רק זה היה חסר לה

•  
•  
•  

רק זה היה חסר לה (צילום: AP Photo/Pablo Martinez Monsivais)

הביקור של דונלד טראמפ בישראל במאי 2017 היה קצר. 28 שעות, זה הכל. הציבור הישראלי התעניין ברגעים הפרובינציאליים – אורן חזן עושה סלפי, שרה נתניהו מגבשת קואליציית קורבנות תקשורת, שגב משה מציג תפריט מגוחך – אבל את אמריקה והעולם עניין בעיקר דבר אחד: למה מלניה טראמפ דחתה את היד המושטת של בעלה?

אם מישהו הצליח לפספס את סערת תקרית היד, זו כנראה הייתה מלניה. יום לאחר מכן המקרה חזר על עצמו על כבש המטוס הנשיאותי כשנחת ברומא, ושוב יד מושטת לא פגשה יד אחות. כפי שכתב הסופר איאן פלמינג ב"קזינו רויאל": פעם אחת זה מקרה, פעם שנייה זה צירוף מקרים, פעם שלישית – פעולת אויב.

•  
•  
•  

לא זקוקה לרחמים שלכם (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images

עבור אמריקאים רבים, שהפכו את שעון החול על נישואי הזוג טראמפ עוד במהלך הקמפיין לנשיאות (כשפורסמה הקלטת עם שיחת "תפוס אותן בכוס"), לא היה צורך בפעם שלישית. להם כבר היה ברור: מלניה לא סובלת את בעלה. ואם מלניה לא סובלת את בעלה, הרי שמלניה היא בדיוק כמוהם. היא אחת משלהם.

אלא שהמציאות, כך נראה, קצת יותר מורכבת. מלניה כבר רגילה לטראמפ. את מה שאמריקה שמעה בשנה וחצי האחרונות היא שומעת כבר 20 שנה. הדבר היחיד שהשתנה הוא הסטטוס: ממי שזוהתה בעיקר כ"אשתו של" היא הפכה להיות "הגברת הראשונה", טייטל בלי כל פורמליות אבל עם הרבה מחויבות. נדרשו לה חמישה חודשים להיכנס לבית הלבן בעקבות בעלה, ונדמה שאם הדבר היה תלוי בה, היא הייתה שמחה להישאר בגלות מרצון. הגברת הראשונה זה תואר מפוצץ, אשת נשיא ארה"ב היא האדם הכי קרוב לאיש הכי חזק בעולם – אבל מלניה טראמפ ממש לא הייתה צריכה את זה.

•  
•  
•  

האמצעי בדרך אל המטרה (צילום: Morris MacMatzen/Getty Images)

גם אם תרצו, זו עדיין אגדה    

הדימוי של מלניה טראמפ כציפור רבת יופי הכלואה בכלוב זהב נבנה לאורך קמפיין הנשיאות, וטקס ההשבעה היה הבריח שהוצב על הסורגים. בסרטון מאותו יום נראה דונלד טראמפ יוצא מהרכב וניגש מיד לזוג אובמה שממתין במעלה המדרגות. עוברות שניות אחדות, ארוכות כנצח, עד שמעברו השני של הרכב צצה מלניה בחליפת קשמיר בצבע בייבי בלו של ראלף לורן (לא רפרור ראשון ולא אחרון לג'קי קנדי, שלבשה חליפה דומה בהשבעת בעלה).

טראמפ לא ניגש לפתוח את דלת הרכב עבור מלניה. הוא אפילו לא ממתין לה. דרכו אצה לו ורומסת את הנימוס הבסיסי, בדיוק כפי שעשה עד אז ומאז. הנשיאים שקדמו לו המתינו לרעיותיהם, אבל דונלד טראמפ לא בא להמשיך את דרכם של קודמיו. הוא בא להעלות את הסדר הישן בלהבות.

בצילום נהדר של מארק ווילסון נראית מלניה מציצה מאחורי הרכב במתרחש: טראמפ לוחץ ידיים עם ברק אובמה, מישל אובמה מחייכת לעברו. אי אפשר להבחין בפניה של מלניה בתמונה, אבל אפשר לנחש איך מרגישה האישה שנותרה מאחור.

