עגילי זהב של אגס ותמר במתנה

 כאילוו מישהו יקרא את כל זהה?!!!!!!!!!! חחחחח הצחקתם לי תפיטמה

 לפני 14 שנים נודע לנו מחמותי ששמרה על ילדיי כשנסעתי אני ובעלי לחופשה בניו-זילנד שבני צריך לעבור ניתוח לב פתוח בחופש הגדול של אותה השנה ואני עם הריחוק הייתי צריכה משהו שמסמן התחלה ויתרה על כך תקווה לחיים חדשים עבורו ובדיוק עברנו ליד דוכן של בחור צעיר עם עיניים מלוכסנות שמכר תכשיטים והתכשיט נראה קצת בדומה לאותם עגילים שרכשתי אז הם היו פרח טוליפ הפוך שכשחשבתי על זה שכשנימצאים בניו זילנד באמת מהלכים עם הראש כלפי מטה אבל בארץ שם בני הפרח יפרח ויגדל להיות כמו כל אחיו וחבריו כלפי מעלה . לחודשים לאחר הניתוח טסנו לטיול בספרד וביושבינו במסעדה הומה אדם ניגב התיק עם העגילים האלה ששמרתי עליהם מכל משמר.

 לכל אישה יש סיפור ילדות שחרוט בלב . מסיבת סיום כיתה ו' שכל הנערות נראות מליון דולר תסרוקות איפור וחיוך של סלב. לי היתה שמלה בצבע ורוד עתיק ועגילי זהב שאמי חסכה כסף שנה שלמה. כדי שאני ירגיש מאושרת.השרשרת אבדה והיא היתה מהממת במיוחד זו הפעם הראשונה בחיי שקיבלתי מתנה . מאז קניתי לעצמי שרשרת אחת או שניים אבל זו לא אותה הרגשה כמו שמי שנותן לך מתנה .הסט שלכם יהיה חוייה מתקנת ואחלה מתנה לחג תודה

 במשך שנים אמא שלי שמרה עבורי סיכת דש בזהב אדום בצורת דבורה מאבנים יקרות, סיכה נדירה ביופיה שקיבלה מאימה (סבתי) לפני שנפטרה. בתור ילדה ביקשתי אותה מאמא שלי ומסיבה ברורה היא תמיד אמרה שהיא שומרת לי אותה. לפני 8 שנים כשילדתי אמא אמרה שתיתן לי אותה ללידה אך יומיים לפני הברית פרצו גנבים לדירת הורי, ולקחו את הכספת ובה כל התכשיטים של אמא שלי ובינהם הדבורה האהובה עלי. אמא לא הצליחה לקיים הבטחתה וכנראה שלעולם לא אראה עוד את סיכת הדבורה של סבתא.

 סבי וסבתי היו אנשים אמידים לפני השואה. כשכבר ראו את הבאות, קברה סבתי כמה תכשיטי זהב יקרים לליבה במקום שסימנה לעצמה מראש.לאחר ששרדו את תלאות הגיטו והשואה שהרחיקו אתם מביתם אלפי ק"מ, שבו לאחוזתם שנשרפה כליל, סבתי חפרה במקום שתכשיטיה נקברו ולהפתעת המשפחה המעטה מצאה אותם.למרות הזמנים הקשים שעברו מאז שהגיעו לארץ מעולם לא הסכימה למכור אותם. באירועים חגיגיים במיוחד היא ענדה את שעון הזהב שבמיוחד היה יקר לליבה משום שקיבלה אותו בנישואיה.
סבתי היתה אישה מיוחדת במינה.אמי ירשה אותו ממנה ולאחר מותה השעון אצלי,ובכל אירוע חגיגי שאני עונדת אותואני ממש מרגישה את "כובד" משקלו ההסטורי במשפחתנו.
לכבוד ולעונג לי לעונדו.

כשסבתי מצד אמי נולדה, היא קיבלה מאמא במתנה, תליון זהב אובלי, עם ציור עדין של מלאך. מצידו האחורי, חרוט בגרמנית המשפט "אלוהים ישמור עלייך".
הוריה של סבתי נספו בשואה, לאחר ששלחו אותה לישראל (אז – פלסטין), והיא עברה את מלחמת העולם בשלום, הכירה את סבי המנוח, התחתנה…
כשאמי הייתה בת 12, קיבלה במתנה את התליון מסבתי. יש תמונות מחגיגות בת המצווה שלה, שבהן היא עונדת את התליון.
היא ענדה אותו בחתונה שלה, וכל יום במשך כל חייה, למעט תקופה קצרה מאוד, בה השרשרת שעליה התליון היה תלוי, נקרעה, והיא איחסנה אותו בבית עד שתקנה שרשרת חדשה, ומאז הוא שוב נמצא על צווארה.
מאז שאני ילדה קטנה, התליון הזה הוא הדבר האחד שאני באמת באמת רוצה לקבל.
לא תיקים, לא נעליים, לא שומדבר אחר מהמלתחה (המדליקה ביותר, יש לציין) שלה. אני כבר בת 24 היום, כלומר פי 2 מהגיל שבו היא הייתה כשקיבלה אותו מסבתא, ופי 24 מהגיל שהייתה סבתי כשקיבלה אותו, וסביר להניח שלא אענוד אותו במשך שנים רבות (אני מקווה, מן הסתם)..
לחיי סבתא רבה שלי, שלא הכרתי
ולחיי סבא שלי, שהייתה לי הזכות להכיר.

לסבתא שלי ולי היה תמיד קשר מאוד מיוחד. הוא התחיל עוד מגיל מאוד צעיר כשאמא שלי למדה ולכן לא יכלה לאסוף אותי מהגן ומאוחר יותר מבית הספר. אז לא ידעתי כלום, אך שנים לאחר מכן התגלה לי שסבתי החלימה ממחלת הסרטן ולכן לא עבדה באותה התקופה וחלק מהחלמתה היה גם לטפל בי. לאחר נסיעה באוטובוס (מאחר ולא היה לה רשיון נהיגה) היא הייתה אוספת אותי מהגן (אח"כ ביה"ס) מכינה לי ארוחת צהרים חמה ויושבת איתי לאכול. אחרי מנוחה קצרה היא דאגה שאכין את שיעורי הבית (כשהיו) ואפילו למדה איך לעזור לי והתאמנה בבית כדי שתוכל לעזור לי עם שיעורי הבית. תמיד אהבה ותמיד הייתה לה מילה חכמה לומר. כילדה הכי אהבתי את סיפוריה המאוד ציוריים ממקומות קסומים ורחוקים. באחד הביקורים של סבתי בביתינו היא ענדה את השרשרת שהיא תמיד ענדה על צווארה ומאחר ותמיד הייתי ילדה מעט חצופה שתמיד אמרה את מה שהיא חושבת, אמרתי לסבתי שאני מאוד אוהבת את השרשרת שלה ושאלתי אותה אם אקבל אותה לאחר שהיא תמות. סבתא שלי במקום לכעוס או להיעלב, פצחה בצחוק גדול שלא היה ניתן לעצור אלא עם וינטולין (מאחר וגרר אחריו גם התקף אסטמה) ולאחר שנרגעה אמרה לי שאני לא אדאג ושהשרשרת הזו היא שלי. לאחר שנים לא רבות לצערי סבתי נפטרה. אמנם בשנים המועטות הללו אספתי זיכרונות חזקים ומקסימים ממנה אך לדאבוני היא נפטרה כשעוד הייתי ילדה צעירה. עם חלוף השנים שכחתי מסיפור השרשרת שמסתבר נחה לה בכספת בבנק. לפני כשנתיים חלמתי בלילה שסבתא שלי נותנת לי שרשרת ואומרת לי שהיא שייכת לי. לא כל כך הבנתי את החלום אבל מאוד התרגשתי שחלמתי על סבתי וסיפרתי על כך לאימי שהזכירה לי את כל הסיפור ואמרה לי שהשרשרת הזו צריכה כנראה להגיע אליי. כמובן שלא זכרתי איך נראית השרשרת אך מאוד התרגשתי שקיבלתי אותה ובחודש הראשון לא הסרתי אותה ממני וענדתי אותה לכל מקום. היום היא יושבת אחר כבוד בקופסת התכשיטים שלי ובימים מיוחדים כמו מבחן מיוחד או טקס קבלת תואר בהם הייתי רוצה שסבתי תהיה נוכחת אם כדי להתגאות בי או כדי לשאוב מנוכחותה כוחות וביטחון אני עונדת את השרשת. התחושה שהיא עליי משרה עליי תחושת ביטחון כאילו היא צופה בי מן הצד.

מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי להיות דיילת באלעל. בזמני, היה לא קל להתקבל לעבודה הנחשקת. החיים לקחו אותי לכיוון אחר, בעל, עבודה וילדים וכך החלום נגנז…
עם הזמן, ביתי הבכורה גדלה והפכה לנערה צעירה, והרגשתי שהחלום לא נגנז לגמרי, אולי עוד אגשים אותו דרכה.. מהיום שהשתחררה הייתי גוזרת לה פרסומות דרושים לאלעל ומניחה על הכרית ככה שיכנס לאט לאט :) לבסוף היא נכנעה והלכה למיונים רק כדי להשתיק אותי ולהפתעתה הרבה התקבלה לעבודה! ההתרגשות במשפחה הייתה רבה ולקראת טיסתה הראשונה הבאתי לה במתנה זוג צמידי זהב שאימי ירשה מסבתי במרוקו, צמידים עדינים שישלימו את מראה הדיילת המוקפד והאצילי.
מרוב התרגשות, ביתי איבדה את הצמידים במטוס ומאותה טיסה ראשונה לא ראינו אותם שוב..
הגשמת חלום הדיילת עלה לנו במורשת משפחתית יקרה שעוברת מדור לדור . נשמח להתחיל מורשת חדשה בעזרתכם, ומי יודע, לפעמים חלומות מתגשמים.. אולי יום אחד נכדתי העתידית תענוד את זוג עגילי הזהב של אגס ותמר בטיסתה הראשונה באלעל..

 
בדיוק אתמול הסתמסתי עם חברה לגבי – איזה תכשיט בעלי יקנה לי לכבוד חגיגת יום הנישואין הראשון שלנו ( + סיום התואר הנחשק שמתקרב ובא). אחרי הרבה התלבטויות, אני וחברתי החלטנו על עגילים חדשים. משתי סיבות : עשיתי חורים לא מזמן, אחרי שבחתונה ענדתי עגילי קליפס ושמרתי על כך בסוד :) וסיבה שנייה : שאין לי הרבה עגילים, והגיע הזמן…
העגילים שאתם מציעים כאן ממש לטעמי, וגם ישאירו טעם מתוק למתנת נישואין ראשונה ! :)

מעשה בשרשרת אבנים מעוטרת
שבקסם היתה את מראי משפרת
מחזירה נעורים וקמטים מיישרת
מרשימה כנסיכה ולא סתם מכוערת
לא קניתי אותה מאיזה מוכרת
מחנות מותגים יקרה וממוסחרת
כאחת האדם ששם אורח עורברת
היא עוצבה בשבילי במיוחד זאת אומרת
בשמורה אפריקאית שעל טבע שומרת
חיות מצילה מהקדמה הדוהרת
ומאז היא היתה על צוואר מחוברת
מזהירה ביופייה , נשימה היא עוצרת
ובכל זאת ביום קיץ של שמש בוערת
יצאתי לים להחיות את נפשי הסוערת
ואחרי התלבטות אם כך או אחרת
(שלא תעלם כמו תמיד בה נזכרת)
מפחד הים הוסרה השרשרת
בתוך התיק במכונית היא נמשארת
ואחרי רחצה שלווה משחררת
חוזרת לרכב שמחה מאושרת
מוצאת שם חלון מנופץ כמזכרת
לעדי האהוב את זכרו עוד נוצרת…..

