המניפסט האופנתי

ללבוש במקום לקנות | לתקן במקום לזרוק | להעריך איכות ולא להסתנוור ממותגים | להשקיע בקזו'אל במקום לפוצץ על שמלות לאירועים | שירה ברויאר מציעה ניו דיל

מאת  | ‏ 16 אוגוסט 2011

דרושה מסורת של לבוש ים תיכוני | צילום מתוך הסרט "קוקו לפני שאנל"

זה התחיל כשקיפלתי כביסה וסידרתי בגדים בארון בעודי מחפשת לנפות את מה שמיותר. במקום להיפטר מכמה חולצות עם קרעים שלא לבשתי יותר משנה, החלטתי לקחת אותן לתיקון יחד עם כמה זוגות נעליים לחידוש הסוליות. עליתי על אופניי ונסעתי לתופרת ולסנדלר. כמה פשוט חשבתי, תופרת וסנדלר, יעדים חדשים במפת הדרכים שלי. פתאום הכול התבהר והתחבר. המחאה, המראות בהפגנה הענקית בתל אביב והקיץ הזה, שמחדד את התמונה ומחבר את קרעיה השונים.

יום קודם לכן, סיפרה לי חברת ילדות שמכהנת היום כפרופסור לכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת ניו יורק על  "עקרון פארטו", הידוע גם בשם "כלל 80-20". הכלל שנוסח על ידי הכלכלן האיטלקי וילפרדו פארטו מאפשר הבחנה בין הגורמים העיקריים (המהווים 20% מכלל הגורמים) לגורמים הטפלים (יתר 80% מהגורמים). פארטו, שעסק בחקר פערים כלכליים, הבחין  כי 80% מהעושר באיטליה היה נתון בידיהם של 20% מהאוכלוסייה. בעקבות זאת, הוא בדק את המצב במדינות נוספות ולהפתעתו מצא כי ההתפלגות במדינות אלה דמתה לזו באיטליה. על פי אותו עקרון ניתן לקבוע כי בעסק ממוצע, כ-20% מהלקוחות, מייצרים כ-80% מההכנסות, שעדיף להתמקד בטיפול ב 20% מהפעילויות שיפיקו 80% מההכנסה, שאנחנו מבלים 80% מהזמן עם 20% המכרים הקרובים לנו ביותר וכן, שאנחנו לובשים רק 20% מהבגדים המועדפים עלינו, 80% מהזמן.

| בין הגרוטסקי למוזנח |

כל כך שמחתי להתוודע אל פארטו היקר, לקבל ממנו חיזוק לתובנה שלי הקיץ. לסירוב לפיתויי סוף העונה, להעדפה לתת לתיקון בגדים ונעליים במקום לקנות חדשים. לתחושת ההגינות שפושה בי כשאני לובשת ומכבסת שוב ושוב את אותו קומץ שמלות, חצאיות וגופיות שאני אוהבת, שהוא כמעט כל סך בגדי הקיץ שלי. 80 אחוז לפחות. ליחסים ארוכי הטווח שאני מפתחת עם בגדיי ששורדים יפה את השימוש התכוף מבלי להישחק. נכון, מעמד הביניים נשחק אבל גם אופנת הביניים נשחקה יחד עמו והגיע הזמן להתעורר. להפנות עורף לרהב המותגים, להערצה לכסף, להפרזה ובאותה המידה גם לבגדים בשקל. הגיע הזמן לבסס כאן מסורת לבוש נורמאלית, איכותית ופשוטה שמתאימה למדינה הים תיכונית, הקולית והמגניבה שאנחנו יכולים להיות.

בהפגנת הענק, ראיתי בהמון הסואן בקפלן את היופי, העוצמה והתקווה לצד הלבוש הזול והמוזנח. הרחוב הישראלי לבוש רע. בעצם, הוא לא טורח כלל להתלבש. גם כאן ניצחה הקוטביות ובלעה את מעמד הביניים של הבגדים. התקבעו כאן סטנדרטים מעוותים – מצד אחד הנוהג להשקיע אלפי שקלים בשמלות כלה מופרכות, תסרוקות גרוטסקיות, בבגדים לאירועים, בשואו-אוף נובורישי. מצד שני הזלזול בהופעה היומיומית, הוויתור על ההקפדה וההסתפקות בטייץ, כפכפים וטריקו זול כהסכמה לרף הנמוך שמציב הרחוב הישראלי.

