"שלחו אותי לאודישנים באוטובוס, מקסימום אני אלך לאיבוד"

•  
•  
•  

ספיר יודשקין. תתכוננו להתאהב (צילום: וורה באדיבות סוכנות אלינור שחר)

לפני חצי שנה, בחדר הלידה, רגע אחרי ירידת המים – ספיר יודשקין-יצחקי התחילה להפנים את משמעות הטייטל "אשת כדורגלן". חלוץ מכבי תל אביב ברק יצחקי, מי שהביא אותה למצב הזה, לא יכול היה להישאר לצדה. הוא היה צריך לשחק נגד מ.ס אשדוד, ורעייתו נאלצה לשחרר אותו ולהתמודד עם הבועטת הקטנה שבתוכה. "הוא רץ למשחק, הבקיע גול ורץ חזרה", היא משחזרת, "הייתה לי הרגשה שאני לא אלד בלעדיו, ובאמת רק כשהוא חזר הגיעו הצירים".

ואם הוא בכל זאת היה מפספס את הלידה? כבר היו ספורטאים ששוחררו ממשחק במצב כזה.
"חשבתי לעצמי 'מה אני צריכה אותו על הראש? שישחק'. הוא דווקא רצה להודיע למכבי שהוא לא מגיע, אבל אמרתי לו ללכת".

לא קשה להיות עם בן זוג שהמקצוע שלו כל כך תובעני?
"אני אוהבת שיש לברק משהו שהוא כל כך אוהב לעשות. אז נכון שהוא לא קם לילדה בלילה אם יש לו אימון או משחק למחרת, אבל אם יש לו יום חופש, האחריות כן שלו והוא קם. יש לו חברים שלא נגעו בתינוקות שלהם עד גיל שנה, ברק ממש לא כזה. הוא סוג של אמא".

כל אישה אחרי לידה ראשונה מוצפת ברגשות שאין להם שם במילון, אבל עבור יודשקין בת ה-25 אלה ימים אמוציונליים במיוחד. אנחנו יושבות בסלון ליד הבייבי-סנס, סול מנמנמת בעריסה בחדר לידנו, וספיר משחזרת את רכבת ההרים הרגשית של השנתיים האחרונות – שבהן איבדה את אמה, התחתנה וילדה בעצמה. "מיד התחברתי אליך", היא אומרת, "יש בך משהו אימהי. ואני, מאז שאיבדתי את אמא שלי למחלה, מחפשת אמא בכל מקום".

•  
•  
•  

הכי לא רק אשת כדורגלן (צילום: זוהר שיטרית)

רוברטו קרא לי אנג'לינה ג'ולי הישראלית

כשאמה ברוניה החלה להתמודד עם סרטן צוואר הרחם, ספיר בדיוק התחילה להכיר את החיים. היא הייתה דוגמנית צעירה, מתמודדת בתחרות מלכת היופי, חתומה בסוכנות של רוברטו בן שושן. העתיד שהיא חלמה עליו בדירת השיכון באשקלון החל לקרום עור וגידים. "אני באה ממקום מאוד נמוך", היא אומרת, "אני אפילו לא רוצה להגיד את שם השכונה, כי אני לא אוהבת להיזכר בזה. לא שכונה מהמפוארות, נסתפק בזה".

חיים וברוניה יודשקין עלו לארץ מבלרוס לפני 26 שנה עם אחותה הגדולה של ספיר, וכעבור שנה היא נולדה. האבא מצא עבודה בשיפוצים, האמא בטיפול בקשישים, והחיים התנהלו בדוחק. "אנשים פה התנשאו על ההורים שלי כשהם הגיעו", משחזרת ספיר, "אבא מספר איך בדירה הראשונה שלו בעל הבית הראה לו את האסלה ושאל אם הוא יודע להשתמש בה. אולי זו חלק מהסיבה שהם דיברו איתי רק ברוסית כשנולדתי. הם בחרו להיות אאוטסיידרים ובעצמם מתנשאים על הישראלים".