כשההיתי בת 7 אימי נפטרה לאחר לידתה של אחותי השלישית אני הבכורה וגדלנו כ4 שנים במשפחה אומנת כי אבי היה עדיין מבולבל אני זוכרת בוודאות את הריח של אימי והתכשיטים שאהבה לענוד אימי הייתה אישה מדהימה מלאה בחן וקסם אישי במשך התבגרותי חיפשתי כל הזמן עגילים שהיו אצלי בזכרון שהיו לה אבל בגלל תחושת הכאב שלי האישית שעטפה אותי לא ביררתי עם אבי האם הן ישנן היום אני בת 27 מאורסת כבר שבוע וחצי מאוד מרוגשת לפני יומיים אבי ניגש אלי ונתן לי מתנה ואמר חיכיתי לרגע הזה המון זמן פתחתי את הקופסא ואני רואה את העגילים של אימי זה היה צמרור רציני אז עכשיו בוקר ואני שותה את הנס וראיתי את המודעה הזו של והרגשי צורך לשתף :)סיפור מרגש ואין יותר משהו חמים נוגע ממשהו שיגרום ללב להתעטף בזכרון רחוק אולי היא לא נמצאת חייה אבל הריח שעל העגילים שאני מחזיקה עכשיו בידיי זה משהו מדהים אז עד בעזרת השם שהבטחתי שאענוד אותם אני ללא עגילים אז אשמח לחדש במתנה של עגילים נעימות שיהיו פתח לעוד בדרך אמן :)יום מלא ברכה ושבוע מבורך עם בשורות טובות.

 השרשרת שסבתא שלי ז,ל הורישה לי.

התכשיט שהכי יקר לליבי הוא הטבעת נישואין של סבא רבא שלי זיכרוננו לברכה. מאז שאני זוכרת את עצמי ההורים שלי פרודים, ואני הייתי חיה אצל סבא וסבתא רבא. לא הייתי מתראה כמעט עם אבא שלי ובסופו של דבר הוא נסע לחיות בחו"ל. אז סבא היה בעצם התחליף שלי לאב. והקשר בינינו היה קשר מאוד חזק, אני אהבתי אותו והערצתי אותו והוא עד עכשיו אחד האנשים המשפיעים יותר בחי. הרבה צעדים שאני עושה אני חושבת לעצמי מה הוא היה אומר עלי. כאשר הוא מת הייתי שבורה, ואחרי ההלוויה המשפחה פינתה את דבריו מהבית. חלק מהדברים נתרמו אך הדברים החשובים השארנו.כאשר ראיתי את הטבעת ביקשתי לענוד אותה, ילדה בכיתה ה', וכשמדדתי אותה היא הייתה ענקית עלי. כמובן שלא הרשו לי ללבוש אותה אך אמרו שכשאגדל אוכל. וכשגדלתי פשוט לקחתי הוספתי לה צמר גפן חיברתי בסלוטייף ומאז אני איתה על היד כל יום !

 אני לא יחרטט עכשיו בסיפור אני יכתוב משהו מהלב אני ממש ההיתי רוצה לקלב במתנה את העגילים לתת לאמא שלי מתנה לכבוד החג כי היא כול היום רק עובדת גם בנקיון בעבודה עד השעה 3 בצהריים אחר כך באה הביתה מכבסת מבשלת לנו מנקה ובאמת ששהיתי רוצה להגיד לה תודה על זה ולתת לה זוג עגילים יפהה וגם אין עגילים יפים או משהו יפהה כי אין לה כול כך כסף לזה היא מוצאיה הכול על אוכל לבית ריהיטים לבית בגדדים שלי כמעט ולא קונה לעצמה וזה עצוב לי שהיא לא מפנקת את עצמה אז ההיתי רוצה ממש לת לה עכשיו זה נשמע סיפור ציני וסתם לא אמיתי וכאילו רק לקלבל את הגילים סתם אני באמת כותב את זה זה לא שקרר תבדקו אותי ועוד דבר יש לאמא שלי צמיד זהב של סבתא שלה שהיא סבתא רבא שלי היא הבאיה לה צמיד זהב שבא ממרוקו וזה יפה מאודד והסבתא הזאת נפטרה נראה לי לפני 4 שנים או יותר או פחות אהבתי אותה מאוד בפשוטת שלה לא הכרתי אותה כול כך אבל ממה שהכרתי אני אהבתי אותהה גם פעם היא סיפרה לי סיפור שאלתי אותה למה יש לך חורים גדולים באוזן אז היא אמרה לי שבמרוקו היא ההיתה הוכלת עם עגילים מזהב כבדים שעים השנים עשו לה חורים גדולים באוזן זהו זה הסיפור שלי אולי יום אחד אני יזכה במשהו ואתן אותו לאמא שלי לשמח אותה אמן.. זה אימיל שלי תפנו אליי תודה 534141@nana10.co.il

 לפני מספר שנים פרצו לאחותי הגדולה ממני לבית, ממש דקות ספורות לאחר שעזבה את הבית, לדברי שכנה שראתה אותם נכנסים והזעיקה את המשטרה, אולם הם לא טרחו להגיע(ואי אפשר להימנע מן מהמחשבה שרק דקות ספורות לפני שנכנסו הפורצים היא יצאה מהמקלחת…) . מעבר להרס המוחלט שהשאירו בחפצי הבית, הם גנבו את כל הבשמים, בגדים יקרים וכל התכשיטים של אחותי.בין התכשיטים שגנבו הייתה שרשרת זהב עם תליון זהב ועגול מעוצב בויטראז" זכוכיות צבעוני ונדיר ביופיו לשרשרת זו ערך סנטימנטלי עמוק עבור אחותי כיוון שקיבלה אותה לפני המון שנים (קצת יותר מעשרים) כשעוד הייתה חיילת, היא הכירה בחור שחיזר אחריה והם היו זוג כשנתיים. ביום ההולדת השני שחגגה כשעוד הייתה חברה שלו, נתן לה את השרשרת המיוחדת. הקשר לא שרד הרבה זמן לאחר שהשתחררה מהצבא אך הם נשארו בקשר טלפוני מס' פעמים בשנה. כשלוש שנים לפני הפריצה הבחור נפטר ממחלה. במשך כל השנים הללו לא הצליחה למצוא תחליף שידמה לשרשרת זו וגם אני בהיותי בהודו פניתי למס' צורפים בניסיון לשחזר את התליון וגם הם אמרו שזה בלתי אפשרי למרות שאומרים כולם שבהודו "הכול אפשרי. (אחד המשפטים השגורים ביותר בהודו הן ע"י מקומיים והן ע"י מטיילים זה "סבקוצ' מילגה" שפירושו בעברית "הכול אפשרי" והכוונה היא בהודו.)אני מקווה לזכות בעגילים כך אוכל לתת אותם לאחותי לכבוד השנה החדשה ובנוסף בסוכות היא תחגוג יום הולדת 40, יש בי תקווה שהמתנה הזו ואופן זכייתה (במידה ואזכה)תיתן ערך סנטימנטלי לתכשיט חדש….

 ביש מזל אחד מלווה אותי מגיל צעיר. צמידים – הולכים לאיבוד…
רק עגילים אני יכולה לשמור…

את קופסת התכשיטים של דודתה של אימי הייתה בשבילי כקופסת אוצר, שתמיד אהבתי להביט בה, שרשרת שבורה הייתה היפה מכולם, עשויה דיסקיות מרובעות של זהב בצבעים שונים, לבן, צהוב ואדום. בשבילי זה סימל את אור השמש, את אור הירח ואת הפריחה של פרחי הטוליפ האהובים עלי. כמו סיפור אגדה בשרשרת אחת.
דודתי הפתיעה אותי לגיל תשע, בצמיד, העשוי מחלקיה של אותה שרשרת אהובה.
צמיד פשוט אבל מלא באהבה.

לפני שנה הוא אבד,
ועד היום
חסרים לי אור השמש,
אור הירח
ופריחת הטוליפ על היד….

יש לי שרשרת זהב אחת שאינני מורידה אותה,

אחרי שבע שנים עם שרשרת פשוטה החליטה סבתה של אימי שבחורה בת שבע עשרה זקוקה לשרשרת מיוחדת יותר, את התליון בחרתי עפ"י קריטריונים נוקשים, פשוט, אבל יקר. אבן יקרה, חומה שקופה מלוטשת בצורת טיפה, ממוסגרת במסגרת זהב, על שרשרת זהב דקיקה ופשוטה. מאז כבר ארבע שנים השרשרת עלי, כמו קמע, מלווה אותי כמו סבתא שמחבקת אותי ומספרת לי כמה אני הנינה הבכורה חשובה.

 בתור חובבת נלהבת של שושנה דמארי המנוחה..(בגיל 12 היה לי טעם משובח) בכל שישי אחה"צ, הייתי לובשת גלביות גדולות, מנפחת את תלתליי, עונדת עגילי ענק של אמא, נעמדת מול המראה, מפעילה את הטייפ ופוצחת בשירת הברבור (במקרה שלי- העורב) השבועית שלי.. סבתא היתה מציצה מעבר לדלת מגחכת לעצמה ולא מבינה איך יצאה לה נכדה פולנייה, ג'ינג'ית קטנה וצנומה שכל כך אוהבת את שושנה היקרה.. גם היום ממרומי 33 השנים שלי, אני חושבת שאותם עגילי דמאר, שהייתי בוחרת בקפידה מתוך קופסת התכשיטים העמוסה של אימי, היו בשבילי סמל לזהות אחרת. זוהרת. גדולה מהחיים. חזקה. ובכל פעם שענדתי אותם הרגשתי עוצמה ושמחה נדירה. היום, מה לעשות.. יש לי פינה חמה לשושנה, אך אך אשמח להוסיף לתיבת התכשיטים שלי, גם עגילי תמר… תודה!

 סבתי שכבה חולה בבית החולים בירושלים, זמן קצר לאחר שאובחן גידול בראשה. תוך 3 ימים מצבה התדרדר היא שכבה במיטה בבית-החולים ללא יכולת לדבר. בשלב זה עדיין תיקשרה באמצעות סימני ידיים בלבד. אני הייתי כבת 12. אמי נסעה לביה"ח לבקרה (מה שהיה הביקור האחרון שלה עם אמה…). באותו המפגש, ניסתה סבתי לסמן לאמא שלי דבר מה בידיה. היא עשתה סימנים עם האצבע שלה כאילו היא מקיפה את צווארה. אמא לא הבינה את רצונה, וסבתי ניסתה שוב ושוב לנסות ולהסביר עם אותה התנועה. סבתא נפטרה והעניין נשכח מאמי. לאחר מספר שבועות, נסעה אמא לבקר את בית הוריה בירושלי. ברחובו של הבית, פגשה אדם זר מבוגר שהציג את עצמו כצורף של השכונה. הוא הופתע לשמוע על מותה של "גברת חנה המקסימה" וסיפר לאמי כי יש תכשיט אותו רכשה סבתי, לרגל הגיעי לבת-המצווה. אמי התרגשה מאד והלכה עמו לחנות התכשיטים שלו. שם הביא לה שרשרת עדינה עם מגן-דוד מזהב. כעת, אמי הבינה למה התכוונה סבתא בפגישה האחרונה. לפני מותה סבתא קנתה לי לבת-המצווה שרשרת עדינה ומיוחדת אותה במשך שנים לא הורדתי מצווארי. היום, אני שומרת שרשרת זו לילדיי…

אז קוראים לי טלי, בת 19 וחצי, חיילת ואני רק רוצה להגיד שעגילים הם בכלל חשובים לי מאוד, כי יש לי 'פטיש' מטורף לעגילים……..

העגיל המיוחד ללבי, זהו זוג עגילים של אמי עליה השלום, שהשאירה לי אותו עם מכתב קצר לגיל 6 (כי חולה מאוד והבינה שלא תזכה לראותי). היא הפקידה אותו בידי אבא שלי..

