הצלמת הישראלית בת ה-23 שמסעירה את התעשייה
החזות העדינה והשלווה של רותם לבל לא מסגירה את ההישגים המרשימים עליהם היא חתומה ואת העובדה שמדובר באחת מצלמות האופנה המבטיחות והמעניינות בסביבה. "זה שילוב בין התגלגלות מאוד חיובית של הדברים לקריעת תחת מצדי", היא אומרת. "עבדתי ואני עובדת מאוד מאוד קשה בשביל כל דבר שהשגתי"
בת 23 וכבר קוטפת את העבודות הנחשבות ביותר בארץ. הכירו את רותם לבל (צילום: אינסטגרם rotemleb@)
עוד כשהייתה ילדה רותם לבל נמשכה ליצירה ולאופנה. היא הייתה אוספת קטלוגים ומגזינים, מעלעלת בהם שוב ומתרגשת בכל פעם מחדש. בגיל 13 השאילה מאבא את המצלמה ויצאה לרחוב, והיום, לא המון שנים אחרי, היא כבר נמצאת בצד השני של המתרס. החזות העדינה והשלווה של לבל בת ה-23 לא מסגירה את ההישגים המרשימים עליהם היא חתומה, אבל מדובר באחת מצלמות האופנה המבטיחות והמעניינות בסביבה. היא עומדת מאחורי אינספור הפקות אופנה, אדיטוריאלס בכל מגזיני האופנה בישראל וקטלוגים למותגים הלוהטים ביותר בארץ, ביניהם פטיט פואה, ברק להב, TwoTone, מימי לוזון, קום איל פו, שני בר, יריד האופנה דרס קוד ועוד.
עם צילומים שנעים בעדינות אינסופית בין חלום למציאות, כשהיא מגובה בלוק מלוטש של איט גירל מאל. איי בעצמה, לא פלא שלבל מסומנת בתור הגולדן גירל של התעשייה. "העיסוק בצילום אופנה באופן ספציפי היה לי טבעי לחלוטין וקרה באופן מידי כמעט", היא אומרת. "אני חושבת שהפעם השלישית שלקחתי מצלמה הייתה כבר ניסיון לצלם הפקת אופנה עם אחותי הגדולה. בנינו סט והשקענו באיפור ושיער. אחר כך המשכתי עם בגדי וינטג' של סבתא שלי וחברות שהיו נאספות. הרעיון שדמות, בגד ומקום יוצרים סיפור פשוט משך אותי".
יוצרת פריימים שהם כמו חלום (צילום: רותם לבל)
מתי הבנת שזה מה שאת רוצה לעשות בחיים?
"זאת שאלה די מסובכת מבחינתי. מצד אחד אני מאמינה בחלום הכי רחוק ומצד שני אני אדם מאוד ריאלי. הרצון לצלם בער בי מהרגע שהתאהבתי בתחום, אבל אני לא חושבת שהיה שלב רשמי שבו הודיתי בפני עצמי שאני הולכת על זה. אני עושה עוד צעד ועוד צעד לקראת מה שאני באמת חולמת עליו, תוך כדי שמירה על כל האופציות פתוחות".
ואיך ההורים מקבלים את זה?
"הם מאוד תומכים באהבה ליצירה וגם בהתפתחות המקצועית שלי. כמובן שקיים גם לחץ לתואר. זה תהליך משותף של שני הצדדים ואף אחד לא באמת ידע איך הדברים יתגלגלו וינועו, אבל בסופו של יום בורכתי בהורים מדהימים".
אחרי מספר שנים בהן נגעה בצילום ובאופנה לבל החלה ללמוד את הנושא באופן רשמי במסגרת הסדנה של רון קדמי, במקביל לשירות הצבאי. החוויה הזו, לדבריה, חיברה עבורה את כל הקצוות, עזרה להגדיר בפני עצמה את התחום בו היא רוצה לעסוק ונתנה לה את האומץ לקפוץ למים. כמה חודשים לפני השחרור התפרסמה ההפקה העצמאית הראשונה של רותם ב-FF. "הלוקיישן היה בים, רק אני, דוגמנית, מאפרת ובגדים מהארון של אמא שלי", היא נזכרת. "האמנתי בה אז שלחתי אותה למערכת – והיא התקבלה. זה היה מפתיע ומרגש, ישבתי במשרד הצבאי וההפקה שצילמתי עלתה לאוויר, זה היה מדהים".
