נערה בהפרעה
הדוגמנית אדלה הוק עומדת על הרגליים. היא משתתפת בקמפיינים נחשבים, מרוויחה לא רע, עוזרת לאמא שלה ואחותה שגרות אצלה בדירה הקטנה ורוקמת חלומות חדשים. האם הילדה שנזרקה מהפנימייה, שנשלחה למעון לנערות בסיכון, שהטלטלה בין בת ים לסוצ'י ובחזרה מקבלת את הסוף הטוב שהיא יחלה לו?
חדר מעצר, ארבע קירות, טביעת אצבע ודגימת רוק. שוטרת חמורת סבר וכיסא חקירות, עליו יושבת נערה בת 16, אדלה הוק. "נשכתי את בן הזוג שלי", היא הודתה אז בחדר החקירות להפתעת השוטרים. על הנשיכה ההיא נפתח לה תיק פלילי במשטרה, היא קיבלה צו הרחקה מבן הזוג דאז וצו הרחקה נוסף מעיר מגוריו. הוא יצא ללא אשמה.
ארבע שנים אחרי הלילה ההוא, הבגרות והפרספקטיבה מאפשרים לה לצייר היום תמונת זיכרון אחרת. חדה יותר. "היינו יחד באילת ורבנו פיצוצים, הוא עשה סמים והיה עצבני מאוד, פתאום משום מקום הוא לקח את המזוודה שלי וזרק לתוכה את הבגדים שלי תוך כדי שהוא יורק עליהם. המשכנו לריב והוא החזיק אותי בידיים ולא הצלחתי להשתחרר ממנו למרות שהתחננתי, כשהוא הפך לאגרסיבי נשכתי אותו, ביס של החיים, זה חתך אותו ממש. תוך כדי שהוא דימם הוא הזמין משטרה ובאו לקחת אותנו בניידת".
ולמרות הכל את יצאת אשמה.
"בחקירה הרגשתי ממש טוב עם עצמי. בגלל שהייתי ילדה בעייתית, הרגשתי כאילו שאני איזו בלבוסטה כזו. הרגשתי ביטחון. ראיתי בזמנו את הדברים אחרת".
שנה אחרי, בן זוג חדש, אירוע חדש. זה קרה באחד מימי הצילום הראשונים שלה כדוגמנית. צוות הביוטי עבד על בניית המראה להפקה. איפור מוטרף, שיער מנופח, סטיילינג ניסיוני. היא עלתה על נעלי העקב בסט הצילומים וחיכתה לפלאש, רגע לפני ההבזק דוגמן נוסף הצטרף ונעמד לידה. אדלה נבהלה, היא לא יכולה להצטלם לידו. "בן הזוג שהיה לי עשה לי שיחה שהוא לא מוכן שאצטלם ליד גבר", היא מגלגלת סיגריה ומפרטת. "הוא אסר עלי להצטלם בבגדי ים, בהלבשה תחתונה, מכנסי שורט ועם גברים. הבנתי שאם אני אצטלם ליד אותו בחור אני אסתבך".
מה עשית?
"התחלתי לבכות את הנשמה שלי, התקשרתי אליו בהיסטריה והתחננתי שיסכים לי להצטלם. הייתי צריכה את הכסף. למרות הכל הוא לא הסכים בשום אופן אז הלכתי משם. היינו יחד שנה וחצי ולא יכולתי לדגמן כמעט שום דבר. ידעתי שאני נמצאת בחרא מקום שעושה לי רע ולא ידעתי איך לצאת ממנו. תשמעי, הרבה אנשים לא מבינים את זה אבל לפעמים בחורה נמצאת במקום שלא טוב לה והיא רוצה ללכת אבל לא מסוגלת. בכל פעם שרציתי לקום וללכת הוא התחנן שאשאר, הוא התנצל, אמר שהוא אוהב אותי ושהוא לא יכול בלעדיי. אחרי כל שיחה כזו השתכנעתי ונתתי לו עוד צ'אנס. היום אני מסתכלת אחורה ומתחרטת, אני בחיים, אבל בחיים, לא אתן לגבר שצריך לאשר או לאסור עליי דברים להתקרב אלי. כשהיינו יחד הייתי בת שבע עשרה, פחדתי".
