עשר בבוקר: שעה של נוסטלגיה
שעת הפסקת העשר של בית הספר מחזירה אותנו לילדות, לזמן שבו מפיות רקומות החליפו קופסאות אוכל מתוחכמות | וכשזה מגיע לנוסטלגיה, דון דרייפר ופגי אולסן עושים לנו בית ספר לשיק ולפאסון | טור פרידה
השעה 10:00. עכשיו מתחילות להן השעתיים המהירות ביותר של היום. כן, כבר עשר. בפעם הבאה שתרימו את הראש אל השעון תגלו שכבר שתיים עשרה בצהריים. לאן הזמן עף?
אולי הוא חולף כי אנחנו כל כך עסוקים מכדי להבחין בו. מעדכנים עוד סטטוס בפייסבוק, עונים לעוד מייל, מסיימים עוד מטלה והופ – שעתיים חלפו להן ואינן. אם ננסה להיזכר מה קרה בהן לא ממש נצליח. זה טבעו של הזמן.
"איזבו" שרים בשיר "Time" על הזמן החמקמק – "זמן זמן, הלא תהיה שלי? אאכיל אותך בשירים ויין, אתן לך להיות עצל ולאחר, רק חכה, חכה, חכה!". אבל הזמן לא מחכה לאף אחד.
גם אם השיר שלהם לא הכניס אותנו לגמר האירוויזיון, הקליפ שלו הוא עדיין אחד המקסימים שנראו כאן, והוא מתאר את הזמן החולף ביעף על פני מקומות אהובים ומוכרים בתל אביב. רגע אחד שמש בנמל, בין ערביים בפארק הירקון והנה כבר לילה ביפו.
גם לשיר הזה יש ניחוח של פעם – הוא נשמע יותר כמו שיר שהיינו מצפים לשמוע ברדיו ישן, עם סקאלה וכפתורים, מאשר בטלוויזיה עם מסך LCD שמשדרת בשידור חי מהקצה השני של היבשת.
נראה שככל שאנחנו מנסים לתפוס את הזמן ולהתענג עליו, כך הוא ממהר לברוח ולהשאיר אותנו עם טעם חמוץ-מתוק של נוסטלגיה בפה.
נוסטלגיה, מסביר דון דרייפר באחד מפרקי המופת של "מד מן", היא מילה ביוונית שפירושה "כאב מפצע ישן". הצביטה שבלב חזקה יותר מכל זיכרון חד. אנחנו כמהים לחזור בזמן אל מקום מוכר, הביתה, היכן שאנו יודעים שנהיה אהובים.
אפילו בתוך "מד מן", יצירה שכולה נוסטלגיה, יש געגוע. מספיק לראות איך התפתחה פגי אולסן הקופירייטרית מעכברת כפר תמימה שמתלבשת כמו נזירה, לאישה עצמאית עם סטייל מודרני שלא מפחדת להשתלב בעולם גברי.
השעה הזו מחזירה אותנו למחוזות ילדות רחוקים. לא סתם היא מפסקת את היום, גם אם אין לה משמעות מיוחדת. פעם זו היתה השעה של הפסקת העשר בבית הספר, השעה של הכריך והטרופית.
אלא שלנו לא היו קופסאות אוכל יפות עם תמונות של "הלו קיטי" או "באטמן". לנו היו סנדויצ'ים עטופים ומפית רקומה עם השם שלנו, שהיינו פורשים על השולחן לפני הארוחה. זוכרים?
נוסטלגיה בטעם חמוץ-מתוק גורמת לנו להיזכר בפריטי הרטרו הבלתי נשכחים שתמיד חוזרים לאופנה – שמלות בסגנון שנות החמישים והשישים, נעלי עקב מעור ותיקים עם ניחוח של פעם.
כי בסופו של דבר, כולנו רוצות להיות פגי אולסן. או ג'ואן הולוויי.
ואולי, רגע לפני שהשעה 12:00 שוב מגיעה, נפסיק להביט לאחור אל מה שהיה פעם ונספיק למשוך עוד רגע אחד של הווה. אולי נצליח להשאיר לעצמנו שעה אחת שמחה, האפי האוור אמיתית – שאליה עוד נתגעגע.
שמלת פינאפ, ליאת דהן ב-StyleRiver | תיק, לסטר ב-StyleRiver | משקפיים, אסוס, 12 ליש"ט (כ-72 ש"ח)
אנחנו רוצות להזמין אתכן ל-Happy Hour מפנק!
כתבו לנו למייל (בצירוף תמונה) וספרו לנו – מה ה-Happy Hour שלכן? כיצד אתן אוהבות להתפנק? איך אתן מפרגנות לעצמכן שעה שהיא רק שלכן?
שלחו לנו טקסט ותמונה של הפינוק שעושה לכן את היום למייל: happy.hour@fashionforward.co.il.
שימו לב: רק פניות שיגיעו לכתובת האימייל שלנו בצירוף תמונה ישתתפו בתחרות ויוכלו לזכות בפרס!
שלוש ה-Happy Hour המקוריות והמרגשות ביותר יזכו להתפרסם במדור שלנו בתאריך 11.6.12 ובפרס מפנק.
במקום הראשון – מנוי חצי שנתי למניקור מפנק ומשדרג.
במקום השני – טיפול פנים: טיפול מחדש, מאזן ומרענן לכל סוגי העור.
במקום השלישי – ערכת בסיס ומייבש לק של חברת OPI.
בשליחת המייל את מאשרת שקראת את התקנון והסכמת לדבריו.
מאת: רותם | 2 ביוני 2012 | 14:47
מאת: רחלי | 31 במאי 2012 | 14:26