האופנה הפרטית שלך >>

לאור זריחה | מה ללבוש להופעה תחת כיפת השמיים?

21 אוגוסט 2011  |  מאת מאיה קורץ  | ‏ האופנה הפרטית שלך

מאילת ועד הגליל, מג'אז ועד רוק | מופע ישראלי לאור זריחה הוא הדרך הטובה ביותר לחגוג את סיום הקיץ | כל הטיפים לבחירת האאוטפיט המושלם והזדמנות לזכות במתנה מפנקת

מה ללבוש להופעה תחת כיפת השמיים

1. חולצת ג'ינס מכופתרת, Lee, מחיר: 349 ש"ח
2. סט חזיה ותחתונים של טריומף לאפרודיטה (הקליקו לרכישה), חזייה – 300 ש"ח, תחתונים – 160 ש"ח
3. תיק צד חום, H&M, מחיר: 60 ש"ח
4. צמיד מתלפף מעור, סווטש, 119 ש"ח
5. מכנסיים קצרים, סאקס, 324 ש"ח
6. נעלי בובה מנומרות, Pretty Ballerinas, מחיר: 990 ש"ח

הדרך הטובה ביותר לבלות את ימי הקיץ האחרונים של חודש אוגוסט היא בפסטיבל מוסיקה תחת כיפת השמיים. ממש אין צורך להזמין טיסה ומלון ולבלות בפסטיבל מעבר לים. בשנים האחרונות, ארצנו הקטנטונת שופעת בהופעות, פסטיבלים ואירועים וכל שנותר הוא לבחור, להזמין כרטיסים ולהחליט מה לובשים. בין אם אתן חובבות ג'אז (בים האדום), מעדיפות את חוצות היוצר בירושלים, מצפינות לבילוי לילות ירח בגולן, אוהבות לשמוע רוק (בחולון), או לבלות במדבר תחת חמישה כוכבים וירח, הכנו עבורכן אאוטפיט מושלם לבילוי קייצי במופע ישראלי.

בכל הנוגע לפסטיבלים ומופעים, נוחות היא מילת המפתח. הופעות הקיץ כוללות לרוב ישיבה בדשא או על ספסלי אבן, באוויר הפתוח ובמשך הרבה זמן. הבחירה באאוטפיט נוח תשפיע על מהלך הערב ותאפשר לך ליהנות בראש שקט. מכנסיים, קצרים או ארוכים, יהוו את הבסיס למראה הנינוח, ואיתם אפשר לשלב כל חולצה שתבחרו.

כדאי לדבוק בנעליים שטוחות, כי כבר אמרנו שנוחות היא העיקר, תיק קטן שלא דורש הרבה התעסקות ומכיל רק את הדברים החשובים באמת, יהווה את התוספת המושלמת. כדאי להכניס לתיק קרדיגן קטן לשעות המאוחרות כשמתחילות הרוחות הקרירות. לשדרוג המראה בחרו באקססוריז שיוסיפו צבעוניות; יד מלאה בצמידים, שרשרת דומיננטית או אפילו סרט בשער. כולנו יודעות שנוחות מתחילה בפרטים הקטנים, ולכן חשוב לבחור בסט הלנז'רי המתאים שייתן לך הרגשה נוחה במשך כל הערב. בחרי בחזייה ותחתונים מבדים איכותיים שיעניקו תחושה נעימה. בכל הקשור להלבשה תחתונה, ותרי על התוספות המיותרות – הפשטות היא המתכון לנוחות.

רוצה לזכות בסט הלנז'רי שבתמונה?
הופעות יש בשפע, רק צריך לבחור, אנחנו פה כדי לעזור לכן לעשות את הצעד הראשון לקראת ערב בלתי נשכח של מוסיקה ישראלית עד אור הבוקר. כל מה שאתן צריכות לעשות כדי לזכות בסט הלנז'רי מבית אפרודיטה הוא לספר לנו בתגובות על חוויה זכורה במיוחד מהופעה או פסטיבל. התשובה המקורית ביותר תזכה את הכותבת בסט הלנז'רי שבתמונה.