View this post on Instagram
קמפיין לקסטרו, רנואר, הודיס, מיקי בוגנים, איל מקיאז'. קמפיין לקרולינה למקה ולמותג הקוסמטיקה העולמי שרלוט טילברי ("לא הבנתי מה זה. הסוכנת שלי התלהבה יותר ממני"): בכל התמונות רואים שהיא אחרת, האופי מזנק מהפריים, אבל אף אחת מהן לא מסגירה את המצוקה שחוותה בחייה. ההתנהלות שלה על סטים לעומת זאת, לפחות מה שהיא מתארת, דווקא משקפת את ההיסטוריה הפרטית שלה. היא מאחרת לסט באופן קבוע ("אבל לא בכוונה"), לעיתים מבריזה ("כי יש פקקים"); ולא פוחדת לבטא את הביקורת שלה על התעשייה, גם אם זה גובה מחיר. "זה מקום צבוע ברמות הזויות. גם אם את חושבת שאנשים מהתעשייה חברים שלך את צריכה לדעת שהם ממש לא".
נכווית הרבה מאנשים בתחום?
"כן. אחרי ארבע שנים את מגיעה למצב שאת מבינה שאין לך אף אחד אמיתי לבוא ולשתף אותו באיך שאת מרגישה".
ומה החלק שלך בזה?
"אני מודה, אני לא טובה בלשמור חברויות. גם קשה לאנשים להכיל אותי בגלל כל מה שעברתי. אני מבינה את זה. העובדת הסוציאלית שלי, שאני שרופה עליה, קוראת לי חתול רחוב".
"פתאום יש לי אבא. הוא חי"
"אני מוכנה לספר לך הכל", היא ירתה כשהפעלתי את מכשיר ההקלטה. "החשיפה שלי עוזרת לי להתמודד עם מה שעברתי. אם לא הייתי מספרת לא הייתי האדלה שאני היום, וחוץ מזה, זה קצת כיף, החיים שלי לא משעממים".
אז בואי נתחיל, מה משמעות שם המשפחה שלך, הוק?
"זה לא השם האמיתי שלי וזה הדבר היחיד שאני לא אענה לך עליו. יאללה, שאלה הבאה".
היא נולדה בארץ, לזוג עולים מרוסיה שעדיין לא מלאו להם עשרים. כשהייתה בת שנה ההורים נפרדו ואדלה נשארה לחיות עם אמה בבת-ים. "אמא לא הסתירה ממני את העובדה שאבא שלי נרקומן, רציתי לדעת מי הוא אבל הייתי ילדה, הבנתי שהוא לא בחיים שלי וזהו". כשהייתה בת ארבע, אמא שלה הכירה בן זוג חדש וממנו נולדה אחותה הצעירה. "הוא היה איש מאוד אלים. אני זוכרת שאמא שלי החזיקה את אחותי על הידיים והוא היה דוחף אותן יחד, כל פעם הייתי יושבת ובוכה בחדר והוא היה לוקח אותי לאמא שלי ומתנצל, הוא היה משתמש בי כדי לרכך את אמא שלי. היום אם אני אראה אותו אני כנראה אירק לו בפנים".
בגיל 8 האם נמלטה מבן הזוג האלים. היא לקחה את שתי הבנות ועלתה על טיסה לסוצ'י, רוסיה. "כדי להגיע לבית הספר שלמדתי בו הייתי צריכה ללכת בתוך יער, בשבילים, ליד פרות, זה היה מדהים". הפסטורליה החזיקה מעמד שלוש שנים, אז בן הזוג הצליח לשכנע את האם לשוב לבת-ים. "חזרנו לארץ לדירת חדר מזעזעת, ישנו שם ארבעתנו, משהו שאי אפשר לשכוח. היה שם ארון ענק, מטבחון, מקלחת מסכנה ואיזה שתי ספות".
הבנת כילדה מה המצב הכלכלי בבית? דיברו איתך על זה?
