סקסי דודה: ביקור במרתף הווינטג' של "לה טאנט"

•  
•  
•  

לה טאנט | צילום: אלה מנור

דודה. דו-דה. איך שלא תהפכו את זה, לא ייפלו מהכיסים רסיסי סקס אפיל. "דודתי" הוא תואר בעייתי, שלרוב מעלה קונוטציות שליליות של בחורה גוצה וממושקפת עם תלתלים צפופים, חיבה יתרה לשמלות מלמלה וטון דיבור תינוקי. בחוגים מסויימים זו המקבילה ל"מעפנה", במקרה הטוב מדובר במילה נרדפת לאמא פחות מעצבנת. ולמרות זאת, בחרה איריס פרידמן בטייטל הזה למותג הווינטג' שלה, לה טאנט (הדודה, בצרפתית). למזלה, כמו כל דבר כמעט, בצרפתית זה נשמע יותר טוב. עם המבטא הנכון, השם הזה מעלה בדמיון דודה בוהמיינית פרועה שלובשת הרבה קטיפה, חובשת מגבעות, עונדת לפחות שתי טבעות על כל אצבע ומדיפה אדי בושם כבד.

את ההשראה לשם קיבלה פרידמן בפריז, שם נתקלה במותג תיקים ונעליים גרמני בשם "אצל הדודה והדוד", שהזכיר לה את החסך האישי בדודים. "אין לי דודה" היא מסבירה, "אף פעם לא חוויתי את הדבר הזה, וכנראה שיצרתי לי כאן את הדודה שמעולם לא הייתה לי". לדידה, דודה זה כבר לא מה שהיה פעם. "הדודות של היום יכולות להיות גם בחורות צעירות ומדליקות בנות 22 שנוסעות על טוסטוס עם קסדה מגניבה ולובשות וינטג'" היא אומרת. בניסיון להתנער מההקשר המיושן, על הלוגו שנבחר למותג מתנוססת שמלה אדומה לוהטת, שמככבת גם בסרטון תדמית בשחור-לבן (שמזכיר את הסרט "רשימת שינדלר" באופן מטריד).

•  
•  
•  

חנות קטנה ומטריפה | צילום: אור רינת גלינר

•  
•  
•  

צילום: מיכל פשטן

| ממטוס אל על למרתף יפואי |

במשך 8 שנים עבדה פרידמן ב"אל על". בתחילה כדיילת, בהמשך במחלקת השיווק של החברה. במסגרת עבודתה היא סימנה "וי" כמעט על כל נקודה בגלובוס והקפידה לתחזק את שרירי השופינג שלה בשווקי יד שנייה. כשאוסף פריטי הווינטג' שלה תפח, היא הזמינה חברות והחלה לערוך מכירות ביתיות על מרפסת ביתה בנמל יפו. עם קצת עזרה מחברות ושכנות ידועות כמו אפרת רייטן, השמועה קיבלה כנפיים. פרידמן זיהתה את הפוטנציאל העסקי והקצתה את קומת המרתף של הבית לטובת העסק.

לפני כשנה וחצי עזבה את העבודה באל על והחליטה להתמסר לדודה, וכיום ניתן לבקר אותה מדי יום בתיאום מראש. סייעה להחלטה העובדה שבעלה הוא טייס, מה שמאפשר לה לבלות בקוקפיט לא מעט. מדי חודש היא מייבאת בין 100 ל-200 פריטים חדשים, רובם הן שמלות שהיא אוספת בעיקר ביפן, שבה היא מוצאת לדבריה פריטים באיכות טובה במיוחד. "לעניות דעתי, השמלות היפניות הן מתוצרת אירופה בכלל. היפנים אוהבים מותגים ויודעים לשמור על הבגדים". חוץ משמלות בסגנון נשי ורומנטי, תמצאו כאן קומץ חצאיות וז'קטים, תיקים שזורי חרוזים, אביזרים משלימים שהיא רוכשת בסין, כמו צווארונים סרוגים ומקסימים, לצד הלבשה תחתונה של אגלי דאקלינג ונעליים של שני בר ושומייקר.

