"גוסיפ גירל" חוזרת: איך להתלבש כמו בלייר וסרינה?
סדרת הבנות האולטימטיבית שבה למסך עם עונה חמישית | לכבוד המאורע המרגש הכנו לכן שני אאוטפיטים בהשראת המלתחה המעודכנת של הבנות הכי שוות באפר איסט סייד | בלי ספוילרים מהפרק החדש, אבל עם סט לנז'רי מיוחד במתנה
יותר מעניין מה ילבשו מאשר מה יקרה לדמויות בסדרה. סרינה ובלייר | צילום מסך
כשהעלים בסנטרל פארק מתחילים להצהיב ולנשור זה סימן שבא הסתיו, וגם סימן שסדרת הבנות הכי ממכרת בטלוויזיה חוזרת. העונה החמישית של "גוסיפ גירל" החלה בארצות הברית בשבוע שעבר עם שחקנית חיזוק בדמותה של אליזבת הארלי ומספיק מזימות ותככים כדי לגרום לנו שוב להיצמד למסך.
לאלה מכם שכבר הספיקו לשכוח, העונה האחרונה נגמרה כאשר צ'אק החליט לוותר על בלייר וזו חזרה לזרועות הנסיך הצרפתי איתו היא עתידה להתחתן, סרינה עזבה הכל ועברה לגור בלוס אנג'לס ובל נשכח את בדיקת ההיריון המסתורית (והחיובית) שנמצאה בפח דירתן של בלייר וסרינה. אבל עם כל הגוסיפ והגירלס, העניין המרכזי שלנו בסדרה תמיד היה סביב הבגדים. טוב וגם קצת סביב צ'אק. לכן לכבוד חזרתה המבורכת של הסדרה הכנו עבורכן שני אאוטפיטים בהשראת הפרק הראשון.
הקוגרית החדשה באפר איסט סייד. אליזבת הארלי בעונה החמישית של גוסיפ גירל | צילום מסך
| סרינה הולכת להוליווד |
סרינה מתחילה את העונה בחיים חדשים, כשהיא מנסה את מזלה בהוליווד. בהתאם לסביבה החדשה, גם מלתחתה הופכת קיצית, צבעונית וקלילה יותר, עשירה בשמלות קצרצרות, חצאיות מתנפנפות ועקבים אימתניים, כרגיל. להרכבת אאוטפיט בהשראת סרינה ההוליוודית, התחילו משמלה קלילה וסקסית, לה הוסיפו תכשיט, או שניים, העיקר שיהיו דומיננטיים מספיק, ולסיום נעלי עקב ותיק צבעוני יעשו את העבודה. סרינה היא התגלמות המראה הסקסי ולכן לנז'רי שחור ותחרתי הוא הבחירה המושלמת להשלמת המראה. בטח גם ליאו היה מסכים איתנו.
1. שמלה ורודה, קסארה, 359 ש"ח
2. חזייה תחרה שחורה, סימון פרל לאפרודיטה, 654 ש"ח (הקליקו לרכישה)
3. תחתוני תחרה שחורים, סימון פרל לאפרודיטה, 299 ש"ח (הקליקו לרכישה)
4. נעלי עקב מרושתות בצבע ניוד, ג'סיקה סימפסון לרשת וינס קמוטו, 700 ש"ח
5. שרשרת צבעונית, modcloth.com, מחיר: 38 דולר
6. תיק ירוק, אייל לסטר, 290 ש"ח
| החתונה המלכותית של בלייר |
בלייר, שבילתה את הקיץ במונקו בחברת בן זוגה הנסיך לואיס, מתחילה את העונה עם ההכנות לחתונה המלכותית. כיאה לאשת נסיך לעתיד, מלתחתה של בלייר נשארת קלאסית ואף הופכת מעט רשמית, אך שומרת על מעמדה כמובילת אופנה (זה רק אנחנו או שגם לכם זה מזכיר אחת, קייט מידלטון?). בחרנו במראה הפחות רשמי של בלייר מהפרק הראשון, שמלה מתנפנפת עד מעל הברך עם הדפס צבעוני, נעלי עקב קלאסיות ושפתון אדום איתו נראית בלייר לכל אורך הפרק. בלייר, שומרת על המראה המתוק של הילדה הטובה ולכן בחרנו להתאים לאאוטפיט סט לנז'רי ורדרד, מלא בתחרה עדינה ועם פפיון קטן כתוספת.
1. שמלה פרחונית, bebe, מחיר: 950 ש"ח
2. חזיית תחרה ורודה, סימון פרל לאפרודיטה, 689 ש"ח (הקליקו לרכישה)
3. תחתוני תחרה ורודים, סימון פרל לאפרודיטה, 379 ש"ח (הקליקו לרכישה)
4. שרשרת סהר שחורה, קסטרו, 70 ש"ח
5. נעלי עקב אדומות, מנגו, 400 ש"ח
6. שפתון אדום, קולור קוד מבית קרליין, 60 ש"ח
רוצה לזכות בסט הלנז'רי שבתמונה?
אם אתן כמונו, אז צפייה ב"גוסיפ גירל" מעוררת גם אצלכן חשק מיידי לשופינג חסר גבולות והצטיידות במלתחה חדשה. אז כדי להתחיל בקלות ארגנו לכן סט לנז'רי במתנה. כל מה שאתן צריכות לעשות כדי לזכות בסט הלנז'רי של סימון פרל מבית אפרודיטה הוא לספר לנו בתגובות על החברה הכי טובה שלכן ואיך הכרתן. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בסט הלנז'רי שבתמונה.
* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום ד', 5.10.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת כי קראתי את התקנון והסכמתי לדבריו
הזוכה בסט הלנז'רי מהשבוע שעבר היא נועה שסיפרה לנו על פדיחה מאירוע משפחתי:
גם לי נתפס..
"הפאדיחה הרצינית שלי, התרחשה ממש לא מזמן כשאחותי התחתנה. לבשתי באותו היום שמלה פרחונית קייצית, ומתחת תחתונים – נוחים כאלה, רחבים. כמו בכל חתונה, התאספנו כולנו אצל משפחת החתן, לחגוג שבת חתן, וניגשתי לעזור לפזר את האוכל על השולחנות. ממש בהתחלה, קפצתי לשירותים, ומבלי לשים לב, חזרתי כשהשמלה שלי תפוסה בתחתונים, וחצי תחת מבצבץ החוצה. פתאום פונה אליי אחותו של החתן, ואומרת לי שאם היא הייתה יודעת שעושים תחרות ביקיני היא הייתה מגיעה מוכנה ומוותרת על תחתוני הסבתא – ומשכה לי את השמלה החוצה. קלטתי מה קרה, הסתובבתי וראיתי שכל הנשים שהיו במטבח ברצפה מרוב צחוק, הייתה חגיגה ממש. מזל שלא הספקתי להסתובב בין השולחנות.. כי אם כבר חושפים אז רק כשמוכנים עם סט לנז'רי הורס."
Having read this I thought it was rather enlightening. I appreciate you finding the time and energy to put this article together. I once again find myself personally spending way too much time both reading and posting comments. But so what, it was still worth it!
מאת: שערים חשמליים | 2 במאי 2012 | 04:26כולנו מכירים את קבוצות התיירים הרבות ששוטפות את הארץ במהלך הקיץ, הם מטיילים בכל מקום, ובעיקר מביאים אוויר רענן שמזכיר לנו ארצות רחוקות. נבחרתי להשתתף באחת מתכניות הקיץ של תנועת נוער מפורסמת, ולהצטרף במשך שבועיים לקבוצת תיירים מארצות שונות, בעיקר מארצות הברית אך גם כן מאירופה. שם הכרתי את חברתי הטובה, כן כן מהונגריה! בטיול היינו כל הזמן ביחד, סיפרנו אחת לשנייה הכל, צחקנו הרבה וכמובן בכינו המון כשנפרדנו. היום אנחנו בקשר תמידי בסקייפ ובווטסאפ, אנחנו מדברות כל יום ומעדכנות אחת את השנייה בכל דבר קטן, במהלך החופשות אנחנו גם מתכננות לראות אחת את השנייה. בטיול נהגנו לצחוק כל הזמן על זה שאנחנו ממש כמו אחיות, דומות בכל התחומים! כשחזרנו כל אחת לביתה הבנו שזה לא סתם.. אנחנו לא רק חברות טובות, אנחנו פשוט אחיות!
