אופנה, הדור הבא: מה חשבנו על תצוגת הבוגרים של שנקר?

על רקע הטלטלות שפוקדות את תעשיית האופנה הישראלית לאחרונה, התקיימה אמש תצוגת הבוגרים של שנקר. לא פשוט לצאת מבית הספר אל העולם האמיתי בתקופה בה מותגים ותיקים קורסים, אחרים מצויים בחוסר ודאות ומעצבים צעירים עומדים בפני תחרות קשה ושוק חובב קניות אונליין במחירי סין.

זאת אולי אחת הסיבות לגעגוע ששיקפו לא מעט מהקולקציות לישראל של פעם, לתל אביב הישנה, לצבעים, לצלילים ולאווירה. ובכל זאת, הצליחו הסטודנטים להפיח תקווה בצופים – דם חדש ממשיך לזרום אל הענף, ואיתו רעיונות חדשים וחלומות גדולים מהחיים.

את הערב פתחה שחר גלעדי, שהרימה לכולם עם קולקציית דנים על דנים על דנים שעושה כבוד לרחוב. העיצובים פותחו בשיתוף עם קבוצת צעירים מהעדה האתיופית אותה הכירה במהלך שנת השירות, והם גם אלה שצעדו, רקדו ודאבבו (מלשון דאב) בפריטים מלאי הסטריט-סטייל. היו שם מכנסי באגי, עליוניות הודיס, אפודים ואוברולים, כשאת הפוקוס קיבלו עבודות טלאים, קרעים, קאט-אאוטים והדפסים לא מתנצלים.

בניגוד מוחלט לאנרגיה המתפרצת, עלתה אל המסלול הקולקציה של אוסנת צפוני – כולה עדינות ועבודת פרטים מרומזת. צפוני יצרה בגדים בהשראת עפיפונים יפניים מסורתיים, ואלה בהתאם שילבו טכניקות אוריגמי, הדפסי פסים ונקודות וצורות גיאומטריות. בזכות שילובי הצבעים, הפריטים התלת ממדיים שמרו על קלילות ויצרו תחושת שבריריות מסוימת, והתוצאה קסומה.

אור פז הלכה גם היא על מסורת, אבל קרובה יותר – מהבית. היא יצאה מתוך בד לבן חלק ועליו בנתה מחדש אלמנטים מארצות המוצא שלה, שהלכו לאיבוד בכור ההיתוך הישראלי. חצאית אריג מפוספסת קשורה, מכנסי הרמון, הד-פיסים, שכמיה ועיטורי גדילים הפכו לקולקציה מרשימה ולבישה לחלוטין.

גם דנה פדידה פנתה אל המסורת הביתית, ויצרה קולקציה בהשראת שורשי משפחתה במרוקו ואומנות השטיחים שם. השטיח מלא הפרטים הפך למחוך, מעיל, תיק קלאץ' וחגורה, ונלבש בשילוב עם פריטים מחויטים חסרי מגדר עליהם רקמות מסורתיות יפהפיות.

עגור מן עסק בחיים בקיבוץ – כולם מכירים את כולם לטוב ולרע, והכל בחוץ. הוא יצר הדפס הומוריסטי של הלבשה תחתונה, כי במכבסה המשותפת גם הפריטים האינטימיים ביותר נמצאים לעיני כל, ופיתח את כובע הטמבל המוכר לז'קטים פונקציונליים ומכנסיים קצרים, יחד עם חולצות טי מודפסות וחולצות מכופרות מקושטות בכיסים גדולים. בא לנו הכל.

מאיה מוקדי נזכרה בנקודת המבט כילדה שאביה שירת כטייס בחיל האוויר. היא הפכה את המצנח, את המדים ואת משחקי ההרכבה של המטוסים לשמלת סרפן מתנופפת, חולצות כיווצים ומעיל שכמיה בעבודות טלאים, והצליחה להנפיק קולקציה בעלת קונספט מגובש וקול ברור, מבלי ליפול לקלישאות מוגזמות.

הגבר המושלם, כידוע, נמצא כיום באפליקציות הדייטינג (בין כמה וכמה צפרדעים), ושם יצאה תמר איגר לחפש אותו. היא השתמשה בתמונות פרופיל שמצאה כחומר גלם לעיצוב, לקחה את הפרינטים והגזרות המוכרים של המלתחה הגברית ויצרה מהם וריאציות שונות – הדפסי פפיטה מוגדלים, פסים ומשבצות הונחו על טי-שירטים, סריגים ובלייזרים שהולחמו יחד. זה אולי נשמע עמוס, אבל התוצר הסופי לא היה מבייש אף בית אופנה עילית.

אחת הקולקציות הבולטות ביותר הייתה זו של נטף הירשברג, שהביאה את העיצובים הגרפיים של אמה משנות ה-80 אל שנת 2018. אי אפשר היה להתעלם מהצבעוניות המחשמלת, בשילוב עם גזרות עתידניות ופיסוליות, שיחד יצרו אפקט קליידוסקופ כיפי לעיניים.

גם מאיה נאה לא חסכה בעומס, בקטע טוב. תחת הכותרת המתוחכמת "הולילוד" היא הצעידה בזה אחר זה לוקים מלאי פרינטים, עבודות טלאים ורקמות מטאליות בשילוב דמויות מאוירות, במחווה לתרבות הנובורישיות שמאדירה מותגי יוקרה ובגדים שזועקים "כסף". כל זה קרה, כיאה, לצלילי השיר "ארמני" של דודו פארוק.

את התצוגה סגר הקברט הגרוטסקי, אולי גרוטסקי מדי, של לינור קהלני, בהשראת מרי אנטואנט, הביטלז, המלכה אליזבת הראשונה, דיוויד בואי ועוד. אלה אולי היו מתהפכים בקברם למראה הדמויות שהילכו בתיאטרליות על המסלול, אבל המטרה המוכרזת הייתה לחגוג את האינדיבידואל, כך שאף אחד לא שאל לדעתם.

כשחושבים על זה, חגיגת האינדיבידואל החלה כבר ביריית הפתיחה של הערב, אחריה נוכחנו לראות בזה אחר זה כמה עושר ונקודות מבט מביאים איתם המעצבים הטריים, שיעשו הכל כדי להשתלב כשחקנים בשוק האופנה הישראלי. עכשיו רק נשאר לחכות ולראות לאן הם ימשיכו מכאן.