מתנה בשישי: שובר לחנות של עירית נוי

ספרו לנו לאיזה רגע בסופ''ש אתם הכי מצפים ותוכלו לזכות בשובר קניה לחנות של המעצבת עירית נוי

מאת  | ‏ 30 מאי 2013

 

בכל יום שישי נחלק מתנה לגולשים מלאי הסטייל של FF. השבוע תוכלו לזכות בשובר בשווי 700 ש"ח לקנייה בחנות של המעצבת עירית נוי. כל שעליכם לעשות כדי להשתתף בתחרות, הוא לספר לנו בתגובות לאיזה רגע בסופ"ש אתם הכי מצפים במהלך השבוע.

*הזוכה ייבחר מבין המגיבים לפוסט עד יום א', 13\06\02, בשעה 12:00.

**בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

את הפריטים של המעצבת ניתן להשיג ברשת החנויות "עירית נוי" ברחבי הארץ. רשימת החנויות באתר "עירית נוי".

לעמוד הפייסבוק של המעצבת.

הזוכה בטוניקה של המעצבת פזית קידר מהשבוע שעבר היא נעם, שסיפרה לנו על הפריט שחמדה מבן זוגה:

"באחד מהטיולים הרגילים שלי לחנויות יד שנייה במרכז ירושלים, מצאתי חולצה מכופתרת שחורה של ורסצ'ה. היא הייתה מושלמת, גם הבד, גם הגיזרה. קניתי אותה, כיבסתי וישר נתתי לחבר שלי, שילבש לחתונה של חברים שהייתה לנו באותו השבוע. הוא התלהב, וגם אני, ובאותו יום כבר לבשתי אותה עם טייץ שחור לעבודה ולאוניברסיטה.הוא הצליח ללבוש אותה פעם אחת, באותה חתונה, אבל מאז- היא בחלק שלי של הארון :) הרצחתי וגם ירשתי? במקרה שלי- קניתי לו, לקחתי לי…"

השאירו תגובה

 

  • הרגע הזה בשבת בצהריים שכל המשפחה יחד, לא בלימודים/עבודה וכו כשאף אחד לא ממהר ופשוט יושבים יחד בסלון, צוחקים, מספרים על השבוע שהיה ויש תחושה שלווה כמו שהיה כשהייתי ילדה ולא היה דבר בעולם שאי אפשר היה לתקן עם צחוקים משפחתיים ועוגה טעימה של אמא :)

    מאת: חן |‏ 3 ביוני 2013 | 02:39
  •  לרגע שבו אני פוגשת את בעלי המשרת כמג"ד קרבי בצה"ל וזאת לאחר ציפייה של כשבועיים של תשוקה וגעגועים

    מאת: עליזה |‏ 2 ביוני 2013 | 11:58
  • בסוף השבוע הרגוע קודם כל על הבוקר שותה שתי כוסות מים צלולים, עושה חצי שעה של מדיטציה ויוגה, שותה כוס תה צמחים עם דבש ולימון, יוצאת להליכה קצרה וחוזרת לאכול ארוחת בוקר קלה של יוגורט עיזים וגרנולה. סופשבוע שמתחיל ככה ממשיך כולו רגוע יותר, בריא יותר ועם אנרגיות טובות ורואים את זה על הפנים ועל הגוף.

    מאת: מירי חייט |‏ 2 ביוני 2013 | 11:46
  •  הרגע שלו אני הכי מצפה בסופ"ש ,אחרי השבוע המעייף בעבודה ובלימודים ,הוא יום שישי בצהרים שבו אני נפגשת באופן קבוע עם אמא שלי ואחיות שלי ואנו הולכות לקניון (כל שבוע מקום אחר ) עושות קצת שופינג, מסתובבות בדוכני האוכל אח"כ יושבות לאכול צהריים בהנאה ,מספרות מה עבר עלינו השבוע ומתייעצות יחדיו לגבי נושאים אישיים ומשפחתיים .אני מרגישה ברת מזל שיש לי משפחה שכזו שעוטפת אותי בהרבה חום ואהבה :-)