מאת: אור כהן | 22 באוקטובר 2011 | 12:33שלום, קוראים לי יובל ואני בת 15..
מאת: יובל | 18 באוקטובר 2011 | 21:40את החברה הכי טובה שלי הכרתי כשהיינו בגן.
בהתחלה שנאתי אותה וכמעט כל יום רבנו ..כשהתבגרנו התחלנו יותר לדבר ויותר לשחק ביחד..ואז נהיינו חברות טובות עד היום!! ואני מקווה שנמשיך להיות חברות טובות גם בהמשך החיים..אני חושבת שמה שקירב במיוחד בינינו זה החברות בין ההורים שלנו..אז זה הכול..ביו'ש :)
את החברה הכי טובה שלי הכרתי דרך חטיבת הביניים. בתחילת החטיבה היינו חברות של שלום שלום לא החברות הכי קרובות, ובתחילת כיתה ט' היה לנו ריב ולא דיברנו במשך כמעט שנה שלמה!! ביום האחרון של החטיבה השלמנו, ועברנו בית ספר והיינו באותה הכיתה. מתחילת כיתה י' התחלנו להיות יותר בקשר, ויצא לי להכיר ילדה מדהימה, שהיא החברה הכי טובה שלי ואני אוהבת אותה כל כך, ורק אז הבנתי איך בזבזתי שנה שלמה שהיינו יכולות להיות חברות!! אני מרגישה לידה הכי טבעי בעולם כאילו אנחנו מכירות מאז ומעולם!!! :)
מאת: רוני | 5 באוקטובר 2011 | 22:47לא יכולתי לכתוב את זה לפני כי הייתי בבית חולים, אבל את החברה שלי היכרתי בטעות , נתקעתי איתה במעלית בבנין. היא הייתה שכנה שלי ולא ידעתי.
מאת: מירי | 5 באוקטובר 2011 | 13:38ופתאום התחלנו לדבר וגיליתי שהיא לומדת בבית ספר שלי..התחלנו להתקרב לדבר בטלפון לצאת ביחד.. עד שהתחלתי לצאת עם החבר שלי ואז היא מאוד מאוד נפגעה ולא רצתה לדבר איתי כי הזנחתי אותה, ולה לא היה מעולם חבר, והיא לא יכלה להבין את זה.
אז נפרדתי מחבר שלי לטובת החברות של שתיינו (אולי זה היה תירוץ) אבל היא הכינה לי הפתעה מהממת ביום הולדת שלי..והייתה תקופה שהייתי מאושפזת 7 חודשים והיא באה יום יום לבקר אותי, לעודד אותי, להביא לי ממתקים ובלונים והייתה שולחת לי מכתבים מעודדים עם אמא שלי.
עכשיו כבר התחתנתי ואני כמעט לא בקשר איתה, אני מצטערת מאוד וחבל שזה ככה.
אבל אני חושבת שפשוט קשה לה לראות את כל החברות נשואות או עם חבר בזמן שהיא בודדה.
אם רק הייתי יכולה לפנות אליה ולומר לה ליטל את החברה הכי טובה שהייתה לי ואף אחת לא תתפוס את המקום שלך ובאמת שאני אוהבת אותך ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ולא משנה מה יקרה תמיד אהיה לצידך, רק תפני .
הלוואי שאני יזכה – זו תהיה אחלה מתנה ליום הולדת !! שהיא היום!!!
חברה קרובה שלי במיוחד, ענבר, נכנסה אל חיי מכיוון מאד לא צפוי ולא משמח. חברה טובה אחרת שלי נסעה לטיול בדרום אמריקה אחרי הצבא עם ענבר ונהרגה בתאונת דרכים נוראית. הייתי שבורה מזה ונפגשתי עם ענבר שאותה לא הכרתי, שתספר לי על רגעיה האחרונים של חברתי. מאז ענבר חזרה בתשובה התחתנה עם ידיד שהכרתי לה שגם הוא חוזר בתשובה יש להם ילדה מקסימה וכמה שעולמינו רחוקים ואנחנו שונות ככה אנחנו קרובות בלב ונפש, אני מסוגלת לספר לה הכל ולדעת שהיא תבין אותי תמיד גם אם השקפת עולמה שונה, אנחנו שם אחת בשביל השניה בשמחה ובעצב ובזכותה אני רואה את החיים באור שונה לחלוטין.
מאת: יעל | 5 באוקטובר 2011 | 12:10את החברה הכי טובה שלי הכרתי בגלל שהיא הייתה השכנה של דודים שלי והגענו אליהם הרבה בימי הולדת וחגים. אז היינ אומרות היי וביי ולפעמים עוד איזה 2 מילים וזהו. כעבור 3 שנים פתאום שוב ראיתי אותה כאשר באתי לדודים שלי. באותה תקופה שתינו, מסתבר, היינו בדיכאון וכל אחת בתורה פשוט התחילה לשפוך הכל. כמובן שהרגשנו הרבה יותר טוב אחרי זה, ומאז אנחנו בלתי נפרדות כבר במשך שנים, באש ובמים.
מאת: ורה | 5 באוקטובר 2011 | 09:03את החברה הכי טובה שלי הכרתי בכניסה לפעולטון , הייתי ילדה שקטה וקטנה שעמדה לצד אמא בכניסה לפעולטון – כשלפתע נעמדה מאחוריי ילדה בגילי ביחד עם אמא שלה , וכשהסתובבתי לראות אותה ולאמר לה שלום היא פתאום דפקה לי סטירה משום מקום . בכיתי ושנאתי אותה ! איזה מין ילדה מביאה כאפה לילדה שמחייכת ובאה להגיד לה שלום ולהכיר אותה ? אבל איכשהו המשכנו יחדיו גם לגן ושהם היינו האהובות ביותר על הגננת , אז ייצא שבילינו המון זמן יחדיו. המשכנו ביחד גם לכיתה א' ושם התחברנו ממש . מכיתה א' ועד כיתה י"ב אנחנו מבלות יחדיו ונזכרנו בכאפה שחיברה אותנו לתמיד :)
מאת: מירב | 4 באוקטובר 2011 | 20:23את החברה הכי טובה שלי הכרתי לגמרי בטעות, באמצע כיתה ח'. עד אז לא ממש היינו חברות, אפילו אויבות אפשר לומר. אנחנו מכירות בעצם מהמעון אבל תמיד הייתה בינינו שנאה, טוב לא תמיד. בהתחלה היינו חברות ממש טובות בגלל שהאמהות שלנו חברות, אבל בערך בכיתה ג' רבנו ריב ענק שאני אפילו לא זוכרת על מה הוא היה. ובגלל שהאמהות שלנו חברות היה יוצא לנו להיפגש שלא מרצוננו ובזמנים האלה, היינו רבות, אבל לא סתם, באמת היינו הולכות מכות. עם משיכות שיער והכל. בסוף כיתה ו' כל אחת פנתה לחטיבה שונה ובאמצע השנה של כיתה ז' עברתי לבית הספר שהיא לומדת בו, מכיוון שעברנו דירה. היינו באותה הכיתה אבל לא התקרבנו אחת לשנייה במשך כל השנה. באיזה יום אחד של כיתה ח', סיימתי ללמוד בשעה 3 בערך, יצאתי משער בית הספר והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס, בזמן שהלכתי ראיתי אותה שם, יושבת על הרצפה בערך 100 מטר מהתחנה שלי, עם אוזניות ובוכה. לא ידעתי אם לגשת אליה או לא והחלטתי שלא. המשכתי ללכת וישבתי בתחנת האוטובוס. חיכיתי בערך 5 דקות וראיתי אותה עדיין שם, לא יודעת למה אבל החלטתי לגשת לדבר איתה. התקרבתי, הנחתי את התיק לידה על הרצפה והתיישבתי מולה. הוצאתי מהתיק שלי טישו ובקבוק מים ושאלתי אם הכל בסדר.היא אמרה שהיא בסדר, ושזו סתם תקופה לחוצה. לחצתי עליה קצת ובסוף היא נפתחה, דיברנו שעתיים בערך, על המדרכה ליד בית הספר עד שהחשיך. אחר כך היא באה לישון אצלי. מאז אנחנו החברות הכי טובות, כבר 5 שנים! אני יכולה להגיד לכם, שההחלטה לדבר איתה אז ביום ההוא הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. אני לא מאמינה שהפסדתי אותה כל הזמן הזה בגלל ריב מטופש, היא הכתף שלי כשקשה, כשעצוב. ואני שלה. אנחנו מס]רות הכל אחת לשניה. הכל. אין עוד חברה טובה כמוה בעולם!אה כן, קוראים לה טלי (:
מאת: חן | 4 באוקטובר 2011 | 19:49האמת היא, שאין לי חברה הכי טובה. אמנם יש לי חמש חברות אותן אני מחשיבה טובות במיוחד, כאלו שהיו ועוד יהיו שם לצידי כשאצתרך וכמובן גם אני אעשה הכל בשבילן. אבל הנקודה היא שכשאומרים לי לחשוב על החברה הכי טובה אני ישר חושבת על אמא שלי.