•  
•  
•  

איפה מלניה? (צילום: Mark Wilson/Getty Images)

זה היה רק האות לבאות. בנשף, בריקוד הראשון של הזוג הנשיאותי, מומחי שפת הגוף זיהו את האופן שבו מלניה מרחיקה את פלג גופה העליון מבעלה. אבל אירוע השיא נרשם עוד קודם לכן, במהלך טקס ההשבעה: בשעה שהכומר פרנקלין גרהאם בירך את הנשיא החדש, פנה דונלד טראמפ לאחור לעבר אשתו. מלניה, ששמרה עד אותו רגע על הבעת פנים קפואה, לבשה חיוך חושף שיניים מיד כשטראמפ החל להסב את פניו לעברה, ושמרה על החיוך כשדיבר אליה – אולם מחקה אותו ברגע שטראמפ הסתובב בחזרה, מחליפה אותו במבט שאפשר להציב על הטווח שבין עצב וכעס.

זו הייתה החלפת הבעה מוגזמת, כמעט פנטומימאית, זועקת ממלאכותיות. לא ברור מה אמר הנשיא הנבחר, אבל זה גם לא משנה. לכל מי שצפה ברגע הזה – ואי אפשר היה לחמוק ממנו מרגע שיורט והפך לגיף – היה ברור שכך נראים נישואים מזויפים. יום למחרת, במצעד הנשים, הונפו השלטים: "לשחרר את מלניה".

 

A post shared by Anti binaural (@anti_binaural) on Jan 24, 2017 at 8:22am PST

מתנגדי טראמפ בציבור, בתעשיית הבידור ובמדיה רק החלו באותם ימים את חמשת שלבי האבל. הם היו עמוק בשלב ההכחשה. הרעיון שטראמפ ניצח בבחירות היה עדיין קשה לעיכול; הרי המגזרים שהוא פגע בהם – בראש ובראשונה הנשים והמהגרים – היו אמורים לבדם לסכל כל אפשרות כזאת. העובדה שמהגרת מסלובניה מתייצבת לצדו של קסנופוב גזען וחשוך הייתה קשה להבנה, והעובדה שאישה מתייצבת לצד אחת ההתגלמויות הבוטות, הבהמיות והקיצוניות ביותר של מיזוגניות שנראו אי פעם על במה ציבורית – זה כבר היה בלתי נתפס. כדי להתמודד עם הדיסוננס נבנה נראטיב אלטרנטיבי, אגדת עם שבה מלניה היא נסיכה שהולכה שולל בידי אציל רב עוצמה. היא היפהפייה הנרדמת הנתונה תחת כישוף, היא בל האסורה בטירתו של החיה, היא רפונזל הנצורה במגדל טראמפ.

גם אנשים מבוגרים שמוצאים את עצמם תחת שלטון פחד מספרים לעצמם מעשיות עם הבטחה לסוף טוב, ומלניה הייתה הגיבורה של הסיפור הזה. הדמות הפיקטיבית שלה הייתה מצע להשלכת רגשות בקנה מידה לאומי, הקמפיין להצלתה היה מטאפורה. כשהם קראו לשחרר אותה, הם קראו לשחרר את עצמם.

•  
•  
•  

מ"אשתו של" היא הפכה להיות "הגברת הראשונה" (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

הרחמים שלהם, העלבון שלה

החמלה של הלומי טראמפ לא הייתה אותנטית יותר מהחיוך של מלניה בטקס ההשבעה. לא בכדי היא כיכבה בעיקר בציוצים של קומיקאים ובמערכונים בתכניות אירוח וב"סאטרדיי נייט לייב". זו לא הייתה אמפתיה; זה היה לעג באמצעות שליח. דרך קצת פחות בוטה, קצת יותר מחוכמת, להביע סלידה מטראמפ ולבוז לו. מלניה  הייתה רק האמצעי; המטרה הייתה דונלד.

מתנגדי טראמפ ראו במלניה שבויה, אבל הם עצמם היו שבויים בפאן-פיקשן הפוליטי שבדו. במקום לכעוס על תמיכתה במפגני הביזוי של טראמפ, הם חמלו עליה. במקום להזהיר אותה מפני המקום המיוחד בגיהינום השמור לנשים שלא עוזרות לנשים אחרות, כפי שאמרה פעם מזכירת המדינה האמריקאית מדליין אולברייט, הם דחקו אותה למדרגה הנרמסת של נשים מוחלשות ומושתקות. וכשהם עשו זאת, הם בראש ובראשונה זלזלו בה.

