ניפגש אחרי המלחמה: אופנת שנות ה-40 חוזרת
הכתפיים המודגשות, המראה הצבאי, תיקי הסבתא והזוהר הנוסטלגי | קולקציות סתיו-חורף 2011/12 שבות לעשור הקודר ביותר בהיסטוריה
ב-1940 הייתה פריז תחת הכיבוש הנאצי. הצללית הנפוצה נגזרה על פי צו חסכני בבד, בכפתורים ובכל מה שמיותר. מרופדת בכתפיים רחבות, צרה וקצרה בחצאית. משקפת הזדהות פטריוטית עם המראה הפונקציונאלי והממושמע של המדים. ועם זאת, לצד המראה החסכוני, לצד נשים במכנסיים ובמדים, הסתלסל לו סגנון זוהר ומופרז. הוא התקיים בעולם הסגור של מעצבי הקוטור של פריז בשנות הכיבוש. פנטזיה ואקסטרווגאנטיות שלטו בו. שמלות שופעות בד ומראה ראוותני עם צווארוני פרווה ותכשיטים נוצצים.
חלק ממעצבי העילית בעיר טענו לאחר המלחמה שהנטייה להפריז בעיצוב מנופח בשנים של משטר וישי, הייתה מכוונת לבזבוז חומרים יקרים שלא היה טעם לחסוך עבור הנאצים וכדי להלעיג אותם במראה מוגזם. טענה שנדחתה על ידי היסטוריון האופנה ג'יימס לאבר שטען שהצרפתים מנסים להצדיק את פועלם תחת הכיבוש.
| רק לצעירות |
מה יש בו בעולם הישן המושך אותנו חזרה לשנים הקודרות של מלחמת העולם השנייה? איך מתגלגלת דווקא נוסטלגיית שנות ה-40 לפתחו של סתיו 2011? מלוטשת בזוהר אפלולי בגוצ'י עם דוגמנית בתסרוקת מסתירת העין של שחקנית סרטי הפילם נואר של התקופה ורוניקה לייק, או כוחנית במעיל עם כותפות צבאיות של ברברי? האם מישהו באמת חושב שנשים בוגרות ייראו טוב בבגדים מדיפי ארומת הוינטג'? הרי סוד הקסם של היילי סטיינפלד בת ה-14, שמככבת בקמפיין הסתיו של מיו מיו, טמון בניגוד שהיא מציגה. בזכות אותו ניגוד מקבל הסגנון המיושן הזה טוויסט עם שיק. אבל נשים מבוגרות יותר עלולות להראות בו כמו הסבתות של עצמן.
האם טרנד הרטרו לשנות ה-40 הוא תעלול שיווקי המופנה לצעירות שגדלו על ג'ינס וטי שירט ומטרתו לספק להן הזדמנות לחוות אלגנטיות נוסטלגית מהסוג הישן והטוב? האם זו הנטייה לפאר ולהפרזה בעיתות משבר? או אולי זו מחווה לנשים מאותן שנים שהתגייסו למאבק, התמודדו, שרדו והתחזקו?
| כתף להישען עליה |
בקמפיין מיו מיו שצילם ברוס וובר, ברוס הגדול והנהדר, שתמיד מחבק אותך בדרך כלשהי, סטיינפלד מחייכת עם ביס פיצה בפה, פאייטים מנצנצים כחלחלים משווים לכתפיה רוחב מרשים. "היילי מסוגלת לשאת את הבשלות והאלגנטיות של המראה, מבלי לפגום ברוח הצעירה שלה ולבטא התרוממות רוח נצחית של עוצמה ואופי", אמרה מיוצ'ה פראדה על כוכבת הקמפיין הפעוטה שלה.
על רקע הדברים האלה אפשר לנסות להבין טוב יותר את המבט הנוסטלגי לשנות ה-40 של הסתיו הקרוב. כמו אז, גם היום, עם כל ההבדל העצום, מוצעת פנטזיה לשעת משבר, זרועה נצנוצים מתעתעים. כמו אז, גם היום, יש כאן הצדעה לנשים אמיצות עם כתפיים רחבות בכל מובן.
אבל יש עוד משהו שמזדחל אלי אט אט ככל שהעין שלי מתרגלת למראות המופרכים מאירופה הישנה. הצעה למשחק, להשתעשע במראה האלגנטי של גברת מהודרת מתקופה אחרת, אפלולית ומסתורית בתוך מציאות מוארת בשמש ים תיכונית, חפה מכל גינדור, בג'ינס ובכפכפים, שעונה על הצורך האנושי להתחדש ולהתקשט וגם לשחק, כשהחום יתפוגג ויגיע הסתיו.
האפנה אמנם קצת כבדה… ומשדרת מסגרת ופחות חשוף… יותר אלגנטי …
מאת: בקי | 13 בנובמבר 2011 | 10:50האשה בעלת חשיבות עצמית יותר- לא יזיק להכנס לתוך זה … ולקחת משהו לשנים
מאוחרות יותר… לחוש את האלגנטיות שגורמת לאשה להתנהג באיפוק…. אני אוהבת…המראה רומנטי…
הקמפיין של גוצ׳י הוא פיור סבנטיז… נא לא להטות לטובת הכתבה
מאת: באור | 9 באוגוסט 2011 | 18:36הם לא רוצים לעשות בדיוק בדיוק כמו שנות ה-40 הם עושים שנות ה-40 יותר מודרניות עם קריצה מודרנית.
מאת: טלוש | 24 ביולי 2011 | 21:36את
אבל הקמפיין של גוצ'י מכוון דווקא לזוהר הסבנטיזי, וזה של ברברי לסילואטה הדקיקה ולחייטות של שנות ה-60. בשנות ה-40 לא הלכו עם פוני ארוך שנופל על הפרצוף. רק הקמפיין עם סטיינפלד באמת מרפרר לשם
מאת: אמילי | 19 ביולי 2011 | 21:56וגם התמונות מהממות!
מאת: שרון | 19 ביולי 2011 | 01:11