מתנה בשישי: 500 שקלים לרשת ALDO

ספרו לנו מתי לבשתם משהו שהיה ממש לא מתאים לסיטואציה ואולי תזכו בגיפט קארד בשווי 500 שקלים לרשת חנויות ALDO

מאת  | ‏ 6 אוקטובר 2016
אלדו (צילום: אלון שפרנסקי)

אלדו (צילום: אלון שפרנסקי)

בכל יום שישי נחלק מתנה שווה לגולשים מלאי הסטייל של FF, והשבוע:

שובר על סך 500 שקלים לרשת ALDO

כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות הוא לספר לנו בתגובות מטה:

מתי לבשתם משהו שהיה ממש לא מתאים לסיטואציה?

*בכתיבת התגובה, נא להוסיף כתובת מייל

שווי המתנה: 500 שקלים
להשיג ברשת חנויות ALDO ברחבי הארץ

**הזוכה ת/יבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 9/1016 בשעה 12:00

***בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה משבוע שעבר ב-800 שקלים לאתר סטורי היא תמר, שסיפרה לנו מה הדבר הכי טוב שקרה לה השנה: "מגיל צעיר אני חולמת להיות רופאה, לאחר מאמצים רבים, לפני כשנה סיימתי לאחר עמל רב בית ספר לרפואה והתחלתי את הסטאז' לקראת הרישיון הנכסף, לתדהמתי הרבה לאורך הלימודים, גיליתי אכזבה מהחלום ומהמקצוע, הרבה בירוקרטיה, ישיבה מול המחשב ולא מול המטופל, חשיבה צרה, שעות רבות ללא אוכל ושינה, והכי חשוב מרוב עומס וקריסה כמעט ולא מקדישים זמן למטופלים. בקיצור לא מה שדמיינתי, חשבתי וחלמתי. עתה לקראת סוף הסטאז' הגעתי למחלקה פנימית עם הרבה חולים קשישים, עריריים, שצריכים אותך קצת מעבר לרפואה נטו, זכור לי במיוחד מקרה של אישה קשישה שרק רצתה שמישהו יקשיב לה, ישמע על ילדותה בשואה, ויחזיק לה את היד בזמן אשפוזה. אני חושבת שהתחברתי מחדש למקצוע והבנתי למה אני שם, ומעבר לכך הרגשתי שאני, אולי, יכולה אפילו לעשות בו טוב ולהועיל קצת יותר מהרופא הממוצע, אבל לאוו דווקא בפאן הקליני, יותר בפן האישי. מקווה שניכונו לי עוד שנים רבות להפיץ את הטוב, ולא רק לעשות טעויות (שכולם עושים). חג שמח"

השאירו תגובה

 

  • בעלי ואני נסענו לירח דבש. היינו שבועיים במקסיקו ואחכ טסנו לווגאס. כשהגענו לווגאס בערב הראשון ראינו הודעה שיש מסיבה בערב במלון היפה והיוקרתי שהיינו בו. אחרי שבועיים במקסיקו בהם לבשנו גופיות וכפכפים, ושהשיער היה מזעזע מהלחות ולא התאפרתי, התחשק לנו ממש להשקיע מה שגם היה נראה לנו מתאים למסיבה. עליתי על שמלת ערב ועקבים, עשיתי פן והשקעתי באיפור ובעלי לבש את החליפה מהחתונה.. הגענו ובסוף מסתבר ש.. מדובר במסיבת בריכה! כולם על בגדי ים , קופצים למים ורוקדים בבריכה.. ואנחנו לוגמים בעדינות מהשתיה ויושבים בצד מתבשלים מחום בבגדי הערב שלנו..

    מאת: ורד |‏ 19 באוקטובר 2016 | 11:43
  • לפני כשנה יצאתי למסיבה בוילה בהרצליה, באותו הערב רציתי להתבלט אז לבשתי שמלת מיני צמודה בצבע פנינה.
    נכנסתי למסיבה ואכן כולם הסתכלו עליי, היה כיף עד שהבנתי, וממש במקרה, שבגלל שבין העצים הציבו תאורה אולטרה סגולה השמלה שלי הפכה להיות שקופה, שקופה…
    אז אכן תשומת לב קיבלתי באותו הערב… אני וגם הלבנים שלי.

    Michaelmica01@walla.co.il

    מאת: סיגל מיכאל |‏ 9 באוקטובר 2016 | 12:10
  • לפני כשנתיים גיסי החליט לארגן מסיבת הפתעה לאישתו , הוא דיבר עם בעלי בטלפון ואמר לו שזה יהיה אירוע קטן בביתם ושהוא מזמין רק חברים קרובים ומשפחה . שנינו לבשנו מכנסיים וחולצת טי שרט פשוטים וכשנכנסנו ראינו שכולם לבושים יפה עם שמלות ונעלי עקב והגברים עם חולצות מכופתרות . בעלי ואני הרגשנו נבוכים ובמיוחד אני כי ממש לא השקעתי בלבוש , אבל בסופו של דבר היה די מוצלח כי פגשנו שם אנשים שלא התראינו איתם הרבה זמן , האוכל היה טוב והאווירה נעימה וכייפית .

    מאת: אילנה |‏ 9 באוקטובר 2016 | 11:02
  • כמו כל בחורה,  יש לי המון סיפורים על פעמים בהם הבגדים שלבשתי לא תאמו את הסיטואציה,  כמו הפעם ההיא בילדותי כשלבשתי שמלה חגיגית ונפוחה לשיעור גיטרה שהתקיים בביתי,  או כשהחולצה שבחרתי לאירוע משפחתי התבררה כשקופה יותר משחשבתי.  אבל הפעם שהכי זכורה לי היא מאירוע כיתתי בגיל 14. בדרך לא דרך,  הצלחתי כמה ימים לפני זה לשכנע את ההורים לקנות לי נעלי עקב שחורות עם עקב בינוני,  שגם עם חוסר ניסיוני בהליכה על עקבים הצלחתי לדדות איתן באופן די משכנע.  לאחר מספר ימים בהן לא הורדתי אותן מרגלי כל זמן שהייתי בבית,  הגיע אירוע כיתתי והחלטתי ללכת איתן ולהראות לכל החברות.  כמובן שזה היה ממש לא במקום – האירוע היה אירוע קליל בבית של אחד הילדים,  וכל שאר הבנות הגיעו עם נעלי אצבע או סניקרס.  לעולם לא אשכח את תחושת חוסר הנוחות והבושה שחשתי באותו ערב,  אבל לפחות עכשיו אני יכולה להסתכל אחורה ולצחוק על זה!

    מאת: עדן לוין |‏ 9 באוקטובר 2016 | 10:50
  • הפעם שבה התלבשתי ממש אבל ממש לא בהתאם לסיטואציה הייתה לפני שנה, בירח הדבש שלי בתאילנד. הטיול שלנו היה טיול של תרמילאים – תיק ענק על הגב, כפכפים, ספונטניות והרבה מסאג' רגליים :).
    הגענו לצ'אנג מאי בצפון ופתאום עומר (בעלי) נזכר שמתישהו כשהיה טס לנסיעות עבודה, הוא צבר נקודות נוסע מתמיד באיזו רשת מלונות ושאולי זה תקף גם פה. אחרי בירור קצר, הסתבר שאכן! נקודות הנוסע שלו מספיקות בדיוק, אבל בדיוק (נשארו 3 נק' עודף :D), ללילה בחדר הכי פשוט במלון העסקים הכי פנסי-שמנסי בעיר!
    אז לקחנו את עצמנו, עצרנו טוק טוק ברחוב וקדימה – אל המלון. עצרנו מול השערים הגדולים. השוערים היו המומים. אנחנו היינו המומים מזה שיש שוערים. עטה עלינו קבוצה של חברי צוות, לקחה מאיתנו את התיקים הגדולים שלנו ופתחה בפנינו את הדלתות. נכנסנו ללובי הכי גדול שראיתי מימיי, נברשות תלויות בכל מקום, דלפקי שיש, מזרקה. על הספות ישבו אנשי עסקים בחליפות ונשות עסקים בחצאיות עיפרון ועקבים. ואני… שורט, גופייה וכפכפים. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
    ניגשנו לדלפק הצ'ק אין והתקבלנו בלבביות אופיינית לתאילנד. אחרי שאמרתי בהתנצלות מסויימת שאנחנו בירח דבש, שדרגו אותנו לחדר בקומת ה-VIP עם נוף על כל צ'אנג מאי המדהימה.
    מזל שהתאילנדים לא מסתכלים בקנקן, כי אלוהים יודע שנראיתי כמו קבצנית בנשף :D.