•  
•  
•  

מלכוד פמיניסטי (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

עבור רבים, הרעיון שמלניה בוחרת להיות בת זוגו של סקסיסט למופת כדונלד טראמפ הציב מלכוד פמיניסטי. הפמיניזם הרי עומד על זכותה של האישה לקבל החלטות עבור עצמה, אבל האפשרות שאישה תחליט בדעה צלולה לעמוד לצדו של גבר כמו טראמפ היא דיסוננס שקשה ליישב. כדי לפרק את המוקש הזה, מלניה – אישה עשירה ובעלת מעמד בת 47, נשואה זה 13 שנים, אם לילד – תוארה כקורבן חסר ישע. היא אפילו לא זכתה ליחס הלעגני שניתן ל"טרופי ווייף" (מה שמכונה אצלנו "מעושרת"). אפילו הבדיחות לא היו על חשבונה, כאילו הייתה ישות נטולת אישיות. מערך הכוחות בין בני הזוג טראמפ בוודאי אינו שוויוני, אבל לתאר את מלניה כחדלת אישים רופסת זה אבסורד – וזה עלבון.

מעבר לזה, זו התעלמות מכל הסימנים שמראים אחרת. לא רק שמלניה התייצבה לצד בעלה,  מטאפורית ופיזית, לכל אורך הקמפיין לנשיאות: היא גם לקחה לא פעם חלק פעיל ומגונה במתקפותיו המכוערות ובמגננותיו המבישות. ב-2011, בראיון לג'וי בהר ב-CNN, היא הצטרפה לקמפיין המגוחך והשקרי של טראמפ שדרש לחשוף את ארץ הולדתו של ברק אובמה (האירוניה חלפה מעל ראשה של המהגרת מנובו מסטו שהפכה את מקום הלידה לקרדום לחצוב בו דה-לגיטימציה). את פרשת "תפוס אותן בכוס" היא פטרה בראיון ב-CNN כ"שיחת בנים", מהדהדת את גרסת בעלה. באותו ראיון אצל אנדרסון קופר אמרה מלניה על עצמה, בבהירות ובנחרצות: "אנשים לא באמת מכירים אותי. אנשים חושבים ומדברים עליי, 'הו, מלניה המסכנה'. אל תרחמו עליי".

•  
•  
•  

בדעה צלולה (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images)

הו לא, הם אומרים שניצחנו

בספר שמסעיר את ארה"ב בשבועיים האחרונים, "אש וזעם: בתוך הבית הלבן של טראמפ", מלניה היא גיבורת משנה כמעט שולית. היא מוזכרת פעמים בודדות ב-351 העמודים, ורק מקטע אחד מוקדש לה וליחסיה עם הנשיא. אבל לפחות אנקדוטה קטנה אחת יכולה להצטרף לתיק הראיות המידלדל של חסידי תנועת SadMelania#, או לפחות לנסח עבורם כתב הגנה חדש: מלניה אולי איננה אסירה של בעלה דונלד טראמפ, אבל היא אסירה של הנשיא דונלד טראמפ.

על פי ספרו של מייקל וולף, ניצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות הפתיע את אנשיו לא פחות משהפתיע את יריביו ומתנגדיו ("כמעט כל אנשי הקמפיין הסכימו: לא רק שטראמפ לא יהיה נשיא, הוא כנראה גם לא צריך להיות"). ראשון למופתעים היה טראמפ עצמו, שממש הבטיח למלניה שהוא לא יהיה נשיא. "בערב ההצבעה, קצת אחרי שמונה בערב, כשנראה היה שהתרחיש הבלתי-צפוי מתממש", כותב וולף, "אמר דון ג'וניור לחבר שאביו נראה כאילו ראה רוח רפאים. מלניה בכתה – ולא מרוב אושר".

