האפי האוור: שתיים בצהריים
פעם זו היתה שעה קדושה למנוחת הצהריים, ואוי למי שהפר אותה | היום, אפשר רק לקנא בספרדים ובסיאסטה שלהם – שעתיים של מנוחה שבהן אפשר לסייר בברצלונה וליהנות מהארכיטקטורה של גאודי | זו גם השעה לסטייל הכי קז'ואלי, לכובע קש רחב שוליים ולספר טוב
השעה 14:00. למרות ששתיים עשרה נחשבת לשעת הצהריים הרשמית, שתיים היא ללא ספק השעה המתאימה לציין את חצי היום שעבר. אנחנו כבר אחרי ארוחת הצהריים, והגוף צריך אנרגיות כדי לעכל. הכבדות שאחרי. מי יכול להמשיך לעבוד עכשיו? תנו לנו רק שעה או שעתיים לנמנם.
שלאף שטונדה, או שנת צהריים. פעם זה היה נהוג כאן – לא מפריעים בין שתיים לארבע כי השכנים ישנים, ואין סיכוי למצוא חנות פתוחה בשעות הללו. גם השופוהוליקיות מבינינו צריכות קצת מנוחה.
וזו ממש לא המצאה שלנו. הספרדים הם אלופי ה"שלאף שטונדה". בעיניהם, השעתיים הללו שבין שתיים לארבע פשוט קדושות – העם הכי זורם בעולם החליט שבשעות האלה הוא נח, מנמנם, שותה כוסית בסרבסריה קאטלנה בברצלונה או מנשנש פינצ'וס בטאפאס בר מקומי. "סיאסטה", על שום מה? כי מדובר בשעה השישית של היום, סקסטה. שישית ממתי? מי סופר בכלל.
הזמן הכי טוב ביום הוא הזמן שבו הכל עוצר מלכת, אף אחד לא ממהר לשום מקום ואפשר פשוט לשאוף את כל העיר פנימה. בברצלונה, המקום הטוב ביותר לעשות את זה הוא פארק גואל, אחד האתרים הארכיטקטוניים שתכנן גאודי והפכו לסמל של העיר. המדרגות עם פסל הדרקון יובילו אתכם לאולם מאה העמודים המפורסם, עם התקרה המשובצת במוזאיקה, וכשתשבו על הספסל שמעליו תוכלו לצפות אל הים התיכון ולהרגיש את הזמן מאט, עד לעצירה מוחלטת.
השעה הזו היא שעת המנוחה האוניברסאלית ולא בכדי. זו לא רק הלאות שאחרי ארוחת הצהריים שמפילה חללים בכל העולם. זו גם השעה הכי חמה של היום, השעה שבה השמש קופחת על הראש, ולכן היא אידיאלית למנוחת העובדים בחוץ. עד ארבע השמש כבר תיסוג ותתכונן לשקיעה, ואנחנו? אנחנו נתכונן לסוף יום העבודה.
כובע קש. זה הפתרון שלנו לשעות השמש הקשות של הסיאסטה. אנחנו לא אשמות שהוא גם טרנדי.
בכלל, שתיים היא שעה של קז'ואל. ג'ינס, כותנה רכה, סנדלים או נעליים נוחות, משקפי שמש שמסתירים את העובדה שלא טרחנו להתאפר ושלא ממש אכפת לנו.
"דולצ'ה פר ניינטה", ביטוי איטלקי שפירושו, בתרגום חופשי, המתיקות בלא לעשות כלום. לספרדים יש סיאסטה, שעתיים ביום שמוקדשות למנוחה ולפנאי, אבל האיטלקים עשו מזה אמנות – התענגות על כל רגע.
ואנחנו מוסיפות – זו גם השעה של המתיקות בלא לומר כלום. שמתם לב פעם כמה הפייסבוק שומם בין שתיים לארבע?
ב"לאכול, להתפלל, לאהוב", מסביר איטלקי מקומי לג'וליה רוברטס מה זה "דולצ'ה פר ניינטה". זה, בעיניו, כל ההבדל בין סגנון החיים הלחוץ והמתוח של האמריקנים לבין זה הנינוח והזורם של האיטלקים. אלה חיים ברגשות אשם על כל רגע של עונג חטוף, בעוד שאלה פשוט חיים.
ברומא התנהג כרומאי. ג'וליה, או ליז בסרט, מאמצת את התפיסה הזו ויוצאת לטיול של צהריים ברחובות של רומא. הרחוב כמעט ריק, כולם נחים, אבל היא לא צריכה אף אחד. יש לה שמלת ג'ינס כחולה, סנדלים, משקפי שמש וכובע קש. דולצ'ה פר ניינטה.
אנחנו רוצות להזמין אתכן לhappy hour מפנק!
ספרו לנו מה ה happy hour שלכן? כיצד אתן אוהבות להתפנק? איך אתן מפרגנות לעצמכן שעה שהיא רק שלכן?