    מאת: ג'ן |‏ 9 באוקטובר 2016 | 10:26
  • לא אשכח זאת לעולם…
    כשהוזמנתי בפעם הראשונה לארוחת שישי אצל אמא של בן זוגי..
    השקעתי,קניתי שמלה מהממת..נכנסתי ופתאום מי לבשה את אותה השמלה?? אמא שלו!
    זה היה כ"כ לא מתאים..כל הערב נהרס לי!
    כנראה שלא הייתי צריכה להשקיע יותר מדי :(

    מאת: שני |‏ 9 באוקטובר 2016 | 10:06
  • לאחר לחץ מתון מצד משפחתה של הכלה, הסכמתי להגיע לחתונה של אחותו של האקס.
    זו היתה הפעם הראשונה שראו אותי לאחר הפרידה וכמובן שרציתי להיראות במיטבי.
    רציתי לשדר הצלחה, שהמשכתי הלאה ושהפרידה עשתה לי טוב.
    חשבתי על מה שאלבש ואנעל ואיך אסדר את השיער והאיפור בערך שלושה שבועות לפני האירוע.
    החלטתי ללכת על חצאית ארוכה בגזרה גבוההה בצבע חציל וגופייה צמודה בוהקת עם שרשרת מהממת.
    חבל שלא הודיעו לי שסגול זה הצבע שהמשפחה החליטה ללבוש!
    כל המשפחה לבשה סגול חציל (כולל את האחות של הכלה, האח והחברה העדכנית שלו, האקס שלי, האבא והאמא!!)
    איזה פאדיחות! ואני ניסיתי לשדר שהמשכתי…

    Circlepower@walla.com

    מאת: מורן |‏ 9 באוקטובר 2016 | 10:06
  • קמתי השכם
    קיבלתי יום שיער מ-ו-ש-ל-ם
    השמש זרחה והציפורים צייצו, אך לא היה חם מדי
    יום מעולה בשביל שמלת משי אביבית אך מרשימה בצירוף בלייזר בשביל קומץ רצינות.
    עולה במעלית, נכנסת למשרדי החברה, מקבלת כוס מים ומתחילים.
    ראיון קצר, מבחן וראיון נוסף עוברים בהצלחה.
    נפרדים בחיוך לשלום
    נכנסת למעלית
    מעיפה מבט מרוצה במראה
    ואת מי אני רואה מבצבצת בגאווה?
    תווית השמלה… שהיתה שם כל הזמן… חתיכת קרטון קשיחה ומבריקה.. עם מחיר וחוט פלסטיק כאילו שאני עדיין בתא המדידה…

    Meitalz060@walla.com

    מאת: מיטל |‏ 9 באוקטובר 2016 | 10:03
  • היתה לי תקופה שנורא אהבתי לשלב בגדים ישנים עם אופנה עכשווית.
    לפני שאמא שלי עשתה עלייה, היא נולדה וגדלה בארצות הברית של שנות ה60-70.
    כך שלא היה מקום טוב יותר מהארון של אמא שלי לפתוח את היום.
    באירוע אחד של המשפחה, שבו הייתי בטוחה שאני לבושה הכי שיק שיש, ניגשה אלי בת דודה של אימי ואמרה לי-
    ״את יודעת, מקרינים הערב תמונות מהילדות של אמא שלך ושלי, את בטוחה שאת לבושה נכון?״
    לא הבנתי למה היא מתכוונת אבל מיד גיליתי-
    סבתא של אמא היה לובשת את ה״שמלה״ שלבשתי בזמן הנקיונות בבית!
    אני יושבת שם, לאחר שהשווצתי בלוק שלי לכולם, בסחבת נקיונות של סבתא רבא שלי!
    מיותר לציין שהייתי הכוכבת של הערב.

    goldensnow02@walla.com

    מאת: סיגל |‏ 9 באוקטובר 2016 | 10:01
  • היתה לי תקופה שנורא אהבתי לשלב בגדים ישנים עם אופנה עכשווית.
    לפני שאמא שלי עשתה עלייה, היא נולדה וגדלה בארצות הברית של שנות ה60-70.
    כך שלא היה מקום טוב יותר מהארון של אמא שלי לפתוח את היום.
    באירוע אחד של המשפחה, שבו הייתי בטוחה שאני לבושה הכי שיק שיש, ניגשה אלי בת דודה של אימי ואמרה לי-
    ״את יודעת, מקרינים הערב תמונות מהילדות של אמא שלך ושלי, את בטוחה שאת לבושה נכון?״
    לא הבנתי למה היא מתכוונת אבל מיד גיליתי-
    סבתא של אמא היה לובשת את ה״שמלה״ שלבשתי בזמן הנקיונות בבית!
    אני יושבת שם, לאחר שהשווצתי בלוק שלי לכולם, בסחבת נקיונות של סבתא רבא שלי!
    מיותר לציין שהייתי הכוכבת של הערב.

    Goldensnow02@walla.com

    מאת: סיגל |‏ 9 באוקטובר 2016 | 10:00
  • חודשיים אחרי שהתחלנו לצאת, הוזמנתי בפעם הראשונה לארוחת ערב אצל הוריו. הייתי מאוד נרגשת, כי זה היה סימן לרציניות של הקשר. לכן, השקעתי שעות של מחשבות ותכנונים מה ללבוש ואיזה מסר הבגדים שעליי יעבירו. לאחר התייעצויות עם כל חברותיי, נקנתה חצאית חדשה, בצבע כתום-חום מבד קורדורוי, ארוכה, לא מאוד צמודה אך מחמיאה מאוד. רק כאשר הגעתי לבית הוריו ונכנסנו לסלון אני נחרדתי. הספות בסלון היו מרופדות באותו הבד של החצאית שלי- קורדורוי כתום חום. כאשר התיישבתי על הספה התמזגתי בתוכה באופן מושלם ונראיתי כמו חלק בלתי נפרד מהריהוט בבית, כמו עוד כרית. אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שאני לובשת את הספות של אמא שלו, וכך הפכתי לבדיחת הערב (בסגנון- פעם הבאה תלבשי את הסרוויס או מה דעתך על השטיח- הוא יכול להיות סוודר נהדר…)

    מייל:

    Boxfilter@walla.com

    מאת: מורן |‏ 9 באוקטובר 2016 | 09:57
  • המקום- סינמה סיטי
    הזמן- הקרנה בכורה "סקס והעיר הגדולה"
    הנוכחים- ארבע חברות וכל שאר העולם
    חברות שלי ואני תמיד אהבנו לראות יחד את הסדרה וכששמענו שיוצא הסרט מיד ידענו שנלך יחד לבכורה.
    העלנו רעיון שנתלבש כמו כוכבות הסדרה, נכנס בסטייל מטורף לסרט ואחר כך נצא לחגוג עם כמה מרטינים.
    בערב הבכורה, כשהגעתי לפגוש את כולן בכניסה לסינמה, כבר מרחוק הבנתי שיש כאן בעיה, הבנתי שזה הפך להיות ערב בלתי נשכח אך מהסיבות הלא נכונות:
    ארבע חברות- שלוש בלבוש "יצאתי לסרט" ועוד אחת ב"או מאי גוד! תראו אותי אני מעריצה מספר אחת של שרה ג'סיקה פרקר!!"
    מצאתי את עצמי מול כל העולם בחצאית טוטו וחולצת I LOVE NY, איפור מוגזם לערב שכזה ונעלי אולסטאר שבבית נראו לי כלכך מתאימות..
    החברות לא ויתרו לי על ערב המרטיני וגם לא על לספר את הסיפור הזה לכל בן זוג שהיה לי מאז…

    Gordi2505@walla.com

    מאת: לימור |‏ 9 באוקטובר 2016 | 09:53
  • בדייט לפני כמה שנים. חשבתי שנלך לבית קפה או מסעדה והתלבשתי אלגנטי ונעלתי נעלי עקב לא נוחות במיוחד… בסופו של דבר הוא לקח אותי לטייל באיזה צוק ומצאתי את עצמי בעיקר נזהרת לא ליפול ונאלצת להיעזר בו ובפנס.. ממש התקשיתי ללכת ולמזלי הצלחתי לסיים את הערב מבלי להחליק. רק חבל שהדייט לא היה שווה את זה…

    מאת: ליאורה לוי |‏ 9 באוקטובר 2016 | 00:45
  • טיילתי במשך מספר חודשים עם בן זוגי בחופים של קוסטה ריקה (מיותר לציין שעיקר המלתחה כלל בגדי ים ומכנסוני ג'ינס קצרים), בסוף הטיול לקראת הטיסה חזרה, חזרנו לעיר בירה, סן חוזה, והחלטנו להתפנק במסעדת בשרים טובה. הגענו למסעדה, ומתברר שמגובר באחת המסעדות הטובות בעיר, וכמובן שכולם היו בלובש מהודר, ורק אני ובן זוגי בכפכפים ובגדי חוף קצרים.וכדי להוסיף על הפאדיחה נכנסנו עם התיקי גב שלנו כשאנחנו עייפים אחרי נסיעה של 7 שעות באוטובוס.