    מאת: שני |‏ 2 ביוני 2013 | 11:12
  • יום שישי, ערב שבת,בעלי חוזר מבית הכנסת ועושה קידוש.לפני הברכה על היין,
    הוא שר לי את מזמור "אשת חיל".שיר הודיה שהבעל אומר לאשתו כל ערב שבת.
    זהו הרגע היחיד שאני הכי מחכה לו כל ערב שישי .הרגע היחיד שמוקדש אך ורק בשבילי. כשהוא שר את זה, אני לא שומעת את הילדים ושום דבר לא מעניין אותי מסביב.אני שומעת רק אותו.וכל ערב במשך שמונה שנים בעלי שר אותו במיוחד בשבילי ומסתכל רק עלי עד המילה האחרונה שבמזמור.תמיד כשהוא שר לי את זה יש לו את הניצוץ הזה בעיניים והחיוך ותמיד זה מזכיר לי את הסיבה שבחרתי בו.

     

    מאת: מיטל |‏ 2 ביוני 2013 | 08:52
  • יום שישי אחר הצהריים
    כולם אצלי בבית ישנים, גם השכונה שקטה וישנה רגע לפני שנכנסת שבת
    אני נכנסת למקלחת קצרה (בכל זאת זמן לאמבטיה זו פריבילגיה שעבר זמנה), מכינה לי כוס קפה רותח
    ויושבת עם פרוסת עוגה שנאפית מדי יום שישי בבוקר וממלאה את הבית ריח מיוחד
    הרגע הזה, בין ביס ללגימה, שבו אני לא בתפקיד אמא או רעיה או עקרת בית אחרי שעות העבודה (הייטק במשרה מלאה),
    אלא פשוט שרון הוא הרגע הכי נעים ורגוע בסופ״ש
    שתהיה לכולנו שבת שלום

    מאת: שרון |‏ 2 ביוני 2013 | 07:55
  •  הרגע שלו אני מצפה כל השבוע הוא לשבת עם בעלי ולשאול אותו על מי הוא חשב כל השבוע.

    מאת: שירי |‏ 2 ביוני 2013 | 00:45
  •  אני מחכה בקוצר רוח לסופ"ש כדי ליצור דברים חמודים עם הילדים שלי. כל השבוע אני אוגרת דברים שחבל לזרוק מחפשת פה ומפשפשת שם ואז מגיע הרגע הגדול, החמודים שלי כבר מחכים בהיכון לראות איזה אוצר אני ישלוף הפעם ואז הינה זה בא…. פעם זה גליל שיהפוף בהמשך למטוס, פעם זו קופסא שתהיה למחזיק צבעים ופעם מגנטים(של פרסומות שמשאירים לנו על הדלת) שיהפכו להיות מגנטים אישיים של תמונות הילדים או ציור אישי שהם ציירו, טוב אז השבוע עומד להתחיל…אני כבר מתחילה לחפש אוצרות חדשים.

    מאת: לבנה אוסקר |‏ 1 ביוני 2013 | 23:57
  • הרגע בסופ"ש שאני הכי מצפה לו, הוא דווקא ביום חמישי בערב. זה הזמן בו שבוע העבודה מאחוריי ולפני יומיים ובהם אפשרויות בלתי מוגבלות… אני מתכננת תכנונים שמספיקים לשבועיים, איך אעשה כל מה שלא הספקתי במשך השבוע, גם אצליח לנוח כמו שצריך וגם אראה את כל מי שלא הספקתי לראות ומתמלאת אנרגיה והתרגשות. כמובן, שבסופו של דבר אני לא מספיקה כלום, לא נחה ולא רואה כמעט אף אחד, אבל היי, תמיד יש את ערב יום חמישי הבא לפנטז על סופ"ש מושלם!

    מאת: עדי |‏ 1 ביוני 2013 | 20:34
  • הרגע בסופ"ש שאני הכי מצפה לו במהלך השבוע הוא ערב יום שישי.. כשאני נכנסת עם ההורים שלי ואחותי לבית של דודה שלי כי מתקיימת אצלה ארוחה משפחתית.. הרגע הזה שאתה נכנס וכל העיניים נישאות אליך, ואת עוברת בין דודה לדוד, בין בני ובנות הדודים. ומצליחה להריח כל סיר וסיר שנמצא במטבח, כאילו כל מאכל הוא עולם ומלואו ומרגישה הכי בבית בעולם..

