"עם אמא כמו שלי יהיה מגוחך אם אני אעצב שמלות כלה"

•  
•  
•  

תכשיטים: רויאלטי (צילום: שי פרנקו)

לליבר בלילתי היה עסק מצליח משלה כבר בגיל 24. יש לה אמא מעצבת שמלות כלה מפורסמת, צבא של עוקבות באינסטגרם – ובכל זאת, לחיים של רובנו היא פרצה רק ביום החתונה שלה באוקטובר האחרון. זו הייתה אומנם חתונה קטנה יחסית, 170 מוזמנים בלבד, אבל שש השמלות שהחליפה בשני האירועים הובילו את המעצבת והיזמית הצעירה היישר לכותרות במדורי האופנה. "אני לא מתנצלת, אני עפה על זה", אומרת בלילתי היום על ההפקה שהרימה לה ולבעלה יאן, שלו נישאה אחרי שמונה שנות זוגיות. "יאללה, מה זה להחליף בגד? זה דקה. כל החיים שלי גדלתי כשאני רואה את עולם שמלות הכלה מבחוץ, אבל בעצמי לא יכולתי ללבוש שמלת כלה עד שלא אתחתן. אמא שלי זאת פאקינג ברטה, למה לא לנצל את זה?".

בתור הבת שלה, תמיד ידעת שבחתונה שלך יהיו שש שמלות?
"ממש לא. התחלנו עם שתי שמלות לאירוע המשפחתי, חתונה בבית הכנסת הגדול ואז מסיבה. בטקס לבשתי שמלה מדהימה, מרגשת, של נסיכות, השמלה שחלמתי עליה כל החיים. אחר כך החלפתי לשמלה אחרת, וזהו. באירוע השני, מסיבת שקיעה עד זריחה עם החברים במצוקי דרגות, רציתי שלוש שמלות. בסוף יצאו ארבע". 

הייתי כלה ממש סבבה 

אמה היא ברטה בלילתי, המעצבת המצליחה והבעלים על אימפריית "ברטה", שהלבישה במשך שנים כלות בסטודיו שלה באשדוד לפני שפרצה בשנים האחרונות גם בשוק הבין-לאומי וחתומה, בין היתר, על שמלות הכלה של נטע אלחמיסטר ועדן בן זקן. אביה ראש האדמיניסטרציה של החברה וגם שני אחיה וגיסה עובדים ב"ברטה". בלילתי (28), הצעירה מבין השלושה, היא היחידה שלא עובדת באימפריה המשפחתית, אבל גם היא חיה ונושמת אופנה. את השמלות שלבשה בחתונה עיצבה יחד עם אמה. "אני חולה על חתונות, לא רק בגלל שאני הבת של ברטה", היא אומרת, "שני אנשים מתחייבים, כל הקרנבל. גם כשחברות רחוקות שלי מזמינות אותי לחתונה שלהן אני בוכה מהתרגשות".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Libar Balilti Grossman (@libarbalilti)

איך היה לעצב עם אמא שלך את השמלות לחתונה של עצמך?
"תהליך היצירה איתה היה הדבר הכי כיפי בעולם", היא אומרת, "תארי לעצמך אותנו יושבות, שנה מראש, מסביב לשולחן עם כל הבדים עליו. כמובן שיותר קל להיות דעתנית כשאת עם אמא, אבל הייתי כלה ממש סבבה. התחלנו לייצר לי שמלה שהיא כמו תכשיט, כולה שיבוץ. זה לקח המון זמן, שלחנו אותה לסגירות אחרונות באיטליה ושכחנו ממנה. אמרנו, 'או-קיי, לחתונה היא לא תגיע, נוציא אותה בקולקציה'".

שבועיים לפני האירוע הפתיעה השמלה המשובצת אבנים יקרות וחזרה, מוכנה לשימוש. "אמא שלי התחננה שאני אלבש אותה. במסיבה אחרי הזריחה הלכתי לעשות פיפי, וראיתי את אמא שלי. הסתכלנו אחת לשנייה בעיניים, ופשוט לבשתי אותה. אני כל כך שמחה שעשיתי את זה, אפילו אם זה היה רק לחצי שעה. הייתה שמש נעימה והיא הייתה כל כך קלילה עליי".