    מאת: הלן |‏ 9 באוקטובר 2016 | 00:36
  • סוף סוף יום החתונה שלנו הגיע,לליל הכלולות בעלי הזמין לנו חדר בהילטון ת״א ארזתי לי מזוודה קטנה עם מה שאני צריכה, כלי רחצה, בושם קרמים תיק איפור בייבידול נעלי בית ועוד ועוד.. הכככללל חוץ מ… בגדים למחרת בבוקר.. בבוקר שקמתי קלטתי שיש לי רק את הבייבידול והשמלת כלה, איך לעזאזל אני יוצאת עכשיו מהחדר?!?! אז את ארוחת הבוקר הזמנו לחדר וכשהגיע הזמן לרדת למסג׳ ירדתי עם חלוק אמבטיה.. הבעיה הייתה שהיינו צריכים לצאת מהמלון.. אז בעלי הטרי יצא למשימה הראשונה שלו כגבר נשוי- הוא נסע לקניון הקרוב וחיפש לי בגד. אחרי מליון הודעות ותמונות בחרנו משהו ויכולתי לצאת בשלום מהחדר.. מאז אני תמיד אורזת יותר בגדים וכשבעלי מתלונן אני מזכירה לו למה..

    מאת: שיר |‏ 8 באוקטובר 2016 | 21:06
  • יום החתונה שלי הגיע, ארזתי לי מזוודה קטנה לליל הכלולות , שאותו עשינו בהילטון תל אביב לקחתי ה-כ-ל כלי רחצה, תיק איפור, בייבידול, נעלי בית, הכל חוץ מ.. בגדים ליום למחרת .. בבוקר הבנתי שיש עלי רק את השמלת כלה ואת הבייבידול.. איך אני אמורה לצאת מהחדר?!?! את ארוחת הבוקר הזמנו לחדר ולמסאג׳ ירדתי עם חלוק רחצה , הבעיה הייתה כשהיינו צריכים לצאת הבייתה.. אז שלחתי את בעלי הטרי למשימה הראשונה שלו כבעל לקניון הסמוך ואחרי מליון תמונות בוואצאפ מצאנו שמלה חמודה .. מאז אני תמיד אורזת יותר ממה שצריך ושבעלי מתלונן אני מזכירה לו למה..

    מאת: שיר |‏ 8 באוקטובר 2016 | 20:36
  • לפני שנה קיבלתי כרטיס לאירוע של תצוגת אופנה של חברת אופנה. חשבתי לעשות שואו ולבוא עם בגד מיחד והחלטתי ללבוש שמלת חרוזים של אמי משנות ה-70.
    מה שלא ידעתי בזמנו שהיו שהחוטים בשמלה היו כבר בלויים וברגע שהתחלתי ללכת על השטיח האדום לכיוון מקומות הישיבה, כל החרוזים התחילו ליפול אחד אחרי השני והייתי צריכה גם להסתיר את מבושי וגם להתחיל לאסוף את החרוזים מהרצפה. ממש לא נעים ונאלצתי לברוח לאוטו, להפסיד את התצוגה ולנסוע בכביש עם חולצת ספונגה שהיתה לי במקרה ברכב.

    מאת: אסתי יפין |‏ 8 באוקטובר 2016 | 19:14
  • האובססיה שלי לאופנה התחילה בתחילת חטיבת הביניים.
    בקיץ 2007, בהיותי בכיתה ח', אני ומשפחתי הוזמנו לחתונה של בת דודתי. אביה קנדי, כך שהקרובים שלו הוזמנו גם כן (…דה). (המון פרטים מפוזרים כדי שתבינו את התאכלס שתכף יגיע, נשבעת).
    יצא לנו לשבת באיזו ארוחה משפחתית והוא סיפר לי שאחותו, שתגיע לחתונה, עובדת כמנהלת מסלול בתצוגות של מייקל קורס.
    התפחלצתי לחלוטין ואכלתי את עצמי במחשבות של מה ללבוש כדי להרשים אותה.
    עכשיו, בהיותי בת בקושי 14, קיבוצניקית שמנמנה, בלי אופציה לשופינג, ישבתי מול הארון וחשבתי. המון.
    מה שיצא מזה זה שמלת מיני אפורה עם רצועות ספגטי מתמנון שמסביב המותן החלטתי לקשור סרט בד ורוד.
    הגשר והמשקפיים קשרו את כל הלוק ביחד. מיותר להגיד שהייתי סופר גאה בעצמי וחשבתי שאני נראית חבל על הזמן.
    כשאבא שלי ראה אותי הוא הרים גבה ושאל אותי אם אני בטוחה שככה אני רוצה לצאת, ובעיניים נוצצות השבתי שכמובן!
    הגענו לחתונה וזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי גברים בחליפות. כל החתונות האחרות שזכיתי להיות נוכחת בהן התרחשו בחדר האוכל בקיבוץ, כך שמבחינתי, חששתי שאני אובר-דרסט.
    טעיתי. בגדול.
    פתאום אישה בלונדינית, גבוהה עם עיניים כחולות ושמלת נשף ירוקה באה אליי ושואלת אם אני דניאל. השבתי במבוכה שכן, כי הבנתי כבר מי היא ורציתי לקבור את עצמי.
    שוחחנו בערך 2 דקות עד שהתחפפתי משם בתירוץ שאמא שלי מחפשת אותי.
    כשאשכרה מצאתי את אמא שלי אמרתי שאני לא מרגישה טוב אז ישבתי כל החתונה בצד, ממורמרת וזועפת…

    לא דרמטי או קריטי, אבל במוחה של טינאייג'רית… קצת כן.
    כיום הסיפור הזה עדיין משעשע אותי, למרות שאני עדיין שונאת לבחור מה ללבוש לחתונות.

    מאת: דניאל |‏ 8 באוקטובר 2016 | 15:24
  • בעבר יצאתי עם בחור שהיה מוכר מאוד בעיר שבה גדל ובהתאם לכך, המקרר שלו היה עמוס בהזמנות לחתונות/חינות/בר מצוות וכל אירוע שכלל קינוחים פרווה. באחת הפעמים הוא סיפר לי על חבר ממש טוב שלו שמתחתן והולך לעשות את זה בגדול. הוזמנו גם לחינה שהייתה קודם לכן ובשבילי זאת הייתה הזדמנות להכיר את החבר'ה. מצאתי את עצמי ממש מתרגשת ומתארגנת שעות. בתפריט היה: חצאית פליסה זהובה, טופ שחור קטנטן, סנדל עקב מושלם (ולא נוח), קלאץ' הורס ופס איילינר בולט במיוחד. הדייט שלי אסף אותי, החמיא לי ויצאנו לדרך. בנסיעה הוא שואל אותי אם הייתי פעם ב- "ערבוב חינה". מה????? לא!!! אז מסתבר שיש מנהג כזה, יום לפני החינה מתכנסים בבית של הכלה בכדי לערבב את החינה. המוזמנים הם בני הבית, משפחה קרובה ומקסימום שתי חברות של הכלה. כשהגענו לבית המיועדת ועליתי 3 קומות ברגל עם סטילטו הבנתי כמה גדולה הפדיחה. אימא של הכלה פתחה את הדלת כשהיא לבושה בספק פיג'מה, ספק טרנינג. אפילו הכלה לבשה שמלת טריקו ונעלה כפכפים (!!). כולם נעצו בי מבט של "מי זאת המוגזמת הזאת". אני מניחה שזה השם שיצא לי בחבר'ה שלו וזאת הייתה סיבה מספיק טובה להיפרד ממנו שבועיים לאחר מכן.

    מאת: נטע |‏ 8 באוקטובר 2016 | 12:40
  • כשהייתי במעונות המכללה אגודת הסטודנטים ארגנה מסיבת פיג׳מות לדיירי המעונות. אני הבנתי מזה שזה קליל עם לבוש פיג׳מה כמובן, ולכן גם הגעתי עם פג׳מה הארד קורד כזאת חחח. להפתעתי אף אחד לא הגיע עם פי׳גמה והלבוש הכי קרוב חזה היה טי שירט עם ג'ינס. הרגשתי כל כך מובכת ואחרי בערך חצי שעה(לאחר ששוכנעתי להישאר) פרשתי לחדר שלי.

