טוקסידו, סטילטו ומיסוני: כך נפתח שבוע האופנה
אסקפיזם זה כאן: ערב הפתיחה של שבוע האופנה נתן לכל צמרת התעשייה הזדמנות לשלוף את הבגדים הכי יפים מהארון | מיסוני הציגו קולקציה שנראתה כאילו עוצבה במיוחד לתל אביב
כמה הזדמנויות יש לישראלי ממוצע ללבוש חליפה טובה? כמה רגעים בחיים של בחורה מקומית באמת מצדיקים שמלת ערב נוצצת? את התשובה כולנו יודעים: במציאות הישראלית בה חתנים נישאים בג'ינס וילדי בר מצווה חוגגים בקרוקס, אין באמת דבר כזה שנקרא קוד לבוש – והרגעים בהם מותר לך לעטות את המחלצות הכי טובות בארון הם מועטים עד לא קיימים. בדיוק בגלל זה, כשמגיע אירוע המצדיק קוד לבוש קפדני יש להיאחז בו בציפורניים מטופחות – וזה בדיוק מה שעשו 900 האורחים שפקדו אתמול בערב את גאלת הפתיחה של שבוע האופנה של תל אביב. לא הגשם ששטף פתאום את העיר, לא המפגינים נגד חברת "גינדי" שמחו בקולניות בכניסה וגם לא העובדה שהאיוונט כולו נערך באתר בנייה מנעו מהם לשקוע בפנטזיה הנוצצת של ערב הפתיחה ולדמיין מדינה שבה מוצדק להתלבש כראוי, ומוצדק אף יותר לחמוד את האשראי של בעלך כדי לממן את זה.
בתוך אוהל ענק, הממוקם בשטח בו עתיד לקום בתוך שנה קניון אופנה ענקי, התקבץ האולימפוס הסלבריטאי של ישראל, מתוקתק מכף רגל ועד ראש, כשסביבו חגות בזהירות בלוגריות אופנה חמושות באייפון ונשות חברה חמושות בהבעת פנים אחת. החלל הפנימי, כיאה לאירוע המבקש לשדר יוקרה, התהדר בכל החשודים הקבועים: אגרטלי סחלבים, מראות ענק, מוזיקת מעליות ומלצרים מבוהלים שמנסים להבין איך לתמרן בין המחשופים. עם הכניסה לאוהל התצוגות חיכו על כל כיסא שוקולדים ממותגים בקופסאות מוזהבות, וזה גם הרגע בו זכו הכוכבות לחותמת רשמית בדבר מעמדן בשרשרת המזון של הביצה המקומית: אם את גל גדות או גלית גוטמן זכית לשבת בשורה הראשונה. אם הגשת בעבר תוכנית לייף סטייל ומאז את "עובדת על דוקומנטרי", מקומך בשורה השלישית והלאה.
שלב הנאומים כלל בין היתר דברים של ראש עיריית תל אביב חולדאי, של נציגי נותנת החסות "גינדי" ושל אורחת הכבוד פרנקה סוזאני, עורכת "ווג" איטליה. המנחה נועה תשבי פנתה לעיתונאים הזרים באנגלית בוהקת וביקשה "תכתבו עלינו דברים טובים, אנחנו ארץ קטנה מוקפת אויבים" – ומשניתן האות ממפיק האירוע מוטי רייף, הגיעה המנה העיקרית של הערב: תצוגת האופנה של מיסוני.
