השבט אמר את דברו: האנשים החדשים של דיזל בלאק גולד
בצמות קלועות ואיפור פנים מרהיב, צעדו להם בני שבט דיזל בלאק גולד לתוך האנגר חללי במילאנו ויצרו לכמה דקות עולם חדש שאין בו הפרדה בין נשים לגברים. דוגמנים בטוניקות וסקיני, דוגמניות במעילי אובר סייז מעור – היש טיימינג יותר נכון להציג קולקציה מסוג זה? ככל הנראה לא
בתוך האנגר ענק וחשוך שהוא כמו חלל שלא תלוי בשום מקום, הגיחו אחד אחרי השני חברי השבט של דיזל בלאק גולד. הם לא מהעבר אבל גם לא מהעתיד, הם יקום מקביל – שבט שהוא קהילה. הסטורי הזה מורגש מהרגע שהדוגמן הראשון צעד על מסלול. בצמות קלועות ואיפור פנים מרהיב (של פאט מגראת' האלילה) אי אפשר היה שלא להרגיש כחלק מהקבוצה הזאת, או לפחות לרצות להיות אחד ממנה.
"יצרתי שבט חדש, שבט שהוא לא גברים לחוד ונשים לחוד, אלא עולם חדש שבו האינדיבידואל עומד מעל הכל. באופנה אתה יכול להביע את עצמך כמו שאתה רוצה וזה ממש לא משנה אם אתה גבר או אישה", מסביר אנדראס מלבוסטד המעצב הראשי של דיזל בלאק גולד בשיחה מאחורי הקלעים של התצוגה, "אני באמת מאמין שב-2018 עולם האופנה יכול לצאת בהצהרות כאלה".
התצוגה של דיזל הייתה יריית הפתיחה לשבוע האופנה ואין ספק שהיא הייתה שונה במהות שלה. רק לפני פחות מחודש ימים התבשרנו כי ניקולה פורמיקטי, מעצב הראשי של דיזל, החליט לעזוב את החברה אחרי ארבע שנים ואת המושכות לוקח שוב רנצו רוסו, המנכ"ל, הבעלים והאיש שהמציא את המותג. אז נכון שפורמיקטי לא עיצב את בלאק גולד, אבל אין ספק שגם העזיבה הזו גרמה לכל התעשייה לפקוח עשר עיניים על התצוגה הזו ולבחון האם כוחו של רוסו עדיין במותניו. ובכן, הוא לגמרי שם בתוך הג'ינס האלמותי.
מאיפה באת, לאן אתה הולך?
"מדובר בתצוגה משותפת של גברים ונשים, כשבמבט ראשון אתה לא באמת יודע אם זה גבר או אישה צועדים והאמת – זה גם לא ממש משנה. גברים צעדו בטוניקות ובסקיני, נשים במכנסיים מתרחבים ובשמלות שנותנות מקום לגוף. כולם נעלו מוקסינים או מגפוני בוקרים דוקרניים. בהתחלה אתה מחפש להבין במי מדובר, אבל מהר מאד אתה מבין שהבגד הוא העניין וכל כך לא משנה מי לובש אותו. בדיוק כמו שהתכוון המעצב".
"ההשראה העיקרית שלי לשבט החדש הייתה מסע בעולם, לא מסע שבאמת עשיתי, אלא מסע של מחקר שערכתי כדי לגלות תרבויות שונות. היום אתה לא חייב לנסוע בשביל לחקור, הכל נמצא לנו מול בין הידיים", מתאר מלבוסטד איפה הכל התחיל. "רנצו לקח אותי במסע שהוא באמת עשה בכל העולם בתחילת דרכו בשנות השמונים. זה התחיל מסיפורים שלו ועבר לתחקיר שלי. לקחתי פריטים אייקונים שהוא הראה מהארכיון הפרטי שלו ובניתי עולם חדש שהוא חלקו רפליקה לעבר וחלקו דברים שהמצאתי, שלא באמת קיימים בשום מקום".
מלבוסטד שנולד מנורווגיה וחי היום בניו יורק תוך גיחות בלתי פוסקות לאיטליה, הביא אפילו פריטים אייקונים כמו סוודרים בריקמה ידנית שנהגו לעשות בנורווגיה הקסומה לפני עשרות שנים. לצד הסוודרים אפשר היה למצוא רקמה מקסינית, פרטי לבוש עם מוטיבים אסקימואים, פרטי לבוש רומנים מסורתיים עם קריצה לחצאיות הסיניות/וויאטנמיות ודנים עם מוטיבים מהעולם הערבי.
הכל ביחד יצר עולם חדש עם ייחוד משלו, תוך הזדהות מדהימה של כל אחד מבני השבט לזה שמלפניו וזה שמאחוריו, בדיוק כמו שכל כך הרבה אנשים היום לא גרים במקום בו הם נולדו וקוראים לערים אחרות שבהן הם גרים – בית. "אני מנורווגיה, את ההשראה הגדולה שלי אני מקבל ברחובות העיר שלי ניו יורק, אבל כשאני עובד על הקולקציה אני מגיע לפחות פעם בחודש למילאנו", מתאר מלבוסטאד בדיוק את החיים של כל כך הרבה אנשים שמחפשים הרבה פעמים להיות חלק ממקום אחד בלי להיות במקום אחד.
לצד כל ההשפעות האלה מכל התרבויות בעולם קשה שלא לשים לב לדי אן איי הכל כך מוכר של המותג האיטלקי. אולי פה נמדדת ההצלחה של הקולקציה, שמצליחה מצד אחד לציור סיפור קוהרנטי אבל מצד שני להיות בדיוק הדבר הזה שרצינו לראות מהמותג. אין צורך להפריד בין שני הדברים האלה – זה פשוט משתלב. הבומברים מעור, לצד הדנים המתרחבים והשמלות עם נופח רומנטי מובהק – יוצרים את התחושה הקז'ואלית והלא מתאמצת שהיא בדיוק ההגדרה של דיזל בלאק גולד. אתה לרגע לא חושב שזה לא מותג פרימיום, אבל אתה יותר מדי מגניב בשביל שזה יהיה אכפת לך.
הכותבת הייתה אורחת דיזל בלאק גולד בשבוע האופנה מילאנו
השאירו תגובה