•  
•  
•  

מחדשת את הבגדים, מעדכנת את הגזרות | צילום: אלה מנור

•  
•  
•  

מיפן לכאן. לה טאנט | צילום: אלה מנור

| "מכנסיים פחות מדברים אליי" |

פרידמן קשובה לטרנדים, ומחפשת מכנה משותף לכל משלוח. בקיץ האחרון, למשל, התמקדה בנקודות, ובחורף הנוכחי העמיסה שמלות תחרה בסגנון סיציליאני. "וינטג' זה אמנם לא תכנית כבקשתך, אבל יש דברים שמובילים אותי בבחירות שלי. אין לי אג'נדה סמויה נגד מכנסיים, אבל כנראה שזה סגנון שפחות מדבר אליי" היא אומרת. כשאני שואלת אותה אם היא משפצת את הבגדים, היא מדגישה שהיא מחדשת אותם. "אני מעדכנת את הגזרות, מסירה שרוולים, מקצצת באורך, מוסיפה גומי במותניים, שולחת לניקוי יבש. אני משתדלת להשאיר את הגזרה המקורית, כי מגיעות אליי לפעמים דתיות לייט, והן מחפשות שמלות צנועות. להוריד ולקצר תמיד אפשר".

ממעבה המרתף פרידמן קודחת מרעיונות שיווקיים ומנהלת עמוד פייסבוק סואן. כאשת שיווק ממולחת היא יודעת למצות את הפלטפורמה ("אין לי ברירה. בכל זאת, אני מוכרת מתוך מרתף ביפו"). תוך שנה וחצי, היא הצליחה לגרוף קרוב ל-6,000 לייקים לדודה, והיא לא חוסכת בהפעלות שונות בניסיון לשדל את הלקוחות להגיע לנמל ולהצטלם עם הבגדים שקנו. במקביל, היא מנסה להפיץ את הבגדים שלה דרכן לבוטיקים ברחבי הארץ.

"הלקוחות הן השגרירות הכי טובות שלי. לדוגמה, אם מישהי הייתה אצלי, אבל היא לא יכולה להגיע לפה לעתים קרובות כי היא גרה בחדרה למשל, היא מוזמנת לחבר אותי לבוטיקים שקרובים לבית שלה. כל הצדדים יוצאים מורווחים מהתהליך הזה – הלקוחה שלא צריכה להתרחק מהבית, הבוטיק שסיפק אותה וכמובן אני". היום קיבלה טלפון ראשון, היא מבשרת. הפרויקט הבא שהיא מתכננת הוא תחרות צילומים שפונה לאמנים צעירים. "אני רוצה שכל צלם ייקח שמלה שלי ויעשה איתה מה שבראש שלו, והתמונה שתזכה להכי הרבה לייקים תזכה אותו במלגה נדיבה".

•  
•  
•  

"וינטג' זו לא תכנית לבקשתך" | צילום: אלה מנור

•  
•  
•  

"הלקוחות הן השגרירות הכי טובות שלי" | צילום: אלה מנור

בהמשך מתכננת פרידמן האמביציוזית לפרוץ את גבולות המרתף ולהעביר את השמלות שלה לחלל שישלב את החנות עם גלריה לאמנות. "אני לא רוצה לפתוח חנות רגילה, אלא לשלב אותה עם תחומי עניין נוספים שלי. האני מאמין שלי הוא שצריך כל הזמן לקדם שיתופי פעולה חדשים ולעבוד עם אמנים צעירים", היא אומרת. בינתיים, תוכלו לבקר אותה ביפו בתיאום מראש, באווירה אינטימית שעלולה להלחיץ חלק מהלקוחות. "אני מזהה אם מישהי באה רק לראות. אני לא אדחק בה לקנות" היא מרגיעה, "אבל אני חייבת להודות שרוב הבנות שמגיעות לכאן מגיעות ממוקדות מטרה. ראו בפייסבוק שמלה ובאות לצוד אותה".

>> לה טאנט. נמל יפו 32, תל אביב-יפו. בתיאום מראש: 054-4300873. טווח מחירים: שמלות – 300-1,000 ש"ח, צווארון סרוג – 120 ש"ח. תיקי וינטג' – 500.