הטלפון הראשון אחרי השוד היה לערן. בשנייה שהוא אמר "הלו" התפרקתי

•  
•  
•  

מכנסיים: נילי לוטן לפקטורי 54 | בלייזר: ויקטוריה בקאהם לפקטורי 54 | טופ: אוסף אישי (צילום: שי פרנקו)

לפני חודשיים נחתה משפחת זהבי בישראל, אחרי שש שנים שבהן שיחק ערן זהבי בחו"ל, והתמקמה בווילה בסביון. "אני עדיין לא מרגישה פה בבית", אומרת היום אשתו של ערן, שי זהבי, בחצי חיוך. "ההתאקלמות שלי בארץ היא מורכבת. מצד אחד בלב אני מרגישה יותר שלמה, אבל מצד שני אני כאן אחרי תקופה ארוכה שבה חיינו די לבד. זה בעיקר מטורף. אבל סוף-סוף יש לי חיי שגרה שלא חוויתי הרבה זמן".

ושגרה, מטבעה, כוללת מדי פעם גם דרמות. בשבוע שעבר התחוללה סערה בעולם הספורט הישראלי סביב השאלה אם ערן זהבי פרש מנבחרת ישראל בכדורגל. מהפרסומים בנושא עלה כי לא זומן לסגל השחקנים במשחק מול אלבניה, לאחר שסירב לחלוק חדר עם שחקן נוסף; הוא, מצדו, פרסם בחשבון האינסטגרם שלו את גרסתו, הסביר כי הוא זקוק לחדר משלו בשל השגרה הספציפית שלו, ובתוכה שינה מוקדמת והתארגנות בוקר שכוללת תפילה ונוהל אכילה – וטען שאף הציע לממן את החדר הפרטי מכיסו. "ביקשתי להגיע בכל מחיר ולהיות חלק מהסגל", כתב בין היתר, והוסיף: "לצערי הצוות המקצועי בראשות בניון החליט בגלל סיפור החדר לא לזמן אותי, מה שהשאיר אותי בהלם ובעצב רב שכך אני ככל הנראה אסיים את חלקי בנבחרת ישראל".

התגובות התחלקו לשניים; היו מי שהבינו את בקשתו, אחרים תקפו את ההתנהלות. אבל גם הפעם, אשתו עמדה לצדו. "ערן הוא הבן אדם הכי מקצוען שפגשתי בחיי. כחלק מזה, יש לו הרגלים שהוא צבר עם השנים, שהפכו אותו להיות השחקן הכי טוב שהוא יכול", היא מסבירה היום. "אחד מהם זו העובדה שהוא מקבל חדר פרטי לפני המשחקים. וכן, ברגע שאין לו את ההרגלים והתנאים שלו למקצוענות הוא פשוט לא יכול להיות שם, וזה מה שקרה באותו אירוע. ערן מאוד רצה להיות חלק מהנבחרת, מבחינתו זה אחד הדברים שהכי חשובים לו בקריירה, אבל לצערו השבוע זה התנגש עם התנאים שביקש ובנבחרת מנעו ממנו להגיע. זה לא בגללו, זה בגלל החלטה של הנבחרת".

•  
•  
•  

חולצה: דיזל | מכנסיים: Ma selection (צילום: שי פרנקו)

יש לך מושג למה הם מנעו ממנו לקבל חדר פרטי?
"אני לא נכנסת ללמה, מדוע ואיך. זה המקרה, זה מה שהוחלט, ולצערנו זה המצב".

בפוסט שערן העלה, הוא כתב "ככל הנראה אסיים את חלקי בנבחרת ישראל".
"זה לא אומר שהוא פורש. ערן מאוד אוהב את המדינה ואת נבחרת ישראל והוא לא דיבר על פרישה, אלא על אירוע שגרם לו להרגיש כמו שהרגיש".