•  
•  
•  

נסיכה שהולכה שולל בידי אציל רב עוצמה (צילום: David McNewGetty Images)

היחיד שצחק באותו רגע היה הגורל. מלניה נחשבה במשך השנים למאמינה הגדולה ביותר בספקולציה שנחשבה עד אותו ערב למופרכת: שטראמפ יהיה נשיא. וולף מספר שבתו של טראמפ, איוונקה (שלא ממש מסתירה את חוסר חיבתה לאם החורגת), אמרה לחבריה בלעג: "כל מה שאתם צריכים לדעת על מלניה זה שהיא חושבת שאם הוא ירוץ – הוא בטוח ינצח". אבל העובדה שמלניה האמינה בניצחון של טראמפ לא אומרת שהיא רצתה בו. ההערכה שלה התבררה כנכונה וגברה על הערכותיהם של כמעט כל המומחים והיועצים הפוליטיים, אבל נדמה שהיא הייתה מעדיפה לגלות שטעתה.

כתבת הפרופיל על הגברת הראשונה שפורסמה בתחילת החודש ב"ואניטי פייר" רק מסבכת את העלילה עבור חובבי תיאוריית הקונספירציה "מלניה האומללה". לפי הכתבת שרה אליסון, לא רק שמלניה איננה קורבן אומלל של הנסיבות, נפגעת חרדה של התנגשות טראמפ בבית הלבן; היא הייתה הכוח המניע מאחורי ריצתו לנשיאות. שני אנשים אישרו באוזני אליסון כי חוסר הסבלנות של מלניה לריטואל הריצה לנשיאות הפטפטני של טראמפ, שחזר על עצמו מדי ארבע שנים, דחף אותו לעבור מדיבורים חסרי אחריות למעשים נטולי היגיון. "היא דחפה אותו לרוץ בכך שאמרה 'לחברים שלך נמאס מהסטריפטיז הזה, פשוט רוץ או אל תרוץ'", סיפר רוג'ר סטון, שהיה יועצו של טראמפ. "אני חושב שהיא הבינה שהוא לא יהיה מאושר אם הוא לא ירוץ. אבל אני לא חושב שהיא השתגעה על הרעיון".

•  
•  
•  

"פשוט רוץ או אל תרוץ" (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images)

הצד שלו, הצד שלה

התנהלותה של מלניה לאורך השנים לא רמזה על כל עניין במעורבות פוליטית או חברתית. בהיי-סוסייטי הניו יורקי היא לא נתפסה כאשת העולם הגדול. "היא לא מדברת, לא נואמת, לא הולכת לאירועים, לא נראה שהיא רוצה להיות מעורבת", אמרה עליה איוונה טראמפ, אשתו הראשונה של הנשיא, בשיחה שצוטטה ב"ניו יורק דיילי ניוז" ב-2015.

כתב תביעה שהגישה מלניה נגד ה"דיילי מייל" הבריטי מציג אותה כמי שרואה במעמדה הנוכחי בעיקר "הזדמנות של פעם חיים להזניק מותג מסחרי בשווי מיליוני דולרים", אבל כדאי להתייחס אליו בספקנות, כראוי לתביעות דיבה הנוטות להפרזה. מלניה איננה אישה צנועה במיוחד (לפני שנה הצטלמה לשער "ואניטי פייר" המקסיקני כשהיא אוכלת שרשרות פנינים כמו ספגטי) והיא בוודאי לא נבוכה מפרסום (כדוגמנית היא הצטלמה בין השאר בעירום כמעט מלא ל"GQ" הבריטי). אבל זה לא אומר שיש לה עניין כלשהו בתפקיד הגברת הראשונה – לא אם פירוש הדבר הוא לרסק את הבועה האליטיסטית שבה היא חיה.

במשך השנים הצליחה מלניה לבנות לעצמה חיים פרטיים בבידוד יחסי. היא לא הייתה צריכה להרחיק לשם כך לחוות בודדים באיידהו; אם ברשותך האמצעים הפיננסיים, אתה יכול לבודד את עצמך מהעולם באמצעות מעגלי ניתוק אנושיים של משרתים, מאבטחים ונהגים, ובאמצעות מגורים בגורד שחקים הרחק מעל ההמון. זה מה שעשתה מלניה. אם היא נכלאה במגדל טראמפ, זו הייתה כליאה מרצון. שם היא הייתה יכולה לחיות חיים נהנתניים ושקטים יחסית בקרבת בני המשפחה הקרובים לה ביותר: בנה ברון בן ה-11 והוריה שעקרו בעקבותיה לארה"ב. דונלד? כן, גם הוא היה שם, ברקע. "הם בילו מעט זמן ביחד באופן יחסי", כותב וולף. "הם יכולים היו להעביר ימים שלמים בלי ליצור קשר, אפילו כששניהם היו במגדל. טראמפ אמר לחבריו שבנישואיו השלישיים הוא סוף סוף הביא לשלמות את אמנות ה'חיה ותן לחיות'".