"שמעתי את אמא שלי מדברת על זה עם סבתא שלי, ידעתי מה קורה אבל לא רציתי לדבר על זה עוד. אמא שלי עבדה בשתי עבודות וקרעה את עצמה".
לקראת סיום בית הספר היסודי אמא של אדלה נפרדה סופית מבן הזוג אחרי שניסה לפגוע בעצמו ("הוא חתך לעצמו ורידים בזמן שהיינו בבית, זו תמונה שאני לא אשכח בחיים") והן שוב נדדו לעיר אחרת. "ופה בתכלס מתחיל הסיפור שלי", היא מצהירה. "יום אחד אמא שלי באה אלי ואמרה שהיא ראתה את אבא שלי בתחנת אוטובוס. היא אמרה שהיא סיפרה לו עלי והוא ביקש לראות אותי".
אחרי שלא ראית אותו כל החיים.
"הרגשתי בעננים. עד אז לא ידעתי מה איתו, לא ידעתי אם הוא בחיים בכלל, ואז פתאום יש לי אבא, והוא חי! זה היה מפגש מרגש מאוד".
השניים חידשו את הקשר, אבל גאולה גדולה לא הייתה שם. "היינו מדברים חודש ואז פתאום הוא היה נעלם לי. אחר כך הוא סיפר לי שהוא היה בגמילות. הוא קנה לי דברים, טלפון, בגדים, היה לו מאוד חשוב לפנק אותי. לקחתי אותו איתי לבית ספר, מאוד התגאיתי בו".
בליווי אביה היא נכנסה לחטיבת הביניים מחוזקת וחזקה, אבל שם, כך היא מספרת, מצאה את עצמה מוקפת אויבים חדשים. "כל כתה ז' היו מאיימים עלי באלימות, הייתי מספרת את זה למורים ואף אחד לא עשה עם זה כלום. שנה שלמה של איומים שאם אני אבוא לבית ספר יפוצצו אותי. הייתי מתארגנת בבוקר, הולכת לגינה ליד הבית ומעבירה שם את הזמן עד סיום הלימודים. פקידת סעד הייתה מתקשרת אלינו הביתה ושואלת למה לא הגעתי לבית ספר, ואמא שלי לא הבינה מה היא רוצה. הקשר עם אמא היה בעייתי, לא היה לי כוח אליה, היינו רבות המון בבית".
בהתערבות של אותה פקידת סעד ועובדת סוציאלית היא הועברה לפנימיית "ויצ"ו גן ונוף" בפתח תקווה. "זו הייתה השנה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים. הרגשתי שאני יכולה להסתובב חופשי, בלי אמא שלי ובלי לפחד ללכת ברחוב".
View this post on Instagram
מה הפנימיה עשתה לקשר שלך עם אמא?
"רק טוב. באמת. לפני שהגעתי לפנימייה הייתי ילדה זבל, מטורללת מגיל קטן, הרגשתי שיש לי כוח מעל כולם, שאני תמיד צודקת וכולם טועים. חשבתי שאני מנהלת את העולם. הייתי מקללת את אמא שלי שלא נדע, צועקת עליה. אחרי הפנימיה שום דבר ממש שאמרתי לא קרה יותר, הפכנו לחברות. אבל אחרי שנה המנהל אמר לי שהוא מעיף אותי מהפנימייה, שאני חייבת לצאת משם".
למה?
"הייתי מורדת, רבה עם כולם, שותה אלכוהול בסופי השבוע, מתחצפת למורים, הייתי אלימה. תשמעי סיפור, אחרי כמה חודשים הצטרפה לפנימייה מישהי בלתי נסבלת, היא הייתה עושה פן בשיער בחמש בבוקר ומעירה את כולן. הייתי מאיימת עליה שאם היא לא מכבה את הפן אני אשבור לה אותו על הראש. היא הלשינה ואמרה עליי דברים מגעילים. כששמעתי את זה נשבר לי, רצתי אחריה עד שחברים שלי משכו אותי ממנה. בסוף לא היה כלום, אבל היא עזבה את הפנימיה אחרי זה, נראה לי שהיא פחדה להישאר".