* הזוכה תיבחר בין המגיבים לפוסט עד יום ד', 24.8.11, בשעה 12:00
* בכתיבת תגובה הנני מאשרת כי קראתי את התקנון והסכמתי לדבריו

הזוכה בסט משבוע שעבר היא רינת, שכתבה לנו על הדייט המטורף שלה:

"את הדייט הזה אני לא אשכח לעולם! סוף סוף הגיע בחור שהתמונה שלו אמיתית והוא ממש אבל ממש מצא חן בעיני. נכנסתי לרכב שלו והיה ריח מדהים שמיד כבש אותי. נסענו להרצליה לחוף הים. ישבנו במסעדה מגניבה. הערב הלך כמו שצריך והרגשתי אליו משיכה מטורפת. סוף סוף! הוא הרשים אותי ברמות! עם השכל, העבודה שלו, איך שהוא הזמין לנו לשתות ושאל כל כמה דקות אם מתחשק לי עוד משהו… הכל כמו שרציתי ואיחלתי לעצמי. הייתי ממש בעננים! ואז הוא הזמין חשבון, שילם (איזה מתוק), והתחלנו לפסוע לאורך החוף. הוא התקרב אליו ונישק אותי. זה היה מדהים. הריח שלו.. המראה שלו.. הכל! והתעלפתי… מביך.. ממש מביך!!! אחרי כמה רגעים הוא הרים אותי. קנה לי לשתות תפוזים ולקח אותי הביתה בחזרה. הוא לא התקשר יותר.. ניסיתי לברר (בטלפון) מה קרה והוא אמר שהוא מאחל לי שאהיה בריאה! אמלא!!! הוא לא הבין שהתעלפתי מהתרגשות!!! כמובן שהוא לא שלי אבל אני לעולם לא אשכח אותו…"

  • הופעה של התקווה 6

    התקווה 6 היא אחת הלהקות האהובות עלי, הם מופיעים הרבה וכשהם מופיעים, הם עושים את זה מכל הלב. אי אפשר שלא לרקוד לצלילי המוזיקה שלהם, פשוט חייבים לזוז, להתנוע, לרקוד ולהוציא כל טיפת מרץ שנשארה.
    יום לפני יום ההולדת שלי הייתה הופעה שלהם ואני כהרגלי, התייצבתי להופעה, רק שהפעם לקחנו(אני וחבריי היקרים) את ההופעה בתור אירוע מיוחד מכיוון שהוא התקיים יום לפני היום הולדת שלי.
    נכנסו להופעה, הלהקה עלתה ובלי שיעבור יותר מדי זמן….כבר כולם היו על הרגליים.
    באמצע ההופעה, בשיאה…סולן הלהקה עוצר ואומר 'מישהי פה בקהל חוגגת יום הולדת, קוראים לה נפאל ואני רוצה להזמין אותה לבמה'…אני הייתי בשוק, לא ידעתי בכלל איך להגיב. עליתי לבמה, כולי מחוייכת, היום הכי מאושר בחיי.
    הוא חיבק אותי, הקדיש לי שיר ("בפרדסים של גן עדן") ועד היום יש לי את התמונה שהוא שר ואני מסתכלת המומה…אבל מחיוכת, היום המאושר.

    מאת: נפאל |‏ 21 באוגוסט 2011 | 15:03
  • קוקה קולה סאמר לאב :)

     מלא זמרים ישראלים בחוף ניצנים …..פתאום בסביבות 12 וחצי בלילה,ניגש אלי בחור,אמנם לא כל כך מושלם,לא כזה חתיך אבל אחרי שדיברנו כמה שעות גיליתו שהוא אחד עם אישיות כובשת,ועם כמה מילים הוא הוציא לי את הלב מהמקום והכניס אותו בחזרה….אז מה שאנחנו רק בני נוער,אבל אין אהבה יותר מתוקה ואמתית,מאהבה צעירה-וראשונה :)