אבל כבר במהלך הקמפיין חשה מלניה את יסודות מגדל טראמפ מזדעזעים תחת רגליה. ביולי 2016 היא נשאה בוועידה הרפובליקנית נאום שהפך לפארסה לאור הדמיון המוחלט שלו לנאומה של מישל אובמה בוועידה הדמוקרטית ב-2008. זמן קצר לאחר מכן היא הורידה מהאוויר את אתר האינטרנט שלה ש"לא שיקף במדויק את ענייניה העסקיים והמקצועיים" (באתר צוין שמלניה מחזיקה בתואר אקדמי, אף שככל הידוע היא לא סיימה את לימודיה). באוגוסט פורסם שמלניה עבדה בעבר כנערת ליווי (הטראמפים תבעו את הגופים המפרסמים והתביעות נסגרו בהסדרי פיצויים סודיים ובהתנצלויות פומביות). באותו חודש פרסם ה"ניו יורק פוסט" תמונות עירום של מלניה, שגם העלו שאלות בנוגע לחוקיות הליך ההגירה שלה (התמונות צולמו בארה"ב ב-1995, מלניה טוענת שהיגרה לארה"ב ב-1996).

בחודשים שלאחר הוועידה הרפובליקנית נעלמה מלניה מהקמפיין עד שהושק האשטאג חדש: WheresMelania#. רק בספטמבר היא הופיעה שוב לצד בעלה, והסבירה שהקדישה את הזמן למשפחתה.

מלניה נחרדה מהעתיד הצפוי לה, כותב וולף, אבל טראמפ הבטיח לה שהכל ייגמר בנובמבר שהרי "אין סיכוי שהוא ינצח". אפילו היא, שהכירה את טראמפ כשהתחיל איתה במסיבה אליה הופיע עם דייט אחר, לא הפנימה את הלקח: זה לא בן זוג שעומד בהבטחותיו.

•  
•  
•  

נחרדה מהעתיד הצפוי לה (צילום: Chip Somodevilla/Getty Images)

הפעם ההיא שהתלבשת לאירוע הלא נכון

שנה לאחר ליל הבחירות, מלניה נראית כמי שעדיין מחפשת מישהו שינגב לה את הדמעות. אם היא הייתה עובדת מן המניין בתאגיד טראמפ, הבוס כבר היה משחרר אותה על סעיף חוסר מוטיבציה. אם היא הייתה מתמודדת ב"המתמחה", היא כבר הייתה שומעת את ה"את מפוטרת".

התנהלותה כגברת הראשונה כל כך שקטה ונטולת אימפקט ציבורי עד שקשה אפילו להעריך אותה. אם מלניה עדיין מחפשת את קולה, היא עושה זאת בלחישה. הצוות שלה מצומצם (פחות ממחצית הצוות שהעסיקו שתי קודמותיה), ראשת הסגל נכנסה לתפקידה באיחור ניכר ומלניה עצמה עברה לוושינגטון רק ביוני (כדי שברון ישלים את שנת הלימודים בניו יורק). התנהלותה היומיומית לוטה בערפל שעשוי להתפרש, לאו דווקא בטעות, כמיסוך עשן המסתיר היעדר עשייה. וכשהיא עושה, זה נראה לא פעם כשעתוק חינני רק מעט יותר אך צורם לא פחות של בעלה: שילוב מקומם של ראוותנות, ניתוק, היעדר מודעות וחוסר רגישות. אם טראמפ הוא פיל מגושם בחנות חרסינה, מלניה היא טווס מנקר עיניים בדיר חזירים.