ארבע מתוך שש השמלות שעוצבו במיוחד לאירוע יצאו מאוחר יותר גם בקולקציות של "ברטה", ובלילתי יכלה לעקוב ברשתות החברתיות אחרי כלות ברחבי העולם שגורפות לייקים בזכות העיצובים האישיים שלה. בכל פעם שהיא רואה שיתוף כזה, היא מגיבה ומפרגנת. "אני קצת קנאית, אבל אני מאושרת ושמחה לחלוק עם כלות אחרות את השמלות שלי".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Libar Balilti Grossman (@libarbalilti)

מעתיקים מכן?
"יש לי עוקבות מושלמות באינסטגרם, והן כל הזמן שולחות לי מלא העתקות. אני יודעת שיש הרבה ניסיונות, אבל בהוט קוטור שאמא שלי עושה זה נופל על הדקויות וזה לא נראה אותו דבר. אי אפשר להעתיק דרך תמונה שמונה חודשים של עבודה על שמלה. זה לא מעצבן אותי ואני מאמינה שגם אמא שלי כבר לא במקום הזה, שזה לא מעניין אותה. ובכל מקרה אני תמיד מסתכלת קדימה ולא לצדדים".

למה שאני אלבש משהו שאני לא אוהבת

כשפתחה את העסק שלה, אי שם לפני משבר הקורונה, היא לא הסתתרה או התנצלה על הייחוס המשפחתי וקראה למותג החדש מבלי להתבלבל "la fille de", בצרפתית: "הבת של". "התחלתי ממקום מאוד צעיר ותמים", מספרת בלילתי. "רציתי לעשות הכי גדול והכי מיוחד כמו שחלמתי, השתמשתי במוצרים הכי יקרים בשוק, והמוצר יצא יקר מאוד. עיצבתי קולקציית שמלות פייטים מהממת, נורא מגניבה שעד היום אני אוהבת, אבל השמלות היו כל כך אדג'יות שהן פשוט לא התאימו לחתונות או לאירועים ישראליים. התבאסתי. קשה להכניס לארץ פריטים כל כך יקרים, גם בשוק העולמי זה לא קל. אפילו בשבילי, בתור אחת שקונה מותגים, זה מאתגר לקנות יקר מאוד".

בלילתי הבינה ששמלות במחירים שנעים בין 1,200 ל-4,000 שקל פחות יעבדו, אז היא עברה לשלב הבא באבולוציה של המותג שלה: שמלות קטנות מתחרה. "מתתי על כל אחת מהשמלות האלה. כל מה שאני עושה, אני עושה קודם כל לעצמי, כי יש לי את הצורך". התחנה הבאה הייתה שמלות טול. "הן עבדו מעולה, ובאופן כללי נהניתי מאוד מהמותג, אבל אז הגיעה הקורונה".

מה עשית?
"טרנינגים! עפתי עליהם. ואחר כך מחוכים. אחר כך יצאתי להפוגה לא קצרה".

•  
•  
•  

מחוך: בלמיין | מכנסיים: דה אטיקו ל-Factory 54 (צילום: שי פרנקו)

עד שהתעורר אצלך צורך נוסף.
"בדיוק. התחתנתי, ושבוע לפני החתונה, כשהכל כבר היה סגור – שמלות, אקססוריז, אמא שלי אפילו עשתה לי הינומה לרווקות, הכל – קלטתי שאין לי פיג'מה להתארגנות ולמקווה, נעלי בית וכל הדברים שמסביב כמו מדבקות לפטמות, תחתונים. כבר לא היה לי זמן, ובארח פלא הגעתי למצב שאני תקועה, אני! בסוף שילמתי מלא על חליפת משי שהזמנתי מחו"ל, והיא נתקעה במכס ויצאה יומיים לפני החתונה. זה ממש לא היה כיף, ומשם הגיע הצורך".