    מאת: יובל |‏ 1 ביוני 2013 | 19:46
  •  יש משהו בצפייה לסוף השבוע. נכון, הרגע הזה של שישי בצהריים שהכל נעשה שקט ופתאום זה מרגיש כאילו הזמן רץ בקצב אחר, שישי בערב בו מרגישים כאילו אפשר הכל בלי הלחץ של לקום מוקדם, או הטיול בשבת או הלא לעשות כלום עם המוזקיקה האהובה וקולה זירו עם קרח…אבל קצת לפני, כמו שחלק מהכייף לפני טיסה או כל דבר אחר משמח זו הציפייה, יש משהו קסום דווקא בהרגשה של יום חמישי, הרגשה שזו רק ההתחלה וכל סוף השבוע פתוח לפנייך ואתה יודע שהכל מאחורייך והכל גם לפנייך… זה כמו השנייה הזאת בדיוק לפני שאתה נרדם, שנייה מתוקה ושלווה מלאת סיפוק והקלה…

    מאת: netters |‏ 1 ביוני 2013 | 14:53
  •  דמיינו לעצמכן יום עבודה ארוך, מייגע, עמוס התרחשויות, שהאור היחיד בקצהו הוא רגע אחד בסופו, שבו אפשר לחזור הביתה, להניח הכול בצד, לשקוע לתוך כורסה נוחה, לעצום עיניים – ולנשוף את כל תלאות היום, באנחת רווחה. זהו. עכשיו יש זמן לנשום בקצב סדיר. היום הארוך הזה הוא עבורי (ובוודאי גם עבורכן) שבוע שמסתיים ביום שישי, אחרי הסידורים והניקיונות; סוף סוף אפשר לעצום עיניים ולשקוע בכורסה, המטאפורית והממשית, של סוף השבוע. סוף סוף אפשר לנשום.

    מאת: מורן |‏ 1 ביוני 2013 | 14:16
  •  אני סטודנטית שגרה במעונות ואני קצת מסכנה כי אין לי טלוויזיה או איכות WIFI טובה בלפ-טופ. אבל לפני שאתם מתחילים לרחם עליי, תודה לאל שיש לי לפחות ממיר מקליט בבית ההורים. ויבורך מי שהמציא את הממיר המקליט!
    כל השבוע אני מקליטה את "גיא פינס", "צינור לילה", "המירוץ למליון" ועוד כל מיני סדרות שחלקם טראשיות וחלקם איכותיות ביותר. וכשאני מגיעה לסוף השבוע הבייתה, יום שישי מוקדש לי למרתון הסדרות שלי, השעות האלה בהם אני מעבירה את הזמן בלי לחשוב יותר מידי, לדאג לגבי משהו ופשוט לפעמים לבהות במסך. מאז ומתמיד הייתי ילדת בית ובעיקר בטטת ספה. אני חושבת שאולי זה חלק מהעניין. בסוף השבוע כשאני חוזרת הבייתה, אני רוצה לחזור להיות אותה ילד קטנה ולא להיות עוד אישה צעירה בוגרת, אחראית, לומדת, עובדת ובעיקר כזו שמקפידה לא להיראות יותר כמו בטטת ספה ולחזור ולהיות באותה תמימות ועצלנות שלא חייבת בכלום חוץ מטלוויזיה.

    מאת: אמילי |‏ 1 ביוני 2013 | 12:20
  • בתור סטודנטית שגרה רחוק מהבית, אחד הדברים שאני קודם כל מחכה לו במהלך השבוע הוא ההגעה בסוף השבוע הבייתה. והדבר שאני הכי מחכה לו זה לראות את אימי. קודם כל כשאנחנו נפגשות אנחנו נוהגות לשתות משהו חם, מנשנשות איזה מטעמים קטנים, נפלאים ומפנקים שאימי הכינה, יושבות ליד השולחן ומדברות על כל מה שעברנו השבוע מקטן ועד גדול. רק אחריי אותה השיחה, העידוד, התמיכה ואהבה. (שכמובן ממשיכה לפנק אותי במהלך הסוף שבוע כאילו הייתי ילדה יתומה) אני ממלאת מצברים ומוכנה לשבוע החדש שיגיע.

