מתנה בשישי: מארז מוצרי Argania בשווי 500 שקלים

היו לי הרבה הזדמנויות בחיים…
אבל הזדמנות לזכות במארז ארגניה עוד לא הייתה לי

היו לי כמה אירועים מיוחדים כשהייתי נערה התנדבתי חובשת אז הייתה קריאה באמבולנס לאישה שיולדת ברחוב ופתאום עזרתי פעם ראשונה ללידה וממש רציתי להיות מיילדת בגלל זה וגם אחותי עובדת שף במסעדה ועזרתי לה שם וממש התאהבתי בבישול

לפני שנתיים בתקופת ה"בין לבין עבודות" קיבלתי מייל בטעות שהזמין אותי לראיון עבודה בחברה שלא שלחתי אליה קורות חיים.

במקום להבהיר את הבלבול, החלטתי ללכת "בשביל החוויה".

הגעתי לראיון, ניסיתי להיות כנה ואמרת: "האמת, אני לא יודע איך הגעתי לפה, אבל הנה מה שאני יודעת לעשות". זה הוביל לשיחה כנה וקלילה עם המראיין, שבסופה אמר: "את בדיוק מה שאנחנו מחפשים – מישהו יצירתי וזריז שמסתדר בכל מצב".

וככה, בזכות טעות אחת קטנה, מצאתי את עצמי בתפקיד חדש ומלהיב, בלי שאפילו התכוונתי!

כשהייתי בת 22, עבדתי כמדריכת סדנאות יצירה בקאנטרי. יום אחד, המדריך של חוג יוגה לא הגיע, והיה בלגן עם המשתתפים. מנהלת המקום רצה אליי ואמרה: "את חייבת להציל אותנו, פשוט תמציאי משהו."

לא היה לי מושג ביוגה, אבל זרמתי. חיפשתי תנוחות שזכרתי ממתיחות, נתתי להן שמות מגניבים כמו "הלוטוס המאושר" ו"הכלב המרוכז", ובין לבין המצאתי סיפורים על "אנרגיה חיובית".

למרבה ההפתעה, המשתתפים היו בעננים וביקשו שאעביר עוד שיעורים. מהר מאוד הפכתי למדריכת יוגה "מחוץ לקופסה", ואפילו נרשמתי בעצמי לקורס מקצועי והיום אני מלמדת אותו באופן מקצועי לחלוטין.

לפעמים, מספיקה הזדמנות אחת בשילוב רגע אחד של אלתור כדי לגלות כישרון חבוי!

בצבא הייתי בבסיס סגור רחוק מהבית וממש לא אהבתי את התפקיד שלי. למזלי, מנהל קבוצת התיאטרון בבסיס נתן לי הזדמנות להשתתף באחת ההצגות שהם העלו ומאז הייתי שחקנית קבועה בכל הצגה וזה הפך את השירות שלי ממשעמם למדהים!

אני ידועה במשפחה שלי ביכולות הבישול המאוד מועטות שלי, לאחרונה אמא שלי החליטה לקחת אותי תחת חסותה וללמד אותי לבשל, במפגש האחרון עם חברותיי , החלטתי לתת לעצמי הזדמנות להכין מאכל שלמדתי ממנה ולקבל תגובות מחברותיי, לשמחתי קיבלתי תגובות נלהבות מכולם!

אחרי השנה הנוראית שעברה על המדינה שלנו, הרגשתי שאני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום. למרות שאני כבר בת 40, ביקשתי לחזור ולהתגייס לצבא. לשמחתי, הפנייה שלי הגיעה לקבנית מקסימה שנתנה לי הזדמנות להצטרף לשורותיה ולהביא לידי ביטוי את היכולות המקצועיות שלי. בזכותה, אני היום בשירות מילואים כקצינת בריאות הנפש, מרגישה שזכיתי להחזיר (מעט) ללוחמים האמיצים שלנו ואפילו קצת גאה בעצמי.