    מאת: שרית |‏ 21 באוגוסט 2011 | 15:28
  • מוש ומה שנשאר מהעגילים שלי

    רוקדת, נושמת את האוויר בנשימות גדולות, עוצמת עיניים ומתמסרת למוסיקה. הופעה של מוש בן ארי, 2009, באמפי באמת נידח.
    שאנטי הוא שם המשחק בהופעות של מוש, חולצות משוחררות, שמלות אוויריות ובדים ארוכים נשפכים.
    קורבן האופנה שבי, לא ידע זאת והגיע להופעה מתוקתק מכף רגל ועד ראש.
    שמלת נקודות כחולה, נעלי עקב שחורות, איפור-שיער ואקססוריז.
    כדי להשתחרר ולהיכנס לאווירה, שתיתי כמה בירות, אולי קצת יותר מדי.
    כנראה שהשילוב של הבירות והסיגריות באוויר לא עשה לי טוב והרגשתי שאני חייבת לשבת. הלכתי לצד, התיישבתי, נעצמו לי העיניים והראש שלי פשוט שקע למטה. פתאום אני מרגישה תחושה אווירית באוזן שלי. אני מעבירה את היד ורואה שפשוט שקעתי על שני קרמבו חצי אכולים. איכס!
    כמובן שתיעדו את הפרצוף ההמום ולא אשכח זאת לעולם, גם אם ארצה.

    מאת: שרון |‏ 21 באוגוסט 2011 | 15:39
  • זכרונות ילדות

    כשעוד היינו משפחה צעירה ומגניבה, הקפדנו לפקוד את השנטיפי מידי שנה. הכל היה מאורגן ומתוקתק, הכיסא עם החור והשקיות (כדי שחס וחלילה לא נצטרך לעשות צרכים בתא עם החור באדמה), השרוואלים בשלל צבעים (כדי שחס וחלילה לא יחשבו שאנחנו לא מכבדים את המעמד), והראש שכבר מלא ציפיות- כי גם שנה שעברה הוא היה שם. ההורים גררו אותי ואת אחי מאטרקציה לאטרקציה, מהקרקס להופעה של שוטי הנבואה, ממתחם היצירה למתחם ההתפלשות בבוץ. אחת התמונות שיותר זכורות לי היא הופעה באמצע הלילה (מנקודת מבט של ילדה. אולי זה היה רק ערב) ומסביב המוני כדורי אש עפים בג'אגלינג. באחת השנים בהם ביקרנו בשנטיפי, מרוב עיסוקים וחוויות, סירבתי לשתות- וכמו שקורה למי ששוכח לשתות- התייבשתי. לא אשכח לעולם איך קמתי בבוקר לצלילי המוזיקה, ילדה בת 7 בסך הכל, והקאתי את נשמתי לתוך האוהל של השכנים.

    מאת: יעל |‏ 21 באוגוסט 2011 | 16:12
  • גורל!

    הייתי בפסטיבל בומבמלה לפני כמה שנים טובות.. רקדנו באיזושהיא מסיבה, ולידנו רקדו שלושה בנים, אחד מהם ממש תפס לי את העין…רקדנו קצת, ואני לא הפסקתי לחשוב עליו! בימים שאחרי לא ראיתי אותו באף אחת מהמסיבות לצערי לא ידעתי אפילו איך קוראים לו, ונסעתי הביתה בתחושת פיספוס..
    שבוע אחרי ישבתי בבית קפה בתל אביב – ונחשו מי עבד שם? הזוי, אבל, כן אותו בחור!! על היד היה לו צמיד של בומבמלה, ואני בתמימות שאלתי אותו "אה, היית בבומבמלה? איזה קטע! גם אני!" החלפנו טלפונים והמשכנו את הקשר.. :) סיפור הזוי! עולם קטן!

    מאת: יובל |‏ 21 באוגוסט 2011 | 16:52
  • ריהאנה...