מדובר בהתבטאות נדירה מבחינת שי זהבי. "אני לא מתערבת בהחלטות של ערן", חשוב לה להבהיר. "כשמדובר בכדורגל אני קוראת לעצמי 'תומכת לחימה'. אני תומכת בהחלטות של ערן ואני תמיד אעמוד מאחוריו, אבל אני לעולם לא אחליט בשבילו החלטה כזו או אחרת בקשר לספורט".

כבר יותר מעשור שהיא תומכת לחימה. היא תמכה בבעלה כשהוכתר למלך השערים של נבחרת ישראל בכל הזמנים, עמדה מאחוריו כשחתם על חוזי ענק בארץ ובעולם והעתיקה בעקבות עבודתו את מרכז חייה וחיי המשפחה לאיטליה, לסין, להולנד ושוב לישראל. "כשיש למישהו קריירה כל כך תובענית ואינטנסיבית, האישה שלצדו חייבת לתת לו את המקום שלו ולהיות מכילה ומפרגנת. אם מישהי לא יכולה להכיל את ההצלחה של בן הזוג שלה זה לא יכול לעבוד, ואותו דבר הפוך".

את מדברת על קנאה?
"אצלנו אין דבר כזה. אני נמצאת בסיטואציה שבה לבן הזוג שלי יש את הקריירה המרכזית בבית, ולמרות זאת מעולם לא הרגשתי שהוא מעליי או אני מתחתיו כי הוא המפרנס העיקרי בבית. זה המצב בינינו, וזה הגיע לגמרי מתוך בחירה, הבנה ופרגון הדדי".

יש כאלה שיגידו שזו בחירה לא ממש פמיניסטית.
"כי אני לא רואה את עצמי כפמיניסטית. אני מאוד אוהבת נשים ומאוד מעריכה נשים חזקות עם כוח, אבל אני לא יכולה לקרוא לעצמי פמיניסטית. אני חושבת שיש גברים ויש נשים, וזה בסדר שזה שונה. אנחנו אנשים שונים. אני בעד שאישה מאוד תצליח ושגבר מאוד יצליח, ואני לא חושבת שזה צריך לבוא אחד על חשבון השני".

•  
•  
•  

מכופתרת: זארה | ג׳ינס: דיזל (צילום: שי פרנקו)

הבנתי שאין לי איך לצאת מזה

גם אם זהבי (34) לא קוראת לעצמה פמיניסטית, המעשים שלה מעידים אחרת. לפני שנה וחצי הקימה מותג בגדי ספורט משלה, ולאורך השנים צברה קהל מעריצים שעוקב אחרי פועלה כבלוגרית אימהות ולייפסטייל. חשבון האינסטגרם שלה מונה כמעט 120 אלף עוקבים, ובו היא מרבה לשתף תמונות משפחתיות וכאלה משגרת האימונים שלה – אבל גם פוסטים שבהם היא מביעה את דעותיה. "אני לא נכנסת לפוליטיקה, אבל אני בן אדם שאוהב צדק. אם יש משהו שמפריע לי אז אני אגיד אותו, ואם פרסמתי משהו אני במאה אחוז עומדת מאחוריו. אני לא מתביישת בדעות שלי, במי שאני ובמה שאני חושבת". 

כשבעלה הכריז כי הוא עוזב את המועדון ההולנדי פ.ס.וו. איינדהובן לאחר שנתיים ולטובת חוזה במכבי תל אביב, היו לא מעט שהניפו אצבע מאשימה מול זהבי כמי שקיבלה, או לכל הפחות עודדה, את ההחלטה – שגרמה לו לקחת צעד אחורה בקריירה הבין-לאומית שלו. "שמעתי שהדיבור הוא שאני לחצתי עליו לחזור לארץ", היא אומרת. "אז תני לי להגיד לך – זו הייתה החלטה שערן קיבל. ערן לקראת סיום הקריירה שלו וזה מה שהוא רוצה בקריירה, לסיים אותה במקום שנתן לו הכי הרבה, וזו הקבוצה שלו – מכבי תל אביב, פה בישראל".