הזדמנויות בחיים יש הרבה, אל הזדמנות להשתנות, לתקן, להבין.. לא תמיד אנחנו מאפשרים לעצמנו וכנ"ל לגביי הסביבה. לכן השנה אחרי שהיו לי הרבה תובנות. החלטתי לחלום בגדול ולתת לי הזדמנות, התחלה חדשה, פרק חדש בחיים להתחיל באופטמיות ושמחה,ולסמוך על עצמי. להאמין שאני יכולה להגשים את עצמי ואני יודעת את זה עמוק בתוכי.
אני מודה לעצמי על עצמי. על שיש בי תמיד תקווה כמו נר קטן שדולק ולא מוותר לעצמי על עצמי ועל היכולות שלי.
מייל: rivkabhj369@gmail.com

בתואר שלי ראיתי כוכבים עם קורס: סטטיסטיקה א. השקעתי את כל מרצי כדי לעבור אותו ונכשלתי פעמיים. עשיתי קורס חוזר( זמן וכסף ומינוס מוטיבציה) וגם בו נכשלתי פעמיים. כשהתכוונתי להרשם עבור הקורס השלישי, אחת הנציגות של האונ' הציעה לי הזדמנות נוספת וחריגה : מועד ג. עברתי אותו בהצלחה מרובה. 89.

ההזדמנות שלי ניתנה לי אחרי השירות הצבאי. בצבא הייתי סייעת רופא שיניים ולרוב זה תפקיד שניתן לעבוד בו גם באזרחי כי עוברים מבחן ממשלתי שמקנה רישוי. הייתי ילדה היפר אקטיבית עם הפרעות קשב רציניות ודיסלקציה, מיותר לציין שאני את המבחן לא עברתי. כאשר השתחררתי נדרתי נדר שאעבור את המבחן. חיפשתי עבודה במשך חודשים ושמעתי הרבה "לא" כי לא היתה לי תעודה. לבסוף מצאתי רופאה אחת שהאמינה בי. היא קבלה אותי לעבודה ועזרה לי לעבור על החומר לקראת המבחן. עברתי אותו בהצלחה ועד היום אני במקצוע. לא אשכח מה היא עשתה בשבילי ויש לה פינה חמה בליבי לעד.

לפני 15 שנה בסיום התואר הראשון, הגעתי לראיון עבודה במקום עבודה שמאוד רציתי. בזמנו גרתי עוד בחיפה, אחרי הלימודים והעבודה היתה ברעננה. מנהלת המקום חששה מאוד מהמרחק, ועד אז הקפידה להעסיק רק מי שגר ברדיוס הקרוב, אבל לאחר בקשות החליטה לתת לי הזדמנות….ומאז ועד היום אני עוד עובדת באותו מקום, כבר לא גרה בחיפה, אבל גם לא ברדיוס הקרוב, והמנהלת מציגה אותי כדוגמה למי שהפתיעה אותה ושברה לה מיתוס של עמידות למרות מרחק

העבודה המשמעותית הראשונה שלי אחרי התואר אליה הגעתי עם אפס ניסיון, עם תואר שאפילו לא ממש תואם לתחום ועם ממוצע די גרוע. הם טענו שהם כל כך התרשמו מהראיונות בגלל הסקרנות למקצוע והחליטו שאתאים לצוות למרות זאת. לקח הרבה זמן ללמוד את התפקיד אבל קיבלתי ארגזים של ניסיון למקום הבא שלי

המורה למוזיקה בתיכון, הייתי בטוחה שאני זייפנית מלידה והתפדחתי לשיר. היא כנראה זיהתה שיש לי דווקא פוטנציאל והצליחה לגרום לי להצטרף למקהלה והחזירה לי את הביטחון בקול שלי.

אני קיבלתי הזדמנות בחברה מהבעלים של החברה, שהגעתי הם היו בשלבים מקדימים לפני הנפקת אג"ח.הייתי בת 20 ובזמנו לא היה לי את הידע ותעודות להיות חלק ממהלך כזה..