| להתלבש זה לא מותרות |

יש משהו אלים בלצאת לרחוב בלי לטרוח ל"ארוז" את עצמך באופן אסתטי שיתחשב בעין המתבונן בך. בדיוק כמו שיש משהו אלים בלהשפריץ את העושר שלך עם סמלי הסטטוס והמותגים על האחר. להתלבש (בנבדל מלזרוק על עצמך בגדים ללא כל תשומת לב) זה לא מותרות. זה עניין תרבותי שקשור לכבוד עצמי וכיבוד הזולת. ליכולת להעריך איכות ועיצוב טוב, עידון ופשטות במובן הטוב של המילה. פשטות ולא פושטיות. בעשור האחרון הצלחנו לבסס כאן יחסים אותנטיים עם אוכל בעזרת מודעות לחומרי גלם איכותיים כמו שמן זית ועשבי תיבול שהם ברי השגה היום בכל סופר,הגיע הזמן לבסס כאן יחסים דומים עם בגדים. לתבוע בדים איכותיים, גזרות שמכבדות את הגוף, עיצוב עם שיק, מחירים הוגנים, ולהעדיף בגדים טובים ללבישה יומיומית, בין אם הם מיוצרים כאן או מיובאים, על פני חיקויים זולים, סמרטוטים מקושקשים, בגדי ערב מופרכים או מותגי יוקרה מסנוורים.

השאירו תגובה

 

  •  

    מאת: שלי עומר חברותי הפשניסטות :) |‏ 2 במרץ 2012 | 21:55
  •  

    מאת: מאיה |‏ 5 באוקטובר 2011 | 11:57
  •  תודה על התגובות החמות

    ניתן ליצור איתי קשר במייל shirabreuer12@gmail.com

    מאת: שירה ברויאר |‏ 3 בספטמבר 2011 | 19:03
  •  כותבת כל כך יפה, בתבונה וברגישות. דברי טעם, תרתי משמע.
    האם זה נכון שאת גם מאמנת אישית? אם כן, כיצד ניתן "להתאמן" אצלך?

    מאת: מעריצה |‏ 31 באוגוסט 2011 | 23:14
  •  הי שירה, להבדיל אלף אלפי …
    בשנות השמונים בקיבוץ היינו עושות סטיילינג קולי ביותר מבגדי העבודה הכחולים, שהיו עשויים ממאה אחוז כותנה ,
    והיו יפים יותר מכביסה לכביסה. היופי הייה מתגלה בבגדים ובנעליים רק אחרי שימוש ממושך וכל כך אהבנו את המראה המשופשף והחד פעמי שנוצר. אי אפשר הייה לקנות אותו בשום חנות.
    ( טרום השימוש בפוליאסטר לא היו נוצרות הכדוריות על הבד אחרי כביסה אחת)

    מאת: נטע |‏ 31 באוגוסט 2011 | 10:42
  •  ולמתייפיפים – אין שום בעיה עם המילה אלים – נהפוך הוא, זהו שימוש ספרותי מדויק וענייני. אני מעריץ את הפרוזה האופנתית של שירה ברויאר – יישר כוח !

    מאת: פנס בעין |‏ 17 באוגוסט 2011 | 11:08
  •  

    מאת: שירי |‏ 17 באוגוסט 2011 | 10:18
  • אנשים מזלזלים באופנה, בלבוש, בהופעה. נכון, גם אני לא מעודדת עמידה ממושכת מול המראה וסידור כל שערה במקומה. אבל אנשים פה שוכחים שהמראה החיצוני שלך הוא כרטיס הביקור שלך, הוא הרושם הראשוני שאתה משאיר. לטפח את עצמך זוהי לא בושה, להפך. ולעשות זאת בצורה שידידותית לסביבה ולאדם – זו כבר חובה.
    מילים כדרבנות. 

    מאת: מורן |‏ 16 באוגוסט 2011 | 22:48
  •  ברורה, רהוטה והחכמה.
    עם כל חיברתי לכתבות כמו "איזה גוון שפתון יהיה חם הקיץ", אני מאוד מתחברת למילים הנ"ל.

    מאת: איווה |‏ 16 באוגוסט 2011 | 18:59
  •  

    מאת: סטייל הוא בגנים |‏ 16 באוגוסט 2011 | 17:20
  •  ואפילו מציעה להתרחב מעבר למה ששלנו, אני לאחרונה התחלתי להשתמש באתר "אגורה" ואני ממש לא רעבה ללחם.. רק בשבועיים האחרונות התחדשתי בשולחן כתיבה מיטה שקיות בגדים ואפילו הליכון מפואר ויקר.. מה שמאוס על אדם אחר בהחלט יכול להיות האוצר שלי.. ממליצה בחום להכנס למצוא מציאות, ולהעביר את מה שאתן לא משתמשות לאחרים.. תתתפלאו כמה הודעות תקבלו על השמלה ששוכבת בארון ולא לבשתן אותה כבר שנים!

    מאת: עדי |‏ 16 באוגוסט 2011 | 16:09
  •  בין כל כתבות הג'אנק המסתובבות ברשת.LIKE!

    מאת: M s Tyle |‏ 16 באוגוסט 2011 | 15:25
  •  אני כבר מיישמת…

    מאת: dana |‏ 16 באוגוסט 2011 | 15:09