המותג האיטלקי המוערך, שמזוהה יותר מכל עם הדפס הזיגזג הצבעוני, היה אמור להגיע לכאן כבר בשנה שעברה וביטל עקב המצב הביטחוני. הפעם הוא נחת בארץ הקודש לא רק עם רוזיטה מיסוני המייסדת ובתה אנג'לה, המעצבת הראשית, אלא גם עם קולקציה שנראתה לפרקים כאילו עוצבה במיוחד עבור תל אביב. למרות שהציגו רק לאחרונה במילאנו את הקולקציה לחורף הבא, החליטו במותג להציג בישראל את דגמי קיץ 2014, אותם ניתן להשיג כבר כעת בחנויות המותג. בתפריט: שמלות וחצאיות מבדים נוזליים, הכתפיים המעוגלות המוכרות ומשחקי שקיפות מוצלחים לצד פרינטים של שחפים. לצידם ניתן היה להבחין גם בשימוש מאסיבי בפרנזים מטאליים שהזכירו קישוטי אר-דקו, בכמה דגמים מיותרים הנושאים הדפס של שם המותג ובאינסוף טייק אופים ברמות הפשטה משתנות על דוגמת הזיגזג האייקונית. אלה הגיעו בצבעוניות של כתום, ורוד ותכלת, וגם שחור ולבן קלאסיים, והצליחו להסיר קרומי דודתיות מעל התדמית של המותג היוקרתי. התוצאה אולי אינה פורצת דרך, אבל היא הספיקה כדי להשאיר את הקהל המקומי עם תיאבון לעוד שלושה ימי תצוגות גדושים, וגם פנטזיות על קיץ אוורירי ושיקי במיוחד על מדרכות העיר. שיהיה לנו בהצלחה עם זה באוגוסט.
1. אין לי בעלים
2. יש לי עבודה
3. יש לי כרטיס אשראי
4. אני מממנת את כל צרכיי
אני לא צריכה לחמוד. אני לא צריכה אשראי של מישהו אחר. אני בוודאי לא צריכה בעלים.
אנא שנו את המשפט השוביניסטי, המבזה, המשפיל והאנכרוניסטי הזה בבהילות. אין לו עוד מקום בעולמנו כיום.
מאת: לא כלב | 10 במרץ 2014 | 19:53ראשית אני מסכימה עם התגובות הקודמות לי לגבי כרטיס האשראי של הבעל. אבל כל הכתבה הזו נגועה באמירות לא מקובלות.
נכון שאין לנו קוד לבוש ברור בארץ, ואין מסעדות שלא יכניסו אותך בלי זקט ועניבה לגבר ושמלת ערב לאשה וטוב שכך. אבל מכאן ועד למשפט והרגעים בהם מותר לך לעטות את המחלצות הכי טובות בארון הם מועטים עד לא קיימים הדרך ארוכה.
מה פרוש מותר לך לעטות? כמו שאין קוד לבוש ללבוש אלגנטי גם ההפך הוא המכון, ומותר לי ולכל אחת אחרת ללבוש איזה מחלצות שבא לה.
יתרה על כן, יותר ויותר נשים מקפידות בלבושן הן לעבודה, הן ליציאה למסעדה או אפילו סרט. לא כולנו לובשות גינס וטי שירט לכל אירוע….
כל שוק המעצבים בארץ היה קורס אם המשפט הזה היה נכון. אם המעצבים היו מסתמכים רק על סלבס כצרכנים , כבר מזמן לא היתה להם זכות קיום…
נשים רגילות, רוכשות בגדי מעצבים כדי ללבוש אותם, ולא רק באירועים מיוחדים. אני לובשת את מיטה מחלצותי כל ערב שישי לארוחה המשפחתית ואני בטוחה שאני לא היחידה.
הכתבה הזו מדיפה ריח של זלזול הן בתרבות הלבוש של הישראליות והן בתרבות העבודה והצרכנות שלהן. מרביתנו נשים עובדות שתורמות לכלכלת הבית במידה שווה לבני זוגינו וכשאנו קונות? בזיעת אפינו נרכוש בגדים…
מאת: אורח | 10 במרץ 2014 | 17:05לחמוד את האשראי של בעלך כדי לממן את זה?
לחלוטין משפט מזעזע שאני בטוחה שלא יצא בטעות ובתום לב…
מאת: שני | 10 במרץ 2014 | 13:23כי אני עקרת בית שמבשלת, מכבסת ומגדלת את הילדים ולא אישה קרייריסטית שיכולה לקנות לעצמה את הבגדים?
ועוד באתר של נשים, וואו – פשוט דוחה.
מאת: אמילי | 10 במרץ 2014 | 11:45