה שלי. יש לי מותן צר וחזה גדול יותר, וזה מאוד נשי, אבל בדוגמנות זה לא עובד כל כך טוב כי זה נראה חשוף או רחב יותר. מישהי ממש הציעה לי לעשות הקטנת חזה. וגם בגלל שיש היום כל כך הרבה נשים שעושות שפתיים, הגעתי למצב שאני צריכה להתנצל ולהוכיח שאני טבעית. כשהייתי קטנה כל הפרצוף שלי היה שפתיים, נראיתי כמו ברווז. היו כותבים לי הערות פוגעניות, 'שפתיים של מו…', ובהתחלה הייתי ממש נפגעת. אמא שלי הייתה אומרת לי, 'אבל לא עשית שפתיים, אז למי את חייבת ודין וחשבון?'. יש לי חברות שעשו, ואמא שלי עושה, אם הייתי מרגישה צורך לעשות משהו, אז הייתי אומרת".

כשנחתם הסכם השלום עם איחוד האמירויות לפני כשנתיים, קאן קיבלה הצעה מסוכנות מקומית בדובאי ועברה להתגורר בעיר עם אמה למשך כמה חודשים. "חוויתי חוויה מטורפת", היא מספרת, "עבדתי מלא, לפעמים עשינו גם שני ימי צילום ביום. האנשים בדובאי מכילים ומקבלים והכי נעימים, אבל כשהתחילה פה המערכה של 'שומר החומות' הרגשתי שיותר נכון לי להיות בבית שלי".

הגברים בדובאי ניסו להתחיל איתך?
"יום אחד הסוכנת שלי שלחה לי מייל, 'נסיך דובאי רוצה להכיר אותך', ושתינו צחקנו. מעבר לזה, אם אני רואה הודעה מגבר אני פשוט לא נכנסת אליה".

•  
•  
•  

de Cannes | מגפיים: הלגה עיצובים (צילום: שי כהן ארבל)

זה שמונה חודשים שקאן בזוגיות צמודה עם מאמן הכושר שחר ג'נה (29). "באימון הראשון כבר אמרתי לידיד שלי ששחר מאוהב בי, והוא אמר לי שאני מדמיינת בגלל שאני לא רגילה לאינטראקציה עם גברים. הפכנו לידידים, ואז פעם אחת הוא איחר לאימון ושלח לי כפיצוי משהו מתוק הביתה. זה התחיל ממקום חברי, נקי מאוד, ובגלל שכבר הכרנו אז זה היה טבעי, לא הייתי צריכה להתחיל למכור את עצמי".

בטח לא פשוט לצאת עם מאמן כושר, שפוגש לא מעט נשים יפות וחטובות – ומי כמוך יודעת שזה כר פורה להיכרויות.
"זה דורש לבנות אמון ופתיחות, כי רוב העיסוק שלו זה עם נשים. אבל מה אני יכולה לעשות?".

גם את האקסית הקודמת, אנה זק, הוא פגש בחדר הכושר. הם התמודדו עם ביקורת על פער הגילים ביניהם.
"גם אני יצאתי בגיל 17 עם מישהו שהיה גדול ממני ב-11 שנים. הייתי בוגרת לגילי, אז זה הגיוני לי. הרבה פעמים אין לי שיח עם אנשים בגילי, ולא בקטע מזלזל, עם כמה שטסתי ולמדתי ועברתי, רוב הסיכויים שפחות אתחבר לגבר בן 22".

הזוגיות הביאה איתה גם זוגיות עסקית: קאן ואחותו של ג'נה הקימו יחד עסק להשכרת בגדי מעצבים בשם Dé Cannes. "חיפשנו בגדים לאירוע, ושמלה בהשכרה עלתה 4,000 שקל. זה יוצא מלא כסף וזה עוד לפני מתנה לחתונה, איפור, חינה ומסיבת רווקות, איך אפשר להוציא סכום כזה? החלטתי לפשפש באינטרנט, לקנות שמלות מעצבים ולהשכיר אותן בסכומים של 100 עד 1,200 שקל, ככה שבחורה לא תצטרך להוציא עשרות אלפי שקלים על בגד שהיא לא תלבש יותר בחיים".

•  
•  
•  

טוטאל לוק: הלגה עיצובים (צילום: שי כהן ארבל)

גם שחר דתי, או שאתם זוג מעורב?
"שחר בא מבית דתי, את הידע והבסיס יש לו, אבל לא את הדבר בפועל. הוא מכבד ויודע לשים את הטלפון בצד בשבת, ולא נוסעים ולא יוצאים, אבל אני לא כופה עליו שום דבר, דת אמורה להגיע באהבה. הוא כן יודע שאת הילדים שלי אני אחנך בחינוך דתי וארצה להשתית את החינוך שלהם על ערכי הדת, כי אני יודעת כמה הדרך הזו נתנה לי בחיים, שקט וערכים וגם בגרות".

אתם עדיין לא גרים ביחד, וכבר מדברים על ילדים?
"החלום הכי גדול שלי זה משפחה וילדים, וגם לאמץ ילד אחד. יש לי בת דודה מאומצת, וזה הדבר הכי טוב שקרה למשפחה שלנו. תמיד הסתכלתי על הדודה שלי וראיתי בזה שליחות, לתת למישהו בחיים האלה הזדמנות אחרת. כרגע אני גרה אצל ההורים וגם לומדת בראשון לציון, והמשרדים של שחר באשדוד, אז טוב לי בינתיים שיש לי פינה משלי. זה יקרה, פשוט לא מחר או מחרתיים. זו זוגיות אינטנסיבית מאוד". 

צילום: שי כהן ארבל | סטיילינג: אלין זידקוב | שיער: גיא סמואל | איפור: אדיר פימה | הפקה: אור-אל רבינוביץ

•  
•  
•  

de Cannes | מגפיים: הלגה עיצובים (צילום: שי כהן ארבל)