מתנה בשישי: בושם LALIQUE SATINE

 הדמות האולטימטיבית שהערצתי בילדותי היא פיסטוק גיבור הילדות שלי בהמשך לעובדה שהדמות של פיסטוק נטמעה ב-DNA התרבותי של ילדותי יש לציין ש- ספי ריבלין עשה לי את זה ועושה לי את זה עד היום, כשגילם את פיסטוק בסדרות הטלוויזיה "רגע עם דודלי" ו"הבית של פיסטוק" – להלן ציטוט מהשיר -של הבית של פיסטוק שהשאיר עליי חותם של אופטימיות וזאת לאורך כל חיי- הבית של פיסטוק מלא הפתעות,

מכל השעונים שם ברחו השעות,

וכל המחוגים שבשעונים,

מראים בהחלט על דברים משונים.

 כשהייתי בכיתה ט' חברותיי ואני אהבנו מאוד את אלאניס מוריסט כי היא היתה מגניבה, רוקרית ,לא שמה על אף אחד , אפילו היה לה קליפ שבו היא התפשטה ולמרות שטשטשו את האיברים המוצנעים שלה דובר עליו הרבה.

אחרי הלימודים חברותיי ואני היינו באות אליי הביתה ומאזינות לדיסק שלה "JAGGED LITTLE PILL " ותוך כדי שרות וצורחות את כל השירים במיוחד את you ougth know , ironic, hand in my pocket, head over feet, you learn .

כשאלאניס באה לארץ לפני כמה שנים הרגשתי שאני חייבת ללכת להופעה שלה נהנתי מאוד זה ממש החזיר אותי בזמן לגיל ההתבגרות ולהפתעתי נוכחתי לדעת שאני עדיין זוכרת את כל השירים שלה בעל"פ.

כשהייתי בכיתה ה' יצא לקולנוע הסרט טיטניק, ואיתו השיר המדהים של סלין דיון. מאז נכנסה לעולמי הזמרת הנפלאה סלין דיון. הייתי עושה כל היום ליפסינג עם המסרק מול המראה לשיר, My heart will go on. ביקשתי מאמי לקנות קלטות והייתי שומעת אותם כל הזמן עד שהקלטת פשוט נשחקה. חייה תמיד נשמעו לי כמו אגדה ובזכותה התחלתי לשיר ומאז ועד היום היא הזמרת האהובה עליי.

בילדותי הערצתי את המורה המחנכת שלי- למדתי אצלה בכיתות א',ב' ולאט לאט אמא הייתה רואה שינוי בטעם הבגדים שלי, בתסרוקות ובאופן הדיבור. באותה תקופה השאיפה הייתה להיות היא. עד היום כשמדברים איתי על החוסר רצון של ילדים ללמוד אני נזכרת בה ולא מסכימה- אני מאמינה שהרצון של התלמיד ללמוד תלוי במורה, עובדה שהציונים שלי בכיתות א' וב' היו מרקיעי שחקים!

בילדותי גדלתי במושב דתי, היו סרטים לילדים וסרטים למבוגרים, הסרט הראשון למבוגרים שהרשו לשכבה שלנו ליראות היה "הוא הלך בשדות" בכיכובו של אסי דיין ואיריס יוטפת, אורי בכיכובו של אסי , יצג לגבי כילדה למשפחת עולים את הצעיר הישראלי האולטימטיבי, הוא היה חתיך, בעל ביטחון, פלמחניק וציוני …( אולי המבצע כעת משפיע עלי…)אוי כמה שהתאהבתי בו , הוא ייצג בשבילי כל כך הרבה ערכים יפים, אוי כמה שבכיתי בסוף הסרט כשנהרג ואהובתו שלא הספיקה לספר לו שהחליטה להמשיך את הריונה.

חבל שלימים , אסי דיין הבחור המוכשר לא הצליח לנתב את חייו יותר בהצלחה.

 בתור אחות קטנה, שמעתיקה כמעט את כל מה שהאחות הגדולה שלה עושה – הייתי מעריצה את כל מי שאחותי העריצה. בכלל לא משנה מה הטעם שלי או מי זה היה. כל מי שהיא הייתה מעריצה (עוד בתקופה שפוסטר במעריב לנוער היה נדיר והיו מוכרים את זה או עושים החלפות בין חברים, ובעיקר חברות) גם אני הייתי מעריצה. ידעתי אז, ואני יודעת גם היום, שאחותי הגדולה "מבינה עניין", ואם היא אוהבת מישהו, כנראה שיש בו משהו.