מהפנימייה הוחלט להעביר אותה למעון לנערות בסיכון – צופיה. "הגעתי לצופיה וקיבלתי שוק, הרגשתי בכלא, יש שם סורגים בכל פינה, עושים לך בדיקות שתן כדי לראות שאת לא מעשנת, הכל היה שם מפחיד, החלטתי שאני חייבת לצאת משם, חייבת שינוי בחיים שלי. הפכתי להיות הילדה הכי טובה בעולם. קמתי והלכתי לישון לפני כולם, הגעתי ללימודים, עשיתי כל מה שביקשו. באותה תקופה גם הייתי בקשר טוב עם אבא שלי, דיברנו הרבה, הרגשתי טוב".
השינוי הוכיח את עצמו, ובתום שלושה חודשים אדלה הייתה יכולה לשוב הבייתה. היא הייתה בטוחה שכעת תוכל לחזור גם לפנימייה, אבל שם לא היו מוכנים לקבל אותה. היא נשברה. "חשבתי שזה לא פייר, רציתי להשתקם והם לא נתנו לי את ההזדמנות. היום אני מבינה אותם, באמת עשיתי שם צרות". משם היא הועברה לתוכנית לקידום נוער של פרויקט היל"ה (השלמת יסודי ולימודי השכלה). "הפרויקט הזה עשה לי רק טוב, מילדה שלא יכולה לשבת לרגע הגעתי למצב שאני כמעט עושה בגרויות. לא עשיתי, אבל כמעט כן! במקביל יכולתי לעבוד ולחסוך כסף, הרגשתי שאני מוצאת את עצמי"
"ארגנתי את הלוויה אבל לא הייתי מסוגלת להגיע"
ואז גם מצאו אותה. בגיל 15 פנתה אליה באינסטגרם צלמת שחיפשה בדיוק דוגמנית איפור בחינם. "לא חשבתי שאני איזו יפה אבל ידעתי שיש לי שיער יפה ועיניים יפות, ואם היא הציעה לי אז אולי אני מתאימה", הצילומים גרפו עשרות הצעות אחרות, אחת מהן הגיעה מעומרי יערי, הבעלים של סוכנות ITM (שמייצגת בין היתר את עדן פינס ויעל שלביה). "עומרי רדף אחרי חודש וסיננתי אותו. לא ריגש אותי לחשוף את הפרצוף במקומות, אבל אז הבנתי שזו דרך להרוויח כסף אז הסכמתי, בהמשך גיליתי שאני גם טובה בזה".
איך זה הרגיש, להיות פתאום עצמאית מבחינה כלכלית?
"הרווחתי סכומים שבחיים לא חשבתי שארוויח, וכן, האמת שקצת איבדתי את עצמי, בשנים הראשונות במקום לחסוך התחלתי לבזבז, והמון. כל פעם שקיבלתי כסף בזבזתי אותו על בגדים, על יציאות ועל מסעדות. קניתי מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה בלי להתחשבן. בדיעבד אני מצטערת על זה. היום זה הפוך, לא הוצאתי שקל מאז הקורונה חוץ משכר דירה וכסף שאני מעבירה לאמא שלי כל חודש. לפני חודש היא ואחותי חזרו שוב לארץ אחרי שנתיים ברוסיה ועברו לגור איתי ואני מממנת את שתיהן. זה קשה, אבל זה שווה את זה. בחודש הזה אמא שלי ואני התקרבנו כמו שבחיים לא היינו".
ומה עם אבא שלך? הייתם בקשר בשנתיים האלה?
"לא".
ואז, בבת אחת הדמעות נקוות בעיניה. "עוד חודש תעבור בדיוק שנה מהתאריך בו אבא שלי התאבד. הקשר שלנו לא היה רציף, אבל הוא תמיד היה בלב שלי. אני מניחה שפשוט נמאס לו מהחיים. אני גדלתי, אמא שלי לא דיברה איתו, הוא נשבר. תביני שחודש לפני שהוא התאבד הוא ניסה לדבר איתי ובדיוק הייתי בעבודה ולא חזרתי אליו. עד היום אני לא יודעת מה הוא רצה להגיד לי". לפעמים אני מאשימה את עצמי במה שקרה אבל אז אני מבינה שהוא באמת היה במצב שאי אפשר לצאת ממנו ולי באמת לא היה לי מה לעשות. אני חושבת עליו המון".
