סינגל מן

לעזוב את תל אביב: 16 אקססוריז שכל גבר צריך בעיר הגדולה

שנות העשרים שלי, כפי שלמדתי השבוע כשהכנסתי את הארון לארגזים, היו קרב חרבות בין החלום לשברו, בין מה שאמור היה לקרות לזיעה של אוגוסט. עמרי קירון עובר לפריז ועושה חשבון נפש עם העיר שלימדה אותו להתלבש

מאת  | ‏ 20 אוגוסט 2017

 חשבון נפש עם הארון. COS (צילום: יחצ)

חשבון נפש עם הארון. COS (צילום: יחצ)

אף פעם לא היה לי ארון נורמלי בתל אביב. דירה אחר דירה, דחקתי את החולצות והמכנסיים לתוך ארונות צרים, ישנים ומלאים להתפקע. הייתי משקיע הון בבגדים עצמם, אבל באין פתרון אחסון הם הפכו לפליטים מקומטים על מדף בלב חדר שכור, נסחפים ומבקשים אוויר. את בגדי החורף הייתי שולח להורים, גופיות הספורט נערמו על הכורסא, החולצות נדחסו לנחשולי ענק והקולבים כרעו תחת העומס. הייתי איש של בגדים ללא מקום להניח אותם, והתעקשתי להישאר כזה. לקנות ארון היה כמו להודות שזה הבית, ואת תל אביב תמיד רציתי לעזוב.   

עברתי לעיר לפני חמש שנים, והשתנתי כאן כמו שאנשים משתנים באמצע שנות העשרים שלהם. מרחתי את הלב על ספסלים ושדרות, פיזרתי כבוד עצמי למי שדרש וגם למדתי לברור את הפחדים שלי. בכל אלה, העיר לא הייתה נוכחת. היתרון המרכזי שלה היה טמון בעובדה שהיא לא כפר סבא – אבל במשך שנים חייתי כאן כאורח לרגע. העיר העברית הראשונה, על גגותיה המטונפים וחתולי הרחוב המיוחמים שלה, לא התאימה לסיפור שרציתי לספר לעולם. ביקשתי לעצמי קיפאון נורדי שבו מתרווחים על מושבי עור מגורען ומערבבים תה עם וויסקי, אבל תל אביב העניקה לי מכוניות על מדרכה, מזגנים מטפטפים, אוכל שמוגש על ניירות וגם מסעדות שישובים בהן על שרפרפים, המון שרפרפים. הפמיליאריות שלה, אחוות הגופיות ושיער הגוף, הג'וינט והבירה והים – כולם שרפו לתיירים את העיניים, ולי גרמו לחזור לסופי שבוע ארוכים אצל ההורים. לא הבנתי איך ייתכן שעולם שיש בו דברים יפים כל כך, יכול להיות רע?

ביקשתי לעצמי קיפאון נורדי. bally (צילום: יחצ)

ביקשתי לעצמי קיפאון נורדי. bally (צילום: יחצ)

ידעתי שהבעיה היא בי. שעזבתי את כפר סבא אבל לקחתי אותה איתי בצידנית, שבחרתי להישאר מוגן. חיים בעיר חדשה הם קודם כל המאבק ללמוד להכין חביתה, לשלם חשבונות, למתוח מצעים, לשכב על רצפה קרה ולהקיא בגינה ציבורית – אבל אני לא באמת תכננתי להתבגר בתל אביב. כאלו היו גם הבגדים שלי, אוסף מופלא של פריטים תלושים: חולצות אריג עבות עם שרוול קצר שלא התאימו בעצם לאף יום בשנה, ומעיל טרנץ' אחד של ברברי שבכל פעם שלבשתי אותו הרגשתי שחיי חולפים בציפייה למשהו שיקרה. היה לי את הבית שהגעתי ממנו, ואת המקום שאליו רציתי לברוח, ובאמצע רק אוסף הולך וגדל של אנדרטאות אופנתיות לדימויים שאימצתי רק לרגע: חולצת בייסבול לא מחמיאה מ-2014 כי אני הרי נער שכונות; טרנינג עם פסים לבנים לחודש שבו שיחקתי בגושה רובצ'ינסקי; המוקסינים הארורים שקניתי בלונדון וגמרו לי את הרגליים. הארון שלי היה נטול הקשר והעיר לא הייתה שלי. עד שפתאום היא הייתה. 