שלושה חודשים אחרי החתונה בלילתי כבר ניערה שוב את האבק מהמותג שלה והשיקה את ערכת De Bride הכוללת חליפת פיג'מה לבנה, נעלי בית ונר שרקחה במיוחד עבור הסיטואציה החד פעמית.

מה מיוחד בערכה שלך לעומת מה שהשוק הרווי הזה מציע?
"אני יודעת שיש בארץ חלוקים שכתוב עליהם Bride, אבל רציתי משהו אחר, משהו פיין, נייס, כיפי ונעים. בסוף כל אחת רוצה שבחתונה שלה יהיה לה את הכי טוב, אוכל, תכשיטים, מוזיקה, שמלות, אז מה עם ההתארגנות? למה שאני אלבש משהו שאני לא אוהבת?".

•  
•  
•  

סט ז'קט וחצאית: ורסצ'ה ל-Factory 54 | מגפיים: אוסף פרטי (צילום: שי פרנקו)

הערכה עולה 899 שקל, זה לא נורא יקר?
"אם עשר חברות קונות את זה ביחד, זה הכי סוגר פינה. אלו הסכומים, ואני יודעת את זה כי אני חברה של כלות, אני מלווה אותן ביום החתונה ואני יודעת כמה כסף אני מוציאה על חתונה של כל חברה שלי. אני מאוד מרוצה מהתוצאה ורק רוצה לגדול, ובסופו של דבר להציע הכל גם למלוות. הכל, חוץ משמלות כלה".

למה שלא תעצבי גם שמלות כלה?
"עם אמא כמו שלי אני אעשה שמלות כלה? זה מגוחך. אין איך להסביר כמה שהיא באמת אחת ויחידה. אני מעריצה אותה כל כך".

לכל משפט שלי יש השלכות

בחודש שעבר כבשה בלילתי פסגה נחשקת כשהוזמנה כחלק ממשלחת של בלוגריות ומשפיעניות מהעולם להשקת החנות החדשה של שאנל במיקונוס. "שלחו לי מייל משאנל העולמי, זה היה הכי מרגש", היא מספרת. ההזמנה הייתה זוגית, ובלילתי לקחה איתה את הבעל יאן, שבדרך כלל מתחמק ממצלמות. "הוא כבר קצת יותר מרשה לי לצלם אותו", היא צוחקת, "הוא לא אנטי, הוא פשוט לא בחר בדבר הזה".

•  
•  
•  

שמלה: טוטם לבוטיק ורנר | תכשיטים: רויאלטי (צילום: שי פרנקו)

שאנל, זו ממש ליגה של גדולים.
"כן, לגמרי. שלחו לנו קוד לבוש, והיו שם דברים שבאמת לא הכרתי ולא הבנתי ברמה שהייתי צריכה להתקשר לחברים ולשאול מה זה. ביקשו 'נאטורלי אלגנט' ביום אחד, וביום אחר 'שיק' או 'קז'ואל טאץ'".

בשנים האחרונות עבדה קשה מאוד בתחזוקת עמוד האינסטגרם שלה, שכיום מונה 143,000 עוקבים. "חשוב לי שהעוקבים שלי ידעו שלא הכל זוהר, ולמרות שאני לא אדליק מצלמה כשאני בהתקף חרדה כן הייתי רוצה שנדבר על הקושי. להיות יזמית ואשת עסקים זה אפשרי ומהמם, אבל זה לא קל והקושי הוא חלק מהותי מהדרך. האתגרים הם אמיתיים, יש תקופות שבהן אני יותר חרדתית ויותר מאותגרת ואני נעזרת בכל מי שסביבי. יש הרבה סטרס ויש גם ביקורת תמידית, לכל משפט שלי יש השלכות ואני צריכה להיות מאוד רגישה. במיוחד בימים האלה, כשהכל רגיש מאוד".