היום אני מעריצה את אחותי :)

כילדה בשנות ה-90 הערצתי את להקת הבנים בקסטריט בויז האגדתיים במלוא מובן המילה הערצה!! בחדר שלי היו פח, פוסטרים כריות וחולצות עם הדפס של האלילים, וכמובן קלסר שבו שמרתי את כל הכתבות שגזרתי באדיקות כדי שאוכל לבוא ולהתחלף בכיתה עם הילדים. בזמנו אפילו הייתי מקליטה בוידאו את הקליפים מערוץ MTV כדי לצפות בהם בלופ שוב ושוב. תמיד חלמתי לפגוש אותם אך זה מעולם לא יצא לפועל עד ש…. נודע לי שהם מגיעים לארץ וכמובן שרצתי להזמין כרטיסים!

אני הערצתי בילדותי את בת הים הקטנה :) היא הייתה הדמות מהנסיכות של דיסני שהכי אהבתי

היא פייטרית לא קטנה שלא מוותרת בקלות על הדברים שהיא מאמינה בהם! היא הולכת אחרי החלומות שלה ומנסה להגשים אותם ולעשות מה שנראה לה שטוב לה. כשהיא התאהבה בבין אנוש ממבט ראשון היא לא וויתרה עליו בגלל חייהם השונים והסכימה לוותר הכל למען אהבה .. אני הערצתי את דרך החשיבה שלה ואת הפעולות שלה ולמדתי ממנה המון כשהייתי צעירה. בגלל זה היא גם הדמות של דיסני שהכי אהבתי :)

 כילדה האדם שהערצתי יותר מכול היה האח הגדול של החברה אכי טובה שלי דאז-מיכאל. הוא היה גדול מאחותו בכמעט שמונה שנים ועד שנולדה היה בן יחיד ,ולמרות שכולם ציפו שיקנה בה הוא היה האח אכי טוב שאפשר לבקש. ולא רק איתה הוא היה טוב ,לפעמים היה נרע לי שלא היה לא זמן לעצמו בגלל המעורבות שלו בחיי כול בחברה-מדריך ילדים במצוקה , מתנדב במד"א, מתנדב בבתי אבות ובכללי כשרוע אדם במצוקה עוזר לו.

ממש אהבתי והערצתי אותו,רציתי להיות כמהו.

הוא היה זה שעזר לי להתמודד עם הקשיים שלי כדיסגרפית ולהפסיק להתבייש בזה .

בעיני הוא היה מושלם וכולם ניבאו לו עתיד גדול, עתיד שניקרע כשהיה בן שמונה עשר . חודשים ליפני שהיה אמור להתגייס לסיירת דובדבן הוא התאבד,הסיבה עדין לא ידועה .

 מגיל צעיר אני אוהבת את ברידגט ברדו כי היא אישיות מעוררת הערצה בעיניי! היא אישה חזקה שחקנית בחסד עליון יפהפיה עולמית שמשתבחת עם השנים! ידוע לטובה הלב הגדול והרחמן שלה ואהבהתה העצומה לבעלי החיים והתרומות שהיא מארגנת למענם בנסיעותיה בעולם!ברידגט ברדו מיוחדת ומהממת מבפנים ומבחוץ

 כידלה הערצתי ואני מעריצה גדולה עד היום את משה שקדי מנהל בית הספר היסודי שהיה לי כ אבא טוב דאג לכל ילד הקשבה שלו לילדים זה הכח שנתן לנו להתקדם בחיים נתן כבוד לילדים ואנחנו מאוד אהבנו אותו בימים הקשים של יום השואה הוא היה עצוב מתמיד רק היום שעברו יותר מ50 שנה הבנתי משה שקדי היה ניצול שואה מהונגריה הוא נשאר יחידי בעולם לאחר המלחמה בספרו הקפיצה הגורלית מהרכבת בודפשט 1944 מגולל משה שקדי את קורות חייו ומשפחתו וכיצד ניצל וכיצד הציל יהודים בבודפשט משה כתב ספר לימוד מורים הקשבה טותאלית על כבוד הילד הוא הגיע בכוחות עצמו להיות מפקח על כל החינוך המיוחד בארץ לימד מורים הקים משפחה לתפארת לימים בנו אליעזר שקדי התמנה להיות מפקד חיל האויר כל המשפחה תרמה רבות למדינת ישראל ולעם ישראל משה גידל וחינך דורות של ילדים לנתינה וסבלנות פעם הגיע כמפקח לקיבוץ סאסא ברכבת ובאוטובוסים וביקש שיאספו אותו מהתחנה בסאסא אדם צנוע מלך הארץ שכל כולו ניתנה לעם ישראל