הרגשת שאת גדלה בגטו רוסי?
"לא נתתי לזה לקרות, רציתי להכניס את ישראל לבית בכל דרך אפשרית. גדלתי אצל השכנה, אכלתי קוסקוס כל שישי וביקשתי מאמא שלי שתכין לי גם. כשההורים שלי דיברו איתי ברוסית, עניתי להם בעברית. הייתי דיקטטורית. לא נתתי לאבא שלי להוציא דג מלוח מהמקרר כדי שהחברות שלי לא יראו".

וחוץ מזה, איזו ילדה היית?
"ביישנית אבל חולמת בגדול. רציתי לפרוץ, ידעתי שזה לא המקום שלי. הייתי רואה טלוויזיה ואומרת – בא לי להיות שם. ראיתי שחקניות בסדרות כמו המורדים וקטנטנות וחשבתי 'איזה כיף להן, החיים שלהן בטוח פחות אפורים משלי'".

•  
•  
•  

בחתונה. הוא חיזר בלי סוף (צילום: צילום ביתי)

למרות המצב הכלכלי הקשה ההורים של ספיר לא נתנו לה לצאת לעבוד, ועל פרסום ותהילה בכלל לא היה מה לדבר. "בגיל 15 חברות התחילו להגיד לי 'איזו יפה את, את גבוהה, את רזה, אולי תלכי לדגמן'. באיזשהו שלב אמרתי – אולי הן צודקות? אבל אבא לא רצה לשמוע על כלום. הייתי בוכה לו שיפסיק לשים לי מחסומים בחיים, גם ככה קשה לנו".

היום את חושבת שהוא רק רצה להגן עלייך?
"לא, אני דווקא חושבת שמזל שלא נכנעתי לו. הייתי היום במקום ממורמר ומדוכדך אם לא הייתי יוצאת מהפריפריה".

היה זה סקאוטר מקומי ששכנע את ספיר לבוא לסוכנות של רוברטו בן שושן. "הוא היה בחור בן 30 שלקח אליו חבורות של בנות, הוא היה מרים לנו את הביטחון. היום אני מסתכלת אחורה ואומרת פאק, איזה דברים עשיתי בגיל 15, לאיזה עולם אכזר נכנסתי. היום אני מגיעה לסט צילום עם יותר נוכחות ודרישות, פעם הייתי יכולה להיות שם שבע שעות ולא לבקש לאכול כי לא נעים לי. אבל לא הייתי תמימה, הייתה לי נפש בוגרת ולא פחדתי".

רוברטו לא היה אז בתקופה מזהירה.
"מיה בוסקילה בדיוק עזבה אותו וכולם דיברו על זה, אבל עדיין היו שם חזקות, רתם סלע ומורן אטיאס ואגם רודברג. היו סיפורים עליו ואנשים אמרו לי לא להכנס לסוכנות הזו, אבל רוברטו מאוד אהב אותי והאמין בי. הוא קרא לי אנג'לינה ג'ולי הישראלית, ובא איתי לבית של ההורים כדי לשכנע אותם שאחתום שם. הם לא הבינו מה הוא אומר והייתי צריכה לתרגם לרוסית. בסוף הם הסכימו".

החתימה הזאת הובילה את יודשקין למעין טירונות דוגמניות, שכללה דיאטה אינטנסיבית ותצוגות מלחיצות ברחבי הארץ. "הייתי נוסעת לבד לאודישנים באוטובוס ומוצאת את עצמי בתחנה המרכזית בתל אביב, שזה לא הכי סימפטי בעולם. יש בנות שמגיעות לדברים האלה עם אמא שלהן, אני הייתי מתה לתמיכה כזו. לא הייתי ילדה עם חיים כיפיים שאוספים אותה ומביאים אותה, אצלי זה היה 'קחי אוטובוס או שתלכי ברגל, מקסימום תלכי לאיבוד ותמצאי את הדרך חזרה'".