    מאת: נגה |‏ 8 באוקטובר 2016 | 10:12
  • לפני שלוש שנים התחלתי לעבוד בחנות בגדים סופר יוקרתית ברמת אביב. קראו לי למשמרת ניסיון ואני הבנתי לא נכון וחשבתי שמדובר על להגיע לשעתיים לראות מי מו מה ואם מתאים ממשיכים, אבל בפועל הם התכוונו למשמרת מלאה ונשארתי ל-9 שעות של עבודה על הרגליים. הבעיה הייתה שבאתי על עקב של 9 ס"מ ואי אפשר היה לשבת כל המשמרת מלבד הפסקה קצרה. לא רציתי לבקש ללכת כי ידעתי שזה יראה רע אז פשוט סבלתי ברמה שחשבתי עוד שניה כפות הרגליים שלי יתפוצצו. סבלתי כל המשמרת בשקט ואיך שהיא נגמרה איכשהו גררתי את עצמי החוצה ולקחתי מונית ב80 שקל עד הבית למרות שהיו אוטובוסים. אחרי זה יומיים בקושי הלכתי בגלל כל השלפוחיות והשפשופים ולא יכלתי לנעול שום נעל אחרת ביומיים האלו.

    מאת: שרון |‏ 8 באוקטובר 2016 | 02:43
  • יצאתי עם בחור ואחרי זמן מה הוא ביקש ממני שאבוא איתו לפגוש את הוריו. כמובן שמאוד התרגשתי, קניתי בגדים חדשים, התלבשתי, התאפרתי ואז נסענו לבית הקברות…

    מאת: דגנית |‏ 8 באוקטובר 2016 | 01:42
  • טוב,
    אז לחתונה של נטלי עטיה הזמנתי שמלה מאסוס. כבר חודשיים אני והיא דיברנו על מה אלבש לחתונה… שמלה צנועה, מלאה בסטייל, שמכבדת אירוע דתי חרידי. חיפשתי את שמלת המולטי טאלנט הזאת באתר, עד שמצאתי שמלה שעונה על כל הדרישות… אפשר לומר שכבר יכלתי למצוא בית. הגיעה השמלה המיוחלת במשלוח אקספרס שבוע וחצי לפני החתונה. (כי אצלי, הכל בדקה ה90 ) אני מודדת את שמלת ה-event ושולחת סרטון לנטלי. "היא גדולה לי בחזה!" אני מזדעקת מול המראה תוך כדי הסרטון. אוי לא… חייבות להזמין חדש!! אני רצה למחשב, מחפשת שמלה צנועה (מעגלת פינה ) בוחרת משלוח אקספרס, ועושה הזמנה. אפילו החלטתי הפעם לאסוף את החבילה מתחנת דלק, כדי לא לקחת את הצ'אנס שהשליח יגיד ששוב פעם אף אחד לא ענה לו בבית. למרות שכולם היו בבית!
    אני מגיעה לחדר שלי, פותחת את האריזה ומודדת מול המראה. Omg החזה קצת בחוץ מדי, והשמלת שושבינה קצת מאכזבת.. ממממממממ מה עושים?
    יום החתונה. אני קמה בבוקר ולובשת שמלה אדומה ולוהטת עם פתחים במותן. "כמה כבר דוסים יהיו שם?" חשבתי לעצמי. לפחות אם כבר הולכת לא צנועה אז… שזו תהיה שמלה יפה
    אני מגיעה לחתונה, מקבלת את פני תזמורת שחור לבן דוסית. אאוץ'. ונעזוב את זה שכולם היו שם חובשי מגבעת עם כובעי צמר על הראש. אופססס. אני עמדתי בגאווה מאחורי נטלי. הבחורה היחידה בכל החתונה שהגיעה ללא שרוולים + עם פתחים ועוד באדום לוהט. מוקפת בחרידים.
    וכל מילה מיותרת :)

    מאת: מיכל |‏ 8 באוקטובר 2016 | 00:26
  • כשהייתי בת 18 היה לי חבר שגר רחוק ממני והיינו יוצאים יחד בימי שישי. שישי אחד קבענו שנצא עם חברים שלו וניסיתי לברר איתו במהלך היום מה התוכניות
    והוא לא ידע לומר לי. כבר יצאתי למשפחה שלי וידעתי שמשם אסע ישר אליו ותיארתי לעצמי שנצא לפאב, כרגיל. לבשתי שמלה קצרה ועקבים ממש גבוהים.. וכשהגעתי אליו הביתה גיליתי שעושים פוייקה ומדורה בחורשה בעיר.
    מיותר לציין שטבעתי בחול עם העקבים ולא נשארנו שם מפאת חוסר נוחות ;)

    מאת: דני |‏ 8 באוקטובר 2016 | 00:11
  • ככה שהייתי ילד קטן הבעל של אחות של אמא שלי ניפטר והגעתי להלויה עם חולצה של דמויות מצויירות של לוני טונס זה אומנם תמים כי הייתי ילד במחשבה לאחור זה הבגד שממש לא היה מתאים לסיטואציה

    מאת: אבי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 23:29
  • שהייתי ילד קטן הבעל של אחות של אמא שלי נפטר ולבשתי חולצה של לוניטונס זה במחשבה לאחור הבגד הכי לא נכון במחשבה לאחור הלוויה לא ידעתי מה זה בדיוק הייתי ילד חחח

    מאת: אבי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 23:26
  • לפני כמה חודשים, בת הדודה של הבן זוג שלי חגגה בת מצווה. לפי מה שהמשפחה של בן הזוג שלי הבינה, הבת מצווה הייתה אמורה להיות עם המשפחות והחברים. כולם התכוננו לאירוע וקנו בגדים במיוחד, ואני לבדתי שמלה אלגנטית ונעלי עקב גבוהות מאוד בידיעה שמדובר באירוע. אך, כשהגענו למקום הבנו שלא מדובר באולם אירועים אלא במקום קטן, ושאירוע בעיקר מיועד לילדים מהשכבה ופחות למשפחה. כדי לכבד את בעלי האירוע נאלצתי להישאר במקום כשאני לבושה כך. אם רק הייתי יודעת שמדובר במסיבה לנוער ….

    מאת: דניאל |‏ 7 באוקטובר 2016 | 22:32
  • בכיתה ז' עברתי מבית ספר דתי לחילוני. לפני המעבר לא ממש הכינו אותי לעולם החילוני ובטח שלא את המלתחה שלי, בכל זאת זה היה לפני יותר מ 30 שנה…
    ליום הראשון ללימודים הגעתי עם חצאית עד אמצע השוק, חולצה עם שרוולים עד המרפק צמה על הצד ומשקפי מתכת חנוניות… מיותר לציין שבאותו רגע הפכתי לבדיחה של הכיתה למשך השנתיים הבאות. לקח לי שנים לשנות את התדמית והיום בכל פעם שאני יוצאת מהבית אני מקבלת מחמאות על האאוטפיטים שאני מרכיבה.
    אין ספק שנסיון העבר לימד אותי שיעור חשוב, ברושם הראשוני, הקנקן חשוב מאין כמוהו, אחכ יש זמן להכיר גם את מה שבתוכו….

    מאת: רויטל |‏ 7 באוקטובר 2016 | 22:31
  • אני בחיים לא אשכח את היום הזה אצל הבן זוג שלי בבית שהיינו בטוחים שיש לנו בית ריק לכמה שעות אז הרגשתי בנוח להסתובב לבושה בלבוש מינימלי חחחח אפשר לומר מינימלי מאוד ואז כמובן מי פותח את הדלתתת? האבא.
    החלפתי צבעים באותו שניה וזהה היה פדיחות של החיים ברחתי לחדר ולא יצאתי עד שהמקום היה נקי מאדם חחחחחחח

    מאת: Lipaz |‏ 7 באוקטובר 2016 | 21:56
  • בחיים אני לא אשכח תיום הזה בבית של הבן זוג שלי היינו בטוחים שיש בית ריק לכמה שעות אז הרגשתי בנוח להסתובב בלבוש מינימלי חחחחח אפשר לומר מינימלי מאוד ואז מי פותח את הדלת של הביתתתת? כמובן האבא החלפתי צבעים באותו שניה וזהה היה פדיחות של החיים מהר ברחתי לחדר ולא יצאתי משם עד שהאזור היה נקי מכל אדם אפשרי בבית חחחחחחחח

    מאת: Lipaz |‏ 7 באוקטובר 2016 | 21:50
  • מלא מלא סטים של ביקיני ומשקפי שמש לטיול סירות בהולנד באוגוסט. רק שלא הייתה שמש.. וביקיני בכלל לא התאים לסיטואציה! מצאתי את עצמי קופאת מקור במשך שבועיים בהולנד אמסטרדם ובלגיה! מפה לשם נאלצתי (ממש אילוץ) לקנות סווטשירט בחנות מעצבים בעיירה שכוחת אל ומצאתי את עצמי משלמת 90€ על קפוצון! בחזור המזוודה הייתה באוברוויט ואני כבר מחכה לזוג חדש של מגפים בשביל הקניות החורפיות של הולנד :)