מאת: אילנה | 4 באוקטובר 2011 | 17:46מה אמא שלי לא תעשה או עשתה בשבילי? מלצאת במבול לקנות לי אוכל עד ללגהץ לי את המדים כל יומיים… וזה לא משנה מה אני אגיד או אעשה היא תמיד תמשיך בשלה ותדאג לי ללא תנאים. לאמא שלי יש גם את הטעם הכי טוב בהכל היא מהמרוקאיות העתיקות שתולות את הבגדים בחלון ומקללות במרוקאית על כל דבר ועניין… ועם זאת יש לה קטע בהבנת החיים בצורה מודרנית למשל – היא תמיד אמרה שאני צריכה להתלבש יותר סקסי (כדי למצוא איזה חתן) אז הינה הזדמנות לשמח אותה…
עליתי לחטיבה עם חברה אחת בלבד (כל היתר הלכו לבית ספר קטן יותר)ולצערי, מה שמאוחר יותר התגלה כדבר הטוב ביותר שיכל לקרות לי, היא החליטה לעבור בית ספר.
הילדה הראשונה שפגשתי בכיתה ישבה בשולחן מאחוריי, גם היא הגיעה ללא אף חברה.
היא הייתה יפהפייה עם שיער שטני ארוך ארוך, מחברות מהממות ו..פס של חזיה צבעונית משובצת מבצבץ!
החלטתי מיד שזו ה-חברה שאני רוצה להכיר, מיותר לציין שבסתר ליבי גם אני רציתי חזיה כזו! עדין לא הייתה לי חזיה, בטח שלא עם ריפוד אלא רק גוזיה מאד מאד ראשונית…
מאותו יום אנחנו החברות הכי טובות, עברו כבר למעלה מ-12 שנים!
מאת: שירי | 4 באוקטובר 2011 | 15:49אהה וכן, תודה לאל יש חזיה! והכי כיף- שהכתפיה מבצבצת לפעמים!
יום העצמאות לפני כמה שנים, היינו במסיבת בריכה, חברים שלי החליטו שזה יהיה ממש מצחיק לזרוק אותי לבריכה, רק שאני החלטתי להיאבק בכל הכוח (רעיון טיפשי במיוחד) ותוך כדי בעיטות שלי באוויר הצלחתי בדרך פלא לבעוט לעצמי בשפתיים, שניה אחרי שזה קרה כבר הייתי בתוך המים עם הבגדים, יצאתי מהמים רטובה לגמרי עד שפתאום רצה אליי בחורה ששנאתי בכל ליבי (באותו זמן היא הייתה הבת זוג של האקס המיתולוגי שלי ולא כל כך סבלתי אותה,מעניין למה………), תפסה לי את היד וגררה אותי מהר לשירותים, רק כשראיתי מראה הבנתי כמה המצב גרוע, כל השפתיים, הסנטר, הצוואר והחולצה שלי היו מלאים בדם, פתחתי את השפתיים. באסה…
מאת: דנה | 4 באוקטובר 2011 | 11:48החברה הפשיטה אותי (תרגעו!) יבשה לי את הבגדים מתחת למייבש ידיים ועזרה לי לעצור את הדם. כל אותו הזמן אנחנו לא מוציאות מילה.
כשיצאנו מהשירותים הרגשתי שאני נראית זוועה והיא שמה לב לזה אז היא לקחה אודם אדום חזק מהתיק שלה ומרחה על עצמה, היא נראתה מוגזמת והתחילה לרקוד כמו מפגרת וזה משך את תשומת הלב של כולם ממני… באותו רגע התחלנו לצחוק ולא יכולנו להפסיק…
מאז אנחנו חברות הכי טובות ונהיינו חבורה אחת גדולה (עם האקס שלי, ועוד כמה סיפורי "הצלבות" שאספנו בדרך…),אני אוהבת אותה המון, הייתי רוצה לתת לה את הסט הסקסי (היא יצאה ממערכת יחסים אחרי 6 שנים, כן כן,עם האקס שלי שעכשיו הוא האקס שלה והיא צריכה את זה יותר ממני…) אז פליז פליז פליז!!!! תודה
את החברה הכי טובה שלי הכרתי בגן, שהכל היה כל כך תמים וחבר נחשב כל מי ששיחק איתך בלגו או בארגז החול. אבל החברות הזו שרדה הרבה יותר מההפסקה הגדולה של 10.
מאת: לי | 3 באוקטובר 2011 | 22:49הכרנו בגן בסביבות גיל 5, פשוט היינו בלתי נפרדות וכולם ראו את זה. לא היה יום שלא בילינו ביחד.
לצערי ביסודי היא הייתה בבית ספר אחר אבל זה לא הפריע לנו והמשכנו לבלות כרגיל כשאני הכרתי את כל החברות שלה מהבית ספר והיא את שלי.
בחטיבה היינו ביחד וגם אז בלתי נפרדות וכנ"ל גם בתיכון שהמורות ניסו להשתיק אותנו ולהפריד ביננו אבל זה לא עזר (;
אני מכירה את המשפחה המורחבת שלה והיא את שלי. בשביל היא אחות וגם אימא שלי מחשיבה אותה כבת בית (אגב גם האימהות שלנו התחברו בזכותנו).
עברנו הרבה: הצלחות, כשלונות, בדיחות פרטיות,שברון לב, בתי חולים (לא עלינו)וכמובן גם אירועים משמחים.
כיום היא התגייסה ליחידה סופר נחשבת ואני כל כךךך גאה בה
ואני כרגע ממתינה לגיוס.
כבר סיכמנו שאת הטיול שאחרי הצבא נעשה ביחד והוא יהיה אדיר :)
זה היה ממש בכניסה לכיתה יב'. הייתי לחוצה מכל העניין של שנה אחרונה, לפני גיוס, בגרויות.
מאת: שירן | 3 באוקטובר 2011 | 18:58נכנסתי לכיתה וראיתי אותה-שיער שחור ארוך אסוף בקוקו, ג'ינס פשוט וסנדלים פרחוניות, יושבת שם על השולחן עם הרגליים באוויר, בדיוק כמו שאני אוהבת. עשינו שלום אחת ושנייה והתחלנו לדבר קצת.
ככה נפתח כל בוקר רביעי- השולחן שלה והשולחן שלי ממול,שתינו יושבות עם הרגליים באוויר ומקללות את בני גורן ומגלות כמה דברים משותפים יש לנו וכמה נושאי שיחה יש לנו.