בורכה בהורים תומכים לחלוטין (צילום: רותם לבל)
עם היציאה לאזרחות הגיעה צומת הדרכים. "לא הרגשתי שאני מעוניינת לנסוע לטיול ארוך בחו"ל כמו כולם אבל גם לא ידעתי אם אני מוכנה להתחיל ללמוד ומה", מספרת רותם. "החלטתי לחיות את הרגע ונתתי לעצמי פרק זמן של שנה לנסות להגשים את החלום ולצלם. המחשבה על כסף או עבודות מקצועיות הייתה רחוקה ממני". כמה חודשים מאוחר יותר היא כבר השיגה את הג'וב הרציני הראשון עם צילומי הקולקציה של ברק להב.
איך היית החוויה שלך בתעשייה בתחילת הדרך?
"בסך הכל היא תמיד הייתה חיובית. אני מרגישה אסירת תודה על כך שאני מצלמת ועובדת ומכירה אנשים מדהימים ומוכשרים כך שכל יום צילום הוא מרגש וכיפי בפני עצמו. לפעמים מקבלים אותי בהפתעה בגלל שאני נראית מאוד צעירה אבל אני מרגישה שאולי זה דווקא לטובתי, או לפחות מנסה לנצל את זה לטובתי. זה מקל עלי להיות קשובה ורגישה לדוגמניות, ליצור קשר אישי ולחבר אותן לסיפור ולצילומים. אני בטוחה שהיו גם אנשים שחששו לעבוד איתי ואולי אפילו נמנעו בגלל הגיל, אבל אני מקצועית ורצינית".
מה את נהנית לצלם במיוחד? ומה פחות?
"אפשר לומר שהתברכתי כי העבודה שלי היא גם התחביב שלי. אני מניחה שהימים הכי מרגשים הם ימים של הפקות אופנה גדולות ומושקעות, שעובדים עליהן חודש וחודשיים ואפילו יותר, והימים היותר רגועים הם ימי לוק-בוק אונליין. אבל גם אם מדובר בעבודה מסחרית לכל דבר, בכל זאת מישהו מעניק לי את הזכות לצלם את הקמפיין שלו. זאת אחריות מאוד גדולה וכל יצירה של משהו חדש היא מרגשת".
הצלחת לגבש כתב יד מאוד ברור בגיל צעיר יחסית. את חושבת שהוא ישתנה בעתיד?
"הסגנון וכתב היד שלי הם חלק בלתי נפרד ממי שאני, אני פשוט יוצרת בלי לחשוב על איך להמשיך את הקו הקיים. מה שבאמת מחבר בין הפרוייקטים השונים זה צורת העבודה שלי. לפני הצילומים אני תמיד מקפידה להבין עם עצמי ועם הצוות מה הסיפור שאנחנו רוצים לספר: הזמן, המקום, הדמות, האווירה. זה מכניס את הרגש, יוצר קו מנחה ומעורר המון השראה. מעבר לזה אני משתדלת שלא להיטמע בתחום אחד. אני מאמינה שאנחנו יצורים דינמיים שמתפתחים וגדלים כל הזמן ומקווה שאמשיך לפתח ולאתגר את עצמי".
את חושבת שמסלול החיים שלך שונה משל בחורות אחרות בגילך?
"אני באמת משתדלת להימנע מהתבניות של החברה כי זה קצת מלחיץ אותי, אבל אני חושבת שהתקופה שבה אנחנו חיים בהם מעניקה לצעירים הרבה יותר אפשרויות בחירה ומסלולי חיים. במקרה שלי מדובר בשילוב בין התגלגלות מאוד חיובית של הדברים לקריעת תחת מצדי. עבדתי ואני עובדת מאוד מאוד קשה בשביל כל דבר שהשגתי".
ויש מחשבות על קריירה בינלאומית?
"אני שומרת על ראש פתוח ותקוות גדולות, אז לחלוטין כן. יותר מהיוקרה יהיה מרגש לצלם במקומות אקזוטיים וחדשים עם צבעים, אווירה ומזג אוויר אחר, וכמובן לעבוד עם אנשים מכל העולם. מצד שני אני עדיין צעירה, כך שאי אפשר לדעת לאיזה כיוונים אתפתח. אני חושבת גם על לימודים אקדמיים ועל השילוב בין צילום ותרפיה, אבל בינתיים העניין על הולד. יש לי עוד המון יעדים לכבוש ופסגות לשאוף אליהן".
הצלמת הכי מוכשרת שפגשתי. פשוט יש לך את זה, המון הצלחה
מאת: שירה | 25 באוקטובר 2017 | 00:18