אלו הם זוג עגילים שיקרים לי מאוד, בצורת לב מזהב ואבן סגולה בורקת ביותר בפנים, הם נמצאים תמיד עלי, ואם לא עלי פיזית באוזנים, אז בארנק שלי. בדיוק לפני שנה וחצי, העגילים היו בארנק שלי והוא נגנב.. זהו היה השבוע הנוראי ביותר שעבר עליי, כשבסופו ביום חמישי התקשרו אלי מתחנת האוטובוסים אגד ואמרו שנמצא ארנק עם הרשיון שלי שם. כל כך קיוותי שגם העגילים יהיו שם, ואכן זה מה שהיה. אמא נמצאת ושומרת עליי תמיד………

אז בימים שאני לא בצבא, ומותר לי ללבוש זוג עגילים שהם לא רק צמודים, אשמח מאוד לקבל את העגילים שלכם ולענוד אותם :)

 היה לי אבא מיוחד במינו שנפטר בגיל 41 מדום לב,והשאיר אלמנה עם 7 ילדים ואישה בהריון בחודש השלישי אבי מאוד מאוד אהב את אימי שלא ידעה מזה לצאת לעבוד והיה מביא לה הכל על מגש של זהב.הוא היה מפנק אותה ,

בתכשיטים ובזמנו קנה לה זוג עגילים שלאחר זמן מה הלכו לה לאיבוד,הייתי רוצה להעניק לאימי לקראת השנה החדשה ולזיכרו של אבי המיוחד שאני מתגעגעת אליו מאוד מאוד את העגילים.שתהיה לכולנו לכל עם ישראל שנה טובה

כשהגעתי לגיל בת מצווה, לא חגגו לי מעולם. הורי נקלעו למצב כלכלי לא נעים ולכן החליטו לוותר על החגיגה. בתור ילדה בת 12 שרואה את כל חברותיה מקבלות מתנות ואני לא, די התעצבתי.
בערב אימי ניגשה אלי לפתע, וענדה לצווארי שרשרת יפהפיה מזהב לבן עם תליון של מגן דוד. היא סיפרה לי שהם קנו את השרשרת הזו במיוחד ליום הולדתי.
רק שנים רבות לאחר מכן, היא גילתה לי שכשהיתה בת 16,עולה חדשה, היא ראתה את השרשרת הזו בחנות תכשיטים וכ"כ רצתה אותה, אז היא חיפשה עבודה והתחילה לעבוד כל יום אחר הלימודים, והחלה לחסוך כל חודש עד שחסכה מספיק כסף לקנות לעצמה את השרשרת הזו, הדבר הראשון שאי פעם קנתה בכספה שלה. השרשרת הזו איתי עד היום, וברור לי שאותו אתן לביתי כשאני אהיה אמא.

לאחר חזרתם של הוריי מחופשה באילת חיכיתי בצפייה לראות איזו מתנה אקבל מהם. אבי הפתיע אותי עם טבעת כסופה שבמרכזה אבן שחורה בוהקת, וסיפר כי באחד הדוכנים שבטיילת ראה את הטבעת המיוחדת שהזכירה לו אותי. חודש לאחר מכן אבי נפטר בפתאומיות, מאז חלפו 17 שנה וטבעת זו נשארה המזכרת היחידה שנותרה לי ממנו ועליה אני שומרת מכל משמר. כמובן שאני מחכה להוריש אותה לבת שתהיה לי..

 מאז שאני זוכרת את עצמי חלמתי להיות דיילת באלעל. בזמני, היה לא קל להתקבל לעבודה הנחשקת. החיים לקחו אותי לכיוון אחר, בעל, עבודה וילדים וכך החלום נגנז…
עם הזמן, ביתי הבכורה גדלה והפכה לנערה צעירה, והרגשתי שהחלום לא נגנז לגמרי, אולי עוד אגשים אותו דרכה.. מהיום שהשתחררה הייתי גוזרת לה פרסומות דרושים לאלעל ומניחה על הכרית ככה שיכנס לאט לאט :) לבסוף היא נכנעה והלכה למיונים רק כדי להשתיק אותי ולהפתעתה הרבה התקבלה לעבודה! ההתרגשות במשפחה הייתה רבה ולקראת טיסתה הראשונה הבאתי לה במתנה זוג צמידי זהב שאימי ירשה מסבתי במרוקו, צמידים עדינים שישלימו את מראה הדיילת המוקפד והאצילי.
מרוב התרגשות, ביתי איבדה את הצמידים במטוס ומאותה טיסה ראשונה לא ראינו אותם שוב..
הגשמת חלום הדיילת עלה לנו במורשת משפחתית יקרה שעוברת מדור לדור . נשמח להתחיל מורשת חדשה בעזרתכם, ומי יודע, לפעמים חלומות מתגשמים.. אולי יום אחד נכדתי העתידית תענוד את זוג עגילי הזהב של אגס ותמר בטיסתה הראשונה באלעל..

 התכשיט הכי יקר לי הוא טבעת הנישואין של אמא שלי. ההורים שלי התגרשו לפני 7 שנים ולאחר שנים רבות של נישואים מרים, הטבעת איכשהו התגלגלה אלי כי כבר איבדה מהרלוונטיות שלה. אני עונדת אותה כל הזמן והיא תמיד מזכירה לי להמשיך לחפש את האהבה שלי ולא להתפשר עד שאמצא את האחד.

במשך שנים רבות לא הצלחתי להכנס להריון. אתם יודעים איך זה נשים ואיך זה עם הריון. פעם זה מצליח, פעם נכשל, הרבה פעמים לא נתפס מסיבות כאלו ואחרות ובעיקר המתנה בלתי פוסקת לתשובה חיובית ובעיקר אי ידיעה שיכולה ממש עד כדי להרוג. באחד הפעמים שכבר היינו ממש בין תסכול נוראי לייאוש מתמיד הציע לי בעלי לענוד את השרשרת של אימו המנוחה שסבלה מאותה בעייה ושגם התקשתה להביא ילדים לעולם. אמרתי מה כבר יכול להיות והחלטנו ללכת על זה. מה כבר יכול להזיק אמרתי לעצמי? תוך חודש נכנסתי להריון! אתם לא יכולים אפילו לחשוב ולהעריך את עוצמות האושר העילאי אשר אפפו אותנו באותו יום. מאז אני לא מורידה את השרשרת הזו מצווארי ומייחלת כבר בקוצר רוח לילד השני בתקווה שגם הפעם השרשרת לא תאכזב. ובקיצור אמונה יכולה גם להגשים את עצמה ולהביא אושר.

שימו לב, הבאג בטיפול, אבל בינתיים כל מי שכתבה תגובה שהתפרסמה תחת שם ומייל לא נכון, אנא כתבו אותה שוב ושימו לב שאתן משנות את השדות עם הפרטים הנכונים שלכן, כדי שאם תזכו נוכל ליצור אתכן קשר.
תודה

היו לי זוג עגילי זהב עם אבנים צמודות לאוזן ומהממות. יום אחד חבר שלי הציע לי לעשות טיול טרקטרונים איתו ועם אחים שלו,הטיול היה מהנה רק חבל שכולי התמלאתי אבק פודרה :/ לא רק שהתמלאתי אבק פודרה אלא גם כשהורדתי את הקסדה מהראש נמשך לי אחד העגילים ונפל,חיפשנו אותו בשטח החנייה,אך לצערי הוא לא נמצא ונשאר לי רק עגיל אחד מיותם. :( אז אני חושבת שכפיצוי מגיע לי לזכות.. 

 אני רואה כאן כמה תגובות של יאנקה כלשהיא וגם התגובה שלי לצערי חתומה בשמה.
יש בעיה במערכת…

לפני כמה שנים נסעתי עם חברי לטיול סוף י"ב ביוון. הייתי אז טום בוי ולא ממש חיבבתי תכשיטים, אבל שרשרת עם אבן כחולה (אקווה מרין) שבתה שם את לבי. מאז השרשרת הייתה על צווארי ולא עזבה אותי. המוכרת אמרה לי שזאת אבן שנותנת רוגע ואומץ, ובאמת עברתי עם השרשרת הזאת שירות צבאי קרבי לא פשוט, והיא שמרה עלי מכל משמר. אחרי השחרור נסעתי לטיול הגדול במזרח הרחוק, וכל הטיול היא הייתה אתי והרגשתי שהיא שומרת עלי בכמה מצבים לא פשוטים בהם הייתי. יום אחד היא פשוט לא הייתה על צווארי, כנראה שהיא נקרעה ונפלה בלי ששמתי לב. יום לאחר מכן קרה לי הגרוע מכל – כל חפצי נגנבו כשחיכיתי לרכבת בתחנה. ידעתי שאם השרשרת הזא הייתה אתי זה לא היה קורה. מאז אני מחפשת את תכשיט המזל החדש שלי, שישמור עלי שוב מכל רע….

 כשנולדתי בחו"ל אחרי שאמי עברה לידה קשה מאוד והייתה מאושפזת חודשיים אני טופלתי ע"י סבתי . אבי קנה צמיד מהמם לאמי מזהב לבן ובו תלויות שכיות חמדה יפות ובאחת מהן עלה זה בשמי שם אחותי ואמי ןתאריך לידתי. צמיד זה מרגש אותי תמיד ואשמור לעד!!!!!!!!!!!!!

לפני 7 שנים נערכה פגישה בפעם הראשונה בין ההורים של בן זוגי לביני.

הם הגיעו מארץ רחוקה,שם הם מתגוררים והתרגשו מאוד לפני הפגישה.כשנפגשנו,הם מסרו לי מתנה מקסימה-שרשרת זהב עדינה וטהורה. בעיני השרשרת מסמלת מאוד את אותה תקןפה של תום, טוהר ואהבה ללא תנאי.

במשך השנים התחתנתי עם בנם, היה קושי גדול לתקשר עם הוריו עקב קושי בשפה משותפת והבדלי מנטליות.היו גם מריבות וכעסים .כאשר אני עונדת את השרשרת, אני מרגישה חזרה בזמן לתקופה טהורה והרבה יותר פשוטה, הכל היה נראה הרבה יותר קל ותמים.

 טבעת הנישואין של אבא שלי.. אבי נפטר לפני 3 שנים ממש עכשיו בערב ראש השנה. את השעון שלו קיבל אחי ואני ביקשתי את טבעת הנישואין שלו.ואת הטבעת הזאת אני שומרת מכל משמר עלמנת להעניק אותה תחת חופה (מקווה שבקרוב…) לבן זוג אהוב.

 תכשיט הכי אהוב עלי הוא שרשרת אבל לצערי בבית אין לי שום תכשיט כי אין בי יכולת לקנות אשמח מאוד לקבל מכם מתנה כזו דיי יקרה ודרך אגב בסוף החודש היה לי יום הולדת אשמח לקבל את התכשיט כמתנת יום הולדת שלי אני אחות שכולה ומאז מות אחי אני גם לא עונדת שום תכשיט אני אשמח בכייף לקבל תכשיט מתנה כי וכן אני יענוד אותו פעם ראשונה מאד המקרה של אחי אודה לכם מאוד אם תחשבו עלי ותעשו לי קצת טוב על הלב

לפני כמה שנים חברותיה של דודתי קנו לה טבעת מקסימה שכזאת.. יש לה אבן כחולה על גבול השחור ויהולם פצפון.. טבעת ממש עדינה ומקסימה!
השנה בפסח היא הפתיעה אותי, אמרה לי שהיא רוצה לקנות ל טבעת :) חח ממש התרגשתיי!! ואז היא הלכה לארון והביאה לי את הטבעת שהחברות שלה קנו לה… עוד יותר התרגשתיי ושמחתי כי אף פעם לא נראה לי שהביאו לי משהו כזה "ירושתי" חח. אני הולכת לכל מקום עם הטבעת ואני אוהבת אותה מאודד מאוד!!
נ.ב
השבוע אמא שלי חוגגת 50 שנים ונראה לי שהיא תשמח אם העגילים המהמממים האלה יהיו המתנה שלה… :)

דודה של סבתא שלי- פאולה הייתה מאוד קרובה ללב של אמא שלי, אותה דודה שגרה בצרפת ובעלה (ז"ל) היו פרטיזנים ולאחר המלחמה לא הביאו ילדים מהפחד..היא התברכה במצבה הכלכלי אך לא במשפחה גדולה ולא בילדים.. יום אחד צצה קרובת משפחה שהחלה "לעזור" לה ולאט לאט השתלטה על נכסיה, שאותה קרובת משפחה ביקשה את הטבעת שבכספת הדודה שהייתה שפויה החליטה שהיא מעבירה לאמא שלי את הטבעת במתנה, בסופו של דבר הדודה נשארה בלי נכסים והקרובת משפחה דאגה גם לאשפז אותה בבית משוגעים, אמא שלי ניסתה לעזור לה ואפילו העו"ד ששכרה במיוחד למקרה ברח לה עם הכסף ובסוף לא נותר מה לעשות חוץ מלהגיע ולבקר את הדודה…בפעם האחרונה שאמא שלי ביקרה את הדודה לפני שהיא נפטרה הייתי איתה ופגשתי אותה, אמא שלי החליטה שהיא מעצבת מחדש את הטבעת לטבעת אירוסין בשביל שתעבור בירושה ושנזכור את הדודה פאולה… הטבעת הזאת מחכה לי…

 סבתא שלי בילתה חלק ניכר מנעוריה באשוויץ יחד עם שתי אחיותיה – צירו והלנקה (במבטא הונגרי כבד). לכל אחת מהן הייתה טבעת זהה, אותה הן קיבלו מהוריהם לבת מצווה. הוריהן נפטרו במהלך המלחמה. לפני שהנאצים לקחו את המשפחה למחנות (ערב ליל הסדר), החביאה המשפחה את כל התכשיטים בבור שנחפר בסמוך לביתם בעיירה באתו בהונגריה. כשהמלחמה הסתיימה וכולם שבו לכפרים על מנת לאתר את בני המשפחה ששרדו, חפרו האחיות לבית משפחת מרמלשטיין בבור והצליחו לאתר את הטבעות היקרות. הטבעת עברה בירושה לאימי שהייתה הבת הבכורה, ולפני שנים מעטות אימי מסרה לי את הטבעת. סבתי שתבדל לחיים ארוכים, עדיין חיה ובכל הזדמנות מספרת לכול המשפחה את הסיפור המופלא של הטבעת.