    מאת: תמר |‏ 7 באוקטובר 2016 | 19:22
  • חברה לעבודה הזמינה את בנות המשרד ואותי לחתונתה.
    אנו עובדות במרכז הארץ והחתונה התקיימה באיזור בית שאן.
    אני בעלת מבנה גוף פטיט, ולרוב מעדיפה ללבוש שמלות קצרות או צמודות שהולמות את מידות גופי.
    יום לפני המועד המיוחל ועד לאחה"צ של החתונה התלבטנו הבנות ואני מה ללבוש, אם להתלבש בעבודה או לחזור הביתה ועוד… בחרתי ללבוש שמלת מקסי ובכך לחרוג ממנהגי, השמלה הייתה שחורה ובעלת עיטורי פרחים – הרגשתי נפלא והייתי מלאת ביטחון לגבי המראה שלי והוספתי עקבי סנדלים בצבע ניוד (בהן נהגתי כנהגת התורנית את כל שעתיים הנסיעה הלוך).
    לבסוף הגענו ליעד – קיבוץ באיזור בית שאן. גיליתי שאחת הבנות שכחה את נעלי העקב, והשאר פשוט נשארו עם נעליים שטוחות, חנינו בחניית כורכר והתחלתי לצעוד בעקבים גבוהים דרך אבנים, דשא, בוץ, ואז גילינו שמדובר בחתונה קיבוצית לחלוטין – כל הגברים במכופתרת, ג'ינס, ונעלי טבע נאות, והכלה ללא עקבים ובשמלה פשוטה ומתנפנפת.
    וכך הפכה הופעה קוצרת מחמאות ומבטים במרכז להופעה מוזרה ומשונה בקיבוץ ליד בית שאן. היה טעים.

    מאת: נתלי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 18:41
  • כיתה ד, עדין ילדה. אבא שלי אסף אותי (לא ראה מה לבשתי לפני שנכנסתי לאוטו, כבר טעות) ונסענו למשחק מכריע של הפועל באר שבע ! פעם ראשונה שאני נוסעת איתו למשחק ובתור ילדה מאוד מאוד אהבתי כתום. אמרתי לעצמי מה הבעיה, כתום ואדום אותה משפחה לא? לבשתי כתום מכף רגל ועד ראש, כולל נעליים. המשחק היה נגד בני יהודה (שהצבע שלהם הוא, איך לא, כתום!!)
    זו היתה חוויה נוראית, מעבר לעובדה שהפועל הפסידה זרקו עלי גרעינים וקיללו את אבא שלי. אבדה התמימות!
    פעם הבאה שהילדים שלכם יצאו למשחק כדורגל, אל תתנו לאבא לחכות בחוץ! שיראה מה הם לובשים!

    מאת: טל בר אל |‏ 7 באוקטובר 2016 | 18:26
  • לפני שנה הייתה למשפחה של בעלי ארוחת ערב חגיגית ומכיון שהם מזמינים הם לבושים בפשוט.לא ידעתי שבאתי כולם היו לבושים יפה וחגיגי ליום נשואים של המשפחה והם השכרו מקום היה תקליטן וצלמים ואני נכנסת אם טרלינג ונעלי ספורט וכולם הסתכלו רק עליי.לקח לי זמן להבין למה כולם מסתכלים עליי.והיית נושא הערב.

    מאת: בתאל זאדה |‏ 7 באוקטובר 2016 | 18:12
  • יצאתי לדייט על עקבים עם בחור מאוד נמוך היה ממש מביך כל שניה הייתי צריכה להתכופף עליו המסקנה שהגעתי אליה היא לעולם לא לצאת על עקבים דייט ראשון!!

    מאת: יעל |‏ 7 באוקטובר 2016 | 17:30
  • בניסיון להיזכר בסיטואציה שכזו גיליתי שהייתה יותר מאחת, אבל הסיטואציה הכי הכי הייתה במסעדה גואטמלה. זה בטיול אחרי צבא במרכז אמריקה, טסתי עם חברה טובה והכרנו חברים נוספים… באחד הערבים שהיינו בגואטמלה החלטנו ללכת למסעדה, שבדיעבד הסתבר לנו הייתה אחת המסעדות היפות והיוקרתיות בגואטמלה, אלא שהמחירים היו די זולים אז לא חשבנו כך ואפשר לומר שלא בדיוק התאמנו לשמלות הערב והחליפות שהיו שם. לבשנו מכנסי ג'ינס קצרים, גופיות שחרשנו עליהן כבר יותר מחודשיים וסנדלי שורש. אם זה לא מספיק, הגענו לשם ישר אחרי טיול בהר געש, מה שגרם לנו להיראות אפילו רע יותר. כמובן שברגע שהתיישבנו הבנו שלא ממש התלבשנו בהתאם לסיטואציה, והמבטים משאר הסועדים והמלצרים רק הגבירו את ההרגשה, אבל היינו כל כך רעבים שנשארנו לשבת ולאכול. מה שכן, השארנו אחלה טיפ!

    מאת: ירין חנניה |‏ 7 באוקטובר 2016 | 17:18
  • הסיפור שלי קצר ולעניין הייתי בחודש שמיני להריון והוזמנתי לחתונה של חברה טובה.. החלטתי שהיום אני מפציצה ובאה הכי יפה שיד כי כל ההריון הזנחתי את עצמי אז שמתי שמחה מיני מהממת ותעקבים הכי גבוהים שהיו לי בארון . קיבלתי מלא מלמאות והיה כיף עד שפתאום הרגשתי שיוצא ממני זרם מיים לקח לי כמה שניות לקלוט שאני בתחילת לידה . ומי חשב על זה בכלל בחודש שמיני. הטיסו אותי באמבולנס לבלינסון ילדתי ממש בדרך לחדר לידה על האלונקה וכשהראש יצא עדיין העקבים היו לי על הרגליים!!! ומאז הפכתי לבדיחת המחלקה תשאלו את האחיות בבלינסון על ההיא שילדה עם עקבים הם לא ישכחו את זה לעולם..

    מאת: יפית |‏ 7 באוקטובר 2016 | 16:59
  • טוב אז ככה… אני רווקה כבר די הרבה זמן ובכל זאת החורף מתקרב ;)
    אז חברה שלי אמרה לי שיש לה מישהו מהעבודה שיכול למצוא חן בעיניי ומי יודע, אולי זה יעבוד! אז דיברנו קצת באסמסים והוא אמר שיש לו הצעה קצת מוזרה- ללכת לסרט מסיבת נקניקיות, הוא אמר שזה ממש נחמד והוא שמע מחברים שלו דברים טובים. אני לא יודעת איך לא הבנתי ואיך לא שמעתי על הסרט הזה אבל בחיי שחשבתי שהוא מדבר על מסיבה. בטח מרוב ההתרגשות חשבתי מה שבא לי! בקיצור, הוא בא "לאסוף אותי"- בא אליי הביתה ושאל איזה קו מגיע לקניון איילון. וברגע הזה התחלתי לחשוד שהעקבים המטורפים שלי, שמלת הקטיפה הבורדו והאיפור שהשקעתי בהם כל כך הרבה זמן לא ממש מתאימים. אז כן, נסענו באוטובוס לקניון איילון וראיתי סרט נוער עם בגדים שהייתי לובשת לחתונה של אחותי בערך.
    (האימייל שלי בתגובה)

    מאת: ויקי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 16:27
  • לפני כמה שנים בן דוד שלי התחתן במקום שקוראים לו חוות הקקטוסים, אני בתמימותי חשבתי שמדובר בגן אירועים רגיל כמו בכל חתונה, כמובן ששבועות מראש חיפשתי את השמלה המושלמת והעקבים שיתיאמו בדיוק.
    כשהגעתי למקום גיליתי שלא מדובר בגן אירועים רגיל.. היו הרבה עצים ,אדמה וחול !! כולם היו לבושים בבגדים "שנטים" וכפכפים ורק אני השקעתי שעות מול המראה!!
    כל צעד שעשיתי עם העקבים שקעתי באדמה והרגשתי מאוד מובכת על ההופעה שדפקתי שם.. כמובן שכולם הסתכלו עליי מוזר
    כמה ימים אחרי האירוע אמרו לי שהייתי הבדיחה של החתונה…

    מאת: לטם |‏ 7 באוקטובר 2016 | 16:06
  • אני נזכרת בזה ומתה מצחוק, קבלו:

    משפחה חמודה של רוסים עולים לארץ, ואני הילדה הקטנה מקבלת משימה בבית הספר, להביא למחר מוטיב הקשור לחג החנוכה.

    אז יוצאים לבית הספר יום למחרת ואבא הגאה מחזיק לי את היד, וכל המבטים עליי, עוד ועוד אנשים המומים ברחוב. נכנסים לבית הספר כולם מתלחששים, עוד ועוד אנשים המומים.