     החוויה שהכי זכורה לי מהופעה שבה הייתי היא כמובן ההופעה של ריהאנה לאורנג'…זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, היה פשוט מטורף, האדרנלין פשוט מילא את האוויר והיה כ"כ כייף…
    את הכרטיס להופעה קיבלתי לאחר שנתתי ארבע שעות מזמני לטובת עולים חדשים מאתיופיה; צבענו את המבנים של המגורים שלהם בבית אלפא…וזה (ואני לא אומרת את זה כדי להתחנף) היה שווה את ה-כ-ל…
    וריהאנה עצמה באמת עשתה את עבודתה כמו שצריך והחזירה לנו בהופעה שווה במיוחד :)

    מאת: רינה |‏ 21 באוגוסט 2011 | 18:41
  • איחוד משפחות

    ההופעה של פול מקרטני נפלה עלי בתקופה כלכלית מבלבלת, בדיוק התחלתי עבודה חדשה אבל זה קרה אחרי תקופה שהכניסה אותי ללחץ כלכלי ו-500 ש"ח לכרטיס היה בגדר מותרות שיש לדחות. אכלתי את עצמי ככל שהימים עברו עד ש… הגיע יום ההופעה ובהחלטה של רגע קניתי כרטיס עם ידיד חדש מהעבודה החדשה. הוא אסף את הכרטיסים וקבענו להפגש בכניסה…. החלטה גורלית שכמעט ועלתה לי בהופעה.
    קווי הטלפון נפלו (לפחות הרשת הכתומה) ולא היה לי מצב להשיג את הידיד, שנינו עם אותה רשת (על חשבון העבודה :-) )והטלפונים מתים! הייתי בהיסטריה. השומר בכניסה קלט את המצוקה שלי וניסה להרגיע אותי, הוא גם ניסה להשיג את ידיד שלי מהפלאפון שלו אבל כלום… באיזה שלב הוא הבין שאני וידיד שלי כבר לא נפגש, לפחות לא בהופעה הזאת והמלאך פשוט נתן לי להיכנס!!! איזה אושר, לא האמנתי.
    נכנסתי להופעה, לבד אבל מאושרת, מה אכפת לי העיקר אני בפנים!
    לא עוברות 10 דק' בתור לבירה ואת מי אני רואה? אמא שלי שגם היא קנתה כרטיס באותו יום, למעשה באותו ערב. בקיצור מבילוי עם מכר חדש (שלימים הפך לחבר טוב) ביליתי באופן הכי ספונטני שאפשר את ההופעה הכי טובה שיש עם האישה הכי מדהימה, אמא שלי :-)

    מאת: גלי |‏ 21 באוגוסט 2011 | 20:20
  • קייזר צ'יפס

    הימים ימי קיץ 2009, פלאפון מרימים פסטיבל מוזיקה בין הראשונים שהיו כאן. אני מסתכלת על הסט ליסט וזוממת את מי לגרור להופעה שאני ממש רוצה להגיע אליה- הקייזר צ'יפס. כבר שנים שאני אוהבת את הלהקה ורוק בריטי בכלל, ואני אמכור את נשמתי כדי לשמוע קצת מבטא בארץ הקודש ועוד באמצע הקיץ הלח. אין לי מושג את מי לקחת, כי המוזיקה הזאת לא מעניינת את חברים שלי. הזמן עובר ובשיחה עם איזה מכרה היא מזכירה את הפסטיבל ואומרת שזכתה בכרטיסים חינם ואין לה מושג עם מי ללכת- גם החברים שלה לא מתחברים למוזיקה הזאת. ההמשך כבר מובן מאליו- שתינו מגיעות להופעה, צווחות כמו בנות שתים עשרה, שומעות מבטא כיפי וכמה שירים טובים ורואות את התחת של הסולן החמוד. בקיצור חוויה שלא תשכח לעולם :)