שלחו לנו טקסט ותמונה של ה happy hour של הפינוק שעושה לכן את היום למייל: happy.hour@fashionforward.co.il
שלוש ה happy Hours המקוריות והמרגשות ביותר יזכו להתפרסם במדור שלנו בתאריך 11.6.12 ובפרס מפנק.
במקום הראשון - מנוי חצי שנתי למניקור מפנק ומשדרג.
במקום השני - טיפול פנים – טיפול מחדש, מאזן, ומרענן לכל סוגי העור.
במקום השלישי - ערכת בסיס ומייבש לק של חברת opi.
בשליחת המייל את מאשרת שקראת את התקנון והסכמת לדבריו.
אני חושבת שסייסטה היא חובה במיוחד במדינה המטורפת שלנו. הייתי בברצלונה וגם ביוון והבנתי שהם מקפידים על כך מאוד, הייתי גם ברומא לפני קריאת הספר המפורסם. אין לי זמן ספציפי לעצמי, אני משתדלת בימים שיש לי חוג יוגה או פלמנקו להשאיר את אחר הצהריים פחות עמוסים ולא למהר לסידורים שונים לפני כן. מבחינתי היומיים האלה רגועים יותר וכיפיים. ביום שישי אחר הצהריים אני נפגשת לעיתים עם חברה וזה מבחינתי גם זמן איכות מצוין. אני מפרגנת לכולנו שעה כזאת מדי פעם כדי להתנתק.
מאת: סיון קאשי | 16 במרץ 2012 | 13:13אומנם השעה הכיפית שלי לא מתרחשת כל יום אבל כל כמה ימים אחרי הלימודים בדרכי הביתה ישנה חנות בגדים אחת שאני עוברת דרכה.
מאת: דנה | 16 במרץ 2012 | 10:56ושאני שם השעון רודף אחרי עצמו ומהר מהר עוברת לה שעה .
הביקור הזה הוא לגמרי הHAPPY HOUR שלי ! תמיד שאני שם ההרגשה שלי משתפרת כי אפילו אם לא יצאתי משם עם פריט ,הראש שלי נח מדאגות היומיום וכל שמלה יפה שאני רואה גורמת לי לדמיין את עצמי במסיבה סוערת , בבילוי במסעדה רומנטית עם החבר או סתם ביום קיץ נינוח .והבונוס: החנות לא יקרה בכלל :)
בימים חמישי יש לי חלון של 4 שעות לימודים (שזה בערך שעתיים וחצי), ובהן אני תמיד הולכת עם שני ידידים וחברה לשבת במאפייה ליד בצפר על שוקו רותח ועוגיות, עושים שיעורים ולומדים למבחנים וסתם מדברים וצוחקים.
מאת: רוני | 16 במרץ 2012 | 08:33חלק לא קטן מהזיכרונות הכי טובים של השנה מקורם ב-4 השעות החופשיות האלו (:
השעה שלי היא בערב קוביית שוקולד או משהו מתוק אחר ואני שמחה כל הערב מול סידרת משטרה כל שהיא בשקט שלי או עם ספר טוב
מאת: RITA CHOKLER | 15 במרץ 2012 | 18:48השעה שלי היא בערב קוביית שוקולד או משהו מתוק אחר ואני שמחה כל הערב מול סידרת משטרה כל שהיא בשקט שלי או עם ספר טוב
מאת: RITA CHOKLER | 15 במרץ 2012 | 18:46יושבת לקרוא עם ספל ענק מפנק עם עוגיות ושוקולד לבד
מאת: שומה | 15 במרץ 2012 | 15:52תענוג העולם,
הדבר השני אמבטיה חמה מפנקת שעה עם תחליפי רחצה נעימים
היא השעה בין 9 ל- 10 בבוקר, כשהתינוק שלי ישן את שנת הבוקר שלו, הילדים הגדולים בבית הספר, והאבא בעבודה.
מאת: חצאית מיני | 15 במרץ 2012 | 15:20אני עושה לי כוס קפה טעים, יושבת עם העיתון (הארץ – קודם חדשות, אחר כך דה-מרקר, בסוף גלריה, שישאר לי טעם מתוק לשאר היום), לפעמים מתפנקת עם אמבטיה או מדברת עם חברות או קצת מסדרת את הבלגן שהשאירו אלה שכבר הלכו, אבל הכל בשקט בשקט שהתינוק לא יתעורר…
לסיים לימודים לנסוע לתחנת כיבוי אש בה אני מתנדבת בזמני החופשי בתור לוחמת אש ולשתות נס קפה בזמן שכל הגברים סביבי שותים קפה שחור ולחשוב כמה כיף להיות אישה בעולם של גברים ורק להתפנק :)
מאת: קים | 15 במרץ 2012 | 14:47עשיתם לי חשק לאיזה טאפאס טוב, סנגריה ושנ״צ…
מאת: תלביבית | 15 במרץ 2012 | 14:19עשיתם לי חשק לאיזה סנגריה, טאפאס ואז שנ״צ.
מאת: מישי | 15 במרץ 2012 | 14:15