"אמא שלי הייתה מכינה מרק, וזה מה שאוכלים שבוע"

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

דוגמניות שדופות אינן תופעה חדשה. גם הדיון "גנים או הרעבה" התנהל כבר אלפי פעמים, אבל מונולוג כמו של הדוגמנית הצעירה סברינה שפר על הסיבה לרזון שלה – מלא כנות מצד אחד ושובר לב מצד שני – הוא משהו שלא שומעים בכל יום. "אני פשוט לא רגילה לאכול", היא אומרת. "אני אוכלת קצת וזה מספיק לי כי גדלתי בבית שלא היה בו הרבה אוכל. היה אוכל, זה לא שלא היה, אבל מעולם לא היה שפע ומבחר. אמא שלי הייתה מכינה מרק וזה מה שאוכלים שבוע. פירה, וזה מה שאוכלים שבוע. זה לא מקרר שיש בו פסטה ואורז ומילקי, מבחר כזה שגורם לך לרצות לאכול. ככה התרגלתי לאכול מעט".

אנשים חושבים שיש לך הפרעת אכילה?
"לפעמים חושבים שאני חולה ויש לי בעיות. אפילו אני חשבתי שאולי יש לי מחלה בבטן, אז עשיתי בדיקות ואמרו שהכל בסדר. הרופאה אמרה לי לסתום ולהגיד תודה שאני לא משמינה. אמא שלי כל היום מנקה בתים, אין לה זמן לבשל לי, אז למדתי לבשל לעצמי דברים כמו פסטה רוזה, פירה. במסעדות אני מזמינה ניוקי. הייתי עכשיו בברצלונה ואכלתי סושי, אבל נהייתי חולה מזה. היה לי קלקול קיבה ואפילו הגעתי לבית חולים. לשמחתי היו סבלנים איתי וחזרנו לצלם כשחזרתי".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

ילדות קשה, תוצר של בית גידול קשוח, הופכת אנשים לבוגרים מכפי גילם הכרונולוגי ומזריקה בהם דרייב חזק להוכיח. גם זאת תופעה מוכרת. אצל שפר מתורגם הדרייב הזה ממש בימים אלה לפריצה אל השוק הבינלאומי בקמפיין של "ברשקה", מותג הצעירים של "זארה".

התמונות שלה משדרות קוליות לא מתאמצת, אבל אלו לא פוזות למצלמה. זה אופי שהיא רכשה בחוויות לא פשוטות. "אף פעם לא הלכתי לפסיכולוג. בגלל שרוב הילדות שלי הייתי לבד, התרגלתי לדבר עם עצמי. ככה אני מסתדרת בעולם. אני לא צריכה הרבה אנשים סביבי".

למה היית לבד?
"אמא שלי עובדת בניקיון. היא מנקה כל יום מחמש בבוקר עד 12 בלילה, ובזמן הזה תמיד הייתי לבד. אחי היה בפנימייה, אבא שלי לא היה בבית, הייתי בחוגים או בבית ספר עד מאוחר, ולפעמים בגיל 10 מנקה עם אמא שלי במשרדים בלילה, מרוקנת את הפחים. אני לא כמו שאר הילדים בגילי שלא יודעים מה זה בעיות, מעופפים, עושים צבא ואז שנתיים בתאילנד. אני אפילו לא יודעת מה מעניין אותם. ילדים בגילי הם טיפשים. אני מגיל 14 כבר עבדתי במלצרות, הייתי עושה עיניים ללקוחות כדי לקבל יותר טיפים".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

אחרי המלצרות וניקוי הפחים, בגיל 14, היא נכנסה עם המראה הפייתי שלה והגובה המרשים אל הסוכנות R&R של רוברטו שושן ורותם גור. נחושה להגשים חלום וליצור לעצמה חיים חדשים. היא התחילה בקמפיינים מקומיים ל"הודיז", "פיקס", "24/7" ו"עדיקה", והייתה מועמדת לכמה פרויקטים בינלאומיים. במרץ האחרון הגיע הטלפון המיוחל מ"ברשקה", הקו הצעיר של "זארה", שמסמן נקודת מפנה בקריירה שלה. לטובת הצילומים היא הוטסה לברצלונה וקיבלה שכר של עשרות אלפי יורו.