•  
•  
•  

"הדוגמנות הייתה מפלט בשבילי" (צילום: זוהר שיטרית)

זה באמת שווה את זה?
"בשבילי הדוגמנות הייתה מפלט, לעשות משהו בשביל עצמי. ראיתי רק את הדברים החיוביים, לא עניין אותי כלום. וגם יכולתי להגיע יותר רחוק: הציעו לי בגיל 16 לעבור במיאמי ולהתחיל קריירה בינלאומית, אבל אבא שלי לא הסכים, הוא התעקש שאני אעשה בגרות. גם על זה כואב לי היום, הרי בית ספר זה לא ביג דיל, אפשר להשלים. היום עם הילדה דוגמנות בחו"ל היא לא אופציה בשבילי".

היום ספיר מיוצגת בסוכנות המתחרה של רוברטו, אלינור בן שחר, והשתתפה בקמפיינים לדלתא, סטטוס, זר פור יו, וכן בהפקות אופנה. עם האיש שגילה אותה היא כבר לא בקשר: "הרגשתי שאני לא מתקדמת, תקועה, בארץ קשה מאוד לפרוץ. אם את לא עושה ריאליטי או יוצאת עם מישהו שמקורב למדורי הרכילות, זה ממש קשה. הציעו לי ריאליטי כמה פעמים אבל אני אולד פאשן, עדיין מאמינה שזו לא הדרך".

כשאמא חלתה היא לא נתנה לי לעזור

למרות התיזוזים והקשיים, חיי הזוהר החלו לקרוץ לספיר. היה לה בן זוג באותה תקופה, חבר ילדות שהפך לאהבה הראשונה שלה, אבל הפערים ביניהם הפכו מורגשים. במסיבה אחת בתל אביב היא הכירה את אייל גולן. "רוברטו עשה מסיבה לסוכנות, כל הדוגמניות היו שם ורוברטו הביא עוד אנשים, ביניהם אייל. הוא ניגש אלי ושאל מאיפה אני. זה היה בזמן עופרת יצוקה אז דיברנו על המלחמה, באמצע מסיבה אנחנו עומדים ומדברים על טילים. הוא אמר שהחבר הכי טוב שלו, ברק יצחקי, הוא מאשקלון. לא ידעתי מי זה".

בשיחה ההיא עם אייל גולן היית בת 17. אני חייבת לשאול אם זה המשיך למסיבת קריוקי.
ספיר צוחקת, "אלוהים ישמור, לא! זה היה לגמרי תמים. אפילו לא התרגשתי, זה הרגיש לי טבעי".

•  
•  
•  

"אנחנו הכי פשוטים" (צילום: שי תמיר באדיבות הסוכנות של אלינור שחר)

שנה אחרי אותו מפגש ברק, שמבוגר מספיר בשבע שנים, התחיל איתה בבר באשקלון. "אני עדיין לא מה בדיוק אייל אמר לו, אבל הוא ניגש ואמר 'אפשר להזמין אתך לשבת לידי?'. איך שהסתכלתי עליו קרה משהו. את ראית אותו? אני מתה עליו, יש לו עיניים, שארם מטורף, חיוך, הכל. דיברנו כל השיחה רק עלי, לא ידעתי מי הוא ומה הוא עושה. הכרתי גברים שמנסים להרשים וזה תמיד הגעיל אותי. גבר שמדבר על עצמו מוריד לי".

לא הציק לך שזאת קלישאה, דוגמנית וכדורגלן?
"אני לא רואה את זה ככה. מבחינתי ברק הוא אדם רגיל וגם אני, אנחנו הכי פשוטים. כשהוא הגיע אלינו הביתה להכיר את ההורים שלי, אף אחד במשפחה לא ידע מה זה כדורגל בכלל, לא ידענו שיש ליגות. פעם הלכתי למשחק עם חבר שלו ולא הבנתי למה הוא בועט לכיוון הלא נכון, לא ידעתי שבמחצית הקבוצות מחליפות צדדים".