עם הזמן הקשר התפתח ועבר משיעור מתמטיקה להפסקה, מההפסקה להברזות לאייס קפה בארומה, מההברזות לימי שישי בתל אביב, ביקורי חולים, נוהל של הכנת עוגת גבינה ליום הולדת- ועד נוהל קבוע של שתינו- חמשושירן- חמישי, היום האהוב עלינו כחיילות, בו אנחנו נפגשות לשוקו בארומה ומרכלות על כל העולם,אחרי סיבוב רצח באקססוריז והזלות דמעה על זה שאנחנו לא ממש יכולות לממן שם משהו עם המשכורת של צהל.
סוג של נוהל גוסיפ גירל.
לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיה.
כן, בבית חולים. אבל לא במאורע עצוב במיוחד, או כדי לבקר חבר במצוקה. הכרתי אותה במחלקת יולדות.
מאת: מיכל | 3 באוקטובר 2011 | 17:53למעשה, אני כלל לא זוכרת את השנייה המדוייקת- ולא כי הייתי מסוממת מהאפידורל או ממשככי כאבים, וגם לא כי היו לי דברים חשובים יותר על הראש- אלא כי עדיין לא מלאו לי יומיים. הכרנו כתינוקות- היא נולדה 19 שעות לפני, והאמהות שלנו נפגשו עוד לפני לידתי, ומיד התחברו. וכך, נהינו חברות הכי טובות עוד מלפני שיכולנו לשפוט זו את זו, או לומר משפט פתיחה!האמאות שלנו נהיו חברות הכי טובות מיד, וכך היה במשך שנים- אבל גם עכשיו, שהם כבר לא בקשר, אנחנו בקשר מתמיד, כל שנייה מדברות ומספרות על כל מה שקרה! אז כמו שאומרים- בסט פרינדס פוראבר (וגם במקרה שלנו -סנס אבר)
yehavh@gmail.com
מאת: Y | 3 באוקטובר 2011 | 16:50הכרתי את החברה הכי טובה שלי עד היום ואין שני לה, כשיצאתי לאוויר העולם בפעם הראשונה.
מאת: מורן | 3 באוקטובר 2011 | 16:27הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עלי וזאת היתה אהבה וחברות שנכרתה לעולמי עד.
החברה הכי טובה שלי היא אמא שלי, איתה אני עושה כל מה שחברות עושות ורק איתה אני נהנת להתייעץ בנוגע לנושאים שונים.
וכיום שאני נשואה עם ילדה, אז גם הילדה שלי נוטה לחשוב שאני החברה שלה ולא אמא שלה.
אני אוהבת מאוד לבלות עם אמא שלי וגם כשאנחנו ביחד כולם חושבים שהיא חברה שלי ולא אמא שלי.
אנחנו עושות פעם בשלושה שבועות ערב בנות ויוצאות לסרט עם אחותי.
אנחנו אוהבות לדבר ולהתייעץ על דברים והיא עמוד הטווח שלי, המשענת שלי בחיים (555 על אמא שלי).
לאחר הצבא טיילתי בהודו כאחת העם. נחתתי בבומביי והחלטתי לנסוע עם חבורת אנשים לגואה. לא התחברתי לסגנון הרוחניקי/ סטלני שלהם והסתובבתי שבוע בתחושה של לא כאן אני צריכה להיות. לפתע קיבלתי מייל מבת דודתי האהובה שבדיוק טיילה בצפון והציעה שניפגש. עוד באותו ערב תפסתי אוטובוס של 900 שעות צפונה. היא התעכבה בכמה ימים וסיפרה לי על בחורה מקסימה בשם ליבי שפגשה ונמצאת כרגע במקום המפגש אם בא לי לומר שלום. אמרתי לעצמי שאכתוב לה יום למחרת וקפצתי לאכול משהו. עם כניסתי למקום ראיתי ראש מלא בתלתלים ומאז – הכל היסטוריה :) זו הייתה אהבה אפלטונית ממבט ראשון.כבר קרוב לשמונה שנים אנחנו דבוקות אחת לתחת של השנייה. היא הנפש התאומה שלי בכל מימד אפשרי, גם כמובן בשופינג (שתינו משתייכות לז'אנר היאללה תעמיסי וכן אכול וקנה כי מחר תמות) והכי מדהים להבין שאם הייתי מתעכבת אפילו בכמה שעות היא כבר הייתה בדרך ליעד הבא ולא היינו מכירות.
מאת: מימי | 3 באוקטובר 2011 | 15:56את החברה הכי טובה שלי אני מכירה מכיתה ה', היא תמיד היתה בסביבה, חלק מהחבר'ה, אבל לא ממש יצא לנו להתקרב…עד שנפגשנו יום אחד במקרה.
אי שם בשנת 2003, הייתי בבסיסי הצבאי שבו שירתתי והגיע אלי למשרד חייל משוחרר (שירתתי כמשקית קישור). אחרי שיחה ארוכה ונחמדה מאוד עם הבחור השרמנטי, שנראה לי משום מה קצת מוכר,אזרתי אומץ והשארתי לי פתק עם הטלפון שלי. באותו היום כשעליתי על האוטובוס בדרך הביתה מהבסיס ראיתי פתאום את אותה חברה, קשקשנו כל הנסיעה, ופתאום קלטתי!
מאת: אני | 3 באוקטובר 2011 | 15:25הבחור שהתחלתי איתו באותו היום הוא אחיה הגדול (והתפוס)!
כמובן שסיפרתי לה על זה מייד, וצחקנו נורא, ומאז אנחנו החברות הכי טובות.
החברה הכי טובה שלי מתקרבת יותר לכינוי של "אחות" ויותר מזה… my soul mate :)
מאת: lizi | 3 באוקטובר 2011 | 14:53נפגשנו לראשונה כשהיינו שתינו בנות ארבע, ילדונות קטנטנות בשמלמלות ורדרדות, מענטזות בחתונה של דודה שלי ודוד שלה.
את המפגש הממש ראשוני שלנו יזמו ההורים שהחליטו לעשות הכרות לבנות הארבע שלהן, אבל את הזכות המלאה לחברות שלנו צריך לזקוף לדודים שלנו שהחליטו יום בהיר אחד להתחתן ;)
וזהו, מאז אנחנו פחות או יותר נושמות אחת את השנייה אפילו שמעולם לא למדנו יחד, שאנחנו גרות בערים שונות ושבעקרון הקשר שלנו היה אמור להסתכם ב"שלום שלום" באירועים של בני הדודים המשותפים וזהו… הנה אנחנו, בנות 17, חברות כבר 13 שנים (אפשר לקרוא לזה כל החיים?!) ולדבר איתה זה כמו לדבר עם עצמי, היא מבינה אותי הכי טוב, בדר"כ יותר ממה שאני מבינה את עצמי ;) אני פשוט לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיה!!
שבוע לפני החתונה של בת דודה שלי
נכנסתי לחנות נעלים ,ראיתי נעל שאני מאוד רוצה
ובנתיים מדדתי נעל אחרת בנתיים
נכנסה מישהי אחרת וביקשה למדוד את הנעל שראיתי
שנכנסתי ,
אני ביקשתי מידה כי רציתי למדוד אותה והמוכרת
פשוט אמרה לי שהמידה שלי נמצאת את הלקוחה השניה
ושאני צריכה לחכות לראות עם היא לא תיקח אני ימדוד אותה
אבל היא רצתה אותה ואני נשארתי בלי נעליים אחרי שהתאהבתי בהן
המוכרת אמרה שהיא יכולה להזמין לי אבל הן יגיעו עוד שלושה שבועות
אותה בחורה שלקחה את הנעל הבינה כמה אני צריכה אותם
ןפפשוט אמרה אני צריכה אותם לעוד שבוע אחרי זה אני
מוכנה לתת לך אותם לאירוע שלך ותחזירי לי אותם אחרי
ובנתיים תזמיני את הנעל לעוד 3 שבועות
ומפה לשם החלפנו מספרי טלפון באמת שהיא נתנה לי הנעל
ונשארנו חברות טובות עד היום אנחנו עושות
הכל ביחד והזוג עוד אצלנו עברו כבר
6 שנים אנחנו לא נועלות אותו אבל הוא חשוב לנו
ככה הכרתי את החברה הכי טובה :)
מאת: יערה | 3 באוקטובר 2011 | 14:35היינו בשבוע מחנה קיץ. היינו בנות 14. אני הייתי מאוהבת בבחור משבט הצופים של כפר סבא. הוא היה בן 17, מבוגר ממני בשלוש שנים. בגלל שהשבט שלנו היה ליד שבט רכס, הסתכלתי עליו בערגה רבה. הם חפרו בורות, אז אפילו זכיתי לראות אותו בלי חולצה, מתפלש בבוץ. רציתי לדבר איתו ובעיקר לדבר עליו. כך הכרתי את דנה. היא הייתה אוזן קשבת והבנתי מיד שהיא חברה טובה. בחורה שמוכנה לסבול את כל קשקושי האהבה, את השם של הנבחר נאמר מהבוקר עד הלילה יחד עם ציוציי התרגשות, אנחות וזעקות כאב. בסוף המחנה היא אפילו התנדבה ללכת ולספר לו על רגשותיי הכנים. מאז אותו קיץ היינו צמודות תמיד באהבות, בשמחות ובכאבים שבאו בהמשך.