"היה כל כך כיף, הכל בחו"ל גדול ויפה", היא אומרת בעיניים נוצצות. "גרתי במלון, כל יום בא נהג לקחת אותי, ותמיד היה אוכל על הסט, לא כמו פה. ישבתי שם ולא הפסקתי להגיד, 'אני לא מאמינה שאני עובדת איתם, איזה מקצוענים, איזה סטייל'. אבל את אמא שלי זה עדיין לא מרשים. היא לא יודעת מה זה ברשקה. אולי אם אקבל מיליון דולר ואהיה בשלטי חוצות יזוז לה משהו והיא תבין שהבת שלה מפורסמת, אבל בינתיים היא מעדיפה שאלך ללמוד רפואה. היא לא מבינה שהעולם השתנה".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

"אבא רדף אחרי ואני ברחתי ממנו"

הסיפור של סברינה בת ה-17 ואמה אוקסנה עדיין איננו זיכרון ילדות. הוא מתרחש בזמן אמת. הוא מתחיל בילדות הקשה של אוקסנה בעיר קטנה בגבול רוסיה-סין, שם נישאה בגיל צעיר והביאה לעולם את אחיה הבכור של סברינה. "בעלה הראשון היה נרקומן, כולם שם היו כאלה. מעשנים סמים כל היום. הם התגרשו והיא הכירה את אבא שלי, בעלה השני. הוא לא היה יותר טוב, אבל בהתחלה הוא עבד שם ברכבת והיא הייתה קופאית. זו נחשבה עבודה מכובדת, היא למדה כספים בשביל זה. רק כאן הכל הלך לפח".

אוקסנה, בנה ובעלה החדש עלו לארץ. הם השתקעו בפתח תקווה, סברינה נולדה – אבל האם לא ידעה רגע של שקט. "לפני שהיא הקימה משפחה עם אבא שלי, היא ידעה שגם הוא מעשן סמים. אבל היא הייתה צעירה, בת 25, וכל הגברים שם היו ככה. היא לא אוהבת ששותים ומעשנים אבל זה עוד היה בסדר כנראה, כי עוד לא היו להם ילדים ביחד. היא פשוט קיוותה שזה יסתדר. אבל בארץ זה רק הלך ונהיה יותר גרוע. אבא שלי התחיל להמר, היו בלגנים, הוא לא עבד, היא ישבה איתי בבית ושמרה עליי ולא היה כסף. אז היא העיפה אותו כשהייתי בת שנה ושמונה חודשים. אין לי אפילו תמונה איתו". 

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

את זוכרת ממנו משהו?
"פעם אחת הוא בא לבקר אותנו. הייתי בת תשע, אולי שמונה. אני זוכרת שהוא לקח אותי לעיר וקנה לי חוברת צביעה, הוא עבד אז בסופרמרקט ואמא שלי לא רצתה שיבוא אבל חשבה שאולי הוא השתנה, אולי יהיה בסדר, אולי הוא הבין את הטעות ורוצה להיות עם הילדה שלו. הוא הביא לה סט צלחות מהסופר, היא ראתה שהוא מסטול אבל נתנה לנו לצאת יחד, כי רציתי ללכת איתו לטיול".

רצית להכיר את אבא שלך?
"ראיתי שלכל החברים יש אבא, הם אוהבים אותו, אז למה שאני לא אוהב את אבא שלי? אבא בא לבקר, אז בוא נלך לטייל. הלכנו לעיר שנינו והוא קנה לי חוברת, אין לו כסף ליותר מזה, גם זה היה לו קשה. כשהוא חזר אמא שלי אמרה לו משהו בחוץ ומאז לא ראיתי אותו. הוא בא עם עיניים אדומות, היא בטח אמרה לו לא לחזור. הוא נרקומן לכל דבר".

