נפטר צלם האופנה האגדי ביל קנינגהם
מי שתיעד עבור הניו יורק טיימס את המתלבשים הטובים והמעניינים ביותר ברחובות ניו יורק, הלך לעולמו בגיל 87 בעקבות שבץ. "כולנו מתלבשים עבור ביל" סיפרה עליו אנה וינטור בסרט התיעודי הנוגע ללב שנעשה עליו לפני מספר שנים. עולם האופנה מרכין את ראשו
רחובות ניו יורק מרכינים את ראשיהם בתוגה וגעגוע לאיש אחד מיוחד שכבר לא יסתובב בין הבריות הצבעוניות במצלמה שלופה ומעיל כחול: הצלם האגדי ביל קנינגהם, שתיעד במשך ארבעים שנה את אופנת הרחוב ועולם האופנה עבור הניו יורק טיימס הלך לעולמו משבץ בגיל 87. קנינגהם, שהיה אהוב על הבריות, נודע ברוחו העליזה וביכולתו לשים עין על טרנדים רגע לפני שפרצו.
קנינגהם, שהיה חובב של אקססוריז ומלבושים אקסטרווגנטיים ותיעד בשקדנות תיקים, פאוצ׳ים ובעיקר כובעים, נודע במשפט: ״כילד, מעולם לא הצלחתי להתרכז בכנסייה ביום ראשון כי הייתי עסוק מדי בכובעים שלראשי הנשים״. את האובססיה הפך למקצוע, והפך לכובען משוגע, לא לפני שניסה ללמוד בהארוורד, ופרש. הוא הקים בביתו שבמנהטן סלון אופנתי על שמו: "ויליאם ג׳יי", שהיה מקום עליה לרגל בוהמייני באמצע המאה הקודמת, ומשם צמח לו חוג לקוחותיו, ביניהם מרילין מונרו. קנינגהם נודע ביצירת כובעים ייחודיים, אחד מהם כובע כה רחב שוליים, עם נוצה המשתלשלת עד הרצפה, כזה שניתן, על פי כוונת המשורר, להחליף מאחוריו בגדים על חוף הים.
קנינגהם הפך גם לעיתונאי אופנה מוביל, ודיווח על מעצבים חדשים ולוהטים כמו ז׳אן פול גוטייה ואזאדין אלאייה. כחלק מעבודת העיתונות האופנתית החל לצלם. לאחר שצילם במקרה את גרטה גארבו ברחוב, התפרסמה סדרת תמונות שלו בניו יורק טיימס בשנת 1978, והסדרה הפכה למדור, ולמעשה לפפראצי האמיתי הראשון. ״זו הייתה מהפכה עבור הטיימס,״ מסביר העורך דאז, ארתור גלב, ״לפני כן איש לא העז לפרסם תמונות של ידוענים בלי רשות. ״יותר מכל אדם אחר בניו יורק, הוא תפס את ההיסטוריה של העיר מבחינה ויזואלית בארבעים או חמישים השנים האחרונות,״ אמר עליו אוסקר דה לה רנטה. ״אפשר למצוא בעבודתו את הספקטרום השלם של חיי האופנה של ניו יורק.״
בשנת 2014 זכה קנינגהם לתערוכה גדולה של עבודותיו במוזיאון להיסטוריה אמריקאית בעירו, וזה היה הדובדבן האחרון בקצפת עשירה של פרסים בהם זכה משנות השמונים והלאה. בשנת 2011 יצא סרט ביוגרפי אודותיו, "ניו יורק של ביל קנינגהם", בעקבותיו התאהבו בו רבים לאחר שראו את האיש הקשיש והמצלמה מפדלים על אופניים ברחבי מנהטן, ואת דירתו הקטנה והצנועה בתוך בניין קרנגי הול, שלא היה לה מטבח או אפילו שירותים משלה, אבל היו בה אלפי קופסאות עם תמונות ופילמים. ״כולנו מתלבשים עבור ביל,״ אמרה בסרט אנה וינטור, ואין ספק שעולם האופנה היום עומד להתהדר במיטב מחלצותיו על מנת לחלוק לו כבוד אחרון.
השאירו תגובה