מאת: נועה.. | 3 באוקטובר 2011 | 11:08את החברה הכי טובה שלי הכרתי בגן. היא הייתה ילדה חדשה ואני הייתי מהילדות שכולם אהבו ודי השליטה טרור. ביום הראשון שהיא באה הגננת ביקשה שאעזור לה להתאקלם בגן, ולהכיר לה חברים, ואני שראיתי שהיא דיברה עם החבר שלי, הכנתי לה כדורי שוקולד מבוץ ושבלולים, בתירוץ שהגננת ביקשה ממני להביא לה!. לא סימפטתי אותה בשבוע הראשון וכל יום הכנתי לה "הפתעות" כאלה ואחרות- החבאתי לה את הנעליים בארגז חול ככה שהיתה צריכה להסתוב כל היום יחפה, שמתי לה אבנים ועלים בתיק ועוד (היה לי מח די קרימינלי לילה בת חמש)… אחרי השבוע הראשון כאשר שתינו קיבלנו עונש, יצא לנו לדבר ולהתחבר, ככה שיצא שאנחנו די דומות, מאז התחלתי להכיר לה את כל החברים ולהתאקלם בגן. עד היום נשארנו חברות, ומיותר לציים שאנחנו צוחקות על האירוע כל פעם מחדש!
מאת: סיון | 3 באוקטובר 2011 | 05:00כמו הדברים הטובים בחיים – את החברה הכי טובה שלי הכרתי לגמרי במקרה.
מאת: עדן עדי | 3 באוקטובר 2011 | 00:38זה היה בכיתה ח' , עוד בחטיבת הביניים שלא מובן לאף אחת מי נגד מי
ובאחד מהימים שהייתי אצל חברה מהכיתה דיברתי במסנג'ר עם מי שהייתה חברה טובה שלה מימים עברו .
הקשר בין שתיהן התנתק אבל לעומת זאת אני המשכתי לשמור על קשר עם אותה ההיא מהמחשב עד שהפכנו לחברות הכי טובות .
אני קניתי לה את הפוסטינור הראשון , היא הכירה ראשונה את החבר הראשון שלי , חלקנו ביחד ריכולים ,רגעים מצחיקים ועצובים ביחד ואני אוהבת אותה אהבת אמת .
לא תהיה אחת שתשתווה לה .
אם תמיד אומרים שאלכוהול הורס ומחבל אז במקרה שלי ממש לא אלא להפך כמה כוסות של וודקה רדבול גרמו לי לזכות במתנה מדהימה שיש לי אותה עד היום- החברה הכי טובה שלי. אז הסיפור שלי מתחיל במסיבת שיחרור מהצבא אני וכל חברותיי מהצבא יצאנו לבלות וכמובן שניהננו מאוד. בסוף הערב צעדתי לעבר מכוניתי, אמרתי שלום לכל חברותיי ונסעתי לתומי הביתה, שמתי לי מוזיקה ונהגתי בכיף, כמובן שלא שתיתי הרבה. הגעתי לביתי והחנתי את מכוניתי, אך להפתעתי לא הייתי לבד ברכב אלא בחורה בלונדינית קטנה ששכובה במושב האחורי של המכונית ליוותה אותי כל הנסיעה. היא דיברה מתוך שינה ואמרה: "נעמה, מה הגענו?" כמובן שלא הבנתי על מה מדובר הרי לי קוראים מיטל!! מסתבר שהיא הייתה שתויה לגמרי ונכנסה למכוניתי במקום לזו של חברתה נעמה, כמובן שדאגתי לה ובסוף הכל הסתדר אבל מאז אותה תקרית אנחנו לא עוזבות אחת את השנייה- עם אלכוהול או בלעדיו אנחנו פשוט החברות הכי טובות!!
מאת: מיטל | 2 באוקטובר 2011 | 22:06את החברה הכי טובה שלי מזה 8 שנים פגשתי בפולין, בוקר אחרון בעיר וביקור במחנה ההשמדה טרבלינקה. היא יהודיה שמתגוררת בעיר יחד עם המשפחה, החליטה להצטרף למשלחת מישראל, לראשונה בחייה, כדי לחוות את כל מה שיהודי צריך לחוות בחייו. רצה הגורל ומתוך כל 100 התלמידים שבטיול, יועצת השכבה ביקשה ממני "לאמץ" אותה כדי שלא תהיה לבד במהלך הסיור. מיותר לציין שמאז עברנו הרבה ביחד, היא המשיכה להתגורר בפולין ואני חזרתי ארצה, שלחנו גלויות ומכתבים זו לזו, מתנות בחגים ושיחות טלפון קצרות מידי כמה שבועות. היא חזרה לארץ כחיילת בודדה והתגייסה לצה"ל וגם כאן שמרנו על קשר הדוק. לאחר מכן עזבה בשנית לטובת לימודים במילאנו, ובגלל שאנחנו חברות אמת, טסתי לבקר אותה בעיר. לפני שנה היא חזרה סופית לארץ ואנחנו עד היום משלימות את כל השנים האלה שהתגוררנו במרחק יבשת אחת מהשניה.
מאת: שרון | 2 באוקטובר 2011 | 22:02ליטל היא החברה הכי טובה שלי
מאת: אביב | 2 באוקטובר 2011 | 20:26ליטל ואני למדנו ביחד בבית הספר היסודי ואחרכך בתיכון ביחד במגמת מחול
היינו חברות המון זמן אבל לשתינו היו חברות טובות יותר אחת מהשניה.
לקראת כיתה י"א גילו אצל ליטל סרטן,הוצקינס.
בזמן שגילו אצלה את הסרטן אני הייתי במשלחת לגרמניה,מיד שחזרתי לארץ ישר נסעתי אליה
השנה הזאת והמלחמה בסרטן חיברה בינינו בצורה מטורפת.
הייתי שם בשבילה כל הזמן,באתי עם לטיפולים,עזרתי לה לחפש דברים אחרים לעשות(היא התחילה לעשות פימו ולעצב בבצק סוכר) באתי איתה לארועים למען חולי סרטן,כשהיא הייתה חוזרת הביתה מהטיפולים והבדיקות הייתה איתה.
היום ליטל היא חברה טובה מאוד שלי וכמו אחות בשבילי.
בכיתה י', כשבדיוק עליתי לתיכון יצא מצב שבכיתתי לא הייתה לי אף חברה. באתי לכיתה חוששת ומפוחדת- ליד מי אשב, עם מי אני אדבר, אצחק ואלמד. מכיוון שאיחרתי נשאר מקום אחד ליד ילדה בשם אנה שעד אז לא הכרתי אותה כל כך. ישבתי לידה בלית ברירה. כל היום הראשון אף אחת לא הוציאה מילה מהפה, אולי מהבושה, אולי כי לא הרגשנו שאנחנו באמת רוצות להכיר.