אני לא יודע בדיוק מתי הצלחתי להתמסר. כנראה שקודם כל הגיעה הדירה הנכונה, ואז הקפה בשדרה הקרובה, ואז החברים לשתות אותו איתם. נוספו הרגלים – המסיבה בשלישי, החלה בשישי, הכפכפים של אדידס שפתאום הפכו למדי קיץ. לבסוף הגיעה היכולת לעזוב את הדמיונות ולנסות להרכיב שגרה ממה שמחכה מחוץ לדלת. זה קרה בהתחלה לעיתים רחוקות, במין ניקור של צלילות, אבל ברגעים האלה ידעתי שתל אביב מעולם לא הייתה הבעיה. שנות העשרים שלי, כפי שלמדתי השבוע כשהכנסתי את הארון לארגזים, היו קרב חרבות בין החלום לשברו, בין מה שאמור היה לקרות לזיעה של אוגוסט. רק כשהפסקתי להסתכל על היומיום שלי באלף מראות, העיר נגלתה אליי כמקום שאני יכול להיות בו מאושר. ואז גם הצלחתי להתלבש כמו שמגיע לי באמת: בכנות.

האם לתל אביב יש מה ללמד את העולם על סטייל? massimo dutt (צילום: יחצ)

האם לתל אביב יש מה ללמד את העולם על סטייל? massimo dutt (צילום: יחצ)

האם לתל אביב יש מה ללמד את העולם על סטייל? האם האבות החתיכים שמתהלכים בשדרות בן ציון עם כובע מצחיה ורייבאן יכולים להחשב ביקום כלשהו לאייקונים בהתהוות? האמת, אני בספק. חם פה מדי בשביל שיהיה ממש מעניין ומזיע מדי בשביל שייראה ממש יפה. אבל העיר הזאת כן יודעת משהו על נינוחות שכנראה לא הייתי לומד במקומות אחרים, ואותי זה הציל. בגיל הזה ובמקומות אחרים כנראה שהייתי הופך לחייל צייתן בלגיון סטייל אלים, אבל קרה ויומן ההתבגרות האופנתי שלי נכתב על חוף הים התיכון, בעיר שבה טובעים בטרנדים אבל בסוף הולכים עם טבע נאות. כאן העזתי לתרגל אגביות שהייתה כל כך שונה מהדרך בה גדלתי, וגם להתחיל לקנות חולצות שאני אשכרה יכול לנשום בהן. כאן למדתי להרפות – באהבה ובבגדים ובכלל.

14 אביזרים שכל גבר תל אביבי צריך:

אקססוריז שכל גבר צריך

אקססוריז שכל גבר צריך

1משקפי שמש שחורים קלאסיים
הניחו רגע לדגמים מעוצבים מדי, למוטות עץ ולעדשות מראה, והתכנסו לבחירה האחראית: משקפי שמש שישרתו אתכם גם שנה הבאה. רייבאן זו אופציה בטוחה, ועכשיו הם גם מייצרים באיטליה גם עדשות אופטיות ששימחו אותי מאוד. RAYBAN, 900 שקלים

2. תיק קנבס גדול
כזה שאפשר לזרוק אליו את כל הדברים בדרך לחוף בעג'מי ולא לדאוג יותר. ידוע גם כ: תחליף לשקית של מגה ספורט. BAGGU, 284 שקליפ, אפשר להשיג ב- @aka-online.co.il

3כובע קש
פריט מסוכן: יום אחד תראו בו לוהטים, ויום אחרי תשדרו וייב של תיירים אמריקאיים שיכורים במקסיקו. הכובע של סליו מצליח להלך בין הטיפות, רק השתמשו בו בחוכמה. CELIO, 69.90 שקלים

4. נעלי ספורט מונוכרומטיות
כאלה שיאספו לכם את המראה בג'ים, ובעיקר בדרך אליו. לי יש קראש קטן על ה-PURE BOOST DPR של אדידס, שגם מציעות סריגה מעגלית שעושה נעים בעין, וגם מציגות גמישות שמתגלה כמוצלחת במיוחד בריצות על הטיילת. ADIDAS, 649 שקלים

5. תיק גב ראוי
ראוי = פרקטי ומחולק היטב, אבל לא מרגיש כמו תיק בית ספר. יודעים מה, אולי פשוט עדיף שכולנו נשים כמה שקלים, נקנה את התיק הספציפי הזה ונחלוק בו. אני ראשון. OFF WHITE, 1,990 שקלים, להשיג ב-FACTORY 54

6. סניקרס מוגזמות
שם קוד: ואנס עם להבות. לימים בהם מינימליזם הוא לא התשובה, וכל מה שבא לך הוא להרגיש קינגVANSxTHRASHER, 479 שקלים

7. 
חגורה עור קלועה בצבע כהה
מספיק מהוגנת כדי להרים את הלוק, מספיק קז'ואלית כדי לא לגרום לכם להיראות כמו אבא שלכם. MULBERRY, 815 שקלים