לא נמצא אצלך התבטאויות פוליטיות ברשתות.
"אנשים פונים לעמוד שלי בשביל תוכן ספציפי. אם פונים אליי בפרטי אני תמיד אפתח שיחה וגם אביע את דעתי, אבל כמו שאני לא עוקבת אחרי היילי ביבר כדי לשמוע את הדעות שלה על המשבר הישראלי-פלסטיני, אז גם אחריי לא עוקבים בשביל זה. אני לא מספיק מבינה ובקיאה כדי לדבר על הקרע הענק הזה. אצלי זה תרבות ואופנה, שם אני מרגישה בנוח להביע את הדעה שלי".

•  
•  
•  

ז'קט: one project (צילום: שי פרנקו)

את לא מנהלת בעמוד שלך המון שיתופי פעולה מסחריים.
"נכון, אני יחסית עדינה. אני נותנת הכל לכל שת"פ שאני עושה, אני בוחרת בקפידה רק דברים שאני מנסה באופן אישי ועושה הכל בשביל להיות בטוחה שאני מוכרת משהו שאני אוהבת. זה לוקח המון זמן ואנרגיה. אנשים לא יודעים כמה עבודה יש לי".

נוטים לזלזל במשפיעניות רשת, אנשים לא מאמינים שהן בכלל עובדות.
"יש לי את העבודה הכי טובה בעולם ולא הייתי מחליפה אותה בשום עבודה אחרת, באמת, אבל זאת לא עבודה קלה. אני עובדת 24/7, אין לי חופש, כי גם כשאני בחופש אני עובדת. הרבה שנים היו לי רגשות אשמה על איך שאני עובדת, אבל היום אני יודעת כמה זה קשה".

רגשות אשמה על מה?
"המודל שראיתי בבית היה של הורים שקמים בשש בבוקר, לא זזים מהמשרד, אין חופשה, אין טיסות. עבודה פיזית כל היום וכל הלילה. הדור שלנו אחר, אני טסה כדי לייצר תוכן מעניין לאינסטגרם, כי לראות אותי כל הזמן במשרד זה משעמם".

•  
•  
•  

ז'קט: ורסצ'ה ל-Factory 54 (צילום: שי פרנקו)

יהיה מי שיגיד שהעובדה שלך זה לנפוש, איך אפשר להתלונן על זה.
"יש לי צוות של אנשים שכל היום עובדים בדבר הזה, סוכנת, מנהלת, יח"צ, רואה חשבון, עורך דין, משרד פרסום. זה מלא עבודה! אני עורכת משהו אחרי יום עבודה אבל זה לא עבר לקוח, אז עושים מההתחלה, לא משנה מה השעה. וכן, גם לענות להודעות של עוקבות זאת עבודה, ואני ממש משתדלת לענות. אני יודעת כמה קשה אני עובדת. אני גאה להיות בתחום שבו אני מרוויחה יותר מגברים, אני גאה לנהל חברה עם עובדים וגאה לקנות לעצמי".

היום בלילתי מתגוררת בתל אביב, אבל לדבריה תמיד תהיה מחוברת לאשדוד, עיר הולדתה. "באשדוד אני תל אביבית ובתל אביב אני אשדוד. אני שמחה מאוד שגדלתי באשדוד, כי אני מאוד מחוברת לקרקע וחינכו אותי להעריך הכל. לא הלכתי לבית ספר שבו לכולם היה כסף ושההורים היו סופר עשירים".

אבל את כן מגיעה ממשפחה אמידה.
"לא נולדתי למשפחה מבוססת, הכסף של המשפחה שלי מגיע מעבודה קשה לאורך השנים. שני ההורים שלי הגיעו לאן שהגיעו בזכות עצמם, ובזכות זה גדלתי עם מודעות למה שנשים יכולות לעשות. היו אומרים לי, 'נשים יכולות', ואני כזה, 'ברור. גדלתי ככה עם אמא כזאת'. אמא שלי עבדה כמו משוגעת, וזה מה שאני מכירה". 

•  
•  
•  

סט ז'קט וחצאית: ורסצ'ה ל-Factory 54 (צילום: שי פרנקו)

צילום: שי פרנקו | סטיילינג: תום רוזיליו | שיער: זיו אמסלם | איפור: אל אדידה | הפקה: טל פוליטי