    מאת: יעל |‏ 21 באוגוסט 2011 | 22:07
  • ההופעה הראשונה שלי

    אני האחות הקטנה בבית, כך שפסקול הילדות שלי הורכב, בין היתר, ממה ששמעו אחותי (שלמה ארצי) והאחים הגדולים שלי (אואזיס). על הופעה של אואזיס אין מה לדבר, במיוחד לא בגיל כה צעיר, אבל אני זוכרת שמגיל קטן מאוד אחותי הבטיחה לקחת אותי להופעה של שלמה ארצי. הייתי בכיתה ג' או ה', יכול להיות שזה היה ביומולדת שלי. אחותי סוף סוף קיימה את ההבטחה שלה – הופעה של שלמה ארצי בסינרמה. הסינרמה היה בזמנו היכל החלומות (היי, העלו שם את הקוסם מארץ עוץ ואת צלילי המוזיקה!) ולא הבניין העצוב עם חיוך הצ'שייר שרואים היום. ישבנו בשורה הראשונה של היציע משמאל לבמה. השיר האהוב עליי היה 'בית חרושת קופי – בית חרושת לחוטים' אבל שלמה אף פעם לא מבצע אותו בהופעות. מפאת גילי הצעיר אני זוכרת שההופעה הייתה נורא ארוכה והיה שלב שכמעט נרדמתי (וניסיתי להסתיר את זה מאחותי, בכל זאת – לא נעים). מעבר לזה, היו המון אנשים, אולם מלא, חלק הסתכלו עליי קצת מוזר (מבט של את לא קצת קטנה מדי להופעה של שלמה ארצי?) אבל אני התעלמתי. שרתי את כל השירים (ככה לא נרדמתי בסוף) ובשלב שבו שלמה יורד לשורות הראשונות בקהל ובוחר מישהי לרקוד איתה – ממש קינאתי בה… עם כל הקלישאה שנוצרה סביב ההופעות שלו עם המגבת והסנדלים וסינגולדה – זה זכרון ילדות מוצלח. ההופעה ממש הילכה עליי קסם. ההופעה הראשונה שלי.

    מאת: מורן |‏ 22 באוגוסט 2011 | 00:14
  • הופעה של מוש בן ארי

     חבר שלי הפתיע אותי לכבוד הימולדת שלי ולקח אותי להופעה של אחד הזמרים האהובים עליי-מוש בן ארי. כשההופעה התקרבה לסיום חבר שלי נאלץ לנטוש אותי בטענה שהוא חייב לשרותים, אני המשכתי להנות מהמוזיקה המדהימה של מוש. כשמוש סיים את השיר הוא הזמין לבמה מישהו שרוצה לשיר עבור מישהי מיוחדת במיוחד שיר וכמובן שחבר שלי הופיע לפתע על הבמה! אני הייתיבהלם! הוא הקדיש לי את השיר "את" של מוש כששניהם שרו יחד! זה היה כל כך מרגש, חוויה שלעולם לא אשכח :)

    מאת: לירז |‏ 22 באוגוסט 2011 | 01:18
  • ההופעה (הלא) זכורה ביותר בחיי

    ממש לפני הגיוס, נסעתי עם חברתי הטובה ביותר לסקוטלנד, לטיול תרמילים. אחרי שהגענו עד לבירת הצפון וחזרה, ירדנו ללונדון לנוח קצת לקראת הטיסה ארצה. במקרה נפלו עינינו על מודעה להופעה חד פעמית ונדירה של קית׳ ג׳ארת, פסנתרן הג׳אז המיתולוגי, שבימים כתיקונם אינו מופיע עקב מחלת היאפים, או לפחות כך השמועה טוענת. נרעדות ונרגשות ניגשנו לקופת היכל התרבות הלונדוני, וגילינו שאכן! יש הנחה לתלמידים. שילמנו 20 פאונד – אז 160 שח – שנראו לנו סמליים בלבד להופעה של ענק כזה, אבל בפועל היו חלק נכבד מהתקציב שלנו. חזרנו להופעה בערב, מצוחצחות ובבגדינו הטובים, ואחרי התרמילאות, הנסיעות וההתרגשות – לקח לנו בדיוק 20 דק׳ להרדם. את ההופעה עצמה אנחנו זוכרות במעורפל, אבל ישנו מצוין.
     