סברינה עוצרת רגע לחשוב, ונזכרת שראתה את אביה בעוד כמה הזדמנויות. "פעם ראיתי אותו ברחוב, זה היה לפני שלש שנים. הוא רדף אחריי ואני ברחתי ממנו. שנה אחר כך הייתי צריכה חתימה שלו כדי להוציא דרכון, אז מצאתי אותו שוב. הוא גר בפתח תקווה אבל אין לו בית, הוא הומלס. הוא נראה מגעיל, הולך עם אותן נעליים 20 שנה, העיניים שלו אדומות, אין לו שיניים, הוא נראה בן מאתיים, בן אדם שבור, גמור. מה את בהלם?", היא מגחכת כשפניי מלבינות, "הכל בסדר, לא אכפת לי ממנו, הוא לא קשור אלי בכלל. זו בעיה שלו, אני גם לא מרחמת עליו. היה לו הכל, אף אחד לא אמר לו לעשן ולהמר ולשכב עם זונות. הוא היה יכול לקחת את עצמו בידיים ולעבוד ולבקש מאמא שלי תמיכה, להראות שהוא אדם נורמלי. אבל אין לו כוח לזה, אז מה אכפת לי ממנו".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

החיים התנהלו בדוחק, וכך עד היום. "מגיל ארבע שמעתי שאין כסף, יש ארנונה ושכר דירה וחשמל לשלם. יש ילדים בגילי שלא יודעים שחשמל עולה כסף, הם חושבים שזה חמישים שקל לחודש, אבל אני הייתי צריכה להתבגר מהר. אף אחד לא עזר לאמא שלי כלכלית.  אבא שלי לא נתן כלום, וביטוח לאומי אמרו לה שלא מגיע לה כלום. היא הייתה עולה חדשה בלי כסף ולא נותנים כלום. נתנו לנו בשנה 100 שקל לספרי לימוד, כשהם עולים אלף שקל בחנות. זו בדיחה. הייתי ילדה שאמא שלה לא מרשה לה אף פעם להביא חברות הביתה. אולי היא התביישה שאין אצלנו אוכל. היא מנקה בבתים של משפחות אחרות ויודעת שיש שם חטיפים, אוכל, אמא שבאה לכרכר סביב הילדים. אצלנו לא היה את כל זה".

קשה.
"תראי, היו לי טלפון ובגדים ובובות וצעצועים, אמא שלי תמיד אומרת לי שהיא עשתה בשבילי הכל. אבל הייתי לבד, מה שרציתי זה לא את הבובות אלא את אמא. עד היום אני לא יכולה לדבר איתה, אם אספר לה שרבתי עם חבר שלי, היא תשפוט אותי כמו זרה, לא בת, סתם בן אדם מטומטם מהרחוב. אני יודעת שהיו לי חיים קשים, אבל זו לא אשמתי. אמא שלי מטורפת, לא נורמלית, אין לה רגש, הכל אצלה צריך להיות לפי הסדר, היא לא נותנת לרגשות להשפיע".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

היית רוצה שהיא תכיר מישהו? שסוף סוף תהיה לה חוויה זוגית טובה?
"היא מנסה להכיר גברים. אבל בכל פעם או שהוא מטומטם או שהוא גרוש שצריך לשלם מזונות והיא לא רוצה אחד כזה. גברים הם מטומטמים, אין מה לעשות. ולא כל אחד יכול לחיות עם אישה חזקה כמו אמא שלי".

בזמן שאוקסנה נלחמת על פרנסת המשפחה, בנה הבכור הלך והסתבך אף הוא. "כשהם עלו לארץ אחי הלך לבית ספר של רוסים, הוא התחבר לילדים עבריינים רוסים, שברחו מהבית ועשו שטויות. הוא היה בן 10, לאמא שלי הייתה אותי, תינוקת בבית, לא היה לה כוח לרדוף אחריו. אז פעם מצאה אותו המשטרה והציעו לה שהוא ילך לפנימייה. מאז הוא לא בבית. היינו באות לבקר אותו, אבל הוא לא גר בבית יותר".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

האח, כיום בן 28, הספיק בינתיים להתחתן ולהביא לעולם ילדה – שסברינה מעולם לא ראתה. "אמא שלי לא נתנה לי לראות אותה, להיות איתו בקשר, כי היא כועסת עליו, נעלבה ממנו. במשך כל השנים הוא היה חוזר הביתה בסוף שבוע מהפנימייה ובמקום לישון בבית הולך לישון אצל חברים. הוא כעס עליה שהיא הוציאה אותו מהבית ושלחה אותו לפנימייה".

