דווקא עכשיו: שבוע האופנה של תל אביב נפתח בחגיגיות
למרות שזה ממש לא ברור מאליו, אמש נפתח שבוע האופנה גינדי תל אביב, שחוגג עיצוב ישראלי. לכבוד הפתיחה התקיימה גאלה חגיגית ונוצצת, עם כל המי ומי של התעשייה, ובסיומה תצוגה שעשתה כבוד למכללת שנקר שהוציאה את מרבית המעצבים הישראלים שמרכיבים את עולם האופנה המקומי. היה לוהט
שבוע האופנה גינדי תל אביב נפתח אמש בחגיגיות כמעט לא קונבנציונלית. זה לא מובן מאליו שבימים טרופים אלו נחגג עולם האופנה הישראלי, שכל כולו מושתת על עולם אוטופי יותר, בו יצירה היא המרכז והמהות, ומה שמקרב בין אנשים. אבל כמו כל דבר בארץ, גם כשמדובר באירוע הכי אקסטרווגנטי של השנה, יש תחושת גרילה. בתוך אתר הבנייה בחשמונאים-הארבעה במרכז תל אביב, זה שיהפוך באביב הקרוב ל-Gindi Fashion Mall, נפרס שטיח אדום שהתפרש על פני קילומטרים וגרם להולכות על עקבים לשקול את צעדיהן בימים הבאים. בין פיגומים למדרגות זמניות התקיים אירוע הגאלה החגיגי שפתח את שבוע האופנה של תל אביב. אמנם מדובר רק בשלושה ימים וקצת של תצוגות, אבל אם כבר להגזים, אז כמובן כשזה נוגע לאופנה.
לאחר כשעתיים של התמנגלות וצילומים לאינסטגרם, עבר מוקד האירוע מקוקטיילים אל המסלול. לרגל הפתיחה, אורגנה תצוגת מחווה מיוחדת לבוגרי שנקר מכל הזמנים, מאלבר אלבז ועד לי גרבנאו. אל המסלול הורד גרם מדרגות מיוחד ממנו החלו לרדת, זו אחר זה, שחקניות, דוגמנים, דוגמניות וטאלנטים שונים שהציגו את יצירות הבוגרים שהוכנו במיוחד עבור המאורע.
כפי שיולי תמיר, נשיאת שנקר, אמרה בנאום לפני תחילת התצוגה, "הבועה", כפי שנוהגים לקרוא לעולם האופנה והתרבות שלנו, היא לא הגדרה נכונה. "הבועה" היא מה שקורה בחוץ. אלו שמתנגדים לאמירה אישית, שונה, לא קונבנציונלית. בעולם היצירה ניתן כבוד לאנשים שעובדים קשה, לאלו שמצטיינים, מחדשים, אלו שחושבים אחרת ולא מפחדים לעמוד על שלהם. זו הייתה מהות התצוגה.
המעצבים שהציגו אמש התבקשו לעצב אאוטפיט בהשראת תל אביב. כל אחד מהם לקח את מושג העיר אל המקום האישי שלו, ובכל אחד מהפריטים ניכר כתב היד העיצובי שהפך למזוהה אצל כל אחד ואחת מהם. אמנם לא היה מדובר בתצוגה קוהרנטית שניסתה להגדיר מהו עיצוב ישראלי או תל אביבי, אלא היה זה שואו שעיקרו היה פאן, שניסה לסחוף את הקהל, גם אם היה איטי ברובו.
בין הדגמים שזכו למירב התשואות היה כמובן המראה הפותח של אלבר אלבז, שהציג שמלת משי אוורירית וצהובה בהשראת מזג האוויר הים תיכוני, אותה לבשה רונית אלקבץ, שקיפצה לה בקלילות על המסלול; שמלת הפרנזים השחורה והמפוארת של יניב פרסי על טיטי איינאו, בהשראת האקלקטיות התל אביבית; שמלת הכלה הנסיכותית של לי גרבנאו בהשראת החוף של תל אביב, שהוצגה על ידי שביט ויזל; הדגם "סלמה פינת בומביי" של ליהי הוד על מיטל ויינברג אדר, ושלקחה את השראתה מעולם בגדי קהילת העובדים הזרים; השמלה הבוהמיינית של ויוי בלאיש על יעל רייך, שזיקק את הלך הרוח המשוחרר של שוק הפשפשים היפואי; ושמלת הכסף של שי שלום על בר רפאלי, שנתפרה מ-15 אלף מטבעות גרוש ישנים ושהצדיעה לעולם הפיננסי של תל אביב.
אותן פנים, אותן נשים, אותו שיעמום, כמה משעמם!
מאת: אורח | 20 באוקטובר 2015 | 14:22אין על רונית אלקבץ הכי מהממת והשמלה של הגאון אלבר אלבז מדהימההההההההה
מאת: אורח | 20 באוקטובר 2015 | 10:15אליקו שטיחים רק הם יכולים לבצע מגה פרויקט כזה
מאת: מחמוד | 19 באוקטובר 2015 | 20:00בר רפאלי נראת כמו צלופח
מאת: אורח | 19 באוקטובר 2015 | 16:36יפה של בר
מאת: לא עניינכם | 19 באוקטובר 2015 | 15:53עם ישראל בצרה גדולה וזה מה שמעניין פריצות ה' ירחם דור המבול חיזרו בתשובה וכך יואב לכולם שבוע טוב
מאת: רמי | 19 באוקטובר 2015 | 15:17כולן אבל כולן נראות – רע!
מאת: שירה | 19 באוקטובר 2015 | 14:55יש חזיות בעולם !
מאת: אורח | 19 באוקטובר 2015 | 14:25מוכשרים! פשוט עיצובים מהממים! חוץ משל בר רפאלי וסנדי בר. כל השאר מהמםםם
מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה) | 19 באוקטובר 2015 | 14:02מי שעיצב את השמלה של סר צריך לפרוש מעיצוב!
מאת: אורח | 19 באוקטובר 2015 | 13:30