לסבתא שלי היה שעון זהב. שעון זהב שהיה מזוהה איתה מאז שאני זוכרת את עצמי.
כל מי שהכיר את סבתא שלי הכיר גם את שעון הזהב שלה שהלך איתה שנים רבות מאז שסתבא רבה שלי הביאה לה אותו.
לפני כמה שנים מצבה הבריאותי של סתבא שלי החמיר ובאתי לבקר אותה בבית שלה. ישבנו יחד במרפסת, דיברנו ותוך כדי אכלנו תפוח שסבתא שלי קילפה את קליפתו בצורה מושלמת ויצרה סליל אחד ארוך.
באמצע השיחה סבתא שלי ביקשה ממני ללכת ולהביא קופסא קטנה מהחדר שלה. היא לקחה את הקופסא והגישה לי אותה בחיוך גדול ואמרה בקול נרגש- זה במיוחד בשבילך. פתחתי את הקופסא בציפייה וסקרנות רבה ומצאתי בה את שעון הזהב.
היא אמרה לי שהיה לה חשוב להביא לי את השעון, כי היא ידעה שהשעון חשוב לי כמו שהוא חשוב לה ואני אשמור עליו בשבילה. זה היה אחה"צ קסום ומרגש. מספר שבועות לאחר מכן סבתא שלי נפטרה.
לפני שנתיים פרצו אלי לדירה פעמיים בפרק זמן של חודש וחצי וגנבו לי דברים רבים ויקרי ערך ובין השאר תכשיטים רבים.
לשמחתי, את שעון הזהב של סבתא שלי לא גנבו ואפשרו לי להמשיך לשמור עליו בשבילה.

 בערך בגיל 15 קיבלתי מהחבר שלי, שהיה בן 20 והיה האהבה הכי גדולה שלי עד היום צמיד מכסף. כבר בשבוע הראשון שהכיר אותי, הוא קנה לי צמיד לסמל האהבה שלו אליי. כשגירדתי את הטוש השחור מהמחיר ראיתי שהוא היה 400 שקל.
איבדתי את הצמיד אחרי כמה חודשים, ועבדתי במשך תקופה ארוכה, הזנחתי את הלימודים כדי לקנות בדיוק את אותו צמיד. הוא נמצא על היד שלי עד היום ועדיין מסמל את האהבה שלו אליי ויותר מזה – שלי אליו.

טוב לספר על תכשיט יקר ללב זה לרוב תכשיט שעבר מדור לדור (כפי שניתן לראות ברוב ההודעות כאן).
אז גם שלי הוא כזה..
הפריט הוא ענק מדהים שעבר מסבתא לאמא, עשוי כולו מזהב טהור בצורת תחרה עם דוגמאות של לבבות. השרשרת היא ענקית שמכסה כמעט את על המחשוף. אני זוכרת שכילדה בכל פעם כשאמא לא הייתה בבית הייתי מודדת את השרשרת ומתחפשת לליידי..תמיד חלמתי להתחתן איתה!
פשוט שרשרת מדהימה.
הפריט היה צריך לעבור אלי לפי המסורת (המאוד קצרה אגב) אך לפני כמה שנים פרצו לנו לבית וכמובן שגנבו את הפריט הכ"כ יקר הזה ולכן לא זכיתי שיעבור אלי..וכנראה שלחתונה אצטרך לבחור שרשרת אחרת..
תמיד כשאומרים לי שרשרת אני נזכרת בטקסטורת התחרה המדהימה שהייתה לה..
אמנם לעגילים אין אותו ערך אבל נראה לי שזה יהיה פיצוי ראוי :)

 זה אהובי!. אין לו מחיר ואין לו תחליף. תמיד קורן מאושר והחיוך שלו כמו יהלום.יש לו לב מזהב וכל פעם שאני איתו אני מרגישה ביטחון כי אני יודעת שהוא העוגן שלי. אני שומרת עליו יום ולילה כי לתכשיט כזה אסור ללכת לאיבוד…אוהבת אותו המון. נ.ב: למי שיש ספק,הוא לא עובר בירושה :)

קיבלתי מסבתא שלי בירושה 2 טבעות זהב דקות מהממות. עוד בנערותי סבתא סיפרה לי על הטבעות אותן קיבלה מסבתא שלה ואשר עוברות במשפחה מסבתא לנכדה. היא תמיד אמרה והזהירה- "אף פעם אל תענדי מחוץ לבית את 2 הטבעות יחד. תמיד בחרי אחת ואת השניה השאירי בקופסא".
שנים רבות הקפדתי למלא אחר ההוראות של סבתא יוצאת תמיד עם טבעת אחת בלבד והשניה נשארת בבית. עד שיום אחד התקשיתי לבחור בין 2 הטבעות ויצאתי לאירוע בעודי עונדת את שתיהן. באמת שאין דברים כאלה, באירוע נפלתי והחלקתי והגעתי לבית חולים עם יד שבורה, שם הודיע לי הרופא בצער כי יאלץ לחתוך את הטבעות היפות שלי כיוון שאצבעותיי נפוחות…

 התכשיט שהכי יקר לליבי הוא טבעת פופ-ארטית צהובה שרכשתי במשכורת הראשונה שהרווחתי. תיבת התכשטים תפחה מאז, אך זהו תכשיט שנושא עימו את טעמה המתוק של העצמאות.

 אני לא עונדת תכשיטים בכלל אבל את התכשיט הזה לא אני לא מעיזה להוריד- אני בת זקונים להוריי עם פער מאוד גדול בגילאים בין האחים. הייתי האחרונה לעזוב את הבית והאחרונה להתחתן. אני ואמא שלי מאוד קשורות ועברנו דברים קשים מאוד ביחד. ביום החתונה היא נאמה והעניקה לי במתנה טבעת יהלום עתיקה שהייתה שייכת לסבתא שלה ואמה העניקה לה ביום חתונתה. הטבעת מדהימה ביופיה אני מעולם לא מורידה אותה והיא התכשיט הכי יקר לליבי. לא יכול להיות תכשיט שישתווה לה.

 לסבתא שלי שתחיה יש מסורת, כל נכדה שמגיעה לגיל 4 מקבלת צמיד זהב קטן. כל נכדה במשפחה מגיעה לשלב שהיא מורידה אותו, או כי הוא קטן או כי היא לא מתחברת לזהב צהוב . אני היחידה שנשארתי איתו 20 שנה. יש לי ידיים רזות בטירוף ואמנם הגעתי לשלב שאני לא יכולה להסיר אותו מרוב שהוא קטן אבל גם לא רציתי להסיר אותו. שנה שעברה שברתי את פרק כף היד (שני שברים!!!!!!) ובשביל שהרופא יוכל לשים את הגבס הוא היה חייב לחתוך את הצמיד מהיד שלי. ששמעתי את הצמיד נשבר לשניים באמת שנשבר לי הלב. לסיכומו של אותו יום.. נשברה לי היד, נשבר לי הצמיד ונשבר לי הלב :(

כשהייתי בת 5 קיבלתי מסבתא שלי שעון יד. לא היה לו ערך כספי כלשהו והמחוג המרכזי היה כזה ישן שהוא התפרק ונותר משוחרר בתוך השעון. הרצועה הכתומה כבר קצת קרועה ומתפרקת. הורי שלא יחסו לזה חשיבות, לא לקחו את השעון ממני ואני ילדה קטנה בת 5 שמרתי עליו מכל משמר. עד היום השעון אצלי שמור, שעון ללא כל ערך כספי ולא שמיש אך עם ערך רגשי רב והוא היה שייך לאמא של סבתא שלי.

סבתא שלי ואני היינו ממש מחוברות, היה בינינו קשר מיוחד מאוד. אחת השרשראות שלה הייתה כ"כ אהובה עליי, ובכל פעם שהייתי מגיעה אליה היה טקס כזה שאני עונדת את השרשרת ומתרגשת…ממש כמו ילדה קטנה…היא סיפרה לי שהשרשרת היא ירושה מסבתא שלה. כשהייתי בהריון הראשון שלי, התרגשנו ביחד, והיא כ"כ ציפתה כבר להחזיק את הנין שלה. בשבוע ה 42, בעודי עומדת בחנות לבגדי תינוקות, קיבלתי טלפון. סבתי היקרה נפטרה בהפתעה. צעקתי, בכיתי, ובעיקר התפלאתי. ילדתי במהלך השבעה. בברית, דודה שלי הביאה לי מתנה מסבתא שלי. היא סיפרה לי שזו מתנה שכל ההריון סבתא שלי ידעה שהיא רוצה להביא לי אותה כמתנה ללידה. סבתא שלי נתנה לי במתנה את ה-שרשרת…

אני מאד אוהבת חתולים .כל משפחתי וחבריי מכירים אהבה זו ומשתדלים להעניק לי מתנות הקשורות לעולם החתולים. הייתי כבר אשה צעירה כשראיתי יום אחד בחלון הראווה של תמרוקיה -פעם היו חניות כאלה לפני שקמו כל הרשתות הגדולות , סיכה מדהימה בדמות חתולה שלבושה כילדה ,ניתן להזיז את ראשה …מה אומר..התאהבתי .המחיר של הסיכה היה גבוה מאד ואני כסטודנטית לא יכולתי לרכוש אותה .התחננתי בפני בעל החנות שישמור לי עם הבטחה שאנסה לגייס את הכסף תוך כמה ימים אבל סירב ואמר לי: " אם היא ממתינה לך הסיכה הזו היא תהיה כאן גם בעוד כמה ימים".מגיל 18 מעולם לא לקחתי אגורה מהוריי אולם הרצון בסיכה הזו גבר על כל עקרונותיי.ביקשתי מאבי היקר ז"ל את הסכום ולמחרת רכשתי את הסיכה .לא היתה מאושרת ממני באותו רגע!קראתי לסיכה החתולה דניאלה והיא איתי עד היום. יפה כחדשה למרות שאינה עשויה לא מזהב ולא מכסף…פעם עשו דברים משובחים:))))

 התכשיט אהוב עליי במיוחד זאת הטבעת האירוסין שלי בדרך כלל הוא מתקשה לבחור מתנה עבורי ולרוב אני בוחרת את המתנה ואומרת מה אני רוצה
וזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא בחר עבורי תכשיט שאני לא מסירה מהאצבע מרוב שאני אוהבת אותו.
ובגלל זה זה התכשיט והמתנה הכי אהובה עליי בעולם. כי הוא ידע לבחור עבורי משהו שאני אוהב.
הוא יודע שגם אם הוא היה מציע לי עם טבעת של בייגלה הייתי אומרת לו כן
אך הוא רצה להעניק לי משהו נצחי כמו אהבה שלו כלפי ושלי כלפיי

 הצמידים שקיבלתי לאחר מות אימי והקושי להיזכר באירוע בו קיבלתי אותם.
זה קרה לפני 12 שנה , ביום שלישי לאחר שסיימתי יום לימודים ובדרכי למכולת השכונתית , פגשתי את אחד השכנים שצעק השכנה …… איבדה הכרה, כששמעתי שמדובר באימי רצתי הביתה וראיתי את כל השכנים סביב אימי , כמובן שהדפתי אותם לאחור ומיד ביצעתי פעולות החייאה, לאחר מס' דקות הגיע צוות רפואי וקב ע את מותה.
הצמידים שהיו על ידה , הם הצמידים שקיבלתי אותם,,,
מאותו יום התייתמתיונפרדתי מאמא מדהימה, אוהבת, צדיקה שאדם כמותה אני יודעת לא אפגוש לעולם. (ואבא כשהייתי קטנה יותר).

