שוב הדיסקו כאן: מה חשבנו על תצוגת החורף של רנואר?
מעילים עד הרצפה, חולצות שיפון עם שרוולי פעמון, חצאיות קלוש ומגפיים עד מעל הברכיים - על פי התצוגה של רנואר שהתקיימה הבוקר, כל אלו עומדים לחכות לנו בחורף הקרוב. אז הכינו את התלתלים ושימו ברקע את "שאפט" - העונה הקרה עומדת להיות גרובית במיוחד
בזמן שבחוץ לוהט ולח, בביתן 1 בגני התערוכה המזגן עבד בפול ווליום. הסיבה? תצוגת החורף של רשת רנואר. מי יכול בדעתו השפויה להתבונן בסריגים, גרביונים ומעילי צמר בעוד שמדד הטמפרטורה מורה על 35 מעלות בצל? אנשי תעשיית האופנה, כמובן. כולם התקבצו אל התצוגה שפותחת את עונת המסלולים בארץ. רנואר עשו הפעם בחוכמה, כאשר הציגו את הקולקציה המסחרית של המותג, זו שתגיע לכלל החנויות, ולא כפי שעשו עד כה, כשהציגו רק את קולקציית המסלול (שאגב, תחכה לנו בשבוע האופנה תל אביב שיתקיים באוקטובר הקרוב). ועדיין, השואו היה נוכח כמו תמיד.
את התצוגה פתחו שלושת הפרזנטורים של רנואר: ניבר מדר, גפן ברקאי ויהודה לוי, שכבש את המסלול במחיאות כפיים ואולם מלא בסמארטפונים על מצב צילום. עיצוב הבמה והמוזיקה ברקע רמזו על דבר אחד – שוב הדיסקו כאן. הקולקציה כולה הייתה הומאז' לשנות השבעים העליזות ולכל הסגנונות המגוונים שהכיל העשור ההיסטורי הזה, הממשיך להיות מצוטט מבחינה אופנתית עד היום.
כותרת התצוגה הייתה "A Farewell to Arms" (הקץ לנשק), כשם ספרו הקלאסי של ארנסט המינגווי. אמנם עלילת הספר מתרחשת במלחמת העולם הראשונה, אבל מחלקת הקריאייטיב של רנואר לקחה את הטייטל האלמותי הזה אל מחוזות שנות ה-70 שהחלו עמוק בתוך מלחמת וייטנאם והסתיימו בהדוניזם זוהר.
הקולקציה חולקה לארבעה פרקים, כל אחד מספר זווית היסטורית-חברתית אחרת שאפיינה את הסבנטיז. היא החלה ב-Hello Order, פרק שכל כולו צבעי זית/כאמל/ירוק עד/חרדל, בגזרות מחויטות מאוד המרפררות ללבוש צבאי וספארי. הצללית הייתה גברית – כתפיים מודגשות וגזרות ישרות, בטקסטורות עשירות המשלבות צמר, זמש ועור. אבל אין מה לדאוג, שום פריט לא יראה כמו מדי ב'. צווארוני הגולף עושים קאמבק רציני, ומשולבים באופן גורף עם מקטורנים ווסטים המונחים באופן מדויק מעליהם.
ואז, בין אלו שלוחמים במדי צבא, מגיחים אלו שדוגלים באהבה חופשית. Hello Freedom, הפרק השני בתצוגה, מראה את הצד השני של המטבע – העורף שמנסה לגרום לשחרור המערכה. זה שמורד בממשלה, מנסה לבדל את עצמו, ומעניק מקום של כבוד לבגדים שלו כדרך להצגת האינדיבידואל. הבגדים רפויים יותר, מלאי נפח וצבע. הגוונים השולטים הם בריק/מוקה/אוקר/בורגנדי – הם חמים ובולטים, ומשלבים הדפסים גרפיים ופולקלוריסטיים השואבים את השראתם ממקסיקו, רוסיה וסין.
הפרנזים חוזרים לסיבוב נוסף, ויחד עם המעילים דמויי הפרווה, הם מספקים שלל מרקמים במשחקי שכבות המגדירים את החורף. חולצות המשי והשיפון מקבלות שרוולי פעמון מתרחבים ועניבות הנקשרות סביב הצוואר, ויחד עם חצאיות הקלוש והמגפיים הגבוהים, נראים כאילו שייכים לפיי דאנוואי בסרט "רשת שידור".
הסבנטיז היו השנים בהן מראה קזו'אל נכנס ללקסיקון. היה אפשר, ואף רצוי, להתלבש בצורה שהיא כבר לא מוקפדת. הג'ינס נכנס חזק, וברגע שפארה פוסט הצטלמה על סקייטבורד עם טי-שירט ומכנסי ג'ינס מתרחבים, העולם כולו הלך אחריה. הפרק השלישי בתצוגה, Hello Youth, חגג את העולם שהיה שייך מאותו הרגע לצעירים, עם צבעוניות מרעננת וקרירה של נייבי/כחול לילה/דנים טבעי.
דווקא הפריטים שהוצגו בפרק זה היו מהפחות מוצלחים בתצוגה. מכנסי הג'ינס המתרחבים לא היו מדויקים מספיק, וספק אם יחמיאו ללקוחה הממוצעת של רנואר. כן בלטו לטובה המכנסונים הקצרצרים, ששולבו עם גרביונים צבעוניים, ואיך לא, עם מגפיים גבוהים.
את התצוגה סגר הפרק “Hello Serenity” הלבן. זה אחר זו הגיחו הדוגמנים בפריטים לבנים, צחים וזוהרים, המושפעים מסטודיו 54 והמעצב האגדי של התקופה, רוי הלסטון. מדובר בלוקים המתאימים לעיירת סקי יוקרתית או לפחות למי שרוצה להרגיש כמה שיותר קרוב לאחת כזו, בסוג של כמיהה למשהו עשיר ומפנק יותר. בלטו לטובה המעילים הלבנים, שעושים חשק לרכוש אותם כבר עכשיו ולהוריד את הטמפרטורה במזגן לחמש מעלות.
אלו שחיו בסבנטיז יכולים להעיד כי מדובר בעשור סוער, גדוש, עמוס בחוויות ואירועים. התצוגה של רנואר שיקפה בדיוק את זה. היא ניסתה לכלול את כל מה שקרה ונלבש אז, וקצת התעלמה מהאופן בו פריטים צריכים להילבש היום. חלק לא מועט מהאאוטפיטים הרגישו כמו תחפושת, במיוחד עם תוספת התלתלים הענקיים שעיטרו את הדוגמניות וכן שילוב המגפיים הגבוהים בכל לוק.
אבל אם מבדלים כל פריט לבוש כשלעצמו, אפשר לראות כי כן מדובר בקולקציה מאוד לבישה ומסחרית, שתוכל לענות על צרכים רבים של לקוחות המותג. כי אם מקשיבים היטב למוזיקת דיסקו, אפשר להבחין כי מבעד למעטפת הפומפוזית, יש גרוב שווה במיוחד.
השאירו תגובה