•  
•  
•  

מכנסיים: נילי לוטן לפקטורי 54 | בלייזר: ויקטוריה בקאהם לפקטורי 54 | טופ: אוסף אישי (צילום: שי פרנקו)

משפחת זהבי הגיעה להולנד אחרי ארבע שנים שבהן שיחק ערן בליגה הסינית. "לא היו לי התלבטויות אם לעבור לאמסטרדם, ראיתי את זה כעוד חוויה לחיים. מעבר לזה שאני חושבת שלתת לילדים להכיר כל כך הרבה תרבויות זו מתנה. זה נותן המון גם לנו וגם להם. שם כבר הייתי 'אול אין' על המותג שלי, הילדים היו בבית ספר רוב היום ואני עבדתי מהבית על הייצור ועל המכירות". 

לפני כשנה וחצי, בעוד יום עבודה שגרתי, דפק בדלת שליח. "באמסטרדם לכל השליחים יש את אותם מדים, הסתכלתי בעינית, ראיתי שליח ופתחתי. הייתי מזמינה דברים כל הזמן, היו אצלנו הרבה שליחים, לא חשדתי בכלום. הוא היה עם מדים ותג שם". כעבור שניות ספורות הבינה זהבי שלא מדובר בעוד משלוח. "השליח נכנס אליי הביתה וישר אחריו אדם נוסף, רעול פנים. הם סגרו עליי את הדלת והבנתי שאין לי איך לצאת מזה".

מה עבר לך בראש ברגע הזה?
"לא האמנתי שזה קורה. כמה חודשים לפני שזה קרה לי שמעתי שזה קרה לשחקן כדורגל מצרפת. לערן ולי יצא לדבר על הסיפור שלהם לא מעט, זה קטע. ברגע שהם סגרו עליי את הדלת אמרתי, 'אני לא מאמינה שזה קורה גם לי'. הדבר היחיד שעניין אותי זה הילדים".

מה קרה שם?
"הם נכנסו לבית והושיבו אותי על כיסא. אחד מהם עלה לקומה השנייה והשני הצמיד לי אקדח לראש ושאל אותי איפה יש כסף ותכשיטים. שיתפתי איתם פעולה, אמרתי להם שייקחו הכל ושיעזבו – אבל זה כנראה לא סיפק אותם, והשודד שהחזיק אותי החליט לגזור לי את השיער. אני חושבת שהוא עשה את זה כדי להלחיץ אותי".

•  
•  
•  

שמלה: איזבל מארנט לפקטורי 54 (צילום: שי פרנקו)

האירוע נמשך 40 דקות, ובמהלכו קשרו השודדים את שי ושלושת הילדים זה לזה, תוך שהם פושטים על הבית. "הבן שלי בכה ואני ניסיתי לשמור על קור רוח, כל הזמן אמרתי לילדים, 'הכל יהיה בסדר והם תכף ילכו', אבל אלו היו 40 דקות שנמשכו נצח. לא בכיתי, הייתי מאוד מרוכזת בלתפעל את האירוע ולהתעסק בזה שהילדים יהיו בסדר. רק אחרי שהם יצאו מהבית והאירוע נגמר עיכלתי את הסיטואציה, הבנתי שהתנהלתי נכון ושהאירוע יכול היה להיגמר אחרת".

"הטלפון הראשון היה לערן. בשנייה שהוא אמר 'הלו' התפרקתי. בכיתי והוצאתי את כל פרץ הרגשות שעבר בי", היא משחזרת. "הוא היה בדרך למשחק וישר הסתובב ונסע לכיוון הבית. מהלחץ, יצאתי יחפה מהבית עם אזיקונים בידיים וברגליים, הכנסתי את הילדים לאוטו ונסענו לחברים שלנו שגרים שתי דקות נסיעה מאיתנו. הם הרגיעו אותנו עד שערן והמשטרה הגיעו. זה היה יום לא פשוט".