    מאת: מריה |‏ 1 ביוני 2013 | 11:57
  • בסוף השבוע הזה אני עוברת דירה!
    הרגע שלו אני מצפה יהיה בסוף יום ארוך של העמסות, הובלות, פריקות, ניקיונות וסידור חפצים. אחרי המקלחת, אחרי שאני אכנס כבר למיטה לישון. הרגע הקטן הזה שבדיוק לפני שעוצמים את העיניים – לילה ראשון בעיר חדשה, התחלה חדשה, הרפתקאות חדשות :-)
    סוף שבוע נפלא לכולם

    מאת: תמר |‏ 1 ביוני 2013 | 09:28
  •  אין כמו ארוחת שישי עם האוכל הטעים של אמא , כל המשפחה מתכנסת ביחד אחרי שלא מתראים כל השבוע זה בהחלט החלק האהוב עליי בשבוע במיוחד עכשיו שכולם מחכים שאני אבוא בגלל התינוקת הקטנה שלי שהיא מוקד הכייף של הבית כרגע.

    מאת: חן |‏ 1 ביוני 2013 | 08:39
  •  כל יום שישי, אני שוכחת לבטל את השעון המעורר, כבר לא אכפת לי, כי יש רגע אחד של בעסה גדולה שמתחלפת בתוך שנייה להקלה ושמחה.
    מניחה את הראש על הכר, עם חיוך וצוללת לעוד שעתיים…

    מאת: ישנוני |‏ 1 ביוני 2013 | 01:46
  • הרגע האהוב עליי בכל סופשבוע הוא יום חמישי, בשעות הערב.
    אני מסיימת את העבודה, יוצאת מהמשרד, סוגרת את הדלת ומשאירה מאחוריי את כל המתח והלחץ.
    ואז..לוקחת סופסוף נשימה.
    זה הרגע האהוב עליי, כי פשוט מרגישים את הסופשבוע בפתח..
    האנרגיה אחרת, הקצב שונה..
    חבל שאני לא יכולה לארוז את האוויר הזה איתי בשקית לעבודה, ולהסניף ברגעים קשים.. ;-)

    מאת: אורית |‏ 31 במאי 2013 | 21:16
  • ויש לבעלי ולי זמן לעצמנו..הרגע הזה שהבית משתתק ואנחנו מבינים שהזמן הוא שלנו לבד.

    מאת: דנה |‏ 31 במאי 2013 | 21:04
  • יום שישי , שעה לפני השקיעה. הכל רגוע , אין זכר לשבוע העמוס והלחוץ שעבר לו, זה רק אני מוזיקה וכוס קפה, השמש מאירה הכל באור של אחה"צ ,הכל שקט ,אין על הרגע הזה .פשוט מושלם

    מאת: גלית |‏ 31 במאי 2013 | 20:36
  •  לאחר סיום הבישולים (אני אוהבת כמעט כל שישי לחדש מתכון) מחכה לרגע שילדודס יתכנסו ביחד אצלינו בבית , המפגש, השיחות, השיתוף של כל מה שקרה במשך השבוע, התענוג הכי גדול שגם הילדים מחכים למפגש המשותף , זה לגבי עונג שבת אמיתי.