•  
•  
•  

טווס מנקר עיניים בדיר חזירים (צילום: AP Photo/Carolyn Kaster)

תואר הגברת הראשונה מספק לאוחזת בו מרחב פעולה גדול לקידום אג'נדה ההולמת אותה. מישל אובמה עסקה בהשמנה בקרב ילדים ובחינוך ילדות, לורה בוש קידמה אוריינות, הילרי קלינטון צללה לתוך מאבקי ביטוח הבריאות הממלכתי. מכל הנושאים שבעולם, מלניה טראמפ בחרה להתמקד דווקא בבריונות הרשת – בעודה נשואה לבריון הרשת הגדול ביותר עלי אדמות. נדמה שאפילו ההכרזה על כך הייתה אקט בריוני כלפי האירוניה שהתאבדה.

הניתוק היה אולי נסלח אם מלניה אכן הייתה פועלת נגד בריונות הרשת, אבל היא לא עשתה כמעט דבר. היא נשאה נאום ראשון בנושא רק בספטמבר, בשעה שטראמפ התקוטט בטוויטר עם מנהיג קוריאה הצפונית במפגן ילדותי ומביך במיוחד של בריונות רשת. אלא שאירוניה, כאמור, היא מושג זר למלניה טראמפ.

•  
•  
•  

מתלבשת לאירוע הלא נכון (צילום: Thomas Peter Pool/Getty Images)

אבל זירת האסון האמיתית של מלניה התגלתה דווקא במקום שהיה אמור להיות אזור הנוחות שלה: ארון הבגדים. הקשיים של מלניה כאשת חברה היו צפויים, אבל מי היה מאמין שדווקא הדוגמנית נוטפת הסטייל תהפוך לקורבן אופנה. דווקא בהופעותיה המוקפדות הפכה מלניה למופת של ניתוק וחוסר רגישות, הוכחה שסטייל זה חשוב, אבל סטיילינג – לפחות המיומנות הבסיסית של התאמת הבגד לאירוע – חשוב יותר.

זה קרה למשל באוגוסט האחרון, כשמלניה הציגה בפני הציבור האמריקאי עוד אאוטפיט זוהר: סקיני ג'ינס, מעיל בומבר במראה צבאי ונעלי עקב של מנולו בלניק. הכל היה מדויק בלוק הזה, חוץ מהלוקיישן: ביקור באזור מוכה אסון בטקסס. מאות אלפי מבנים הוצפו בשעה שהוריקן הארווי היכה במדינה, 37 אמריקאים נהרגו, עשרות אלפי אנשים נאלצו לפנות את ביתם – ומלניה טראמפ דרכה להם על הראש עם 13 סנטימטרים של סטילטו. "ברבי אסונות", כתב אדם אחד בטוויטר במהלך מתקפת ציוצים חדה ונוקבת כעקב מוגזם. "עצוב שאנשים דואגים לנעליים שלה בזמן שיש אסון טבע בטקסס", דחתה הדוברת של מלניה את הביקורת הרושפת, אבל המסר הופנם: שלוש שעות לאחר מכן כבר סיירה מלניה באזור בסניקרס, חולצה לבנה מכופתרת ושיער אסוף מתחת לכובע בייסבול.

•  
•  
•  

עקבי סטילטו בסיור נזקי ההוריקן (צילום: Alex Wong/Getty Images)

שבוע לאחר מכן, בביקור שני בטקסס, מלניה נקטה מהלך שהיה ספק הטרלה מחוכמת, ספק הבעת בוז מוחלט למבקריה: היא יצאה מהבית הלבן בהופעה נוצצת (שמלת ספארי של ראלף לורן, נעלי סטילטו מעור נחש של מנולו בלניק ושני תיקים של לואי ויטון בשווי כולל של כ-8,000 דולר), אבל ירדה מהמסוק ביוסטון עם סניקרס, מכנסי אריג וחולצת ג'ינס. היא חזרה על המהלך גם בביקור בפורטו ריקו אחרי הוריקן מריה, כשהחליפה במטוס את "עקבי הסערה" במגפי טימברלנד ("למה היא מחליפה תלבושות?", תהה מצייץ בטוויטר, "זו לא תצוגת אופנה"). עם זאת, גם הפעם מלניה לא חמקה מהביקורת. "הג'ינס שלה מלמדים שוב שהיא לא באה להתלכלך", כתבה קארה קלי ב"יו-אס-איי טודיי" על מכנסיה הלבנים של מלניה, "אלה מכנסיים של פוטו-אופ". בדצמבר חזרה הגברת הראשונה לטקסס והוכיחה שהחושים של קלי לא טעו: לבושה בסקיני ג'ינס של ג'יי בראנד, מעיל פוך בצבע חאקי של ראג אנד בון ומגפי עקב, מלניה הבהירה שוב שאין אסון טבע שהיא לא יכולה לענות לו באסון אופנה.