אז אין ביניכם שום קשר?
"אנחנו מדברים לפעמים, חג שמח ומזל טוב ליום הולדת וזהו. אמא שלי ראתה את הנכדה שלה עכשיו בפעם הראשונה, כשהיא כבר בת שנתיים וחצי. פספסתי את זה כי הייתי בצילומים. אני לא רוצה לראות אותה. רציתי לראות אותה כשהיא נולדה אבל אחרי שנתיים, איזו מין דודה אני? אני מתביישת בזה. הייתי מטומטמת שלא באתי לראות אותה, אני מתחרטת על זה".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

חזק יותר מהחלומות שהיו לה על קריירת דוגמנות, היה הצורך לשרוד. "תמיד אמרו שאני גבוה ויפה ורזה, שאלו למה שלא אדגמן. אני לא אצטנע עכשיו, אני יודעת שאני יפה", היא מחייכת,  "בהתחלה כשהייתי מצטלמת למשהו ומקבלת 1,500 שקל ליום צילום זה היה 'וואו, אני יכולה לקנות לעצמי נעליים, תיקים, שוקולד' – דברים שלא היו לי קודם. היום אני עושה קמפיינים ב-10-15 אלף שקל לקמפיין וזה מטורף, אני לא מבינה את זה. הכסף מברשקה עדיין לא נכנס, גם הוא בטח מאוד יעזור". ככל שהתבססה בתחום, שכנעה את אמה לעזור לה לעבור לבית ספר פרטי. "אני לומדת בבית ספר אנקורי, אקסטרני, אמא שלי ואני התחלקנו בעלויות חצי חצי. חשבתי שאם אלמד בבית ספר ששכר הלימוד בו הוא 20 אלף שקל בשנה, לא יקבלו שם כל אחד, ואנשים יתייחסו אלי יותר יפה מאשר בבית הספר הקודם".

למה? איך התייחסו אלייך?
"נורא. חברות ניתקו איתי קשר כשהתחלתי לדגמן, קינאו, ראיתי את הפרצוף האמיתי שלהן. יום אחד, בסוף כיתה ט', הגעתי לבית ספר ושפכו עלי מים, אמרו לי שאני זונה שמצטלמת עם חזייה ותחתונים. היום אני חברה של בנות מהסוכנות, אין לי חברות מבית ספר להיפגש איתם. אין לי כוח לשמוע בעיות של אנשים. חבר שלי אומר לי שאני זקנה בנפש, הוא צודק. לא מעניין אותי לעשות איתו דברים שמתאימים לגילנו, הוא יוצא לשלוותא עם החברים המטומטמים שלו, אני אפילו לא יודעת מה הם עושים. למה אני צריכה לצאת למועדון? אני מעדיפה לשמוע מוזיקה באוזניות".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

"צבא? אני מרגישה שאני לא חייבת כלום לאף אחד"
נמרוד, חייל טרי בחיל האוויר ובן זוגה בשנתיים האחרונות, הוא אחד האנשים הבודדים שיש לה סבלנות אליהם ושמעלים חיוך על פניה. "הכרתי אותו בבית ספר", היא מספרת, ופניה לפתע מתרככות. "תמיד עניינו אותי הבנים הבוגרים והסתכלתי על הי"בניקים, נמרוד הוא חתיך ותמיד היה מסתכל עלי עולה במדרגות, הוא ידע שאני בקטע שלו. אבל הייתה לו חברה. כששמעתי את זה התבאסתי. הוא היה עושה לי לייקים באינסטגרם. ויום אחד הם נפרדו".

 איזה מזל.
"תשמעי זה לא נעים, לא רציתי שיתחיל בינינו משהו ישר אחרי הפרידה, לא שיחרתי לטרף, אבל זה קרה. בשלב מסוים התחלנו לדבר ובאתי אליו ומאז אנחנו ביחד. בזכות נמרוד אני מרגישה שאני לא צריכה חברות. הוא החברה הכי טובה שלי, אמא שלי, סבתא שלי. הוא מכיל ונותן לי המון".

כשנמרוד יוצא לסופי שבוע מהצבא לביתו שבכפר טרומן, סברינה טועמת סוג של חיים מקבילים, עם משפחה מאמצת, שונה כל כך מנקודת המוצא שלה. "הם גרים בבית ענק, אבא שלו מרצה ואמא שלו עוסקת בניהול, זה עולם אחר", היא מספרת, "בפעם הראשונה שהייתי שם הייתי בהלם, יש אוכל במקרר, המזגנים עובדים כל היום, לי אין בכלל מזגן בבית. בכל שבת הם לוקחים אותי איתם לבקר אותו בבסיס ולפעמים אני ישנה אצלם כבר ביום שבת. השבוע אמא שלו ידעה שיש לי בגרות וסימסה לי בהצלחה, אמא שלי אפילו לא ידעה מזה. אמא שלו גם נתנה לי כסף לפריז לבזבוזים. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם".