    מאת: מירי |‏ 31 במאי 2013 | 19:50
  • יום שישי
    5 אחה"צ
    חול ים ורחש הגלים
    משקה צונן או פרי
    רוגע ממכר
    אהובי לצדי
    השמש מתחילה להנמיך ועוד מעט תשקע
    נשיקה

    מאת: טלי |‏ 31 במאי 2013 | 16:42
  •  אני מצפה לרגע הזה בשבת שבוא סוף סוף נפגש יחד כל המשפחה עם אוכל טוב של אמא, נעשה כיף עם הילדים, נחליף חוויות, נחליף בגדים אחת עם השנייה כל האחיות והבנות דודות. ובעיקר נספר על הדיאטה שתל יום ראשון

    מאת: הילי |‏ 31 במאי 2013 | 15:40
  •  הוא הרגע של להתקשר לסבתא שלי האהובה בשישי בצהריים כדי לשאול לשלומה ולאחל שבת שלום ואז במשך 5 דקות ברצף לענות אמן על כל הברכות שלה: "שיהיה לך טוב… שתהיי בריאה ומאושרת, אני רק רוצה שתהיי שמחה…איך בעבודה? נותנים לך חופש? " וככה התקשרתי לשאול ולדאוג לה ואני יוצאת מלאת ברכות ואיחולים שמחבקים לי את הלב ופשוט עושים לי טוב.

    מאת: עִנבל |‏ 31 במאי 2013 | 15:03
  • הרגע שאני הכי מחכה לו בסופ"ש, כל סופ"ש, זה הלילה של שישי, בו אני נרדמת מחובקת עם בן זוגי בידיעה שאף שעון מעורר לא יפריע לנו הפעם…

    מאת: רותם |‏ 31 במאי 2013 | 14:02
  •  אני ממש ממש מחכה לסופ"ש! אני מטורפת על הבת שלי אבל עד סופ"ש. אני צריכה את הזוגיות שלי. כל סופ"ש ההורים שלי לוקחים את הילדה. אני ובעלי לבד! מתחת לשמיכות רואים סרטים אוכלים מתגלגלים עושים צחוקים. כמו זוג שיוצא שבוע! הריגושים שלנו באויר!!!

    מאת: מיטל בן חיים |‏ 31 במאי 2013 | 13:34
  •  לנגן קצת בפסנתר. בדרך כלל אין לי זמן לנגן במהלך השבוע ובסוף השבוע אני מנסה ליצור שעה קטנה של שקט עבורי על מנת שאוכל ליהנות. אני לא ממהרת לשום מקום, וזו שעה שהיא כולה שלי ועבורי. שעה שמצליחה לקחת אותי למחוזות אחרים בזכות הנגינה, לשלווה, ולתחושה שהנשמה קיבלה מתנה. אני גם נרגעת מכל השבוע וגם מתמלאת אנרגיות לשבוע הקרוב. שבת שלום :-)

    מאת: אפרת |‏ 31 במאי 2013 | 12:59
  •   ארוחת שישי בשבילי היא רגע מיוחד כי זה הזמן בו כל אחד מבני המשפחה נח מעיסוקיו, ומתיישב בשולחן לקצת זמן איכות משפחתי. אני אוהבת לשמוע מה עבר על כל אחד במשך השבוע, לשמוע את הצחוקים ולספר איך לי עבר השבוע. זהו הזמן היחידי במשך השבוע בו כל המשפחה יושבת מאוחדת, מאחר ובשאר הימים כל אחת עסוק בעניינו. הרגע בו כולם מתיישבים בשולחן השישי זהו הרגע לו אני מצפה כל השבוע…

    מאת: נוי |‏ 31 במאי 2013 | 12:06
  •  ארוחת שישי בשבילי היא רגע מיוחד כי זה הזמן בו כל אחד מבני המשפחה נח מעיסוקיו, ומתיישב בשולחן לקצת זמן איכות משפחתי. אני אוהבת לשמוע מה עבר על כל אחד במשך השבוע, לשמוע את הצחוקים ולספר איך לי עבר השבוע. זהו הזמן היחידי במשך השבוע בו כל המשפחה יושבת מאוחדת, מאחר ובשאר הימים כל אחת עסוק בעניינו. הרגע בו כולם מתיישבים בשולחן השישי זהו הרגע לו אני מצפה כל השבוע…

    מאת: נוי |‏ 31 במאי 2013 | 12:02
  •  כל סופ"ש אני רק מחכה לרגע הזה, היום בו אני קמה בלי שום שעון שמקפיץ אותי, עם השקט שלי, פותחת חלונות ומכניסה אור וציפורים, הבית רק שלי.
    שמה לי מסיכת פילינג, מתיישבת עם כוס תה לקרוא עיתונים ולעבור על העדכונים בFF ופינטרסט, לצלילי אלבום גרובי ונעים :)