 שחקנית מוכשרת מדהימה,

 עד חיי הבוגרים לא היו לי כבלים כך שלא גדלתי על דמויות שראיתי בטלוויזיה אבל אימי האהובה הייתה לוקחת אותנו להצגות מופעים וטיולים בארץ.

מכל ההצגות הדמות שהכי הערצתי בילדותי הייתה תאמינו או לא הפנטומימאי המוכשר חנוך רוזן מההצגה פיטר פן.שעלתה יחד עם חני נחמיאס וששון גבאי. בתור ילדה לראות אנשים מעופפים על במה כל כך הלהיב אותי,שלאחר מכן השגתי את קלטת הוידאו של ההצגה והייתי רואה אותה שוב ושוב ומפנטזת שחנוך רוזן יגיע לילה אחד וייקח אותי לארץ לעולם לא..

 בילדותי הערצתי את להקת היי פייב, ואחותי העריצה את הבקסטריט בויז. בזמנו התגוררנו באותו חדר. לא היתה נקודה לבנה של קיר. הקירות היו עמוסים בפוסטרים. אני הייתי מורידה לאחותי את הפוסטרים ומדביקה במקום תמונות של היי פייב, וכשאני הייתי יוצאת מהבית אחותי הייתה תולשת לי פוסטרים. ככה כל יום. אני מורידה את שלה, היא מורידה את שלי, ומדביקות חזרה! כמה זמן פנוי היה אז. התעסקתי בזה כל היום וכל הלילה. חייתי את הלהקה. לא מאמינה שההורים שלי סבלו את זה ככ הרבה זמן. זכרון ילדות מתוק:)

כשאני הייתי ילדה אני הערצתי את מייקל ג'יי פוקס בטירוף. ראיתי את שלושת פרקים בטרילוגויה של בחזרה לעתיד בלופ בלתי פוסק בווידאו בבית, וידעתי אותם ממש בעל פה. חלמתי שמייקל ג'יי פוקס ייקח אותי איתו למסעות בזמן ונגלה ונחקור עולמות ותקופות חדשות. באותם הימים הייתי מנוייה למעריב לנוער. במשך כמעט 3 חודשים הם פרסמו כל שבוע בעמוד האמצע שלהם תמונה שהיא חלק מגופו של מייקל ג'יי פוקס. מי שאוסף את כל התמונות יוכל להרכיב כפאזל את דמותו של מייקל ג'יי פוקס בגודל מלא 1:1. אלה היו 3 החודשים הארוכים ביותר בחיי. לא יכולתי לחכות משבוע לשבוע. מקום של קודש הוקצה לפרוייקט אצלי בחדר ובקנאות רבה אספתי והדבקתי על הקיר את חלקי הפאזל. אחרי 3 חודשים, כאשר הדבקתי את החלק האחרון ודמותו המלאה של מייקל התגלתה במלואה בחדרי, אני נחרדתי לגלות שהוא נמוך ממני בכמעט ראש….

 הגיבור ילדות שלי הוא אבא שלי! אין ולא יהיה כמוהו בעולם! כשהייתי קטנה הוא תמיד עבד קשה ודאג שלא יחסר לנו כלום. במקום לקנות בגדים חדשים הוא היה קונה לנו. אוכל וכל טוב תמיד היה בבית. כשרציתי ללמוד הוא עזר לי וחסך מעצמו מלקנות רכב חדש. כשחזרתי עצובה הביתה והייתי צריכה עידוד הוא תמיד תמך בי והבטיח שהכל יהיה בסדר. הוא תמיד קיים הבטחות והיה הגיבור שעליו תמיד אפשר לסמוך! לנצח הוא הגיבור שלי!