הגשת תלונה במשטרה?
"כן, אבל המשטרה לא מצאה את השודדים עד היום. היו לנו מצלמות בבית, אבל משום מה דווקא באותו יום הן לא עבדו. תראי, יש לי הרבה ספקולציות על האירוע ומה קשור למה ואיך קשורה חברת האבטחה, אבל מה זה יעזור לי להתחיל להאשים ולחשוב מה היה קורה אם? אני מתעסקת בלחשוב קדימה".

יממה לאחר האירוע הגיעה המשפחה לבית הכנסת לברכת הגומל, ולאחר מכן החלה החזרה לשגרה. "לקחנו לנו שבוע להתאבל על האירוע. לבכות, לשחרר ולהירגע, ועברנו לחשוב איך קמים מהסיטואציה ואיך מחזקים את הילדים. לילדים היה מאוד קשה להבין מה קרה, הם לא הפסיקו לשאול שאלות".

•  
•  
•  

(צילום: שי פרנקו)

ומה אומרים להם?
"אנחנו מעודדים אותם לשאול שאלות ולדבר על הכל. אנחנו אומרים להם מה שאנחנו יודעים, ומרגיעים אותם. יש שיח מאוד פתוח בבית, וזה מאוד מרגיע אותי שהם מדברים ולא שומרים בבטן. בהולנד הציעו לילדים שירותים פסיכולוגיים אבל העדפתי לשלוח אותם לפסיכולוגית ישראלית. הרבה יותר קל להם להוציא את מה שהם מרגישים בעברית".

בדצמבר, חמישה חודשים אחרי השוד הראשון ובעת שמשפחת זהבי בילתה בחופשה בדובאי, נפרץ ביתה שוב. "לא הבנתי איך זה קרה שוב. היה מאבטח, היו גדרות ומצלמות. בגלל זה יש לי כמה מחשבות על האירועים, הרי לא יכול להיות שאת עושה כל כך הרבה בשביל למגן את הבית לדבר כזה קורה שוב פעם. זה תמוה בעיניי".

המשטרה חוקרת את האירועים?
"פעם בחודש אנחנו מקבלים 'זריקת הרגעה' מהמשטרה ההולנדית שהם חוקרים את האירוע, אבל אני כבר לא יודעת. אגב, בפריצה השנייה לשודדים כבר לא היה להם מה לקחת. רק בגדים ונעליים".

•  
•  
•  

חולצה: דיזל (צילום: שי פרנקו)

למדנו להכיר ברמות הכי גבוהות

זהבי נולדה בראשון לציון. אמה מנהלת חשבונות, היום בעסק שלה, ואביה בפנסיה ("אבל תכתבי שהוא נהנה מהחיים"). היא אחות צעירה לבן, סוכן ביטוח. בתיכון היא פגשה לראשונה את ערן, שלמד בשכבה מעליה. "הייתי ידידה של אחיו, אבל עם ערן עצמו לא יצא לי לדבר כמעט. בתיכון לא היה בינינו שום דבר".

בצבא היא שירתה כמ"כית, סמלת ורס"פית, ובאחד מסופי השבוע שבהם יצאה הביתה פגשה את ערן ביום הולדת של חבר משותף. "הוא טוען שאני התחלתי איתו, אבל זה לא נכון", היא מחייכת. "שאלתי חברה עליו, אבל הוא זה שהתחיל איתי. היינו מדברים בהתחלה ב-ICQ, ואז נפגשנו כמה פעמים עד שזה הפך לזוגיות". 