מאת: דניאל | 2 באוקטובר 2011 | 19:19ביום השני של הלימודים אמרתי בדיחה בכיתה ואף אחד לא צחק, הרגשתי כל כך מבוכה, עד ששמעתי לידי קול צחוק מאנה. מאותו רגע, שהיא הצליחה להסיר ממני את הבושה, התחלנו לדבר ולהכיר. מאז ועד היום אני ואנה חברות הכי טובות ואני מניחה שגם נשאר ככה
את החברה הכי טובה שלי הכרתי בדרך הכי מוזרה שיש תמיד היינו באותו בית הספר אך אף פעם לא שמנו לב אחת לשניה.
מאת: hadar | 2 באוקטובר 2011 | 19:19פתאום גילינו שאח שלי ואחותה חברים ובהתחלה זה הייתה סתם חברות של היי וביי..
אבל אז בתיכון התחלנו להתחבר וממש הפכנו לחברות הכי טובות שיש!
היא תמיד תהיה שם בשבילי לא משנה מה ואני יסובב את העולם בשבילה!
התחלנו להסתובב תמיד ביחד והיינו תמיד נמצאות או אצלי או אצלה שבהתחלה זה היה ממש מגניב כי אחותה הייתה אצלי בבית ואח שלי היה בבית שלהן והרגשנו תמיד כמו אחיות.
ואז האחים שלנו נפרדו שבהתחלה זה היה מוזר כי כל החברות שלנו קרתה בגלל זה וחשבנו שאולי נתרחק טיפה כי זה יהיה מביך לראות את האחים של השני. אבל זה היה בכלל לא מביך! אלה שיותר התחברנו וגלינו ששום דבר בעולם לא יוכל להפריד ביננו ולמרות שהם נפרגו אנחנו תמיד נהיה כמו אחיות וההורים גם יודעים את זה!! <3
אז כך הבנתי שזאת חברה שאסור לי לעולם לוותר עליה בשום אופן בעולם!!!
ועם חושבים על זה החברות שלנו ממש מזכירה את ההתנהגות של בלייר וסורינה
זה היה בכיתה ב'….הגיעה ילדה חדשה לכיתה שהתחברתי אליה מיד אבל לאט לאט היא התחברה לכל שאר החברות שלי,לכלכה עליי מאחורי הגב ובסוף מצאתי את עצמי מוחרמת מהחברה.הייתי חוזרת בוכה כל יום הבית מבלי שאף אחד ידבר איתי בכיתה חוץ מילדה אחת.אותה ילדה הפכה להיות החברה הכי טובה שלי במשך 9 שנים הבאות ואני בטוחה שגם בעתיד.היא תמכה בי ברגעים הקשים,המתיקה וריככה את המילים הקשות שנאמרו לי ותמיד הגנה עליי כשתקפו אותי עד שהכל הסתדר. כיום קשה לי קצת עדיין לסמוך על אנשים אבל אני שמחה שבזכות החוויה הזאת הכרתי אותה.אחות על אמת לכל החיים :] אנחנו צופות ולא מפספסות אף פרק של אחת שיודעת(את הפרקים ששודרו עד עכשיו הספקנו לראות בלפטופ) ואנחנו לא מצליחות אפילו לספור את כמות הפעמים שפינטזנו על ההלבשה התחתונה של בלייר או על הסטיל הנוצץ! פליייז פליז פליייז תנו לי את הסט-זאת תהיה מתנת יומולדת מושלמת ! {חגגתי ביום שישי!}
מאת: מסטי מולאט | 2 באוקטובר 2011 | 19:11אני בנאדם מאוד ביישן,תמיד הייתי בישנית וזה הפריע לי למצוא חבריות אמיתיות כי לא הייתי נפתחת לאנשים בקלות.בתיכון היו לי חברות מאוד טובות,כך חשבתי, היינו חבורה אך בסוף תקופת התיכון נוצרו תתי חבורות, וכל אחת פנתה לדרכה ואני לדרכי,לבדי.בצבא הייתה לי חברה ממש טובה אך כשהשתחררנו כל אחת פנתה לדרכה.אחרי כל זה היו לי ספקות אם אי פעם אזכה לומר שיש לי חברה אחת,החברה הכי טובה.אבל לכול זה יש סוף שאולי זו סוג של התחלתה של חברות אמיתית.כשהתחלתי את לימודי התיישבה לידי בכיתה אחת הסטודנטיות נראתה בישנית ושקטה,דיברנו,ושמחתי לגלות שיש לנו הרבה במשותף וגם במהלך כל אותה שנה תמיד עזרנו ותמכנו אחת בשניה בתקופת הלימודים הקשה,בחופשות כאשר אנחנו לא נפגשות על בסיס יומי אנחנו מדברות יוצאות לבלות ונהינות.שמחתי לדעת שלמרות שחשבתי שלא אמצא את החברה הטובה,כן מצאתי והיא אכן חברה טובה שעוזרת ותומכת תמיד מתי שרק צריך.:)
מאת: אדווה | 2 באוקטובר 2011 | 18:49כמו כל הדברים הטובים שקורים בזמנים הכי לא צפויים כך בדיוק רוכשים חברות לחיים. מורן ואני התחברנו בנסיבות באמת לא צפויות. מורן היא האקסית של בן דוד שלי.לפני 3 שנים מורן ובן דודי יצאו יחד לתקופה של כשנתיים והקשר היה נראה מחייב ומבטיח.(באותה תקופה ההיכרות בינינו הייתה שטחית ביותר) דברים לא הסתדרו הקשר ביניהם נגמר בצורה לא יפה ואני באותה תקופה הייתי "בין הפטיש לסדן".הבן דוד בחר להתרחק ולנתק לגמרי את הקשר איתה ואני הייתה כאוזן קשבת עבורה. כל אחד השמיע באוזניי גרסא אחרת לסיבת הפרידה והאמת,שלא ממש ידעתי איך לנסות ולהכנס בין בני זוג…בחרתי להשאר נייטרלית.
מאת: ליאת | 2 באוקטובר 2011 | 17:39הקשר ביני לבין מורן הלך והתחזק לאחר שהיא הבינה בעצמה שזה חסר סיכוי לנסות ולהשיב את האהבה הישנה.
בינתיים בן דודי מטפח זוגיות עם בחורה אחרת ואני ומורן קרובות מאי פעם!!! היא הבן אדם הראשון לשמוע בשורות טובות וקצת פחות,היא מייעצת תומכת ופשוט תמיד שם בכל פעם שאני צריכה אותה ולהפך…לא זכורה לי חברה בסדר גודל כזה!
אני זכיתי באוצר אמיתי ולכן אני יודעת שיש לשמור עליו מכל משמר.
הוא (בן הדוד) מבחינתו המשיך בחייו למרות שלא פעם זה הפריע לו,כמובן שהוא לא היחיד שמרים גבה לנוכח הנסיבות של החברות המדהימה הזו…
אני יודעת שתמיד היא תשאר חלק מחיי ובעזרת השם נמשיך להיות האחת בשביל השנייה כל עוד נוכל.
הו, זה בכלל לא קשה. בתור אחת שסופרת את חברותיה האמיתיות על יד אחת, יש אחת מיוחדת. קוראים לה ורד. איך הכרנו? לא זוכרת, הייתי כל כך קטנה אז בגן, לפני 20 שנים. מה שאני דווקא כן זוכרת שהיא תמיד הייתה שם בשבילי, מהגן, לבית הספר היסודי עד לתיכון. שם הייתי צריכה לבחור, לעזוב אותה או לעבור לכיתה מדעית. הבחירה הייתה קשה, מאוד. פחדתי נורא, הרגשתי שברגע אחד אני אהיה לבד. כזו הייתי ביום הראשון, חסרת בטחון נוראי כי היא לא איתי. מיותר לציין שכל רגע והפסקה טסתי לכיתה שלה לקבל קצת בוסט להמשך. בסופו של דבר התרגלתי לכיתה ולאנשים החדשים. בסוף כמובן סיימנו את הלימודים, כל אחת פנתה לשירותה הצבאי, תומכות ברגעים הקשים אחת בשנייה. היום שתינו משוחררות ומתחילות ללמוד השנה (יחד!!!) באוניברסיטה. שתינו כמובן מאושרות מהעניין ומחכות לזה נורא. כמו בימים הטובים.