כשאני מביטה בצמידים ורואה את הסימנים של הקושי שהוציאו אותם מידה לאחר מותה , ליבי פועם בחוזקה וגעגועים עזים תוקפים אותי…אמא את חסרה לי

לפני כשנתים עוד טרם התחתנו, בעלי ואני נסענו מהעבודה שלו לגרמניה בסופ"ש בספונטניות החלטנו שניסע לבקר את המשפחה שלו בצרפת ושבדרך חזרה אנחנו חייבים לעצור בפארק אסטריקס המהולל.
בהגיענו לפארק עלינו על הרכבת ההרים הכי גבוהה שהצלחנו למצוא, נכנסנו לתוך הקרון הזוגי ועל הנוסעים לשבת בו אחד מאוחרי השני. הרכבת החלה לעלות לאט לאט למעלה ושניה לפני שנפלנו עם הקרון במורד הפסים הוא צעק לי בספונטיות:"תתחתני איתי!" המומה! מלאת אדרנלין התחלתי להקרע מצחוק וצרחתי:"כןן!!!":).
כשירדנו למטה המומים מהחוויה ומפוצצי האדרנלין, הוא אמר לי שטבעת אין לו שזה היה מאוד ספונטני מצידו הוא ניתק את הטבעת הבדיל שחיברה בין המפתחות של הרכב למחזיק המפתחות ושם לי את הטבעת הבדיל הענקית על האצבע. עד היום זה התכשיט הכי חשוב שלי- אני לא עונדת אותה מן הסתם אבל היא איתי תמיד בארנק מזכירה לי כמה האיש שהתחתנתי איתו מדהים!

אני ובעלי הכרנו לפני 5 שנים ואחרי שנה וחצי חברות חשבתי כי הצעת הנישואים לעולם לא תגיע , בעלי סטודנט שנה רביעית והוריו מימנו את לימודיו כך שחשבתי כי רק כשיסיים את לימודיו יוכל להרשות לעצמו לרכוש טבעת יהלום (למרות שהייתי מסתפקת גם בטבעת לילדות רק שיציע)בדיעבד מתברר שבעלי (חברי דאז )"סידר" את הכל עם הוריו ובצימר שהזמין הציע לי נישואים בטבעת שרכשה אימו ז"ל שנפטרה לפני שנה וחצי לכן טבעת זו מאוד יקרה לליבי

 אמא שלי היא זו שהעבירה לי את האהבה לתכשיטים. היא מעצבת לעצמה חלק מהתכשיטים ומאוד אוהבת להחליף (אפילו את טבעת הנישואין שלה היא החליפה באיזשהו שלב). אתמול שאלתי אותה אם יש תכשיט שיש לה סנטימנטים כלפיו ושהיא לא תחליף. היא השיבה שיש כמה תכשיטים מהמשפחה של סבתא שלי שהיא לעולם לא תחליף כי הם עוברים במשפחה כבר דורות ולמעשה זהו הזכר היחיד למשפחה של סבתא שלי, ילידת גרמניה. אחד התכשיטים הוא צמיד כסף שבור שאי אפשר לתקן כי הוא עבודת אומנות מאוד ייחודית, והיום כבר אין אנשים שיודעים לעבוד בשיטות האלה. הצמיד, שנראה הדבר הכי מצ'וקמק בתיבת התכשיטים (וגם זקוק לניקוי) הוא התכשיט הכי יקר לליבה.
את העגילים האלה הייתי נותנת לה, כדי שיהיה לה עוד תכשיט שהיא לא תוכל להחליף.

 לי ולבעלי היה מאוד חשוב שהחתונה שלנו תהיה בסגנון שלנו אבל בשלב די מוקדם הבנו שדווקא הרגיל הוא כנראה הכי טוב, ושבסופו של דבר הדברים ה"מיוחדים" יצאים קצת פאטת.. אז החלטנו שדווקא בדברים הקטנים נמצא את המיוחד שלנו.
כמה חודשים לפני החתונה נרשמנו שנינו לחוג צורפות והכנו אחד לשניה את הטבעות נישואין. ציפורניים יפות לא היו לי לכבבוד החתונה (צורפות הורגת את כל הנשיות מהידיים) אבל הטבעות גם יצאו מקסימות ממש וגם ייחודיות והכי חשוב הן באמת נעשו מאהבה ומכל הלב.

 הוא טבעת הנישואין שלי!! (ממש לא מקורי, נכון?) אבל יש מאוחוריה סיפור משעשע…
כמו הרבה בנות גם אני רמזתי לבעלי (לפני שהפך לבעל התואר הזה) שאני מאוד אשמח לקבל ממנו טבעת.
אלא מה, דיברתי על כל כך הרבה סוגים של טבעות ובלבלתי אותו, עד שבערב אחד ישבנו באוטו והוא הוציא מתוך תא הכפפות קופסא קטנה ואדומה ובתוכה – - טבעת נישואין! לא טבעת אירוסין כמיטב המסורת אלא ישר הדבר האמיתי.
זה היה קצת מצחיק וגם מביך, איך להגיד לו שזה לא מה שנותנים… העזתי להגיד את האמת רק כמה ימים למחרת וביחד הלכנו לקנות טבעת אירוסין מכובדת אותה הראינו לכל העולם.
את הטבעת שאני עונדת בשנתיים האחרונות שמרנו בתור הטעות הקטנה שלו ועכשיו אני לא נפרדת ממנה אפילו לרגע!

אימי ואבי התכוננו להתחתן חתונה צנועה ,וכמה ימים לפניי החתונה הוריי אימי היו צריכים ליקנות לה מתנה לכבוד הנישואין,אבל לא היה להם הרבה כסף בישביל ליקנות תכשיט כפי שהם רצו אז הם היו בבעייה,ובנתיים תאריך החתונה קרב וקרב,
ויום אחד,סבי טייל בשוק בתקווה שיוכל למצא מתנה הולמת לחתונת ביתו ,פתאום ראה משהו מנצנץ מיתוך החול והניירות הזרוקים על הרצפה,וכאשר הוא ניסה להרים את הדבר המנצנץ הקטן הופתע לגלות שמצא טבעת זהב גדולה שמשובצת בה אבן אדומה ובוהקת,מיד לאחר שמצא את הטבעת הוא מיהר להראות אותה לסבתאי שהייתה נרגשת מאוד מין המציאה,ולאחר ניקויי וחיטויי הטבעת ,הם גילו חותמת קטנה חרוטה על הטבעת,למחרת הם הלכו לתכשיתן וגילו כי הטבעת היא טבעת זהב!
מאז סבי אומר שהוא מרגיש כאילו אלוהים ראה את בעייתו והותיר שם את הטבעת בתקווה שימצא אותה ויביא אותה בתור מתנה לחתונת ביתו,וכך עשה.
מאז,אימי לא מסירה את הטבעת מיידה,ליפעמים אפילו ניראה לי שהיא "תקועה" על יד שלה וזו אחת מין הטבעות שאימי אוהבת יותר מיכול.

 הי.בשבת האחרונה נסעתי להורי לשבת, כשחזרתי חשכו עיני כל הבית היה הפוך. ניחשתם נכון פרצו לביתנו בשבת. מיותר לציין את הפוגרום וההרס. אך מה ששבר אותי במיוחד היה : תכשיטיי היקרים שנגנבו.
התכשיטים שניתנו לי באירושי בחתונתי ועוד…מלבד 2 טבעות נגנב לי הכל!
אז…להתגבר על הטראומה ייקח הרבה זמן…אבל לנפש-אולי תכשיט יעזור!
תודה ןשבת שלום!

 יש לי הרגשה שההודעה הראשונה ששלחתי לא התקבלה אז אני רק בודקת ואם ההודעה הזאת תופיע אני אדע שאני צריכה לשחזר את כל הסיפור מההתחלה .

 משפחתי הגיעה לארץ מאיסטנבול עם הקמת המדינהולצורך זאת סבי נאלץ למכור את התכשיטים והזהב שעבר ברשות המשפחה במשך דורות. ואני שהנני כבר בת 60 גדלתי על הסיפורים והתמונות באלבומים של משפחה שנאלצה להשאיר את "אוצרות- המשפחה" למען "הציונות" !!! באחד מהתמונות באלבום הבחנתי במיוחד בטבעת וזוג עגילים יפים שסבתי ענדה והשתעשתי ברעיון שאולי יום יבוא ובאחד מטיולי אגיע לאיסטנבול ואולי אשיב למשפחתי את אותם תכשיטים.
ואמנם לפני כ-עשור שנים כשטיילתי עם בעלי בשוק -הזהב באיסנבול הבחנתי בחלון הראווה של אחד החנויות בטבעת שדמתה מאד לטבעת שתמיד חלמתי עליה עוד מאז ילדותי ,והלא ייאמן קרה !! זאת היתה הטבעת של סבתי שם באמצע השוק ,אךאת סט העגילים של אותה טבעת לא הצלחתי לאתר וגם חיפושי בנסיעותי אחר-כך לא הצלחתי למצאם, ולכן כעת כשביתי הגדולה עומדת להינשא רציתי מאד להעביר לה את סט התכשיטים של סבתי אך חסרים לי העגילים לטבעת!!!!!!ופה אתם תוכלו לעזור!!!

 הסיפור שלי קצר אבל יש לו הרבה מסרים מסתבר.
לילה אחד חלמתי שחמותי ז"ל באה אלי הביתה וגזרה לשניים את שמלת הכלה שהיתה מונחת בחדר השינה שלי ובבוקר התעוררתי כשטבעת הנישואין שלי נסדקה לשניים. תקופה קצרה לאחר מכן התגרשתי.

 סבתי האהובה, ניצולת השואה, אשה פשוטה ויראת שמים. מעולם לא התאפרה, התלבשה בצניעות, 2 תכשיטים בלבד היו לה: שרשרת זהב וטבעת זהב עם אבן סגולה. חמדתי את הטבעת הזו בעודה בחיים, ביקשתי ממנה להסיר אותה מאצבעה כדי שאמדוד אותה, אבל היא לא היתה מוכנה. הייתי הנכדה הקרובה אליה ביותר, היה ביננו קשר של נשמות קרובות שמדברות עם העיניים. למרות זאת, היא לא היתה מוכנה להסיר את הטבעת. בלילה גורלי אחד, כשהיתה על ערש דווי ועמדתי לצידה בדמעות, כאב ואהבה. הסירה את הטבעת ואמרה לי בעברית הבסיסית שלה: "זה בשבילך". באותו רגע הבנתי שניגמר, שסבתא באמת וויתרה והולכת למות. סבתא ניפטרה לאחר כשבועיים. מיותר לומר שהטבעת שלה על אצבעי מאז ולעולם. לזיכרה של אשה אצילת נפש, בגעגועים אין קץ.

ישנה ברשותיטבעת זהב נדירה של סבתי ז"ל.הטבעת הינה בת חמישים שנה ומקורה במרוקו והיא עבודת יד ומששובצת באבני רובי הטבעת מעבר להיותה מרהיבה ביופיה היא טבעת חזקה אנרגטית והולכת איתי לכל מקום בחיי היום יום שלי ומביאה לי המון מזל בלעדיה אני מרגישה עירומה.את כל הארועים המשמחים והמרגשים בחיי היא לויתה אותי וכל אדם שרואה את כף ידי לא יכול להתעלם מהכוח והיופי של טבעת הקסמים של סבתי עליזה תהיה מנוחתה עדן..מיותר לציין כמה היא חסרה בחיי ובחיי כל משפחתי אישה אצילה הייתה וכך גם הלכה מהעולם ומחיי כולנו!!

אוקיי. אז לא מסבתא ולא מאמא אבל עדיין טבעת משמעותית…
ביום הולדת שלושים שלי היה נראה שכל התקוות שלי מתגשמות- בעלי אכן דיבר עם חברות שלי וברר מה אני רוצה מראש. כמובן שנערכתי לאפשרות כזו ודיברתי איתן על אף שהסיכויים היו קלושים…
בכל אופן, בעודנו חוגגים את יום ההולדת , שמתי לב לפתע לשקית מפוארת על השולחן שבו ישבנו. אמרתי לו "איזה קטע, מישהו שכח את זה פה", ואחרי שנייה קלטתי שלא… הייתה שם טבעת זהב מרוקע עם אבן אזמרגד ירוקה בדיוק כמו שחלמתי… כל כך הייתי גאה בו על הארגון וכל העניינים מסביב. אפילו הגודל היה מושלם.
לצערי לפני שבועיים הא נעלמה, עדיין מקווה למצוא אותה איפשהו.. אבל העגילים יהיו פיצוי ממש מרנין…
יום טוב לכולן..