על הטיול הגדול של אחרי הצבא היא בחרה לוותר, ומיד נרשמה ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. במקביל קיבל ערן הצעה לשחק בקבוצה האיטלקית פלרמו. רגע לפני שהשניים המירו את חייהם לדרום איטליה, ערן כרע ברך והציע לה נישואין. "חיינו באיטליה שנה וחצי. כשעברנו אני הייתי בת 22 וערן בן 23. לפני שהגענו לשם למדנו איטלקית שלושה חודשים, התרגשתי, דמיינתי את זה כמו כל האיים בדרום איטליה, אבל מהר מאוד גיליתי שזה ממש לא".

•  
•  
•  

מכופתרת: זארה | ג׳ינס: דיזל (צילום: שי פרנקו)

מה זאת אומרת?
"חיינו באזור שנראה כמו מדינת עולם שלישי. אף אחד לא ידע אנגלית, ואפילו איטלקית הם לא דיברו, יש להם ניב משלהם. היו לי קשיי הסתגלות וזו הייתה חוויה קשה. לא היו שם ישראלים והיינו מאוד בודדים. היינו רק ערן ואני, ובשלב מסוים הטסנו אלינו את הכלב שלנו מהארץ. היום אני מרגישה שזו הייתה אחת התקופות שהכי חיזקו וחישלו אותי בחיי, למדתי להסתכל על הדברים הטובים, למדנו לחיות במקום חדש ובעיקר להכיר אחד את השני ברמות הכי גבוהות".

שנה לאחר שחתם בקבוצה האיטלקית, ערן נפצע ובעקבות כך מעמדו בקבוצה נפגע. בהמשך השנה הוא קיבל הצעה ממכבי תל אביב והשניים החליטו ללכת על זה ולחזור לישראל. שבועיים אחרי שנחתו בישראל ילדה זהבי את בנם הבכור, רוי. "הייתי ילדה בת 25, וערן היה בלו"ז מטורף. המזל שלי היה שאמא שלי הייתה איתי אחרי הלידה בלי הפסקה. אחרי שנה וחצי בלעדיה זה כל מה שהייתי צריכה".

ובכל זאת ילדה, בת 25, ובעל בשיא הקריירה שלו.
"היה לי קשה אחרי הלידה. האמת שבכיתי הרבה, מלא. הכל השפיע עליי. העבודה של ערן, החזרה לארץ, הלידה, סיום התואר בפסיכולוגיה ואני מניחה שגם ההורמונים. הכל הרגיש לי מוזר. אני לא יכולה לקרוא לזה דיכאון, אבל כן, היה מאוד קשה".

ובתקופה הקשה הזו שלך, ערן הפך לאחד השחקנים הבולטים במדינה. איך זה היה עבורך?
"זה עשה אותי מאושרת. בואי, ידעתי טוב מאוד לאן אני נכנסת כשהתחתנתי עם ערן, ולראות אותו מצליח עשה אותי גאה ומאושרת. מהצד רואים את ההצלחות שלו, שהוא צומח ופורח ואיזה יופי. אבל בדרך הוא עבר הרבה מאוד קשיים. אם זה לחיות שנינו לבד בלי שפה באיטליה, להיפצע, לא להצליח, לעבור שיקום. לראות אותו מצליח אחרי תקופה פחות טובה זה הדבר שעשה לי הכי טוב שאפשר".

•  
•  
•  

מכנסיים: נילי לוטן לפקטורי 54 | בלייזר: ויקטוריה בקאהם לפקטורי 54 | טופ: אוסף אישי (צילום: שי פרנקו)

ואז הכל התיישב לי בול

את אהבתה לעולם הספורט היא גילתה רק בגיל 25, אחרי שילדה את בנה הבכור. "רק אחרי הלידה התחלתי לעשות ספורט", היא אומרת. "זה לא שהרגשתי לא טוב עם עצמי. תמיד הייתי שלמה עם איך שאני נראית, אבל כן, הגוף השתנה ונהייתה לי יותר מודעות. בהתחלה זה לא היה פשוט אבל אחרי כמה חודשים פשוט התמכרתי לאימונים".