•  
•  
•  

צילום: מאיר כהן

לך יש כבר תאריך גיוס?
"לא החלטתי עדיין אם להתגייס. נמרוד רוצה שאתגייס, הוא חושב שזה יסדר לי את החיים אבל אני לא יודעת. אני מרגישה שאני לא חייבת כלום לאף אחד, ולא בטוחה שאני רוצה לתת שנתיים מהחיים שלי. אם הייתי ילדה רגילה שלא מדגמנת והרעילו אותה בבית על הצבא, אז אולי זה היה מתאים אבל זה לא המצב. יש לי חלומות גדולים. זה לא שאני לא רוצה לתרום לחברה, אבל אני רוצה לעשות את זה בדרך שלי. כשאהיה מפורסמת ועשירה אקים עמותה להצלת הקרנפים באפריקה, או להצלה של כלבי רחוב או אתרום להומלסים. אני לא אהיה אחת שרק קונה תיקים של שאנל כל היום".

ואם היא לא תמשיך כדוגמנית, סברינה לא שוללת וטרינריה או משפטים. "אני עוד לא יודעת מה, אבל בינתיים אני משקיעה בלימודים, עושה את ההחלטות שלי כדי להצליח ולהגיע הכי גבוה", היא אומרת בנחישות. אבל החלום הכי גדול שלה, כנראה, הוא להתגיע ליום שבו תוכל לעזור לאמא שלה, ולהתגבר על המתיחות והריחוק ביניהן. "סופיה מצ'טנר, שאיתי בסוכנות, קנתה לאמא שלה דירה אחרי שעשתה את 'דיור' ואמא שלה הפסיקה לנקות בתים. אנחנו לא אותו סיפור, אני עדיין לא בסכומים של סופי, וגם אמא שלי טיפוס שונה. היא עצמאית וגאה, היא לא רוצה להיות חייבת לאף אחד. גם לא לי. הלוואי שהייתי יכולה לעזור לה, שתוכל לחזור הביתה בשלוש בצהריים, לא בעשר בלילה. בינתיים היא לא מאמינה בדוגמנות וחושבת שזה שטויות. לפחות היא עושה לי לפעמים לייקים באינסטגרם".

•  
•  
•  

"היה כל כך כיף, הכל בחו"ל גדול ויפה" (צילום: Bershka)

•  
•  
•  

"אני לא כמו שאר הילדים בגילי שלא יודעים מה זה בעיות" (צילום: Bershka)

•  
•  
•  

"חבר שלי אומר לי שאני זקנה בנפש. הוא צודק" (צילום: Bershka)

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Mar 19, 2018 at 12:53pm PDT

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Feb 27, 2018 at 3:02am PST

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on May 3, 2018 at 1:55am PDT

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Apr 29, 2018 at 2:32am PDT

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Sep 10, 2017 at 12:35am PDT

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Sep 6, 2017 at 1:50am PDT

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Jul 1, 2017 at 6:42am PDT

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Nov 13, 2017 at 9:53am PST

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Jan 29, 2018 at 7:07am PST

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Feb 28, 2018 at 5:13am PST

 

A post shared by Sabrina Sheffer (@sabrinasheffer) on Sep 30, 2017 at 10:50am PDT

צילום: מאיר כהן | סטיילינג: קרן נפתלי | איפור ושיער: גלי קרן | בגדים: בגד ים שלם: מישה גת, ג׳קט פרחוני: פקטורי 54, כפכפים: סבן סבנטי, תיק: אוסף פרטי, שמלת פסים: סבן סבנטי, מחוך עור: פקטורי 54, חולצה  וגינס: ורנר, גוזיה מנומרת: ורנר, חצאית: סבן סבנטי, פאוץ ענק: אלמביקה, חגורה: אוסף פרטי , משקפי שמש: פרייבט וינטג׳ קולקשן, בגד ים שחור: ורנר, פאוץ: סבן סבנטי, ג׳קט עור: דיסקוורד בפקטורי 54.