זה היה רציני מהרגע הראשון?
"לוקח לי זמן להתאהב, אבל כשזה קורה אני טוטאלית. זה היה מקסים, איך שהוא פינק וחיזר. היינו עוצרים לתדלק והוא חוזר עם שקית חטיפים ענקית בלי שביקשתי בכלל. הביא לי את כל השתייה במדף כי לא ידע איזה אני אוהבת. הדברים הקטנים האלה כבשו אותי, ואחרי חצי שנה מצאתי את עצמי מאוהבת בו בטירוף, אהבה שלא ידעתי שקיימת".

רק שאז, בדיוק כשהיה נראה שהחיים מתחילים להסתדר, הגיעה המכה. "אמא הלכה לגינקולוג כי היו לה דימומים. הוא אמר שהיא צריכה לעשות בדיקת פאפ, אבל היא הזניחה את זה והמשיכה עם החיים שלה. זאת הייתה טעות: בחודשים האלה, שבהם משהו מתחיל להתפתח, קריטי להוציא אותו מהר. בסוף אמרו לה שהיא כבר בשלב מתקדם, והסיכויים שלה מאוד נמוכים".

•  
•  
•  

"לוקח לי זמן להתאהב, אבל כשזה קורה אני טוטאלית" (צילום: צילום ביתי)

איך היא סיפרה לך?
"היא פשוט הביטה בי והבנתי", היא אומרת וקולה מתחיל לרעוד, "במשפחה שלנו לא אומרים את השם של המחלה. מבחינתנו לא היה מוצא, מי שחולה בזה מת. אמרתי לאמא שלי – 'את בטוחה? זה זה?'. היא ענתה לי שכן. ניסיתי להיות אופטימית עד הסוף, להאמין שאולי היא תתגבר, אבל כל הזמן היה שם קול נוסף שאמר 'היא לא תהיה בחתונה שלי, ברגעים הכי חשובים. חייבים עכשיו לנצל כל רגע ביחד'".

המאבק נמשך שנתיים, שכללו טיפולי כימותרפיה, ניתוחים והקרנות, עד שברוניה נפטרה בגיל 53. "היא הלכה עם פאה כדי שלא יידעו שנשר לה השיער, אסור היה לספר לאף אחד על המחלה", אומרת ספיר, "גם אותנו היא לא שיתפה בכל מה שעובר עליה, והיום אני כועסת על זה. היא לא נתנה לי לעזור. היא לא רצתה שארגיש חרא, אבל הייתי צריכה להרגיש חרא כשאמא שלי חולה. אם זה היה קורה היום הייתי לוקחת אותה למומחים הכי טובים, יש לי המון ידע שלא היה לי אז".

הסרטן של ברוניה נגרם מווירוס הפפילומה שבו נדבקה. "זה לא גנטי, אבל אני כל הזמן נבדקת כדי שחס וחלילה זה לא יקרה לי", אומרת ספיר, "אני בפוסט טראומה מזה, הפכתי להיפוכונדרית. זה רודף אותי ומאוד מקשה לי על החיים. על כל דבר אני חושבת שזו המחלה".

מה תקחי הלאה מאמא שלך?
"היא הייתה אישה מדהימה והמודל שלי בתור אמא, אבל אני גם רוצה להיות שונה ממנה, כי היא ויתרה על עצמה והייתה חלשה וכנועה. לפעמים הרגשתי שרע לה עם אבא שלי, ושהיא לא עומדת על שלה ולא עוזבת אותו בגללנו. לפחות המחלה קירבה ביניהם, הוא טיפל בה ברמה מטורפת".

ואיך היחסים שלך עם אבא היום?
"מאוד התקרבנו. הוא השתנה מאז שהיא איננה, הוא פתאום הפך גם לאמא שלי. הוא מתעניין, שואל אותי כל מה שהיא הייתה שואלת. אנחנו מדברים פעמיים-שלוש ביום על הכל, אפילו על דברים נשיים שעוברים עלי. הוא מנסה להשלים את מה שחסר לי ממנה".