כשהייתה בת 27 נולדו התאומות דור וגיל ("כשהן נולדו כבר לא בכיתי, לא היה לי זמן"), ושנה לאחר מכן ערן קיבל הצעת ענק מקבוצת גואנגג'ואו R&F מהליגה הסינית. "זו הייתה הצעה הזויה לחלוטין", היא נזכרת, "אבל מהתחלה הייתי בעד. ההורים שלי מאוד פחדו לפני שטסנו, אבל אני לא. בארץ הרגשתי חנוקה באיזשהו מקום. רציתי לצאת לחוויה. בדיעבד, זו הייתה החוויה הכי טובה שהייתה לי בחיים".

החמישה חיו בסין ארבע שנים וחצי. "תקופה מדהימה. סין יפהפייה והתרבות שם מהממת. הכרנו חברים ישראלים, שהפכו מהר מאוד למשפחה. הילדים השתלבו בגן סיני שמדברים בו אנגלית ונהנו ברמות. בשנים הראשונות אני בעיקר גידלתי את הילדים ולמדתי סינית באוניברסיטה, ובשנה וחצי האחרונות בסין כבר עבדתי על מותג בגדי הספורט שלי, RUŽE".

•  
•  
•  

חולצה: דיזל (צילום: שי פרנקו)

איך זה התחיל?
"הרבה זמן חשבתי על לפתוח מותג כזה. זה בא מתוך האהבה שלי לספורט והרצון להקים משהו משלי. באזור שגרנו בו הייתה תעשייה גדולה של מפעלים, וכשהילדים קצת גדלו היה לי יותר זמן לעבוד על העסק שלי. והכל התיישב לי בול, כמו פאזל".

במשך ארבעה חודשים היא טיילה בין מפעלים, עד שמצאה את המקום המושלם. "זו הייתה ממש עבודת תחקיר", היא נזכרת. "חקרתי את העולם הזה מכל כיוון, למדתי על בדים, על ייצור, על דגמים. למדתי איך ממצב של רעיון בראש יוצא דגם. הכל, מא' ועד ת'".

אחרי שש שנים שבהן לא חיו בארץ, חזרה המשפחה לארץ לפני כשלושה חודשים. "נגמר לערן החוזה ההולנדי, ערן קיבל את ההצעה ממכבי והחלטנו לחזור", זהבי אומרת בחיוך. "די, הספיק לנו. יכולנו להישאר, ערן יכול היה להאריך את החוזה, אבל החלטנו שבנקודת הזמן הזו הכי נכון לנו לחזור קצת לארץ".

קצת?
"לא בטוח שלכל החיים".

במסגרת השגרה החדשה ולכבוד ראש השנה, שיתפה זהבי פעולה עם רשת האופנה Factory 54 שבחרו למכור את הקולקציה שלה בחנויות. "עד עכשיו מכרתי את הבגדים שלי אונליין, אבל עכשיו כשאני פה פיזית, חיה ונושמת בארץ, אני יכולה לפתח את העסק שלי עוד יותר, השאיפה היא לפתוח חנות ראשונה בעוד חודשיים".

אז כבר יש תוכניות לעתיד.
"יש, אבל אי אפשר באמת לדעת מה יקרה. אם היית שואלת אותי לפני חמש שנים אם ערן יחזור לשחק בארץ הייתי אומרת לך שאין סיכוי, ושאין מצב שנחזור לישראל כל כך מהר. אבל החיים זזים במסלול שאנחנו לא תמיד יכולים להחליט עליו".

צילום: שי פרנקו | הפקה: אור-אל רבינוביץ | סטיילינג: הילה ג'רבי | שיער: אור אוחנה | איפור: תום לב שורץ 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Eran Zahavi (@eranzahavi)

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@___ruze___)

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@___ruze___)

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by (@___ruze___)

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Eran Zahavi (@eranzahavi)