    מאת: מורן |‏ 22 באוגוסט 2011 | 01:23
  • הופעה של זמר מזרחי

     שבסופה נהייתי החברה של הזמר!!!אני לא אחשוף את שמו אבל זה היה כמו חלום :)

    מאת: שירלי |‏ 22 באוגוסט 2011 | 10:26
  • הופעת סוף שנה

    לפני כמה שנים כשהשתתפתי בהופעת סוף שנה בבית הספר אז היינו איזה בערך 4 תלמידים שהיינו צריכים להקריא טקסט לקהל. ואני בהתחלה קראתי בסדר אבל אז לא יודעת מה קרה לי פתאום התחלתי להתפקע מצחוק ולא יכולתי להפסיק, לא הייתי מסוגלת להמשיך לקרוא את הטקסט, זה פשוט היה פדיחה נוראית.
    ואם זה לא מספיק, אז מאחורי הקלעים כל השכבה שלנו הרעישה והתחילו לצעוק אחד על השני באמצע הופעה וכל הקהל שמע פשוט את הכל זה היה ממש מביך.
    לא קלטנו שפשוט על הבמה יש רמקולים וכל הקהל פשוט שומע הכל.
     

    מאת: רעות |‏ 22 באוגוסט 2011 | 10:49
  • מדונה בפראג

    לפני שנתיים וחצי בעלי הפתיע אותי באומרו שבאוגוסט אותה שנה נטוס לפראג להופעה של מדונה. מיד קנינו כרטיסים דרך האתר שלה והזמנו טיסות ומלון. לאחר חודש נודע לנו שהיא אמורה להגיע ארצה להופעה בספטמבר.. (: אך לא וויתרנו. הסבתות שמרו על הבנות וטסנו. אני מעריצה של מדונה כבר יותר מ-25 שנים כך שזו היתה הגשמת חלום. הגענו יום קודם, חיפשנו את האצטדיון וראינו את עבודות הקמת הבמה המדהימה. למחרת הגענו להופעה בדרכים עקלקלות-רכבת תחתית והרבה הליכה באיזור לא סימפטי והיה מהמם!! מעל ומעבר לציפיות שלי! מדונה החליפה תלבושות ותסרוקות בקצב מסחרר, שרה, רקדה, פלירטטה עם בנים ועם בנות בקיצור חוויה מדהימה! בחורות ישראליות שפגשנו הזהירו אותנו לא לקחת מצלמות כי מחרימים ובסוף התברר שאת הבנות בכלל לא בודקים… עמדנו בגולדן סירקל (שבניגוד לארץ, באמת הכי קרוב לבמה, והכרטיס הרבה יותר זול מאשר בארץ) וראינו אותה ממש מקרוב. להופעה בארץ לא הלכנו כי שנינו הרגשנו שזו חוויה חד פעמית.

    מאת: ניבה |‏ 22 באוגוסט 2011 | 12:05
  • הסט הזה של לנז'רי כמו חלום מתוק מנצנץ לי בעיניים :)

     בס"ד
    הסט הזה מביט עלי ומנצנץ כלכך אני רוצה אותו, אולי אני יזכה בסט הזה היפה ולהופעה אלך איתו, חבל שלא היה לי הסט הזה של הלנז'רי מבית אפרודיטה החוייה הייתה הרבה יותר טובה,בהופעה של עומר אדם,הלואי אני יזכה בסט הזה היפה ולהופעה הבאה הוא כבר יהיה שלי הסט הזה של הלנז'רי!!!

    מאת: אולגה |‏ 22 באוגוסט 2011 | 12:30
  • קוקה קולה סאמר לאב : ערב הופעות חיות בחוף ניצנים !