מאת: דנה | 2 באוקטובר 2011 | 16:33אז ככה זה קרה בדיוק כשנכנסנו לחטיבה העליונה אני הסתובבתי בהפסקה עם ידיד שלי והיא (מיכל) הסתובבה עם שלה הם תכננו מראש להפגיש בנינו אז נפגשנו ארבעתנו הבנים ברחו ונשארנו לבד ולא היה לנו מה לעשות עוד חוץ מלדבר אחת עם השנייה דיברנו קבענו לקניון בערב נפגשנו ואז גילינו שיש לנו אותו הטעם בבגדים ובגלידה עשינו שופינג היה ממש כיף, ואחרי שנה המשפחה שלה הפכה להיות המשפחה המארחת שלי ונהינו בכלל אחיות. עכשיו אנכנו כבר לא כזה קרובות אבל בע"ה היא הולכת להתחתן ואני כיבלתי הזמנה שזה נורא מרגש ואני מחכה כבר ללכת, ואני חושבת שהסט הזה ממש יתאים לי לבוא איתו!
מאת: ליה פודקוריטוב | 2 באוקטובר 2011 | 15:47היא נולדה יום לפני ובאותו בית חולים, היינו ביחד בגן ובבית הספר ועד היום אנחנו ביחד, שתי חולות שופינג מטורפות שזוממות ביחד את קניית הבגדים הבאה :)
מאת: גל | 2 באוקטובר 2011 | 15:45חחח…
את החברה שלי, הכרתי דרך חברה משותפת. כשהייתי נפגשת עם החברה המשותפת, לא פעם היא הייתה מצטרפת אלינו.
מאת: שיר | 2 באוקטובר 2011 | 15:44מתוך נימוס, מעולם לא הבעתי התנגדות לכך שהיא מצטרפת. אבל לא ממש חיבבתי אותה. היא תמיד הייתה מדברת לא הפסקה, ולעיתים גם על דברים אישיים שלה. ואני, שאני די בישנית, לא אהבתי לא את העובדה שהיא משתלטת על השיחה ללא הפסקה ולא את העובדה שהיא חולקת פרטים אינטימיים עם מישהי שהיא כלל לא מכירה (אני).
בדיעבד, מתברר שהיא גם היא לא ממש חיבבה אותי. היא חשבה שאני סנובית ולא חברותית. ערב אחד כשנפגשנו עם החברה המשותפת, היא החליטה לבקש ממני את הפייסבוק. חשבתי שזה סתם כדי לפתח נושא לשיחה. אך רק כמה ימים אחרי זה, כשהייתי מחוברת לפייסבוק, היא שלחה לי הודעה שהיא יוצאת עם חברים ואם בא לי להצטרף? האמת, ממש לא התחשק לי. הייתי כבר במיטה עם פיג'מה. אבל משום מה אמרתי לה "סבבה".
יצאנו עם חברים שלה שלא הכרתי אף לא אחד מהם, ולמעשה גם לא ממש הכרתי אותה. כנראה מהלחץ, שתיתי קצת יותר מדי. ומצאתי עצמי מקיאה כל הדרך הביתה. היא הייתה מדהימה. אפילו שלא הכרנו, היא לא עזבה אותי, הביאה לי מים, החזיקה לי את היד. הכל. אפילו העלתה אותי הביתה. וזו מישהי שבקושי מכירה אותי…
למחרת בבוקר היא התקשרה לשאול לשלומי ומאז אנחנו צמודות :)
החברה הטובה שלי ב – 15 שנה האחרונות, היא גם השותפה שלי לדירה ב – 4 שנים האחרונות. אנחנו גם עוברות דירות ביחד עד שנוכל להרשות לעצמנו להיפרד כל אחת לדירה משלה…
מאת: מור | 2 באוקטובר 2011 | 15:35הכרנו בקורס מד"צים, היא בדיוק "הועפה" מהקבוצה שלה ובקשה להצטרף לקבוצה שלנו. המדריכה שלנו סרבה בשל המוניטין של "הילדה המופרעת" שיצא לה. בשלב הזה התעצבנתי ונאמתי למדריכה נאום ארוך, על כך שכל הקורס מלמדים אותנו על חשיבות הדמוקרטיה, וכמה חשוב לתת לכל הפרטים בקבוצה שדעתם תשמע ותשפיע על ההחלטה הסופית. המדריכה שלי לא ידעה מה להגיד ונתנה לנו לעשות הצבעה האם לקבל את חברתי אל הקבוצה שלנו. ההצבעה של הקבוצה קבעה שהיא אכן תהיה חלק מהקבוצה שלנו, ומאותו היום, לפני 15 שנה ועד היום אנחנו חברות טובות.
הייתי בת 8 כשאני ואמא שלי עברנו לגור בדירה השכנה אליה, היינו רואות אחת את השנייה בבוקר בדרך לבתי הספר השונים שלנו ופחדנו לדבר אחת עם השנייה כי שתינו נורא ביישניות. יום אחד ירד שלג ובזמן שהיא ואחיה בנו איש שלג בחניה אמא שלי דחפה אותי להצטרף אליהם. כמה ימים אחרי אני שומעת דפיקה כל כך חלשה בדלת שלקח לי 10 דקות להבין שיש שם מישהו מאחורי הדלת וגיליתי אותה להפתעתי מזמינה אותי ליום ההולדת שלה. מאז אנחנו בלתי נפרדות, נקשנו אחת לשניה דרך הקיר, דיברנו דרך החלון ואפילו אחרי שהמשפחה שלה עברה דירה לא נרגענו. הלכנו לחטיבה ולתיכון יחד ומחודש הבא נגור כשותפות בדרכנו לאוניברסיטה, והפעם לא יהיה קיר שיפריד בינינו :)
מאת: אירנה | 2 באוקטובר 2011 | 15:27כשהייתי בכיתה ב באה אלינו לכיתה תלמידה חדשה,הסתדרנו בסדר לא יותר מזה….
מאת: שרית | 2 באוקטובר 2011 | 15:18כל הזמן רבנו ריבים קטנים כאלה השלמנו באותו יום או מקסימום יום אחרי,עד שבכיתה ה הגיע הריב הסופי,שרבנו עד כדי כך שלא דיברנו עד אמצע כיתה ח !
עברנו אחת ליד השניה וצעקנו איכסה,ממש כמו ילדות קטנות….
פתאום באמצע כיתה ח….התחלתי לחשוב על זה שרבנו על שטויות,שאנחנו ילדות גדולות ומישהי חייבת לעשות את הצעד הראשון,אז מסתבר שזאת הייתה אני…
מי היה מאמין ש2 בנות שאמרו אחת על השניה איכסה,יהפכו לחברות הכי טובות ?
עכשיו אנחנו החברות הכי טובות שיש,מספרות אחת לשניה הכל והשניה תמיד שמה בשביל האחרת :)
בכיתה ח' באתי להיבחן לתיכון(אולפנא) ופגשתי שם את אסתי. ישר התחברנו והכריזו עלינו כ"האמפטי דאמפטי"- צמד הבלגניסטיות הבלתי מעורער. גם אחרי 4 שנים, כשסיימנו עם בגרות(!), פנינו לאותו אזור לשרת בשירות לאומי. אחרי שנתיים של שירות חשבנו(בנפרד)מה ללמוד ואיפה, וב-מ-ק-ר-ה שתינו הלכנו ללמוד ביחד את אותו תואר ובאותו מקום(גם שם קראנו לנו האמפטי דאמפטי, פשוט כי לא זכרו מי זאת מי…) הרבה אנשים הרימו גבה ואמרו שזה מוגזם ושאלו "עד לאן"?! אך אנחנו בשלנו. אגב, בזמן הלימודים צפינו בלי סוף ב"גוסיפ גירל" ובעוד סדרות- רק בשביל להזיל ריר על הבגדים שלעולם כנראה לא יהיו שלנו :) היום כל אחת עובדת, במקומות שונים, אך אין ספק שהחברות הזאת last forever….