•  
•  
•  

"יש אנשים שכסף הוא כל עולמם, אני לא מתעסקת בזה" (צילום: זוהר שיטרית)

כשברק על המגרש זה אדרנלין מטורף בגוף

פעמיים הייתה צריכה יודשקין למרוד באביה: כשהחלה לדגמן, וכשהחליטה לגור עם יצחקי עוד לפני שהשתחררה מהצבא. כשהוא עבר מבית"ר ירושלים למכבי תל אביב בקיץ 2010, ואז ספג פציעה קשה כבר במחזור הראשון, היה ברור לשניהם שזה הדבר הנכון לעשות. "הוא התקשר ואמר לי: 'ספיר, מצאתי דירה בתל אביב ואני רוצה שתגורי איתי'. עניתי לו שאבא שלי לא יסכים, והוא אמר שזה לא מעניין אותו. באתי להורים שלי מפוחדת ואמרתי להם 'תקשיבו, ברק צריך אותי. הוא אחרי ניתוח ולא יכול ללכת'. הם היו בהלם שאני בכלל חושבת על זה, אבל אני בכיתי, הסברתי להם שהוא  זקוק לי 24 שעות ביממה. בסוף הם הבינו".

הפרש הגילאים ביניכם עדיין משחק תפקיד?
"כבר לא. אני הרבה יותר בוגרת ממנו, וגם מאבא שלי".

ברמה המקצועית יצחקי בן ה-32 נחשב לאחד השחקנים המוכשרים בליגה ובנבחרת ישראל, אבל גם לפספוס. התחושה היא שלולא הפציעות שליוו את הקריירה שלו, הוא היה מגיע אפילו רחוק יותר. כעת ספיר וברק מתחילים לחשוב מה הלאה. "הוא לא ישחק עוד הרבה שנים, אבל אולי יהיה מאמן וימשיך לעסוק בכדורגל. תהיה תנועה לחו"ל, וכבר בשבוע הבא יש לנו פגישות בלוס אנג'לס".

לא מפחיד אותך להיטלטל איתו?
"לא, אני זורמת. זה דינמי ולא משעמם. הדבר היחיד שקשה הוא ההפסדים. עכשיו הפסדנו אליפות וזה מבאס, ואחרי משחקים לא מוצלחים הוא בא הביתה ולא מדבר על זה. מה אני יכולה לעשות במצב כזה? אני לא מציקה לו, הוא נושא בתוכו את הכאב והבאסה, ואנחנו הולכים לישון וקמים ליום חדש. ככה זה בספורט. מה שכן, כשאני רואה אותו על המגרש זה עושה לי אדרנלין מטורף בגוף".

•  
•  
•  

"עכשיו אני רואה שילדים לא משהו שעוצר את החיים" (צילום: זוהר שיטרית)

לפני שנה ספיר וברק התחתנו, באירוע ענקי וגדוש סלבס, ולפני כמה שבועות שכרו דירה במגדל ברונזה בשכונת צמרת. התדמית הנובורישית של האזור לא מרתיעה אותה. "אני אוהבת את השכונה. לסול תהיה ילדות אחרת משלי: יש לי את הכלים לתת לה דברים שאני לא קיבלתי, ואני אוכל לקחת אותה לכל מקום. אבל היא תהיה ילדה רגילה, שתדע שכדי להצליח בחיים היא צריכה לעבוד קשה. יש אנשים שכסף הוא כל עולמם, ולא רק בשכונה הזאת – כל היום מה קנינו ואיפה היינו. אני לא מתעסקת בזה".

כשאישה נסמכת כלכלית על גבר, זה יכול לבוא עם מחיר.
"נכון, ולכן נשים תמיד צריכות לעבוד. היום המטרה שלי היא לחזור לדגמן, וגם סיימתי תואר בפרסום ותקשורת שיווקית במכללת קריית אונו. בא לי לעשות משהו גדול, לפרוץ החוצה כדי שאוכל לבטא את עצמי, אולי גם להנחות בטלוויזיה. עוד לא חוויתי את השיא שלי, ואני לא יכולה להגיד שעשיתי משהו שאני מתגאה בו. קל לקבל בארץ טייטל של דוגמנית, מספיק שאת נראית טוב והצטלמת כמה פעמים ואת חתומה בסוכנות. אני רוצה יותר מזה".