    אין על שישי בבוקר 3>

    מאת: ענת |‏ 31 במאי 2013 | 11:46
  •  הרגע שאני הכי מחכה לו הוא לקום ביום שבת בבוקר, לשטוף פנים, לצחצח שייניים ולקחת את השלוק הראשון של הקפה(: השלוק הזה תמיד שונה משאר השלוקים של אמצע שבוע, יש בו משהו הרבה יותר רגוע ושלוו, משהו בשלוק הזה אומר לי "תנוחי, הרווחת את זה".

    מאת: פולינה צ'כמיר |‏ 31 במאי 2013 | 10:37
  • סוף השבוע הזה הוא מיוחד, אין כזה בכל שבוע.
    בסוף השבוע הזה, אחרי ציפייה ארוכה, לחץ ומתח רבים אראה את העובר הקטן שלי בסקירה השניה בהריון הראשון שלי.
    כמה חיכיתי לזה, ערבוב של תחושות שמצטופפות יחד- הרבה שמחה, מתח, לחץ, תפילות ואמונות תפלות :))
    עוד סימן דרך בתוך 40 שבועות ארוכים שמצטבר לבוקר שישי אחד ולרצון לסוף שבוע רגוע, ארוך ומשפחתי.  

    מאת: אדוה |‏ 31 במאי 2013 | 10:23
  • כשמנסים לתקשר מארץ אחרת עם ההורים עובדים מסביב לשעון יודעים שיש רק יומיים שבהם הכל מתרכך ואפשר לעשות שיחת סקייפ עם ההורים ועם האחיות בתקווה שכולן נמצאות בבית – שיחה ארוכה בלי לחץ שמחר יש מבחן וצריך להדביק את החומר – לגלות את כל מה שלא הספיקו לספר לך במשך השבוע ואפילו לשבת בתוך הפלאפון ששעון על הכוס רק כדי להיות נוכח בארוחת שישי

    מאת: עדן |‏ 31 במאי 2013 | 09:52
  • כל המולת השבוע מתנקזת לרגע הזה. הרגע שאחרי הדלקת נרות שבת. אז שורר השקט המבורך, זה שלו ציפיתי וקיוויתי. מרגע זה- 24 שעות של מנוחה, בלי טלפונים, בלי נסיעות. רק שקט, שלווה ומשפחה. כולם נקיים וריחניים, מאחלים שבת שלום והולכים לבית הכנסת. אז אני הולכת לי (בהנחה שסיימתי להכין הכל לארוחה…:) ) ליהנות מהשקט המבורך. זה ששייך רק לי. קוראת קצת עיתונים, מעט מנמנמת ובעיקר ממצה כל רגע. עד שנשמעת הדפיקה בדלת. "שבת שלום" מאחלים כולם ומתחילים בשירת "שלום עליכם" נעימה.
    שבת ומשפחה- שילוב מנצח!

    מאת: מוריה |‏ 31 במאי 2013 | 09:32
  •  לסוף השבוע הקרוב אני כבר ממתינה הייתי אומרת די הרבה זמן, אני החלטתי לתת לעצמי פסק זמן מהטירוף ולהיות קצת בבית (לעזוב את מקום העבודה)
    הנושא התעקב ואפשר להגיד שברגעים אילו שאני כותבת כאן זהו יום החופש הראשון שלי מזה הרבה מאוד שנים.
    אני מאוד מצפה לתקופה הקרובה שאוכל לפנק ולהיות יותר עם בני משפחתי ולהינות איתם , וגם לתת לגוף והנשמה מנוחה.. לעשות דברים שאף פעם אין לנו זמן בשבילהם. אז סוף השבוע הגיע ואיתו גם תקופה חדשה עבורי.
    מאחלת לי ולכולנו סוף שבוע מקסים!!