כשהייתי קטנה, בערך בת שנתיים הורי נקלעו למצב כלכלי קשה ביותר. אבי נהג להמר ואמי נאלצה למכור את תכשיטי הזהב המעטים שהיו לה, את טבעת הנישואין שלה, כמו כן את רכבנו וכמובן שהמצב גרם לכך שניאלץ להתמודד עם צווי עיקול רבים ולילות ללא שינה מצד אמי שתמיד חיפשה פתרונות, דאגה לכל מחסורנו ולכך שאני ושתי אחיותיי הגדולות לא ניראה לעולם עצובות או כאילו הגענו מבית ממצב מסויים.
לאחר שנים רבות הצלחנו להשתקם אך כמובן שתמיד דאגות המינוס וה"לסיים את החודש" מרחפות מעל ראשה של אמי. כעת אני בת 18 ומחיטוטים שערכתי בעבר במגירות אבי כילדה סקרנית מצאתי את טבעת הנישואין שלו מחתונתם של אמי ואבי שאינה נמכרה בתקופה הקשה ומאז היא קשורה לצווארי בשרשרת עיגולים נחושתית ופשוטה ולא מתוך אמונה מיוחדת במוסד הנישואין אלא כי היא תמיד מזכירה לי מיהי אימי, כמה אני מעריכה אותה ואיפה אנחנו היום לעומת אז. כמה היא עשתה בשבילנו-לי ולאחיותיי וכמה היא חזקה בעיני.
אשה מטופחת ולבושה יפה, שאף פעם לא רואים עליה שעות קשות, מחייכת ואופטימית, גם כשהיא עובדת משבע בבוקר עד אחת עשרה בלילה בבית החולים. עגילי הזהב הללו יכולים להיות מתנה מפנקת מאוד עבורה. 

 אין לי כמעט תכשיטים פרט לטבעת הנישואין שלי ושרשרת עם ביצת פברז'ה שקיבלתי מהוריי ליום הולדת 16 שלי
ובכל זאת התכשיט היקרלי מכל, טבעת משובצת יהלומים ופנינה שירשתי מחמתי ז"ל
עגילים עדיין אין לי ואשמח לקבל עגילים המעוצבים כה יפה שיתאימו לשרשרת והטבעת שלי

אחרי שהתחלתי לראות "סקס והעיר הגדולה" בכיתה ט' מיד הבנתי שמדובר באהבה. פיתחתי קינאה לארון של קארי ברדשאו באופן הכי אובססיבי שניתן. ולמרות שאין לי מספיק משקל בארנק כדי להרשות לעצמי זוג מנולו בלוניק, שמחתי להסתפק בשרשרת "תמר" פשוטה כמו השרשרת "קארי" המפורסמת מהסדרה.
ומאז אני וברדשאו תאומות סטייל :).
השרשרת והסדרה #1.

 היי! סבתא שלי הייתה בשואה, היא עברה כל כך הרבה דברים ונשארה אישה אמיצה, בעלת רצון לחיות. הייתה לה סיכה עשויית זהב בצורת פרח ועם אבן רובין והסיכה ליוותה אותה במהלך כל תקופת השואה ובכלל בכל ימי חייה. לארחונה היא החליטה להביא לי אותה על מנת שהסיכה תלווה גם אותי לאורך חיי ותגרום לדברים טובים ומוצלחים להיות גם בחיי. אני מקווה שאומץ לב והצלחה רבה יהיו בחיי ביחד עם הסיכה הזאת!

התכשיט היקר לליבי מעבר לבן שלי הוא תליון חמסה של סבתי ז"ל שנפטרה חודש לפני יום חתונתי ואותו קיבלתי עבור בני ביום השנה לפטירתה כאשר המשפחה חילקה את הזהב והוחלט כי בני יקבל אותו כי אותו היא לא זכתה להכיר, מאחר שסבתי היתה קונה בבר/בת מצווה תכשיט החלתנו אני ובעלי לשמור את התליון עד יום הבר מצווה שלו כמתנה מסבתא שלי.

גם לי סבתא השאירה בירושה, דרך אמא, טבעות ושרשראות לרוב שהיא הביאה מפולין ואני עונדת אותם בגאווה.. אבל התכשיט שהכי נגע בי זאת טבעת כסף.
אני והחבר הראשון שלי היינו יחד ארבע וחצי שנים. כשהתחלנו לצאת הוא שם לב שאני מאוד אוהבת טבעות. כשהיה לי יומולדת 20- היינו יחד חודש וחצי הוא הביא לי טבעת. אבל מה שמיוחד בטבעת היה שהוא הזמין אותה במיוחד אצל צורף מקצועי (חבר טוב). הטבעת עוצבה עם אבן בצבע כחול בהיר מדהימה ומכל צד של האבן הוטבע בכסף סימן המזלות שלי ושלו. במשך כל התקופה שלנו יחד לא הסרתי את הטבעת כי היא פשוט מדהימה וקיבלתי המון מחמאות. אבל כאשר נפרדנו הטבעת הוסרה מן היד. עד היום אני שומרת את הטבעת כי אין עוד אחת כזאת בעולם וזה היה הסמל לאהבה הענקית והיפה שלנו. כיום אני עם בן זוג והוא כבר עם מישהי אחרת אבל הטבעת שלי עדיין בקופסא בבית.

 כל כך אהבתי את עגילי הזהב של אימי שאבא קנה לה לאחר שנישאו וענדתי אותם באופן קבוע, אך לצערי לא מזמן אבד לי עגיל אחד ומאז אני לא עונדת עגילים וגם אלרגית למתכות אחרות מלבד זהב ואני כ"כ אוהבת זהב וזה היה תכשיט הזהב היחיד שהיה ברשותי (ולא באמת שלי)… הייתי יותר משמחה לקבל את עגילי הזהב החדשים שלי מכן, בפרט שהם כל כך יפים!

לפני קצת יותר משנה היינו בעיצומו של הריון שני אחרי הפלה טבעית וקשה.
בחודש 7 בסקירה השנייה גילו לתינוקת מום נדיר בפנים בו העיניים מאוד רחוקות אחת מהשנייה, האף מפוצל לשניים, שפה שסועה, חך שסוע ובעיות במוח.
כל הרופאים אצלם ביקרנו (והיו הרבה) המליצו על הפסקת הריון.
לאחר לבטים קשים והתייעצויות רבות עם מומחים, פלסטיקאים ואפילו רבנים (אנחנו חילונים לחלוטין) החלטנו להמתין לשבוע 30 ולבצע מי שפיר ואם.אר.איי עוברי על מנת לשלול תסמונת דאון, ובשבוע 33 לאחר קבלת התוצאות החלטנו בהחלטה אמיצה להמשיך עם ההיריון.
ילדתי לפני 9 חודשים בלידה קלה ומרגשת תינוקת מקסימה בשם ספיר: ג'ינג'ית עם עיניים כחולות! מי היה מאמין?! אמנם עם בעיה פלסטית באף – אך בהחלט ניתנת לתיקון – ניצחנו את המערכת!!!
במאי האחרון ספיר עברה ניתוח ראשון בהצלחה ומועדת לעבור ניתוח נוסף בעוד כחצי שנה (בתקווה שאחרון).
כיום ספיר בגן והיא תינוקת חייכנית, מדהימה ומלאת שמחת חיים!
ביום הולדתי שחל בפברואר בעלי קנה לי שרשרת יפיפייה עם אבן ספיר כחולה שהוא עיצב בעצמו, אותה אני לא מעזה להוריד!
אז גם כשיש ימים קשים – השרשרת מזכירה את הנס הקטן שמחכה לי בגן!

 נולדתיב23.8.. עד גיל 14 הייתי בטוחה שאני מזל אריה. סבתי גם חשבה כך,והביאה לי במתנה שרשרת זהב עתיקה וינטג'ית שלה עליה חרוט אריה.
מאוחר יותר גיליתי שתאריך הולדתי הוא גבולי,ואף על פי רוב ההורוסקופים,ה23ץ8 הוא היום הראשון בו מתחיל מזל בתולה.
בכל זאת אני ממשיכה לענוד את השרשרת באופן קבוע , משום הסמל הטמון בה,והעובדה שבכל קושי בו אני נתקלת בחיי, אני מביטה מטה,אל בית החזה , ומזכירה לעצמי את תכונות האריה והלביאה- האומץ והחוזק ללא חת…

שלום…
הטכשיט שבאמת חשוב לליבי ..הוא הטכשיט הראשון שסבתא שלי הביא לאמא שלי לכבודי…אתם מבינים לסבתא שלי לא היה כסף וזמן להשקיע באמא שלי…אמא שלי הייתה בישבילה רק עוד סתם ילדה!
ולכן הקשר בינהם לא היה משהו לאחר שאמא שלי הגיע לגיל 18 היא עזבה את ביתה של סבתא ועברה לגור לבד…אמא שלי התחתנה עם אבא שלי,אבל דבר אחד היה חסר בחתונה וזאת סבתא שלי!אתם מבינים,בגלל שהן לא היו בקשר ,אימי לא ידעה שסבתא שלי ניפטרה,רבים מהמשפחה חשבו שזאת הזיקנה,אבל האמת היא שמרוב שסבתא שלי הרגישה רגשות אשמה באי הטיפול של אימי היא נפטרה…אבל דבר אחד היא השאירה וזאת קופסא קטנה ובה פתק ומתנה..בפתק היא רשמה שהיא מצטערת על איך שגרמה לאמא שלי להרגיש,ושהיא לא רוצה שהיא (אמא שלי) תתנהג כלפי גם ככה…היא השאירה גם את המתנה שהיה צמיד קטן מזהב ועליו חרוט השם (אנסטסיה)וכך באמת קוראים לי היום…אמא שלי תמיד מספרת לי את הסיפור הזה ביום הולדתי וכל פעם אני מסתכלת על הצמיד אני מנסה לשחזר את אמא שלי בילדותה…

לפני כשנה סיימתי מערכת יחסים של שבע שנים (מגיל 17!). היחסים בינינו תמיד היו טובים והיינו מאוהבים בטירוף. זה היה ברור שנתחתן. כשנה לפני שנפרדנו הוא התחיל להתנהג מוזר. כבר לא אוהב כמו פעם, כבר לא נותן מעצמו בלי לחשוב. בסופו של דבר, גיליתי שיש לו מישהי אחרת. לא יכולתי להסתכל עליו והעפתי אותו מכל המדרגות. את כל התכשיטים שהיו לי, הוא קנה לי (בכל זאת, מגיל 17…). בכל פעם שרציתי לענוד שרשרת או עגיל נזכרתי בו ובמה שהוא גרם לי להרגיש. בצעד אימפולסיבי תרמתי את כל התכשיטים שלי לעולים חדשים מאתייופיה במקום עבודתי. לאט לאט אני בונה לי קולקציה חדשה של תכשיטים. את השרשרת האהובה עלי קניתי כשבוע אחרי הפרידה, פינקתי את עצמי. זאת שרשרת גולדפילד מתוקה עם תליון בצורת טיפה ורדרד. בכל פעם שאני עונדת אותה אני שמחה על היותי אישה עצמאית שמסוגלת לקנות לעצמה תכשיטים (אומננם גולדפילד, אבל בכל זאת).
העגילים המקסימים האלו יהיו תוספת מקסימה לקולקצית התכשיטים העצמאיים שלי… :)

 הסיפור שלי מתחיל בבת מצווה שלי ,את הבת מצווה שלי חגגתי עם שאר בנות כיתתי ..כל אחת יכלה להזמין מספר אורחים מצומצם .. כשאחותי הגיעה לבת מצווה הייתה בידיה מתנה מהממת , מרשימה מבחוץ ועוד יותר מבפנים ..היא עטפה אותה בצלופן שקוף ובתוכה היו מונחות כופסאות בצבע כסף שעליהן היו זוג עגילים מהממים ושרשרת תואמת וממש יפה של מיכל נגרין ..מאותו הרגע התפתחה אצלי אהבה גדולה לתכשיטים ..אני נכנסת לחנות תכשיטים ואני מרגישה שהגעתי לארץ אגדות ..מכיוון שמאז התחלתי ממש לאהוב תכשיטים והגעתי למסקנה שאני לא יכולה לקנות כל מה שמתחשק לי החלטתי להתחיל לצמצם עליות ובשנתיים האחרונות התחלתי לעצב תכשיטים משל עצמי , מעבר לכך שאני אוהבת את העיסוק עצמו אני נהנית מתחושת הסיפוק שעוטפת אותי ברגע שאני עונדת את אחד התכשיטים שלי וכל זה בזכות אחותי הגדולה אני מקווה שאני אגדל לעסוק בתחום הזה בעז"ה ויום אחד אני אוכל להחזיר לה מתנה …אבל בנתיים הייתי שמחה מאוד לקבל את זוג העגילים האלו ולתת לה אותם כמתנת נישואים ..תודה מראש :) ואני באמת מקווה לזכות בעזרתכם :) נ"ב יש לכם אחלה אתר :)

  חבר שלי לשעבר קנה לי שרשרת גולדפילד יפהפיה שבהתחלה לא הייתי בטוחה לגביה אבל זאת בהחלט הייתה אהבה ממבט שני. מאז הבחור הספיק לשבור לי את הלב אבל השרשרת נשארה כמובן. מתוך כעס ופרנציפ אני לא מסוגלת ללכת עם השרשרת יותר, אפילו ניסיתי לסבן את המנהלת של החנות שקנו לי לפני כמה שבועות את השרשרת ולא נתנו לי את האחריות, בקיצור מה לא עשיתי ולא הצלחתי להיפטר ממנה.
הגיע הזמן למצוא לה תחליף הגון!