כל אישה שראתה את תמונות ההיריון של ספיר, ועוד מהשליש האחרון, לא הבינה איך זה אפשרי ביולוגית להישאר כל כך רזה. חצי שנה אחרי הלידה היא נראית נפלא, אבל מתעקשת עדיין לרזות עוד שלושה קילו. "אני חייבת לחטב את עצמי, אחרי הלידה הבטן והעור מתרחבים. אני אעבוד בזה עוד קצת, ואז אחזור לדוגמנות בכל הכוח".

האימהות לא תעכב אותך?
"לפני שנכנסתי להיריון חשבתי שאולי אני צעירה מדי, אבל ברק כבר היה צמא לילד ובסוף החלטנו שיאללה, זה הזמן. עכשיו אני רואה שזה לא משהו שעוצר את החיים".

•  
•  
•  

"זוגיות היא לא מלחמה, צריך לדעת לשים את האגו בצד" (צילום: צילום ביתי)

מבחינתי אני עדיין חברה של אייל ורוסלנה

סול מתעוררת ואנחנו הולכות אליה, פוגשות בעריסה נסיכה חייכנית ושמחה. ספיר מביטה בה בעיניים מעריצות. "בהתחלה הייתי באופוריה, רק אני והיא. לא רציתי אפילו שיבקרו אותי או שישלחו לי הודעות. הלילות קשים, שעות השינה לא מה שהיו פעם, אבל זה שווה את זה. די מהר התחלתי לשחרר. אפילו יצאתי עם חברות לבלות שבועיים אחרי הלידה, עם התפרים והכל".

השנה הראשונה עם תינוק אף פעם לא קלה לזוגיות. איך אתם שורדים אותה?
"לפעמים אני מרגישה שיש לי שני ילדים בבית ולא אחת, אבל אני רואה את עצמי כאחראית על הקשר. צריך לדבר, לא לשמור דברים בבטן. זוגיות היא לא מלחמה, צריך לדעת לשים את האגו בצד.אני רוצה תמיד לאהוב, לתת, לראות מה עוד אפשר לעשות. כמו כל גבר, גם לברק יש ימים שהוא רוצה לצאת ולהיות עם חברים שלו, ואני מקבלת את זה באהבה".

ואם בנות יתחילו איתו?
"שיתחילו בכיף. יש לי בו ביטחון מלא. כשאתה משדר שלא יפנו אליך זה גם לא יקרה".

חברים שלכם, רוסלנה ואייל, לא צלחו את התקופה הזו.
"אני מאוד אוהבת גם אותו וגם אותה. את רוסלנה הכרתי דרך אייל כשהם התחילו לצאת ונשארתי חברה שלה. היא מאוד אותנטית, כמוני, קל לי להתחבר לאנשים כאלה. לא ראיתי אותה המון זמן אבל אנחנו בקשר, נפגשנו במימונה של חיים רביבו".

לפי התמונה שלכם באינסטגרם איתה, אנשים חשבו שבחרתם צד.
"באמת? לא, זה ממש לא ככה. ברק עדיין חבר של אייל. מבחינתי אני עדיין חברה של שניהם. אני לא יודעת מה קרה שם ביניהם. למען האמת, אני גם לא רוצה לדעת".

•  
•  
•  

עוד לא חוויתי את השיא שלי (צילום: שי תמיר באדיבות הסוכנות של אלינור שחר)

צילום: זוהר שטרית | סטיילינג: אנה קפרנוב | איפור ושיער: רועי אוחיון | בגדים: בגד ים ירוק: H&M, חולצת טי: דיזל, כובע:  Justine,משקפיים: רייבאן, בגד ים צהוב: H&M, שמלה כחולה: ויינגולד שואורום, בגד ים ומעיל: דיזל, בגד ים קישרה:  H&M, חולצה צהובה: REN לסטייל פור רנט, מכנסי ג׳ינס: סטורי, טופ פסים: H&M. התמונות צולמו במלון שרתון, הירקון 115 תל אביב.