אמץ אותי, דיוויד בקהאם

•  
•  
•  

ברוקלין בקהאם הוא לא בן ה-16 הטיפוסי (צילום: גטי אימג'ס)

היורש: ברוקלין בקהאם

דברים שעשיתי בגיל 16 וקצת: שיחקתי סימס, הדרכתי בתנועת נוער, אכלתי "בלאגן של שוקולד" עם חברים במקס ברנר. דברים שברוקלין בקהאם עושה בגיל 16 וקצת: שולט בעולם. על פניו, יש כאן מקום למרמור קל, אבל האמת היא שאי אפשר להאשים את הילדון בדבר. ברוקלין ג'וזף, בנם הבכור של דיוויד וויקטוריה בקהאם ואחיהם של רומיאו (שכבר הספיק לדגמן לברברי), קרוז והארפר הקטנה נולד למדגרת גנים כל כך משובחת ומיוחסת, עד שאם לא היה הופך בגילו הצעיר לבחור הכי מגניב בשטח הייתי מוטרד.

בשנתיים האחרונות הוא מפלרטט עם ציפיות הקהל במנות קטנות – קודם פוצח ברומן קצר עם השחקנית קלואי גרייס מורץ ("קיק אס", "קארי"), אחר כך מככב על השער של מגזין האופנה הדו שנתי לגברים man aboutown, בהמשך מחמצן את השיער לבלונד ובמקביל משחק באקדמיה לכדורגל של ארסנל ומעלה לאינסטגרם המון תמונות של נעלי פקקים כעורות במהדורות מוגבלות. עכשיו, כך נראה, ברוקלין מוכן לגמרי להיכנס לנעליים של אביו, האיש שהגדיר במו בלוריתו את מראה הדנדי המודרני. לשורה הראשונה בתצוגת סתיו חורף 2015 של אמו ויקטוריה בניו יורק התייצב בטוטאל לוק שחור שכלל טי שירט פשוטה, ז'קט מעולה ומכנסי עור בגזרת צינור, ונראה נינוח במיוחד בחברת הסמארפון שלו, שני מושבים בלבד מאנה וינטור. ימים יגידו אם מגדל הכרבולת הזקור שעל ראשו כאן כדי להישאר – אבל אתם מכירים נערים בני 16, קרמים דביקים הם תמיד חבריהם הטובים ביותר.

•  
•  
•  

הגנטיקה עובדת. הצד הגברי של משפחת בקהאם (צילום: גטי אימג'ס)

•  
•  
•  

אבל אסור לשכוח את אמוש (צילום: גטי אימג'ס)

•  
•  
•  

אוסף הפקקים של ברוקלין (צילום: אינסטגרם)

•  
•  
•  

היוש אנה. משפחת בקהאם בתצוגה של אמא בשבוע שעבר בפאשן וויק (צילום: גטי אימג'ס)

הנעליים: Filling Pieces

לעיתים, בייחוד כשאני צופה בסרטוני אימה שכוללים טיסת ישראייר, דייל וצרחות על שוקולד, אני חושב מה היה קורה אם אבי היה משתקע בהולנד לאחריו לימודיו שם ולא חוזר למדמנה הישראלית. במקום אימי הוא היה מכיר את גרטל, נערת חוות יפהפייה שגרה בתחנת רוח בחברת גוש גאודה, ואני הייתי יוצא 1.90, בלונדיני ותכול עיניים, מדווש באמסטרדם להנאתי כשעל רגליי דגם חדש של המותג Filling Pieces. חברת הנעליים ההולנדית, שקנתה לה כבר מעריצים דוגמת ג'יי זי וקנייה ווסט מאז נוסדה ב-2009, מציעה את השילוב המושלם לסניקרס הבאות שלכם: ספורטיביות וגבריות מחד, אבל מפוצצות דיטיילז מושקעים ולהטוטים מקוריים מנגד.

סימן ההיכר של הדגמים הוא שרוכים בולטים במיוחד בסגנון בלנסיאגה, אבל חוץ מזה יש כאן גם שילובי צבעים יפהפיים באמת, משחקי הדפסים וטקסטורות (תנין, שתי וערב או סתם ריקועים גיאומטריים מרהיבים) ובעיקר הבנה עמוקה שאופנת רחוב לא מתחילה ונגמרת ברפרנסים לסקייטרים, אלא יכולה לטעת שורשים אלגנטיים במיוחד. המחיר יקר (כ-220 אירו לנעל, תודות לעבודת היד ולעורות המשובחים), אבל אני רואה זאת כמזכרת מהחיים שלעולם לא יהיו לי.