מאת: מיכלי&סמיילי | 2 באוקטובר 2011 | 14:52הכרתי את חברתי נטלי חניא לפני כמעט שנה המקרה לא היה סימפטי במיוחד שנינו הועסקנו במקביל מבלי לדעת זו באיזושהי חברה שבדיעבד הסתבר שהיא פקטיבית
מאת: מירי מוסקוביץ | 2 באוקטובר 2011 | 14:27עבדנו דרך הבית ואחרי כמה חודשים של עבודה לא קיבלתי את שכרי וגם היא לא התחלתי לנסות לאתר עובדים נוספים (כדי לתבוע את המנוולים ) שאולי יש סיכוי שעבדו איתי ובמקביל גם היא וכל זאת מבלי שידענו אחת על השניה לבסוף מצאנו אחת את השנייה ומאז אנחנו חברות בלב ובנשמה כמובן שאת הנוכלים במאמץ משותף שלחנו אחרי סורג ובריח אומנם את כספנו הפסדנו אבל אני לפחות הרווחתי חברת אמת לשנים רבות מה שהכי יפה שלשנינו יש שני ילדים בדיוק באותם גילאים ושנינו גם נולדנו באותו שנתון כאילו הגורל כיוון וסובב שנכיר אחת את השניה
לכיתה א'. אכן, נרשמנו שתינו לבית ספר שדרש מבחני כניסה, והכרנו במבחנים הקבוצתיים שבהם נדרשנו לחוות את דעתנו על קיפוד מסכן שהיה באקווריום.
למעט הקיפוד, אני לא זוכרת כלום מיום המפגש בינינו. גם יותר מעשרים שנים לאחר מכן, זו אמא שלי שהזכירה וסיפרה לי איך בגיל חמש וחצי, בסוף היום, ניגשתי אליה מחזיקה בידי ילדונת ג'ינג'ית והכרזתי – 'אמא, תכירי, זו החברה הכי טובה שלי!'.
וזו האמת עד היום (:
מאת: מורן | 2 באוקטובר 2011 | 14:20את החברה הכי טובה שלי הכרתי בצבא. אנחנו חברות כבר 17 שנה! הכרנו כששנינו היינו במוסך הצבאי בקריה. היינו נהגות יחדיה ובתוקף תפקידנו היינו צריכות לדאוג שכל הרכבים עוברים בדיקה והם תקינים לנהיגה. אני נכנסתי למקום, היא היתה שם גם. עמדנו בתור מחוץ לרכבים שלנו. ואז הגיע בחורה ענקית(יחסית אלי כל אחד ענק(: ) ואמרה לי שאם אני לא אתן לה לעבור(היא היתה אחרי) אני אסתבך איתה. לא הכרתי אף אחד, אבל עמדתי על שלי ולא הסכמתי לתת לה לעבור אותי. היא באה והתיישבה עלי בכוח! כן! פשוט התיישבה עלי! ושואלה אם עכשיו אני אתן לה לעבור. כמובן שהסכמתי העיקר שתרד ממני! ואז הגיעה מיטל! בחורה יפה, גדולה, ועם ביצים של גבר(: והיא שאלה את הבחורה אם היא היתה רוצה שהיא תשב עליה, שיש לה 3 שניות לקום ממני! הבחורה קמה ממני והתנצלה. הודיתי למיטל והתחבקנו, מיד נוצרה קומונה ושאלות ואני מיד עליתי על הליפט להתחיל בבדיקה של הרכב. מאותו יום הסתובבתי בבסיס כמו טווס(: כשיש לי שומרת ראש כזאת הרגשתי רגועה(:
מאת: סימונה | 2 באוקטובר 2011 | 13:59היא קרין.
מאת: רחלי | 2 באוקטובר 2011 | 13:53אותה הכרתי בכיתה ז' בגיל 13 בערך היא למדה כיתה לידי לא ממש התחברתי אליה בהתחלה אפילו היינו די שונאות אחת את השנייה ( אולי משום שאנחנו ג'ינג'יות :) ) בכל זאת התקרבנו לאט לאט ובתיכון היינו באותה כיתה וככה לאט לאט נהיינו חברות טובות, יוצאות ביחד מבלות, אפילו שהיא הייתה שומרת שבת ואני לא תמיד היינו מדברות לפני כניסת שבת וישר אחרי יציאת שבת, לעבור יום בלי טלפון ממנה זה פשוט נצח
היום אנחנו החברות הכי טובות והיא תמיד לצידי כבר 11 שנה
שמה של החברה הכי טובה שלי הוא הדר, בחורה מצחיקה ביותר, קלילה וזורמת, שאיתה אני מרגישה הכי נוח לבכות ולשמוח. היא עומדת מאחורי בכל הזדמנות ואף פעם לא אכזבה אותי. הכרנו לפני שנתיים כשעבדתי במסעדה על החוף במכמורת כמלצרית, בדיוק עמדתי לסיים את כיתה יב'. ערב אחד הגיע אלינו תיכון מהשרון למסיבת סיום שנה. חבר'ה כמוני, בני 18 שבדיוק עומדים לסיים יב' באים וחוגגים את השחרור מהמסגרת הלימודית המעיקה. המסיבה הייתה מאורגנת ע"י בית הספר לכן התלמידים שתו אלכוהול בסתר מאחורי המטבח של המסעדה, בעוד שחלקם שהיו בני 18 כבר קנו שתייה מהבר. אחד התלמידים כנראה שתה הרבה יותר מדי והחל לעשות הרבה בלאגן, בעוד שניים אחרים התעצבנו אחד על השני והאווירה ביניהם התחממה המורות מצאו את התלמידים שותים מאחורי המטבח והחלו כמובן לזרוק הכל ולפזר עונשים באוויר ולמצוא אשמים- בקיצור נהיה בלאגן. אחת התלמידות שהייתה ברוכת חזה עמדה עם חזיית ביקני ומכנס קצר והתעמתה עם אחת המורות שהאשימה אותה בארגון השתייה כשבאותו זמן התלמיד ששתה יותר מדי ועשה הרבה בלאגן הסתובב רוקד ושיכור סביב המורה והתלמידה וכולם כמובן מתעניינים בריב המתפתח בין השתיים. בעודי מנקה שולחנות ומנסה להשתלט על הבלאגן במסעדה הבחנתי בבחור השיכור שבקלילות דעת משך לתלמידה את השרוך של חזיית הביקיני הנקשר מאחורי העורף, בלי לחשוב פעמיים הפלתי את המגש שאחזתי ביידי ותפסתי בשתי יידים את שתי קצוות החוטים של בגד הים ומנעתי מהבחורה ברוכת החזה פאדיחה נוראית. היא מצידה הייתה כל כך נסערת ובוכייה שגם זה שרף לה את הפיוז והיא האדימה גם מעצבים וגם מהפאדיחה שנמנעה. קשרה מהר את הבגד ים וברחה יחד איתי לפינה במסעדה.
מאת: דניאל | 2 באוקטובר 2011 | 13:52הרוחות נרגעו ועשינו היכרות קטנה בינינו, הדר הודתה לי מאוד והחלפנו בינינו כמה מילים וכמובן שמות בפייסבוק. ולאחר זמן לא רב נפגשנו בשנית בשירות הצבאי!
ומאז, בתוספת סיפור מצחיק מאוד, אנחנו חברות מאוד טובות שלא נפרדות.
אז ככה, הייתי באמצע תורנות מטבח בצבא כמובן שנתנו לי לנקות את חדר האוכל של הקצינים. אז שטפתי את הרצפה כשפתאום נתקעה בי מישהי שהחזיקה קערה של רוטב עגבניות לספגטי. הכל עף כמו בסרטים ונשפך עליי וקצת עליה, אני והיא עמדנו בשוק איזה 2 שניות ואז נקרענו מצחוק במשך כמה דקות. כמובן ששלחו את שתינו להתנקות. בערב כבר ישבנו ביחד ומאז אני והיא הכי קרובות בעולם.
מאת: סיון | 2 באוקטובר 2011 | 13:49