    ההרגשה הכללית: וואלה שיחקנו אותה!!!! אין עוד אף אחד עם מוטיב כזה לחנוכה איןןןן

    ובתכלס: מחופשת למלכת אסתר כי חשבנו שפורים

    חחחחחחחח מה שנקרא קצת overdressed

    מאת: סופיה פיסחוב |‏ 7 באוקטובר 2016 | 15:51
  • לפני כשנתיים כשרק התחלתי לצאת עם בעלי הוזמנו למסיבת פורים עם החברה מעבודה שלו שאגב אכיר אותם בפעם הראשונה .אני כמובן התארגנתי בהתאם והתחפשתי לחתולה סקסית עם אוברול מנומר צמוד ואיפור פנים וכל האקססוריז,הגענו למסיבה ופניי החווירו כשראיתי שהחברה הם משפחות עם ילדים של אנשים דתיים חובשי כיפות שעושים על האש!! הייתי כל כך נבוכה !! למזלי הייתי עם מעיל שאותו לא הורדתי כמובן כל הערב .לאחר מספר ימים שלחו לבעלי תמונה בה רואים אותי יושבת מאופרת עם מעיל בין כל הילדים עם הכיפות,תליתי אותה על המקרר כי כל פעם שאני מסתכלת עליה אני צוחקת וזה מעלה לי מצב הרוח בכל מצב!!

    Realart4@gmail.com

    מאת: ilana |‏ 7 באוקטובר 2016 | 15:37
  • בין השאלות היותר קלות לתשובה שהיו לי
    אני בצבא, סגרתי את יום העצמאות לטובת שמירות שהיו בשעות 6 עד 10 (גם בצהריים וגם בבוקר) וממש הייתי עצובה שלא יצא לי להיות בחגיגות יום העצמאות.
    חברה שגרה קרוב לבסיס החליטה לעשות לי הפתעה ולבוא לבסיס שלי, ויותר מזה לקחת אותי לחגיגות בעיר קרובה. כמובן שבגדים לא היו לי אז היה מצב שהייתי בהופעות על חצי מדי ב ובעצם כל יום העצמאות וזה היה קצת מביך במיוחד המבטים

    מאת: עדי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 15:14
  • לבשתי בייבידול אדום מנומר בשילוב תחרה שחורה,וזאת בטקס הכלולות המרגש של אחותי התאומה בגן אירועים יוקרתי וזאת בהמשך להבטחת ילדות שלנו, כולל העובדה שקיימנו ברית בין שנינו שבה אם יש לנו רצון או ציפייה לבצע מהלך או מעשה יוצא דופן וחריג אז ניישם אותו ללא כל התראה מוקדמת…

    מאת: עליזה |‏ 7 באוקטובר 2016 | 14:49
  • הלכתי עם חברים למפגש בפארק רגיל ופשוטוכולם התלבשו ברמודה טי שירט וכפכפים ואני היחיד שבאתי עם ז'קט בומבר ועם נעליים של גוצ'י… לפעמים לא כל כך טוב להיות בלוגר אופנה

    מאת: דור גבאי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 13:45
  • פעם חברה שלי ארגנה לי מסיבת הפתעה אצלה בבית ובאותו היום היא רצתה שאני אבוא אליה. לא ידעתי כלום לפשוט באתי אליה עם פיג'מה כמו תמיד.. כשהגעתי אליה פתחתי את הדלת וכולם הסתכלו עלי מוזר ממש.. באמת נראיתי כאילו יצאתי מהמיטה.

    מאת: עדי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 13:34
  • לפני כמה שנים הייתי צריכה להגיע לאירוע גדול בלבוש אלגנטי בשעות הצהריים. לילה לפני הכנתי את הבגדים על המיטה ונסעתי לישון אצל חברה בבגדים פשוטים ונוחים בכוונה לחזור בבוקר הביתה להחליף בגדים ומהבית לנסוע לאירוע.. אממה, כשהגעתי לבית גיליתי ששכחתי לקחת מפתח וההורים שלי נעלו את הבית כשיצאו, כך שמצאתי את עצמי מול בית נעול עם חולצה, גינס וכפכפים.. בלית ברירה הגעתי לאירוע לבושה כך :( היה לא נעים

    מאת: שירה |‏ 7 באוקטובר 2016 | 13:29
  • לפני כמה חודשים תכננתי להיפגש עם חברה שלא ראיתי המון שנים והיא הזמינה אותי להיפגש איתה ועם החברים שלה ואמרה שנלך למועדון אז התלבשתי בשמלה קצרה ועקבים ואיפור בקיצור ממש השקעתי.כשנפגשנו הבנתי שעשיתי טעות כי כולם היו בכפכפים מכנס וגופיה ושהולכים למועדון טראנס הרגשתי מאוד לא קשורה והלכתי להחליף בגדים שמתי כפכפי ים וגופיה ומכנס פשוט . הגענו למועדון וגליתי שכולן שם עם עקבים ומושקעות חוץ ממני החברה והחברים שלה… הרגשתי ממש מפגרת באותו רגע..

    מאת: אורית |‏ 7 באוקטובר 2016 | 13:01
  • ליום ההולדת שלי שהיה בספטמבר, חבר שלי אירגן לנו טיול של יומיים. הוא לא אמר לי לאן רק הציע לי ללבוש בגדים נוחים ונעלי ספורט, ולשים בתיק גם מגבת ונייר טואלט כי הוא לא בטוח שיהיה במקום שאליו הולכים.
    כשהגענו למקום, גיליתי שמדובר באחד ממלונות היוקרה של ישרוטל ואני נראית כאילו הגעתי לטיול מוצ'ילרים בדרום אמריקה. מביך.
    מאוחר יותר באותו יום הוא הציע לי נישואין אז…. זה די פיצה על העניין ;)

    מאת: חלי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 11:50
  • יצאנו לטיול משפחתי בגן החיות התנכי כולם כמובן היו עם נעליים נוחות להליכה בסיבובים שם ורק אני לבשתי עקבי סטילסו של ולנטינו וחזרתי עם כאבי רגליים אך העיקר שהייתי יפה חחחח

    מאת: שירן סבן |‏ 7 באוקטובר 2016 | 11:42
  • בחברה שבה אני עובדת נהוג להתלבש באופן מכובד.לא מזמן ארגנו לכל העובדים בחברה יום כיף. מידי שנה הימי כיף שמארגנים מתקיימים לרוב בחוף עם מגוון פעילויות. וההסעות ליום כיף יוצאות מהמשרד.
    הגעתי באותו בוקר מחוץ למשרד עם שמלת חוף וכפכפים, ולאחר עשר דקות שחיכיתי בחוץ הבנתי שכנראה התבלבלתי בתאריך.
    למזלי היה לי באוטו נעל עקב למקרי חירום אבל יצא שביליתי את היום במשרד עם נעלי עקב ושמלת חוף. בהחלט תקלת אופנה לא נעימה בכלל.
    המסקנה היא שתמיד כדאי להשאיר נעלי עקב למקרי חירום ואם אפשר גם איזה שמלה הולמת :)

    מאת: עדי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 11:36
  • הוזמנתי לחתונה של חבר טוב שהגיע להתחתן בארץ(גר בחו"ל) . לבשתי שמלה חשופה בחלק העליון וכשהגעתי לחתונה התברר לי שזו חתונה דתית. והשולחן שבו הושיבו אותי היה ליד אנשי דת רבנים :-/

    מאת: דוריאן |‏ 7 באוקטובר 2016 | 11:05
  • חברה טובה שלי מהעבר יצרה איתי קשר, והנה היא מ-ת-ח-ת-נ-ת-! השמחה גדולה וגם החור בכיס.. (;
    באותו שבוע נכנסתי לזארה וקניתי שימלה מהממת, צבע בורדו הורס, חצי גולף ופליסה קטיפה עדין עדין.. מה עוד צריך מזה כדי לעשות רושם על חברות שלא ראיתי כמה שנים?!
    הבאסה, החתונה נערכה באזור השפלה, ביום שישי ב-צ-ה-ר-י-י-ם!!!
    לא הפסקתי להזיע מחום ולשאול את עצמי
    ״מה חשבת לעצמך?״
    מעבר לזה שהזעתי מחום, הזעתי מעצבים כשכל מי שראה אותי שאל ״לא חם לך?!״.
    עד שכבר ירדו המעלות וקמתי לפזז קצת ברחבה, איך שהגעתי חברה הכניסה לי אצבע לעין (בטעות…) הפילה לי את העדשה ויצרה לי שטף דם, שתאם לשמלה…

    אבל הכלה הייתה מהממת… (:

    מאת: נטף דהן |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:56
  • הייתי בדרך לאירוע ערב משפחתי רק שלפני הייתה בדרך אסיפת הורים בגן…
    לא הושקעה מחשבה והתלבשתי עם חצאית מיני..
    כשהגעתי לגן וראיתי את הכסאות בגודל של טוב טוב הגמד הבנתי את גודל הגזירה…
    כל האסיפה ישבתי עם רגליים משוכלות דוגמת ביסלי גריל והתפללתי שזה ייגמר מהר ושלא יגיעו הרבה אבות..
    "למזלי" שני החששות התממשו….חפירות אינסופיות ואבות אבודים שנשלחו להפגין נוכחות..