    מאת: לימור גרובר |‏ 31 במאי 2013 | 09:20
  • מטלות רבות מצטברות להן לסופ"ש- תרגילים,מצגות לעיון,מאמרים לקריאה ועוד..
    אך מצד שני, זה הזמן להפוגה מימי הלימודים והעבודה..
    ולכן-
    אני משתדלת כל סופ"ש לסיים איתן כמה שיותר מהר.. -והרגע הזה שהכל כבר מאחורייך..תחושת סיפוק ושחרור!!
    עכשיו אפשר לטפל בציפורניים, בגבות, להתמרח בקרמים שמשפיעים פסיכולוגית בלבד..;) להדליק מוזיקה נעימה ושקטה ולהרפות את השרירים
    שהתכווצו רק מלראות את ערימת המטלות.

    לא כל סופ"ש זוכים ברגע כזה, לפעמים המטלות מתעקשות למלא לך אפילו את הלילות ואף לגלוש להמשך השבוע.. – וודאי כך גם המטלות של אמהות עסוקות, נשות קרירה וכו'..
    תודו שזהו רגע נדיר כ"כ ומיוחד!

    מאת: אפרת |‏ 31 במאי 2013 | 08:43
  •  הוא הרגע בו אני נכנסת למטבח בבית הורי,בשישי בצהריים,מחטטת בסירים הרבים שאמא בישלה, ו״גונבת״ קצת מכל דבר,גם מהחלה הטעימה של שבת (שאמא קונה בכוונה יותר כי היא יודעת ש״נגנוב״…)

    מאת: שחר |‏ 31 במאי 2013 | 08:20
  •  המתכון: מספר חבר'ה אחרי ארוחת שישי בערב שהחליפו למדי ב' והשתחחרו מהחליפות הרציניות של שבוע העבודה, כוסיות עם ג'ק דניאל\ ג'וני ווקר\ בירה (כי בפעם בשבוע מותר וכולם גרים ליד) וחבילת קלפים. והנה לכם הרגע: משחקים לתוך הלילה, צחוקים ובדיחות שנונות וקצת אלכוהול להשתחחר ובעיקר כדי לישון טוב בלילה אח"כ, בשביל עוד שבוע רציני שבסופו רגע כיף ומשחרר להפליא.

    מאת: דפנה פנחס |‏ 31 במאי 2013 | 00:44
  •  הרגע הזה שבו אני הולכת לישון ולא מכוונת שעון מעורר לבוקר שלמחרת.

    מאת: רביד |‏ 30 במאי 2013 | 22:16
  •  הרגע הזה שבו אני הולכת לישון בלי לכוון שעון מעורר לבוקר שלמחרת.

    מאת: רביד |‏ 30 במאי 2013 | 22:13
  •  

    מאת: רביד |‏ 30 במאי 2013 | 22:12
  •  זמן איכות שווה עם עצמי.
    זמן בו אני יכולה לעשות מה שאני רוצה ללא הגבלת זמן.
    ספציפית סוף השבוע הזה אני מצפה למנוחה אחרי שבוע של לימודים ועבודה קשה….

    מאת: שובל |‏ 30 במאי 2013 | 21:55
  • כל יום שישי אחר הצהריים, כשהבית כבר נקי והעוגה כבר בתנור, מגיע זמן קסום. הכל נעשה רך יותר: השמש, האוויר, הזמן. אפשר להתרפק על הספה עם כוס קפה ועוגיות ולהתחיל לדפדף בעיתונים של שבת או בספר ששאלתי בבוקר מהספריה וכבר מדגדג לי באצבעות לקרוא בו.
    לרגע הזה אני מחכה כל סופשבוע והוא מסמן שהמירוץ נגמר ואפשר לנוח….