 זה היה בבת מצווה שלי, קיבלתי מתנה מסבתא , וזה היה צמידים שהיו שלה מהעלייה שלה לארץ ישראל, וגם צמידים חדשים ..
וסבתא שליי מהצד השני קנתה לי שרשרת מזהב אמיתי ..
עד היום אפחת מהם לא יורדת לי מהגווף, זה הדבר הכי סמליי שיש , ומזכרת מהסבתות שליי .. :)

 התכשיט הכי יקר ללבי הוא טבעת האירוסין שהייתה שייכת לסבתא רבה שלי, שהעבירה אותה לסבתא שלי. הטבעת משובצת אבן חן סגולה וגדולה במרכז, ומוקפת ביהלומים קטנים מסביב. הטבעת אמנם גדולה, אך בעלת אופי. הסיבה שהטבעת כה חשובה לי היא שהיא מיועדת לאצבע נורא קטנה, ומכל המשפחה היא עולה רק על האצבעות שלי..ולכן אני קיבלתי אותה, ואעביר אותה הלאה..לא הכרתי את סבתא רבה שלי, וגם לא את סבתי, ולכן זו המזכרת היחידה שלי מהן..

 שנים על גבי שנים אמא שלי ענדה טבעת שהיא קיבלה מסבתא רבא שלה…
אמא שלי בת 70 וזו טבעת שטיילה בעולם הרבה עוד לפני כשהגיעה אליה.. היא עברה מלחמות ועלייה לארץ..
הטבעת עשויה זהב אדום בהיר ואבן ספיר ענקית ושנים הייתי מודדת אותה ומחזירה לאמא..
לפני כחצי שנה אני ובן הזוג שלי החלטנו להפרד אחרי 11 שנים יחד.. אמא שלי העבירה אליי את הטבעת כמתנה שתביא לי מזל ואושר…
בגלל זה היא התכשיט הכי מרגש ומהמם שלי.

כשאמא שלי הייתה נערה צעירה, שגדלה בחוץ לארץ, היא הסתובבה יום אחד ביריד באחד השווקים ומצאה טבעת פשוטה מאוד שעשויה מחומר מתכתי גמיש וצורתה היא עגולה, כמו מאין צמה או אפילו צורה של כתר, שני עיגולים שמשתלבים אחד בשני, אמא מעולם כמעט לא ענדה טבעות, היא כוססת ציפורניים ומתביישת לענוד אותן בשל העובדה הזו, אבל היא חשבה שזו צורה כ"כ מיוחדת והמחיר היה אז מאוד זול, אם נשווה את ערכו להיום, אפשר לומר שאמא שילמה על הטבעת הזו פחות מ-10 אגורות, היא שמרה אותה, אפילו כשעלתה לארץ ונפתרה או מכרה הרבה מהתכשיטים שלה, יום אחד מצאתי את זה אצלה וביקשתי, היא נתנה לי, גם אני כססתי ציפורניים אבל בכל זאת הלכתי איתה, כל מקום שהלכתי היו שואלים אותי מהיכן רכשתי את הטבעת הזו, יום אחד נוצר שבר, הטבעת התפרקה, הלכתי והלחמתי אותה והמשכתי לענוד אותה כהרגלי לכל מקום, אך לאחרונה נעשה סדר בדברים שלי ואני חוששת שהיא פשוט נפלה על הרצפה וכשניקו זרקו אותה מבלי כוונה, אני לא מוצאת אותה מאז ולא משנה כמה טבעות אחרות ויקרות יש לי אני כל הזמן מחפשת אותה בין התכשיטים שלי כאילו שבסוף אמצא, יש לה ערך כזה גדול אבל רק עבורי אני חושבת שאפילו אמא שלי לא כ"כ הוטרדה מהעניין, בכל אופן אני רוצה לקבל שוב תכשיט שיהיה כ"כ יקר לליבי, אני יודעת שאם אקבל את העגילים כמתנה מכם זה יהיה הרבה יותר מיוחד מאשר אם ארכוש אותם בעצמי, ודאי אלך ואשוויץ בהם כל הזמן, אני רוצה שיהיה לי שוב תכשיט כזה להשוויץ בו, כי למרות שיש לי הרבה תכשיטים אין שום תכשיט שאני עונדת ללא הפסקה כמו שענדתי את הטבעת היפיפיה הזו ואני רוצה שכן יהיה, אז אודה לכם ומאוד אשמח אם תבחרו בי!

 אימי המאמצת נפטרה לפני שנתיים וחצי בערך, והייתי מאוד קשורה אליה. לא הייתי יכולה לבקש אמא טובה יותר. שנה אחר כך, נכנסתי לחדר שלה, שלא נכנסתי אליו מאז שהיא נפטרה, והתעסקתי קצת עם קופסת התכשיטים שלה, ואז ראיתי זוג עגילים מדהימות, הסתכלתי עליהם קצת וראיתי שחרוט על אחד מהם נורית לוין (השם של אימי ז"ל) ועל העגיל השני חרוט דניאל נאמן. העניין הוא שלאבא של הארוס הטרי טרי שלי (באותו זמן הוא היה הארוס הטרי שלי, עכשיו אנחנו כבר נשואים באושר) קוראים דניאל נאמן…בקיצור, הייתי בטוחה שזה סתם צירוף מקרים משעשע אז הראתי לאבא של בעלי את העגיל ומסתבר שהאמא המאמצת שלי ואבא של בעלי היו מאורסים בעבר והחתונה התבטלה בגלל מריבה שהייתה להם, ומאז אני שמרתי על העגילים המדהימות האלה…החלטתי לכתוב את התגובה כי העגילים היו מאוד דומות לעגילים בתמונה, ושהעגילים של אמא שלי אבדו לנו במעבר דירה…
הייתי מאוד שמחה לקבל אותם למרות שהם לא יחליפו בשום מצב את העגילים המקוריות…
שבת שלום :)

 הטבעת שלי נקנתה בארקיפה שבפרו. הסתובבתי בשוק ססגוני שנפרש בפניי באחת הפניות של שיטוטי הצהריים שלי. השמש הייתה כל כך חזקה באותו יום והכל נשטף לבן מעוצמת הסנוור. בתקופה ההיא הסתובבתי עם ג'ינס אחד, חולצה לבנה מימי הצבא להחלפה בעוד וראיציות לבנות ושל ירוק זית למקרה שנהיה קר. עם עיניים מחייכות וכתפיים קלות סקרתי את הדוכנים. אלעד, שהגיע מהארץ כדי לעשות לי הפתעה למרות שטראקים ושיטוטים בארץ לא מערבית זה לא הקטע שלו, הלך לידי עם תיק הגב שלו מחובר מקדימה למראה הריוני ובטוח יותר. כל כך מאושרת, חסרת דרישות מעצמי ומאחרים הילכתי שם. ראיתי שתי טבעות שגרמו לי לעצור ולחשוק בהן. האחת עשויה משכבת טורקיז, עם שיבוצי שישה עיגולים באבנים אדומה, כחולה וצהבהבה לאורך ההיקף, עם סימן שושלת אינקה בראש הטבעת בצבע כחול כהה עם עיגול אדמדם באמצע וקוי מתאר כסופים. סובבתי את הטבעת. היא הייתה רחבה באזור הסימן האינקאי וצרה בצד ההפוך. מבפנים שכבת כסף עם חותמת צנועה החזירה השתקפויות ירקרקות. שום דבר בה לא היה תעשייתי. אהבתי לעבור עם האצבע על השכבה הכסופה הפנימית ולהרגיש את פני שטחה הלא חלקה. השילוב של כל מרכיבי הטבעת הרגיש אמיץ ושלם, ללא רושם קישוטי. היא הייתה ספוגה בקסם, הגילוי והשמחה של הרגע ההוא. אהבתי גם את הסימן האינקאי של משולש ועיגול. אז גם זכרתי מה הוא אומר. היום הוא מזכיר לי את קירות הבתים באתר המאצ'ו פיצ'ו, ששרדו רעידות אדמה של מאות שנים, ללא שום חומר דבק בין אבני הקירות. רק בזכות סידור האבנים, בו כל אבן נבחרת ומונחת על השניה עפ"י ההתאמה הטבעית שלה – ללא יצירת מרווח, הקיר עומד כיחידה אחת, שאף שינוי אקלים חיצוני לא מצליח לפרק.
הטבעת השניה הייתה רחבה וכבדה יותר, עשויה כסף, עם אבן גדולה בצבע תכלת. לא יכלתי לרכוש את שניהן. בחרתי בראשונה והושטתי כסף למוכרת. אלעד הציע לקנות את הטבעת השניה שרציתי "כדי שיהיה לך יותר שמח", הוא אמר.

מאז עברו 5 שנים. עגילים רבים מאותו טיול נותרו ללא בן זוג שאבד איפשהו ומתישהו. ואם כבר מזכירים בני זוג – נפרדתי גם מאלעד שהיה החבר שלי כמה שנים טובות, והטבעת שהוא קנה לי – עם אבן התכלת הגדולה – גדולה לי מדי על האצבע עד היום. טבעות יפות אחרות מהטיול אבדו אף הן. גם טבעת הטורקיז עם סמל האינקה לא נשתמרה בשלמותה – כמה פיסות מאבן הטורקיז בטבעת נפלו. אני אפילו אוהבת אותה יותר ככה, זה הופך אותה ליותר אנושית – כאילו שגם לה יש כמה צלקות מהזמן שעבר. היא עדיין יושבת לי בול על האצבע, וכמו קפסולת זמן יקרה, מחיה את הקלות והפתיחות הזו בלב, שהילכתי איתם בפעם הראשונה שקניתי את הטבעת.