הלכת ללוויה?
"ארגנתי לבד את הלוויה שלו אבל רגשית לא הייתי מסוגלת להגיע. עד היום לא הייתי בקבר שלו, לא יכולה. אחרי שהוא התאבד לקחו אותי לתחנת משטרה והציעו לי לקחת את החפצים שלו, לא רציתי. אני לא יכולה להתמודד עם זה, ביקשתי שיזרקו הכל לפח".
ועכשיו, שנה אחרי המוות, איך את?
"השנה קצת יותר טוב לי. הדוגמנות מאוד עוזרת לי ואני מרגישה שסוף סוף התאפסתי, אני שלמה עם עצמי והתחלתי לחשוב קדימה".
אז בואי נדבר קדימה, מה היעד הבא?
"להמשיך לדגמן לכל מותגי הקוסמטיקה הכי חזקים וליהנות מהעבודה שלי. אני גם רוצה לשחק, התחלתי ללמוד משחק ואני מתכוונת להשקיע בזה. פעם היה לי חלום לא להיות תלויה באף אחד מבחינה כלכלית, להצליח בזכות עצמי, והיום כשהחלום הזה התגשם אני רוצה להתקדם".
View this post on Instagram
View this post on Instagram
מפלאי העלייה הרוסית..
מאת: ממש | 28 בספטמבר 2020 | 22:44אדלה את פשוט מהממת,סיפור חיים לא פשוט את אמיצה וחזקה מאד שיהיה לך המון בהצלחה:)
מאת: חנוש | 28 בספטמבר 2020 | 22:44יופי,אבל למה עם סיגרייה?
מאת: אתרה | 28 בספטמבר 2020 | 19:09ואו!
מאת: אישה | 28 בספטמבר 2020 | 15:58את מדהימה ביופייך!
מפחידה ,ואני אוהב רוסיות ,אבל זאת הסוג המסוכן
מאת: אבי | 28 בספטמבר 2020 | 11:51תנסי הכול ליקנות לך דירה קטנה על שמך בלי חובות.הדוגמנות זה זמן שהוא יחלוף ויעקפו אותך אחרות מה לעשות הגוף מתבגר.מאיפה תשלמי שכירות אין כבר עבודה בדוגמנות אז תעשי הכול גם להגיע לדירה קטנה שאת לא חייבת כלום לאף אחד בהצלחה.
מאת: ליאם | 28 בספטמבר 2020 | 10:07אל תתאהבי בדמות שלך של נערה בהפרעה, זה לא באמת מגניב וזה מתכון לתסכול וכישלונות. קחי את עצמך בידיים. יש לך נכס טבעי – תשתמשי בו.
מאת: רונית | 28 בספטמבר 2020 | 09:53בטח את צ'רקסית ממשפחת abzaah
מאת: Adiga | 28 בספטמבר 2020 | 08:33בהצלחה , אושר ובריאות , את מהממת
מאת: טל | 27 בספטמבר 2020 | 19:03לא אהבתי..יופי אוברייטד..
מאת: לא | 27 בספטמבר 2020 | 18:13החיים שלי היו יותר קשים ממנה. . סבלתי משני הורים אלימים וברחתי לרחוב ושם ניצלו ואנסו אותי עד שהגעתי לזנות ושם נאנסתי בתשלום וזה עזר לי לשרוד כלכלית ואני לבד בעולם .
מאת: מישהי | 27 בספטמבר 2020 | 17:55אבל לצערי אני לא יפה כמוה . לא יפה כמוה וכבר לא צעירה . עובדת בזנות בדיל לשרוד ומקווה שיהיה לי סוף סוף מישהו דיאנה אותי בעולם שלא אהייה לבד . אבל כולם בעיר רוצים רק סטוצים שזה זנות בחינם. . אבל אולי יש אחד שלא ..
אדלה את נהדרת. תחשבי גם על ההכנסה עכשיו וגם על היום שאחרי הדוגמנות ותהיי עצמאית כלכלית.