    מאת: שימרית |‏ 30 במאי 2013 | 21:48
  •  הרגע שאליו אני הכי מחכה בסוף השבוע הוא יום שישי..שעת צהריים מוקדמת..ואני בים.יושבת על חוף הים-המקום הכי מרגיע בשבילי, לבד עם עצמי.זמן איכות עם עצמי.שמה אוזניות,מאזינה לשירים שלי,ופשוט מנותקת מהעולם.לא מוגבלת בזמן או בלחץ.אין כמו ההרגשה הזו כאילו שיש לך את כל הזמן שבעולם פשוט לשבת על החוף,להרגע מכל השבוע המטורף שעבר ופשוט להנות.:)

    מאת: אריאל |‏ 30 במאי 2013 | 21:26
  •  שבת בבוקר יום יפה….
    אמא עם הקפה,
    אבא עם העיתון ואני עם התרגיל בפיזיקה בסלון…
    הזמן עובר, ולפעמים בא לבקר אותנו חבר,
    אפשר גם לצאת… לאכול,
    בקפה שברחוב אבן גבירול,
    לראות איך הרחובות ריקים,
    וכשזאת בכול זאת בתל-אביב.
    זה מרגיש…פשוט מדהים…

    מאת: אילנה |‏ 30 במאי 2013 | 21:16
  • בשבת בבוקר אני קמה מוקדם, עם הציפורים, (אני שומרת שבת לחלוטין ככה שאי אפשר לעשות הרבה דברים) מכניסה את הרגלים לנעלי בית האהובות עלי, מכינה לעצמי כוס שוקו בעיניים חצי עצומות ופורסת חתיכה ענקית מעוגת הגבינה של אמא. עוגה גבוהה ופריכה שפשוט אין כמוה בעולם, אולי כשאהיה אמא בעצמי אדע להכין אחת כזאת, שלא נופלת במרקם חלומי.
    כולם עוד ישנים ואני קוראת את מוסף סוף השבוע בשלווה בכיסא הנוח שבמרפסת. אחר כך אני חוזרת למיטה להשלים עוד שעות שינה בשביל כל השבוע…
    אח, אין כמו שבת בבוקר…

    מאת: הדסה |‏ 30 במאי 2013 | 20:25
  • בשבת בבוקר אני קמה מוקדם, עם הציפורים, (אני שומרת שבת לחלוטין ככה שאי אפשר לעשות הרבה דברים) מכניסה את הרגלים לנעלי בית האהובות עלי, מכינה לעצמי כוס שוקו בעיניים חצי עצומות ופורסת חתיכה ענקית מעוגת הגבינה של אמא. עוגה גבוהה ופריכה שפשוט אין כמוה בעולם, אולי כשאהיה אמא בעצמי אדע להכין אחת כזאת, שלא נופלת במרקם חלומי.
    כולם עוד ישנים ואני קוראת את מוסף סוף השבוע בשלווה בכיסא הנוח שבמרפסת. אחר כך אני חוזרת למיטה להשלים עוד שעות שינה בשביל כל השבוע…
    אח, אין כמו שבת בבוקר…

    מאת: הדס |‏ 30 במאי 2013 | 20:19
  •  כשמגיע סוף השבוע אני כמובן מתרגשת. זה אומר מנוחה, הרגעות, ורק הנאה כוללת. הכי אני אהובת לעשות לי את טקסי הפילנג שלי, לגוף ולפניפ, כי אף פעם אין לי זמן במהלך השבוע. אני חולת קניות וטורפת כל סייל שנקרה בדרכי לשופינג השבועי, אבל הכי הכי אני אוהבת כשמגיע שישי בערב,אחרי מקלחת טובה, ואז, הו, אז, אני יושבת לי עם כוס יין, שמה את הנייד על שקט, ולאט לאט מתחילה לחלום ונרדמת…זה הרגע הכי כיפי בשבילי, השינה(:

    מאת: רינת |‏ 30 במאי 2013 | 17:23
  • זה החתונה של אחותי.
    אחותי בת עוד מעט 39, וזו חתונתה הראשונה.
    אני מחכה ומצפה לרגע הזה כבר המון שנים, ובעיקר מאז שאני בעצמי התחתנתי.
    אני מחכה ללבוש את השמלה היפה שקניתי, להלביש את בעלי והילדים בבגדים היפים שקניתי להם, לאכול את האוכל הטעים שמחכה לנו באולם, ובעיקר – לרקוד ולשמוח.

    מאת: אחות של הכלה |‏ 30 במאי 2013 | 16:53