 הסיפור שלי מתחיל ביום הולדתי ה10 שבו נפטרה סבתא רבתה שלי.
סבתי (האמא של אימי) הביאה לי לאחר כמה ימים שרשרת לב מזהב טהור וסיפרה לי שהייתי אמורה לקבל אותה מסבתי שנפטרה כמתנה ליום הולדתי העגול. השרשרת הזו עברה מדור לדור בין כל המשפחה שלי ! יש עליה אפילו סימן של שיניים קטנטנות שהשאירה דודתי(:
יש לסבתי את השרשרת עוד משעלתה לארץ מהגלות . אני שומרת עליה מכל משמר!
שכשאני עונדת את השרשרת כשאני צריכה עזרה או הצלחה אני מאמינה שסבתי נותנת לי את אלה מלמעלה ומרגיע אותי ואני יודעת שזה נכון. כשפרצו לנו גנבים הביתה רק אותה הם לא גנבו ולא מכיוון שהיא לא מזהב אמיתי או משהו בסגנון! אני חושבת שזה כי ה' רוצה שהיא תישאר אצלי(: יום אחד כשבחנתי אותה גיליתי דבר מדהים ! בתוך הלב הקטן הייתה תמונה יפהפייה של סבתי ובעלה! נזלו לי כמה דמעות – לא בכל יום מגלים תמונה מהעבר הרחוק רחוק שלך !
השרשרת הזו היא הדבר היחיד שנשאר לי ממנה ואני מאוד מתגעגעת אליה .
העגילים יכולים להיות בשבילי מתנה נהדרת ואני אדע שסיפרתי את סיפורי הקסום וקיבלתי מתנה מדהימה על כך שהוא כל כך מיוחד ומרגש . אני בטוחה שגם סבתי תשמח איתי מלמעלה (:

 בעצם הוא עוד לא שלי. אלה זוג עגילים מזהב שהיו שייכים לסבתא עמליה שהייתה הסבתא של סבתא רבה שלי . את העגילים האלה קיבלה סבתא רבה שלי מאימא שלה, אימא שלה כמובן הייתה בת בכורה וסבתא רבה שלי היא בת יחידה ועכשיו גם סבתא שלי היא בת בחורה ואימא שלי היא בת יחידה. ככל שידוע לי סבתא שלי קיבלה את העגילים ביום חתונתה ואימא שלי רק ענדה אותם ביום חתונתה עם אבא שלי אבל היא קיבלה אותם ביום הולדת 40 שלה. אני רק בת 14 ואני בכורה מבין הבנות בבית (יש לי אחות בת שנתיים) ומי יודע? אולי יום אחד אני אקבל את העגילים… מה שבטוח העגילים האלה אצלנו כבר חמש דורות והם שרדו את השואה ואת ספינת המעפילים והכל…

לסבתא שלי ז"ל היה צמיד מזהב מיוחד מהודו וכשהיא נפטרה הצמיד נשאר לנו למזכרת, אבל אנחנו 3 בנות (ה- נכדות) וזו קצת בעיה לחלוק צמיד אחד אז מצאנו פתרון מקורי ומקסים ולקחנו את הצמיד לצורף שעשה לנו 3 טבעות אחת לכל נכדה. כמובן שהצורף התבקש לשמור על הצורה והטקסטורה של אותו צמיד מיוחד ויקר לליבנו ..
וכך סבתא שלנו תמיד איתנו בלב ועל האצבע….

 התכשיט האהוב עלי הינה טבעת זהב צהוב עדינה ודקה משובצת ביהלום ורוד.
הטבעת כל כך חשובה לי מפני שסבתא רבה שלי קיבלה אותה כהצעת נישואין בפולין מסבא רבה שלי בשנות ההעשרים. בבת מצווה של סבתי נתנה סבתא רבה שלי את הטבעת לסבתא שלי. בתקופת השואה כשנתיים אחרי בת המצווה של סבתא שלי, לא נתנו ליהודים להחזיק כל רחוש, היו לוקחים להם הכל, החל מבגדים יקרים, תכשיטים, רהיטים, בתים, עסקים וכו. כשהעבירו את סבתא שלי והוריה לגטו, היא מספרת כי החביאה את הטבעת בתוך "קוקס" שעשתה בשיער(היו מפשיטים אותם ולא יכלה להחביא אותה מתחת לבגדים)וכך הצליחה להעביר אותה לגטו. בתוך הגטו פרצה שחפת קשה והחיילים הנאצים לקחו את הוריה החולים של סבתי למחנה השמדה. מאז סיפרה סבתי שהפכה הטבעת לדבר היקר לה מכל מפני שהיה הדבר היחיד שנשאר לה מהוריה.
סבתא שלי שרדה את השואה, ולפני כמה שנים הביאה לי את הטבעת ואמרה שהטבעת הזו מיועדת לי ושאני ישמור עליה מכל משמר כי היא שומרת בתוכה את כל היסטוריית הגבורה של המשפחה בשואה.

התכשיט האהוב עלי, זה שאינו יורד ממני לעולם הוא שרשרת עם שלושה מעגלים שלובים. כל מעגל כזה מסמל ילד. כל חישוק הוא עצמאי וכולם מחוברים יחד, אבל לכל אחד גודל משלו ונוכחות שונה. זו לא שרשרת שיגרתית, והיא משתנה כי כל פעם שנולד לי עוד ילד, אני מוסיפה עוד מעגל אצל הצורף. נכון להיום ישנם שלושה מעגלים. הילדים שלי יודעים שלכל אחד מהם יש נציגות על צווארי והם תמיד שואלים של מי כל אחד מהמעגלים. שלושה מעגלי חיים שלובים ונפרדים שלי.
(כך גם אני מחנכת את ילדי: לעצמאות וליצירה ובו בזמן מעודדת את הקשר החזק שלהם כאחים.)

 לפני 17 שנה שהייתי אחרי הצבא התחלתי לעבוד ולהרוויח כסף . עבדתי קשה בשביל משכורת מאוד נמוכה תוך שנתיים הרווחתי פי שלוש . ואז הרשתי לעצמי לקנות שתי טבעות יפות מזהב לבן עם זרקונים (חיקוי של פדני). שעד היום אני מסתכלת עליהם וגאה בעצמי .

הצמיד הזה ניתן לי על ידי אמא שלי ליום הולדת 12, והוא מלווה אותי כבר שנים רבות. מדובר בצמיד חוליות מזהב, שאליו מחוברים מספר תליונים, כאשר לכל תיליון יש סיפור משלו. אמא שלי גדלה בקנדה ועלתה לארץ בשלב מאוחר יותר בחיים, אחרי שכבר נישאה והקימה משפחה. את הצמיד הזה היא קיבלה בילדותה מאבא שלה כמתנה מארץ ישראל, לאחר שחזר מביקור בארץ. התליון הראשון על הצמיד היה חמסה מוזהבת עם 2 אבני תכלת משובצות בה, נגד עין הרע. את התליון השני קיבלה אמי מדוד שלה שנבע לטיול במקביקו, וחזר עם תליון מזהב בצורת הכובע המקסיקני- סומבררו. את התליון השלישי אמי קיבלה לאחד מימי הולדתה, וזהו תליון מוזהב בצורת דג, שכן אמי נולדה בחודש אדר, שמזלו מזל דגים. את התליון הרביעי והאחרון אמי קיבלה גם כמזכרת מארץ ישראל, והוא תליון מוזהב בצורת מגן דוד עם הרבה עיטורים. צמיד זה מלווה אותי שנים רבות, והוא מאוד קרוב לליבי משום שלכל חוליה בצמיד זה יש סיפור משפחתי שמזכיר לי את המשפחה היקרה שלי.

 כשהייתי צעירה יותר הייתה לי חברה טובה,עשינו כמעט הכל ביחד.
לאחר כשהתווספה ל"חבורה" עוד ילדה קנינו ביחד לחברה טבעת מכסף שהיא אהבה ליומולדת במתנה.
אחרי תקופה לא ארוכה של זמן החלו שתי החברות להתקרב יותר בינהם להתרחק ממני,הייתי שבורה.
לאחר כמה ימים חל יום הולדתי,אימי לקחה אותי לבחור תכשיט במתנה בחנות תכשיטים לפתע ראיתי טבעת דומה וישר בחרתי אותה.רציתי שהטבעת תזכיר לי אותה ואולי אפילו אם היא תיראה אותה היא תתקרב אלי,הייתי תמימה וכמובן שזה לא קרה…
אומנם הטבעת לא יקרה מזהב אך היא יקרה לליבי…
היום אני כבר נשואה וכשתמיד שאני מסתכלת עליה אני נזכרת באותם ימים שבהם הייתי שבורה,תמימה,ונואשת…

 שנים הייתה על אצבעי טבעת הנישואים של סבי וסבתי שהיו אהובים עלי ביותר.על הטבעת היה חרוט שם שניהם בעברית -זוראיה וחואתי-ושנת נישואיהם -1907- הטבעת פשוטה מאד ומיוחדת, היא לא עגולה כפי שאנו רגילים אלא בעלת מבנה מעוגל באמצע.
לפני מס' חודשים נישאה בת דודה שנייה שלי והחלטתי שמכל האנשים בעולם היא המתאימה ביותר לשמור על הטבעת ולהעביר אותה לדורות הבאים. בערב החינה העברנו בטקס מאד מרגש את הטבעת על כל המשמעות שהיא צופנת בתוכה.

 
השבוע איבדתי את שרשרת הזהב שקיבלתי מתנה מבעלי לפני כ 30 שנה. מדובר בשרשרת זהב בשלושה צבעים עשויה בצורת חרוזים המחוברים אחד לשני. 30 שנה היא היתה על צוארי, ולאחרונה עשיתי צילום חזה והורדתי אותה לרגע וזהו…
לא מצאתי אותה יותר.

 התכשיט היקר לי מכל בשל ערכו הרגשי ולא הכספי היא שרשרת הזהב שאבי קנה לי לפני מותו כמתנת יום הולדת עבורי.אני נוהגת לענוד אותה רק בהזדמנויות חגיגיות במיוחד, והיא נותנת לי להרגיש עוד יותר מיוחדת וחגיגית.

התכשיט היקר ביותר לליבי, הוא שרשרת זהב שהתליון שלה הוא מפת ארץ ישראל.
לשרשרת יש משמעות רבה בעיני בגלל הסיפור המשפחתי.
גדלתי במשפחה מאוד ציונית- סבי ודודתי לחמו באצ"ל ובהגנה לפני הקמת המדינה, אבי היה לוחם ועשה שנים על גבי שנים מילואים..
אימא הייתה אשת קבע מעל 20 שנה בחיל האויר, וכן גם אני ואחותי הגדולה.
ענידת השרשרת מסמלת בעיני את הבית שלי.
לצערי השרשרת נגנבה ממני לפני שבוע וזו האבדה הכי גדולה שלי… 

כשהייתי בת 12 סבתא שלי קנתה לי מתנה תליון זהב ועליו 3 אבני חן מאוד אהבתי את התליון אבל כילדה בת 12 לא ממש הסתובבתי עם תכשיטי זהב ביומיום.
כעבור 3 שנים נפתרה סבתי היקרה וזו נשארה מזכרת ממנה. כשהייתי בצבא גנבים פרצו לביתנו וכאשר כל דיירי הבית חזרו בערב חשכו עניינו מיד הלכתי לחדרי לבדוק את קופסת התכשיטים. החדר היה הפוך קופסת התכשיטים נופצה והשרשרת שלי אכן נגנבה. התעצבתי מאוד כי זאת המזכרת היחידה שנשארה לי ממנה. לאחר שסידרנו את הבית וכל הדברים שבו למקומם מצאתי את עצמי מסדרת את קופסת התכשיטים של אחותי הקטנה שהיתה אז בת 5 וכמובן שלה לא נגנב דבר כי כל התכשיטים שלה עשויים מפלסטיק ופתאום מה רואות עיניי את השרשרת שלי בין כל הדברים, מסתבר שאחותי שיחקה לה בתכשיטים שלי ולקחה לעצמה את השרשרת שלי והגנבים לא חיפשו אצלה רק הפכו את הכל כי מה כבר יש בחדר של ילדה לגנוב וכך נמצאה האבדה תודות לאחותי הקטנה ועד היום כשאני מסתכלת בתליון הוא מזכיר לי את סבתי.

 יש לי טבעת זהב עם אבן אימבר שקיבלתי מסבתא האהובה שלי. בזמן מלחמת העולם השנייה סבתא שלי הייתה קטנה ואמא שלה הביאה לה טבעת למקרה שהיא תלך לאיבוד. ואכן כך קרה סבתא שלי הלכה לאיבוד, ולא יכלו למצוא אותה חצישנה, היא הייתה בבית יתומים עם עוד ילדים, ואמא שלה חיפשה אותה וחיפשה אותה, וכשמצאו אותה היא הייתה עם הטבעת הזו, ויש לה ערך נורא משמעותי בחיים של כולנו, כי אם לא היו מוצאים את סבתא שלי אולי גם אני לא הייתי כותבת עכשיו, הטבעת הזו היא קמיע של המשפחה, היא תמיד עוזרת לנו, ואני אוהבת אותה מאוד ומצפה להעביר אותה לילדים שלי ואז לנכדים.

אחרי החתונה ההורים של בעלי לקחו אותי לרונן חן ונתנו לי לבחור תכשיט. בחרתי טבעת חותם מזהב, טבעת מדהימה! אין מצב שהיא יורדת לי מהאצבע.
אז היא אומנם חדשה אבל אולי אני מתחילה פה מסורת משפחתית?