•  
•  
•  

מתנת יום ההולדת הבאה. נעלי Filling Pieces (צילום: מתוך האתר הרשמי)

•  
•  
•  

מזכרת מחיים שלעולם לא יהיו לי (צילום: מתוך האתר הרשמי)

•  
•  
•  

מתאימים לדיווש באמסטרדם, או לחילופין, בתל אביב (צילום: מתוך האתר הרשמי)

הקליפ: All of It But Me, TYP

בלי לזלזל במגבת של שלמה ארצי, זמרים ישראלים מעולם לא הפליאו להותיר עליי איזשהו רושם אסתטי חזק מדי. רובם היו עמוקים מדי ורגישים מדי וטרודים מדי מכדי להבין שאמן, מוכשר ככל שיהיה, מוכר למעריציו חווית תוכן שלמה, שהסטייל הוא חלק בלתי נפרד ממנה. יוצאי הדופן הברורים היו כמובן גיבורת ילדותי דפנה דקל (בשמלה ירוקה וז'קט בולרו ורוד ב"זה רק ספורט") וצמד האלקטרו פופ  TYP, עברי לידר וג'וני גולדשטיין, שמאז שהגיחו לעולם דואגים להגיש את המוזיקה על מצע ויזואלי מגרה. הלבוש בהופעות מוקפד, הווידאו ארט מושקע  והקליפים מערבבים יפה בין מינימליזם עתידני, צבעוניות אייטיזית וניחוח ערבסק ייצוגי, כי בכל זאת מידל איסט.

את הקליפ ל-All of It But Me, הסינגל הראשון מאלבומם השני quick quick star star money money, ביים גיא שגיא, האיש שיצר עבור הצמד גם את הווידאו לסינגל הבכורה D.I.S.C.O. את אוריאל יקותיאל לא תמצאו כאן, וגם הטון הכללי רגוע ומונוכרומטי מבעבר, אבל השפה היא השפה המוכרת של הצמד, והיא יפה וחדה ומשורטטת להפליא. הסטיילינג המדויק של ראובן כהן ומזל חסון נראה כמו מחווה כיפית לצללית הצרה של הדי סלימן לדיור (כולל מה שנראה כמו ז'קט האופנוענים מבית dsquared שמלווה את עברי לידר עוד מהעונה הראשונה של אקס פקטור), והתוצאה אומנותית ומחרמנת במידה – שזה, כידוע, השילוב הכי טוב שיש.

•  
•  
•  

צמד TYP (צילום: דודי חסון)

גיבור הסטייל: ג'ראד לטו

בכלל לא התכוונתי לקום לראות את האוסקר, ובטח שלא להישאר ער עבור השטיח האדום: מה שהיה פעם "הבמה האופנתית הכי גדולה בעולם" הפך בשנים האחרונות למפגן משמים של אאוטפיטים שמרניים. את השמלות השוות באמת שומרות הכוכבות לגאלת המטרופוליטן, והגברים נראים כבויים במנעד הפפיונים המצומצם (חוץ ממך, כריס פיין, שמוק מלוטש שכמוך). אלא שאז התעוררתי ממש במקרה, ומשהו בג'ראד לטו לא אפשר לי לחזור לישון. אמרתי משהו? התכוונתי לגבר בן 44 עם שיער אומברה מתנפנף הרבה מעבר לכתפיים, חליפת ז'יבנשי צרה בצבע לילך, פרח דש ורדרד ונעליים לבנות מחודדות עם סוליית פלטפורמה נמוכה. תשתמשו כמה שבא לכם בהטיות השונות של המילה "קוקסינל", אבל העובדה היא שלטו, סולן Thirty Seconds to Mars וזוכה אוסקר בעצמו על תפקידו ב"מועדון הלקוחות של דאלאס", הצליח לגרום למראה הזה לעבוד. יש מצב ששיער הפנים האינטנסיבי והעובדה שהבחור השכיב את חצי הוליווד נתנו כאן עבודה מאזנת, אבל קודם כל הייתה פה גבריות מחויטת מזן חדש לגמרי.

לטו, שהמראה הרוקרי בוהמייני שאיתו הוא מסתובב ביומיום כבר הפך למקור לחיקוי (כולל טאמבלר מעריץ, גם אם לא ממש מעודכן), משחק בשנתיים האחרונות משחק מעניין במיוחד על השטיח האדום: בעקביות ובמקוריות הוא לוקח את הבסיסים של מראה הבלאק טיי המוכר – טוקסידו, כלומר – ומפרק ובונה אותם מחדש בצורה חכמה שלא גורמת לו להיראות כמו עוד ג'וני דפ הזייתי אלא כמו העתיד של הלבוש הפורמלי הגברי. בתפריט: צבעים נועזים, תסרוקות מפתיעות (כולל צמה וגולגול עגבנייה), תכשיטים מסיביים או סתם נעליים מוגזמות של ג'יוזפה זנוטי. התוצאה משמחת, מעניינת ובאמת מעוררת מחשבה. ניגש להתקין תוספות שיער, אשוב בקרוב.

•  
•  
•  

לטו בטקס האוסקר האחרון עם חליפת ז'יבנשי בצבע לילך (!) (צילום: גטי אימג'ס)

•  
•  
•  

גבריות מחויטת מזן חדש (צילום: גטי אימג'ס)

•  
•  
•  

לא מדובר במראה ג'וני דפ (צילום: גטי אימג'ס)

•  
•  
•  

שיער שאין כמותו (צילום: גטי אימג'ס)