    מאת: Racheli d |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:55
  • לבשתי שמלה בסגנון מאוד קז'ואל שהייתה עשויה מבד טריקו, ונעליי בובה מבד. מבלי לברר יותר מידי פרטים על האירוע. ורק אחרי שהגענו גיליתי שזה אירוע השקה כלשהו עם לבוש רשמי.

    מאת: Liron |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:54
  • ליום הולדת 70 של סבתא שלי חגגנו לה מסיבת הפתעה באולם אירועים כל המשפחה וחברים שלה הוזמנו וכדי שאוכל להוציא אותה מהבית אמרנו לה שאני אוספת אותה לארוחה אצלנו בבית ובאתי עם טרנינג כדי שלא תחשוד. היא באמת לא חשדה וכשהגענו היא ממש התרגשה. כולם היו לבושים ומתוקתקים ורק אני הגעתי בטרנינג לאירוע.

    מאת: ספיר |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:48
  • היי, הלכתי להלוויה והתלבשתי טיפה יותר מידי יפה☺️ היה לא נעים
    ואז גם מרגישים שכולם מסתכלים עליך

    מאת: מיכל |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:28
  • הפעם בה לבשתי בגד לא הולם לאירוע הייתה במהלך חופשה משפחתית באיטליה. אחרי יום ארוך של הליכה בכל רחבי מילאנו, חזרנו למלון מותשים. הדבר היחיד שרציתי הוא להתקלח, להחליף לפיג'מה ולנוח מהיום הארוך. לבשתי חולצת בייסיק אפורה פשוטה, ומכנסי פיג'מה ארוכים, רחבים ונוחים במיוחד והלכתי לשרוף קצת זמן באינסטגרם עם הווי-פיי של המלון. פתאום אחותי הקטנה נזכרה שהיא רעבה… כבר מאוחר, המטבח של המלון נסגר מזמן וכמובן שאבא שלי לא יתן לנסיכה הקטנה שלו ללכת לישון רעבה. החלטנו לצאת מהמלון ולחפש. מסעדה או סופר קרוב כדי לקנות משהו קטן לאכול. אבל, שכחנו את העובדה שהשעה היא 10 בלילה ואנחנו נמצאים בעיירה כפרית וקטנה במיוחד בצפון איטליה. כל המקומות היו סגורים. בלית ברירה, נסענו לעיר הרצינית הקרובה ביותר-ורונה. מפה לשם, מצאתי את עצמי מסתובבת עם שיער רטוב, פיג'מה מכוערת ואולסטאר לבנות במדרחוב היוקרתי ביותר בורונה, מלא בזוגות אלגנטיים לבושים במיטב האופנה האיטלקית, מוקפת בחנויות מעצבים ומסעדות יוקרה. הייתי מזועזעת ובו זמנית משועשעת מהסיטואציה ההזויה בה אני, הבחורה שלוקח לה שעות להחליט מה ללבוש, נמצאת במקום כל כך יפה ואפילו לא טרחתי ללבוש חזייה! מיותר לציין שמיד צילמתי לחברות תמונה שלי בלבוש מחריד על רקע חלון ראווה של חנות מעצבים והפכתי לבדיחת היום. זו ללא ספק הייתה הסיטואציה בה לא הייתי לבושה בהתאם לאירוע, אבל לפחות יצא מזה סיפור משעשע.

    מאת: נטלי |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:25
  • לפני 3 שנים השתחררתי מהצבא, אז הייתי חיילת בודדה והייתי צריכה לדאוג ל2 אחים קטנים. שירתתי בקירייה והייתי יוצאת כל יום מ5 בבוקר עד 14:00 בצהריים לשירות הצבאי ולאחר מכן חוזרת משם בחזרה לנתניה ועובדת עד שעות הערב המאוחרות כדי לפרנס את הבית. ובכך תמיד הייתי מצטיידת בתיק גדול שחצי מהבית פשוט היה שם! בגלל שהייתי חיילת אז הייתי צריכה בעבודה להחליף את המדים שלי לאזרחי כי לפי החוק אסור לי לעבוד בעבודה אזרחית על מדים, אז תמיד שהייתי מגיעה לעבודה הייתי לוקחת כמה דקות לארגונים.
    באחד מן הימים הייתי בריצות ,כמעט איחרתי לרכבת שלי והגעתי ממש עייפה ופשוט התעצלתי להתלבש, אז זרקתי על עצמי שמלה שהייתה לי בתיק,ואת הנעליים- יותר נכון המגפיים לא החלפתי בכלל, כך שהייתי עם שמלת קיץ קלילה ובמגפי חורף צבאיים!
    וכמו שחוק מרפי תמיד צריך להיות שם כשזה לא מתאים אז גם באותו היום הוא היה שם…
    תוך כדי המשמרת קיבלתי טלפון דחוף מהבית והייתי צריכה לצאת,לקחתי את התיק שלי ורצתי לתחנת האוטובוס הקרובה..
    ובכך מצאתי את עצמי נוסעת באוטובוס לבושה בשמלה קיצית עם מגפיים חורפיות ותיק ספורט ענקי! התביישתי בטירוף ורק התפללתי כל הדרך שלא אפגוש מישהו שאני מכירה

    מאת: לאה אלבז |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:06
  • לפני הלידה של הבן שלי יצאתי עם בעלי לאירוע, לבשתי שמלה, נעלי עקב ותכשיטים. כבר בתחילת האירוע ירדו לי המים, ויצאנו לבי"ח. במהלך הנסיעה התגברו הצירים למרווחים צפופים של 4-5 דקות ולא יכולתי להרשות לעצמי לעצור בבית להחלפת בגדים, וכך יצא שהגעתי לחדר לידה עם שמלה ונעלי עקב, לבוש ממש לא הולם לסיטואציה, סובלת מצירים אימתניים, עד שהחלפתי ל"שמלת" מיון ועד שבעלי נסע להביא לי את תיק הלידה ובו כמובן נעלי אצבע הנוחות. :)

    מאת: סיון |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:06
  • לפני 3 שנים השתחררתי מהצבא, אז הייתי חיילת בודדה והייתי צריכה לדאוג ל2 אחים קטנים. שירתתי בקירייה והייתי יוצאת כל יום מ5 בבוקר עד 14:00 בצהריים לשירות הצבאי ולאחר מכן חוזרת משם בחזרה לנתניה ברכבת ועובדת עד שעות הערב המאוחרות כדי לפרנס את הבית. ובכך תמיד הייתי מצטיידת בתיק גדול שחצי מהבית פשוט היה שם! בגלל שהייתי חיילת אז הייתי צריכה בעבודה להחליף את המדים שלי לאזרחי כי לפי החוק אסור לי לעבוד בעבודה אזרחית על מדים, אז תמיד שהייתי מגיעה לעבודה הייתי לוקחת כמה דקות לארגונים.
    באחד מן הימים הייתי בריצות ,כמעט איחרתי לרכבת שלי והגעתי ממש עייפה ופשוט התעצלתי להתלבש, אז זרקתי על עצמי שמלה שהייתה לי בתיק,ואת הנעליים(יותר נכון המגפיים ) לא החלפתי, כך שהייתי עם שמלת קיץ קלילה עליי ובמגפי חורף צבאיים!
    וכמו שחוק מרפי תמיד צריך להיות שם כשזה לא מתאים אז גם באותו היום הוא היה שם….
    תוך כדי המשמרת קיבלתי טלפון דחוף מהבית ולא היה לי זמן להתלבש או להתארגן, פשוט לקחתי את התיק שלי ורצתי לכיוון התחנה הקרובה ובכך מצאתי את עצמי נוסעת באוטובוס לבושה בשמלה קיצית עם מגפיים חורפיות ותיק ענק של ספורט ,פשוט מתביישת בעצמי ורק מתפללת כל הדרך שעד הבית לא אפגוש מישהו שאני מכירה

    מאת: לאה אלבז |‏ 7 באוקטובר 2016 | 10:00
  • לפני מספר שנים, חלום חיי היה לקנות בית ולגור בקיבוץ. יום אחד נסעתי ליד קיבוץ נחשולים, אחד המקומות היותר מדהימים שיש, נכנסתי וראיתי מודעה כי יש מספר מוגבל של מקומות לרכישת בתים באזורי ההרחבה. זה היה אמצע יום עבודה שלי, אני מנהלת מכירות ולבושה לעבודה תמיד עם בגדים מחוייטים ועקבים גבוהים. מיד התקשרתי והמזכירה אמרה שבדיוק היום זה היום האחרון למיונים. כן יש כזה דבר, חייבים לעבור את וועדת הקיבוץ ולהתקבל. היא הסכימה להכניס אותנו לאותו היום . מיד התקשרתי לבעלי והתחננתי שיגיע עכשיו מהמרכז . גם הוא בתפקיד בכיר לובש חליפה מידי יום . לאחר שעה הוא הגיע ונכנסנו ישר לוועדה. שנינו מתוקתקים. נכנסים לחדר עם 3 קיבוצניקים , וכל מה שמשתמע מיכך. שאלו אותנו המון שאלות כמו מה נוכל לתרום לקיבוץ וכו וכן לא ממש הבינו מה לנו ולקיבוץ . מיד אחרינו היה זוג אחר . . סנדלי שורש מכנס עד הברכיים וטי שירט.. נראו כאילו נולדו בקיבוץ. הרגשתי די עוף מוזר שם וכך גם המבטים. מיותר לציין שלא "התקבלנו" וכל הסיטואציה בדיאבד היתה מצחיקה ותמיד חשבתי מה היה קורה אם היינו מתלבשים פשוט יותר

