פולחן קולקציית האביב של מרסלו בורלון

התצוגה של המעצב הארגנטינאי הפועל במילאנו, מרסלו בורלון, הייתה הכרטיס החם של שבוע האופנה. כולם רצו לקחת חלק בעולם ההיפר-שבטי שלו המורכב מקצב פרוע, סוחף ופולחני, שהתעצם בעזרת מופע המחול המקדים של להקת L-E-V. אנחנו עד עכשיו מתאוששים

מאת שרון טמיר | ‏ 21 אוקטובר 2015

אפריקה שלי. התצוגה של מרסלו בורלון בשבוע האופנה גינדי תל אביב (צילום: אבי ולדמן)

כשמציצים באתר הרשמי של מרסלו בורלון, אפשר להבין טוב יותר את מה שראינו אתמול בתצוגה שהעמיד לכבוד שבוע האופנה גינדי תל אביב. המוזיקה המלהיטה המתנגנת ברקע והרקדנים הלבושים בבגדיו שזזים כאילו אף אחד לא מסתכל. זוהי האקספוזיציה לעולמו המכשף של בורלון, שאמש ניתנה לנו הזדמנות להציץ לתוכו.

אל המסלול הארוך והצר עלו במהירות ששת הרקדנים המופלאים של להקת L-E-V של שרון אייל וגיא בכר. לבושים בבגדים של בורלון המתכתבים עם תלבושות מתוך מופעי הלהקה, הם הכניסו משב רוח רענן ועוצמתי לשבוע האופנה, ובעיקר, העניקו לתצוגה ערך מוסף שכמותו לא נראה בתקופה האחרונה.

השילוב של בורלון עם אייל ובכר הוא חכם במיוחד. בין שלושת היוצרים יש נקודות השקה רבות, המושתות בעיקר על קצב פנימי וחזק הפועם בקוליות שקשה לפצח או להשיג. המחול של אייל ובכר הוא עוצמתי, פולחני, המתמסר לעצמו ולא לקהל. אבל מי שצופה בו לא יכול שלא להשתאות, לזוז בעצמו על הכיסא ולקוות שמשהו מהגרוביות הזו תדבק גם אליו.

גנבו את ההצגה. רקדני להקת L-E-V (צילום: אבי ולדמן)

זזים בגרוב מפעים (צילום: אבי ולדמן)

זו גם התחושה מהשואו הכולל של בורלון. יחד עם המוזיקה שהרכיב, הווידאו ארט שהוקרן ברקע, הבחירה בדוגמנים יפי התואר, וכמובן, עיצוביו המורכבים אך ארציים, נוצרה אווירה שבטית ומכשפת שהובילה בעיקר להבנה כי כשכל הקצוות מהודקים ומחושבים לפרטי פרטים, זה פשוט סוחף.

למרסלו בורלון, האקס הידוע של מוטי רייף, ששימש ב-2013 כמנהל האמנותי של שבוע האופנה גינדי תל אביב, יש אג'נדה. את מקום מושבו מילאנו, הוא משרטט סביב קונספטואליות ניאו-שבטית, מלאה בתרבויות שונות המתחברות זו לזו ויוצרות מארג חדש, טוב יותר, פורה יותר. הבגדים, שהוצגו בחגיגיות על דוגמנים ודוגמניות ישראליים יוצאי אתיופיה, ניסו להציג מאש-אפ של אותם מוטיבים מגוונים וניגודיים שאמורים להתנגן יחד על אותו ביט. חליפות מורכבות ועשויות היטב התמלאו בפרינטים מעורבלים ופראיים, השמלות נצמדו לגוף כמו עור שני, אזור הכתפיים הודגש על ידי עבודת אפליקציות מדוקדקת, ומעילים ופונצ'ואים הגנו על הדוגמנים כמו שריון דיסאוטופי של המאה ה-21.

בסיום התצוגה הקצרה והמהודקת, בורלון עלה על עמדת הדיג'יי המוכרת לו והחל לנגן עבור קהל המעריצים ששבה לעצמו כמה דקות קודם לכן. היה נראה כאילו כולם היו צריכים את השחרור האקסטטי הזה. שבוע האופנה התחיל כבר לעייף, הקומה התת קרקעית של המבנה חנקה והשואו של בורלון ביקש להמשיך את החגיגה. אולי זה השם הזר שלו, הקרבה לרייף או באמת הירידה לפרטים, בכל מקרה, אפשר היה להבין כי מדובר בערב שכולם רצו לקחת חלק בו ולהמשיך אותו עד כמה שאפשר.