8שעון מינימליסטי
הוא רק צריך להיות מונח על היד בזמן שאתם אוחזים באייפון כדי לבדוק את השעה. ואם הוא כבר שם – אז שיהיה נקי, חד ומתאים לכמה שיותר לוקים. כשאתם בספק? ארמני. ARMANI, 1760 שקלים, להשיג ב-PADANI

אקססוריז שכל גבר צריך

אקססוריז שכל גבר צריך

1. תכשיטים עם נוכחות
ב-2017 איבד עולם התכשיטנות הגברית את הסבלנות לשרשראות תפילה עדינות וחוטים נשרכים, והולך על פריטים בולטים. כאן יש לנו שניים: טבעות החותם שעדיין חזק במשחק, וגם BORSARI, קולקציית התכשיטים החדשה של מילר, כאן בשביל לזרוק לכם קצת טסטוסטרון על פרק כף היד. טבעת: YVEL, 660 שקלים. צמיד פלדה עם בורג זהב: MILLER, 640 שקלים

2. משקפי ראייה מינימליסטיים  
ראו ערך: סניקרס לבנות. CULTER AND GROSS, 1,020 שקלים

3. צעיף משי
דמיינו את זה: יום אחד יהיה פה סתיו, ואז תצטרכו צעיף שייעשה את העבודה ולא יכביד על המראה. המהדרין יילכו על הגרסה המוגזמת הזאת של בלנסיאגה, אבל אפשר להסתפק גם בפחות. BALENCIAGA, 1,245 שקלים

4. כובע מצחיה גרפי
פתרון פלא לימים שבהם השיער שלכם נראה רע, וכשזה נוגע לתל אביב – לימים שבין סוף מרץ לתחילת אוקטובר. GOORIN, 149 שקלים, להשיג ב-STORY

5. ארנק עם אמירה
כלומר, כזה שמהווה תירוץ מספיק טוב להשתמש בו ולא לדחוף את המטבעות לכיס האחורי של הג'ינס. VALENTINO , 1060 שקלים

6. סניקרס לבנות
כי גם אם אין לכם מושג מה ללבוש, סניקרס לבנות יגרמו לתל אביבים אחרים לחשוב שאתם אינטליגנטים. ואם כבר סניקרס אז שיהיו קלאסיות, זה לא המקום להתחכם. CONVERSE, 449 שקלים

7. 
סליידרס
בגזרת הכפכפים, כולם בתל אביב נועלים הקיץ סליידרס. לא מחייב, לא מכביד, ועושה כבוד למורשת האופנתית של סבא מהסבנטיז. המותג ריפ אנד דיפ, שהוא כמו גרסה חמודה של superem, מורח עליהן את דמות החתול הסקייטרי שלו, והתוצאה כיפית. RIP N' DIP, 245 שקלים, להשיג ברשת Jin-G

8. מימיה מעוצבת
אוקיי, אולי קשה לקרוא לזה פריט חובה. אבל תראו את הבייבי הזאת, ועכשיו תסתכלו על בקבוק המים שלכם. S'WELL, 199 ₪, להשיג ב-STORY 

  • עמרי, אתה מוכשר ברמות אחרות. נתגעגע אלייך….

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 21 באוגוסט 2017 | 13:07
  • אחד הטובים שלך! מאוד מרגש

    מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) |‏ 21 באוגוסט 2017 | 07:53
  • זאת אומרת שתפסיק לכתוב את סינגל מן?? זה המדור האהוס עליי בפאשן פורוורד… טוב אבל תהנה בבירת הסטייל הנצחית פריז!

    מאת: דור |‏ 20 באוגוסט 2017 | 22:43
  • לא לא, רגע, ברצינות, אלו המחירים האמיתיים? באמת?! את כל המוצרים כאן אפשר למצוא במקומות נורמליים בכל קניון רנדומלי בעשרות אחוזים פחות! הנעליים? 50 ש"ח בזארה, כפכפים?! פאקינה 50 ש"ח ועוד הגזמתי, צמידים? 10 ש"ח בכל דוכן לגיטימי ועוד נשאר לך עודף, כובע… שמע, לך לקניון הזהב יש שם כובע ב20 ש"ח, תוסיף 15 ש"ח ותוכל להדפיס עליו כל דבר שתרצה. שלף שקל לתיק? כן אחי, שניה, הנההההה קניתייייי לא. 50 ש"ח באורבניקה. בום. אני מבין מכאן ש… 1. או שאתה עובד בעבודה שמשלשלים שם כסף או לא יודע. 2. ההורים שלך ייסדו את רעננה או משהו. תמשיכו להיות פראיירים

    מאת: סאני |‏ 20 באוגוסט 2017 | 22:02
  • מעולה כמו תמיד.
    כתוב נהדר.

    מאת: OA |‏ 20 באוגוסט 2017 | 14:23

השאירו תגובה