•  
•  
•  

ושוב עקבי סטילטו (צילום: Olivier Douliery-Pool/Getty Images)

האדם עושה את הבגדים

ההוריקנים אמנם עמדו בלב הסערות הפשיניסטיות, אבל הסטטיסטיקה מלמדת שרוב התאונות מתרחשות ליד הבית – וזה מה שקרה למלניה בספטמבר, כשהתייצבה לעבודות גינה בחצר הבית הלבן עם חולצת משבצות של "בלמן" בשווי 1,380 דולר. זה נראה כמו פרודיה על גבירה אריסטוקרטית שמבקשת לרדת אל העם ומנסה לגייס לשם כך את הצד הצנוע והפשוט שלה, אבל פותחת את הארון ומגלה שאין לה אחד כזה, אז היא מופיעה לעבודת כפיים בחולצה שמתכתבת עם חולצת פלנל פשוטה אבל עולה כמו 140 כאלו.

תקלות האופנה החוזרות של מלניה מכמירות לב כמעט באותה מידה שהן מגוחכות. מלניה תמיד נראית בהן נפלא, כמו דוגמנית בפרויקט אופנה מגזיני, אבל שוכחת שהיא בעצם אשת נשיא בסיור ממלכתי. נראה שלא מעניינת אותה הנראות הציבורית אלא רק הנראות הפרטית. לא תמיד זה מתבטא בחוסר רגישות ומסתיים בתאונת יחסי ציבור – לפעמים מדובר פשוט בחוסר עניין בתפקיד הדיפלומטי. דוגמה טובה לכך הייתה הגרדרובה המרהיבה (והיקרה להחריד) שפרשה במהלך ביקור הנשיא באסיה: מעילים של דלפוזו ופנדי, שמלות של דיור ודולצ'ה וגבאנה. הסטייל היה מושלם, אבל לא הייתה בו כל אמירה שחרגה ממסלול התצוגה. הגברות הראשונות שקדמו למלניה נהגו להשתמש בלבוש כמחווה למדינה המארחת (למשל, מישל אובמה בשמלות של מעצבים בריטיים במהלך ביקור בממלכה) או כחשיפה למעצבים אמריקאים. לא מלניה; הבחירות האופנתיות שלה משרתות רק אותה.

התווך שבין חדר הארונות למרחב הציבורי הוא המקום שבו חשה מלניה בנוח, ונדמה ששם היא נחשפת כפי שהיא באמת. היא תתלווה לסיורים נשיאותיים מתחייבים באזורים מוכי אסון, אבל היא תעשה את זה על סטילטו. היא תשתתף באירועים קהילתיים עם אוכלוסיות במצוקה, אבל תתלבש כמו לערב ברביקיו במרתה'ס ויניארד. היא תיסע לביקורים דיפלומטיים במדינות זרות, אבל תלבש את הבגדים הכי יפים שיש לה בארון. היא לא תשתנה בשביל התפקיד.

והיא לא זקוקה לרחמים שלכם.

•  
•  
•  

זו אינה חולצת פלנל פשוטה (צילום: Win McNamee/Getty Images)

•  
•  
•  

לא תשתנה בשביל התפקיד (צילום: AP Photo/Domenico Stinellis)

•  
•  
•  

מתנגדת לבריונות ברשת, אבל לא מספיק כדי לפעול בנושא (צילום: Thierry Chesnot/Getty Images)

•  
•  
•  

מימין: מלניה בזמנים אחרים (צילום: splash news)

•  
•  
•  

התחיל איתה במסיבה אליה הופיע עם דייט אחר (צילום: Richard Corkery/NY Daily News via Getty Images)

•  
•  
•  

חוש סטייל מפותח, אבל בכל זאת עושה טעויות (צילום: Chris Kleponis Pool/Getty Images)