    את החוויה הזו אני לא אשכח לעולם!
    ערב יום האהבה בחוף ניצנים, אני והחבר המקסים שלי (שהשיג לנו את הכרטיסים לאירוע בחינם!), הופעה חיה של כל הזמרים האהובים עליי ממוש בן ארי ועד אברהם טל, והכל היה תחת כיפת השמיים (היה ירח מלא באותו ערב וזה היה פשוט מדהים!), בנוסף לאדרנלין מטורף – יש יותר טוב מיזה ?
    באמת שזה היה ערב בלתי נשכח (:
    נהניתי מכל רגע ! והלוואי והייתי יכולה לחוות את הערב הזה שוב ושוב ושוב

    זה בהחלט יהיה אחד מהאירועים האלה שנזכרים בו כשגודלים, ומיד עולה חיוך על הפנים :)

    מאת: שרית |‏ 22 באוגוסט 2011 | 14:06
  • כשאהבה למוזיקה מחברת בין אנשים

     בחודש מאי האחרון הלכנו אני, שתי האחיות שלי ואמא שלי למופע המשותף של גידי גוב ויהודית רביץ במבצר שוני. אם הייתם מכירים את המשפחה שלי הייתם מבינים כמה קשה זה לארגן 4 בנות עקשניות למקום אחד. אנחנו משפחה שכולה (אבא נהרג לפני 23 שנה), ומאז יש הרבה מטענים בין ארבעתנו, מאוד אוהבות אחת את השניה אבל לא תמיד מסתדרות.. ההופעה של גידי ויהודית זכורה לי כאחד הרגעים היותר יפים של המשפחה. עם גידי גוב המרגיע ועם יהודית רביץ האנרגטית מצאה משפחה קטנה וקצת מתוסבכת סופסוף רגע של נחת…

    מאת: לימור |‏ 22 באוגוסט 2011 | 15:10
  • הו אביב הו אביב(:

     כשהייתי בת 17 נסעתי עם חברות להופעה בטבריה של אביב גפן שאותו הערצתי ברמות מטורפות…נסענו באוטובוס לחוף שבו התקיימה ההופעה המרגשת(: הייתי לבושה כוליב"אביב גפן" וממש השתוקקתי כבר להכנס. וכשהגענו ביקשתי מהחברה שאצלה היו הכטיסים שלנו שתוציא אותם. עמדנו בכניסה והיא חיפשה וחיפשה, אבל לא מצאה!!! היא שכחה את הכרטיסים בבית. אני לא רציתי לוותר בשום פנים ואופן וניסיתי לבדי לטפס ו"להתפלח". לא רק שזה לא הצליח לי אלא שגם עפתי על הגב והחולצה והשרוול שלבשתי נקרעו לי): למרות כל זה שתיתי קצת מים והתחלתי לרקוד מחוץ למקום המגודר ו"נהניתי מהופעה בחוץ…זיכרון עצוב…):

    מאת: סימונה |‏ 23 באוגוסט 2011 | 00:17
  • איך זיכיתם את התשובה העלובה הזאת?

    התעלפה מנשיקה, נו באמת…

    מאת: מכור |‏ 25 באוגוסט 2011 | 15:47
  •  אי שם בימי התיכון, ארגנו הופעה של שייגעצ (שהייתה אז להקה בעלייה) לתלמידי בית הספר ומכרנו כרטיסים במחיר עלות. ההופעה הייתה סגורה לתלמידי בי"ס והייתה בשעות הערב. בתור אחת מהמארגנות, עמדתי בכניסה עם שני הרי-אדם לבדוק שאף אחד לא פורץ פנימה ואין בעיות. לפני תחילת ההופעה הגיעה חבורת בנים, שלא הגיבה לבקשות הכרטיסים שלנו וניסתה להדחף לאולם.הבנים הדפו אותם אחורה, ואחרי כמה שניות של התגוששות, אחד מהם הצליח להתגנב לאולם ופתאום כולם הריעו ואז גילינו שחבורת הבנים הזו היא בעצם שייגעצ.

    מאת: איילת |‏ 26 באוגוסט 2011 | 10:29

השאירו תגובה