מאת: גל | 27 בספטמבר 2020 | 17:09סיפור חיים לא פשוט… יופי הוא מקפצה טובה להתקדם בחיים.. אמנם רוב הבחורות מחבר העמים ניחנו ביופי כמעט דומה ואין גבול ליופי שהם קיבלו במתנה !!! מאחל לה שתמצא את האחד שיתן לה אהבה ללא תנאים … בהצלחה
מאת: אזרח | 27 בספטמבר 2020 | 15:07את מהממת וגרמת לי לצחוק בקול
מאת: הילית | 27 בספטמבר 2020 | 15:06עם ההיא מהפנימיה שאמרת לה שתשברי לה את הפן על הראש
פיפפפיייי
הסיפור שלך מאוד נגע לי ללב, ללא ספק, עברת חיים קשים ובכל זאת עמדת על שתי הרגליים כמו חתולה. את יפה, מדהימה, מלאת חוכמת חיים ומגיע לך את הטוב ביותר. עלי והצליחי, אמן!
מאת: שירה | 27 בספטמבר 2020 | 15:00יפייפיה אמיתית. וקשוחה. מאחלת לך חיים טובים
מאת: גילי | 27 בספטמבר 2020 | 13:47את יפה אבל אם לא תלמדי לספוג תסכולים ולשלוט בכעסים ולדייק בלוח זמנים ימייך בתעשייה יהיו קצרים מאוד ובעוד עשר שנים תהיה כתבה איתך על ההזדמנות שפוספסה. בהצלחה, חבקי את ההזדמנות בשתי ידיים וקחי יועצים טובים שיעזרו לך לשמור על הכסף
מאת: אור | 27 בספטמבר 2020 | 08:56שאני אבין, אתם אמיתיים שאתם מפרסמים כתבות כאלה??????? כאילו מה הפואנטה?!
מאת: מה זה הז ב ל הזה | 26 בספטמבר 2020 | 19:02יופי עוצר נשימה
מאת: אינה | 26 בספטמבר 2020 | 15:00והסיפור עוד יותר
עלי והצליחי!!!
מהממת… מאחלת רק טוב, כתיקון על מה שחווית!
מאת: מריאנה | 26 בספטמבר 2020 | 14:37דומה לאילנית לוי
מאת: ד | 26 בספטמבר 2020 | 12:38אמאלה איזו יפה. וואו.
מאת: קרן | 26 בספטמבר 2020 | 10:11כמה כוחות יש לך, את מהממת ואני בטוחה שתמשיכי לגדול ולכבוש חלומות
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 26 בספטמבר 2020 | 08:07תצליחי! סיפור חייך ייתן לך המון עומק ויכולת הבוננות על דמויות שתבקשי לגלם, תנצלי את זה.
מאת: טליה | 26 בספטמבר 2020 | 07:11באמת יפה
מאת: עדי | 25 בספטמבר 2020 | 19:36מהממת! הלוואי והחיים יאירו לך פניהם
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 25 בספטמבר 2020 | 16:11יפהפייה אבל משו ברוסיות שלה , בקשיחות
מאת: תמר | 25 בספטמבר 2020 | 12:23מרתיע
יפיפייה
מאת: עדי | 25 בספטמבר 2020 | 11:39סיפור לא פשוט. בהצלחה אדלה!!
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 25 בספטמבר 2020 | 11:06מזכירה קצת את אילנית לוי..
מאת: נועה | 25 בספטמבר 2020 | 08:00יפיפיה בהצלחה
אני מקווה שהחיים יאירו לך פנים מעכשיו והלאה.
מאת: לא קל | 25 בספטמבר 2020 | 00:26יש לה יופי מיוחד. בכל תמונה נראית אחרת עם סיפור חיים קשה וכי בת מאחלת לה בהצלחה. כתיבה מרתקת
מאת: סיגי | 24 בספטמבר 2020 | 23:56יפה מבפנים ויפה מבחוץ
מאת: ליאת מרמת השרון | 24 בספטמבר 2020 | 20:40וואו אחת היפות שראיתי
מאת: איתי | 24 בספטמבר 2020 | 20:21