    מאת: רינת |‏ 7 באוקטובר 2016 | 09:47
  • הפעם הזו שלבשתי משהו לא קשור הייתה כשהלכתי לברית מילה של חברה בסוג של התיישבות כלשהיא שכולם שם מגיעים עם סנדלים ומיום עבודה ואילו אני באתי עם חולצה יפה של קסטרו(לא פנסי טו מאצ׳,אך על רקע המקום הרגשתי כאילו הגזמתי..)ועוד שמתי מעט איפור,הברית הייתה בבית הכנסת שהוא עדיין בקראוון ואני הרגשתי אאוטסיידרית קמעה,חברותיי שבאו עימי באו מיום עבודה ולא השקיעו כ"כ,ואני רק רציתי שיסיימו ולצאת משם כי הרגשתי לא שייכת לסיטואציה,לאחר מכן קינחנו את היום במסעדה אז יצא בסדר

    מאת: רונית |‏ 7 באוקטובר 2016 | 09:46
  • סיפור כואב אבל עם סוף טוב: הגעתי לחתונה של חברה (לא מאוד טובה, יש לציין) עם שמלה בצבע שמנת…היו נעיצות עיניים רבות וההרגשה הכללית הייתה לא נעימה…מזלי שהאולם היה קרוב לבית…נסעתי להחליף לשמלה שחורה וחזרתי להנות מהערב

    מאת: זיוה |‏ 7 באוקטובר 2016 | 09:46
  • לחברה טובה ארגנו מסיבת יומולדת הפתעה בבית עם קייטרינג וקוסמטיקאית בשעה 20:00. אני הבאתי בגדים לעבודה כדי שאגיע עם בגדים יותר אלגנטים. החלפתי לשמלה בצבע ורוד ניוד נעלי עקב בצבע כסף קלאצ'כסוף התאפרתי והכעתי למסיבה כשכל הנוכחים כולל כלת המסיבה והחבר שלה לבושים בג'ינס וטישרט.מלבד המבוכה של חוסר התאמה לקהל-הייתי להושה כאילו אני כלת היומולדת ולא החברה הטובה-כך שגם לדאבוני גם לקחתי את הפוקוס. התישבתי בצד וניסיתי להיעלם עד שניתן האות ויכולתי להתחמק הביתה…

    מאת: ענבל |‏ 7 באוקטובר 2016 | 09:44
  • בחיים לא אשכח את הפעם הראשונה שהגעתי למסיבת טבע ולא היה לי מושג מה זה אומר!!!! אמרו לי מסיבה אז התלבשתי בהתאם…. שמלה קצרה וצמודה, נעלי עקב סטילו של 12 ס״מ…. הקטע הוא שעוד ברכב נראה לי מוזר שכולם עם ג׳ינס ונעליים נוחות אבל לא יחסתי לזה חשיבות אבל כשהגענו למקום הבנתי את הטעות שלי…. מיותר לציין שלא הפסיקו להסתלבט עליי על העקבים ולאחר כמה ניסיונות לשמור על פאסון שלא ממש הלך חלצתי נעליים והייתי יחפה כל הערב…. ורק על זה מגיע לי זוג חדש

    מאת: יפית אשרף |‏ 7 באוקטובר 2016 | 09:24
  • הוזמנתי לחתונה של אח של חברה מהעבודה חתונה בשישי בצהריים לבשתי שמלה קצרה בהתאם למזג האוויר בן הזוג הגיע עם מכנס קצר מפה לשם מסתבר שזה חתונה של דתייים עם הפרדה לא מספיק שהופרדנו נאלצתי לסבול במשך שלוש שעות
    את המבטים של כולם מביך לחלוטין !

    מאת: ויטל גל |‏ 7 באוקטובר 2016 | 09:21
  • לא אשכח איך הגעתי עם לבוש שכלל לא מתאים לסיטואציה… היה זה לפני כמה שנים, נכנסתי לשוק העבודה והוזמנתי למסיבה בשעות הערב מטעם מקום העבודה בחדש…לא שאלתי לגבי קוד הלבוש והגעתי בסגנון קז'ואל… ג'ינס וחולצה גברית תכולה… לתדהמתי כולן הופיעו לבושות בשמלות ערב…פדיחה!!! כל הערב עמדתי בפינות כדי לא לבלוט בחוסר ההתאמה המשווע בין הג'ינס לשמלות הצמודות והמהודרות…מאז בכל אירוע אני בודקת סביבי ומתחקרת מהו קוד הלבוש…? שלא יקרה לי שוב….

    מאת: חן |‏ 7 באוקטובר 2016 | 00:02
  • לפני כמה שנים הוזמנתי לאירוע ערב שחברה הייתה חלק מצוות ההפקה שלו.קיבלתי הזמנה יפה ומושקעת(רק חבל ששכחו לכתוב מה קוד הלבוש) וכמובן שהתרגשתי מאוד.החלטתי לדפוק הופעה והלכתי במיוחד לקנות שמלה ונעליים ותכשיטים והכל.בגלל שזה אירוע ערב גם התאפרתי בהתאם.לצערי דווקא באותו ערב גם איחרתי ממש ודפקתי איחור איך לומר-לא ממש אופנתי.כשהגעתי גיליתי שהאירוע הוא לחברת ספורט וכולם שם לבושים הכי ספורטיבי קז'ואל עם סניקרס וטרנינגים.בואו רק נגיד שלגמרי משכתי את תשומת הלב באירוע הזה…והחברה?עד היום היא צוחקת עליי ומזכירה לי לפני כל אירוע להתלבש בהתאם

    מאת: מיטל |‏ 6 באוקטובר 2016 | 22:18
  • לפני כמה שנים המשפחה שלי היתה מוזמנת לבר מצווה באולם סיטי טאוור ברמת גן. בגלל המיקום של האירוע שיערנו שצריך "להפציץ" בהופעה, לעלות על עקבים, בגדים מכובדים וכו,. כשהגענו לאולם התברר לנו שחוץ מהמשפחה של ילד הבר מצווה, כולם היו בג'ינס וטי-שירט', וקצת הגזמנו עם ההופעה שלנו (קצת הרבה).
    ממש התפדחנו והשתדלנו לא כ"כ להיראות, אבל בסופו של דבר זרמנו – עד שהשקענו נתבאס?! ;-)

    מאת: שרון זבולוני |‏ 6 באוקטובר 2016 | 22:11
  • לפני כמה שנים הוזמנתי לחתונה של חברים. החתונה נערכה בתאריך מאוד מאוד מיוחד – בפורים. הייתי בטוחה במיליון אחוז שזה גם הנושא של החתונה (אחרת – למה לערוך חתונה בפורים?!) ולא סתם! על גבי ההזמנה הזוג היה "מחופש" בבגדי חתן-כלה תקופתיים עם כרכרה… ובנוסף צוין על גבי ההזמנה משהו לגבי העניין שהאורחים מוזמנים להתחפש ברוח החג.
    אז ניצלתי את ההזדמנות כי חשבתי שיהיה נורא מגניב לבוא מחופשת לחתונה! אבל הזמנה לחוד ומציאות לחוד. בזמן שרבים מהאורחים הגיעו לבושים לחתונה רגילה, ויתר האורחים הגיעו עם אביזר סמלי או שניים, והחתן והכלה והוריהם הבליחו מדי פעם לרחבת הריקודים עם אביזרים פורימיים, אני הגעתי מחופשת מכף רגל ועד ראש ל…אינדיאנית! אז נכון, אמנם לבשתי שמלה סקסית, אבל מהצמות ששזרתי בקשיחות לא היה ניתן להיפטר, אז כבר נשארתי עם הנוצה, הצמות והתכשיטים ה"אותנטיים" עד לסוף הערב.
    אני עדיין מצחקקת בכל פעם שאני נזכרת בסיטואציה המביכה ההיא…

    (נרשמתי באמצעות כתובת המייל שלי במערכת)

    מאת: שיר |‏ 6 באוקטובר 2016 | 22:10