באותם זמנים זה היה די נדיר. לקחתי חלק פעיל בהנפקה ביחד עם יועצים כלכליים חיצונים וחשבת החברה וזאת בזכות. בעלי החברה וחשבת שראו את הפוטנציאל שיש בי והיכולת. הבנה ונתן לי במה ללא תארים בתחום או ידע. פשוט. הבעלים של החברה ראה את המטויבציה והלואיליויות שיש בי…הוא גרם לי להאמין בעצמי ולשאוף ליותר

יש בחיים לא מעט הזדמנויות ואנחנו צריכים בנאדם אחד שידחוף אותנו להצלחה וייתן לנו הזדמנות וזה אנחנו.. רק להעז יותר והכל אפשרי

המנהל הראשון שלי נתן לי הזדמנות מיוחדת, ללא נסיון או ידע כלהו בתחום, עבודה ראשונה מקצועית שלא חשבתי שאצליח להשיג משרה כזו בשלב כה מוקדם. הזדמנות מיוחדת שבזכותו רכשתי הרבה ידע ונסיון ואני מודה לו על כך מקרב לב.

מי שנתנה לי הזדמנות היא אמא שלי היקרה. כשהייתי בת 7 יצאתי איתה באחד מבקרי החופש הגדול לערוך קניות של פירות וירקות בשוק מחנה יהודה בירושלים, הקרוב לביתינו. כשיצאנו מהמעלית הבחנו בחתלתול קטנצ'יק ובמיאו הדקיק שלו. פחדתי נורא מהחתול, אבל הוא היה חמוד. אמא הבטיחה שכשנחזור מהשוק נוריד לו קערית חלב. כשחזרנו מהשוק חיפשתי אותו בעיניים- והוא לא היה, וקראתי לו: חתולי, חתולי, אבל אין קול ואין עונה. אז לא ידעתי שכדי לקרוא לחתול צריך לעשות פסס פסס פסס, אמא כמובן, תמיד יודעת הכל, ומיד בחתולית מדוברת פספסה לו, והגור הגיח מאחורי איזה קיר והתקדם לעברינו. אמא חייכה ואמרה בואי נעלה להוריד לו צלוחית גבינה, אבל אני רציתי אותו. הביתה. לתמיד. ביקשתי מאמא שתסכים בבקשה אבל היא הסבירה שלאמץ חתול זה מאמץ גדול והיא בעבודה ולא יהיה לה זמן לטפל בו, אז הבטחתי לה כמו כל הילדים שאני אטפל בו אמא.. לקח לי כמה דקות ואמא החליטה להתרצות ולתת לי הזדמנות להוכיח לה שאעמוד במילתי ואטפל בחתול. פתחנו את הדלת של הלובי והחתלתול פסע באלגנטיות לכיוון המעלית, בתוך המעלית הוא כבר הספיק בכפו הקטנטנה לשפוך את שקית המשמשים ולפזר אותם ברצפה. אני כמובן אספתי הכל לשקית כדי להראות לאמא שאני תופסת את ההזדמנות שלה בשתי ידיים ובארבע טלפיים. נתנו לו את השם פיסי, וכמובן שגם חלב וגבינה. החתול גדל לתפארת בביתינו שנים ארוכות. כמובן שבעיקר אמא טיפלה בו, אבל אני לא אשכח לעולם את ההזדמנות שהיא נתנה לי באותו היום. כשהיא בטוח יודעת שילדה בת 7 לא באמת יכולה לטפל בחתול, אבל היא האמינה בי ונתנה לי תחושה של מסוגלות ושל הישג- בכך שבאמת אימצנו אותו מהרחוב הקר לבית חם. ההזדמנות הזאת שאמא שלי האהובה נתנה לי אז לימדה אותי לקח חשוב שמלווה אותי עד היום כאישה צעירה. אני מפיצה את אהבת החי שבי לכל עבר ומשכנעת את הילדים של האחים שלי לא לפחד מחיות, אלא לאהוב ולהיות מלאי חמלה כלפיהם. החתול מסר את תשע נשמותיו בשיבה טובה, ולצערי את אמא שלי איבדתי לפני שנתיים, אבל את החמלה והחינוך הנפלא שלה לאהבת האדם והחי, אני ממשיכה בתוכי עד היום, ואמשיך את זכרה כשבעזרת השם בבוא היום אתן את אותה ההזדמנות גם לילדיי שלי.

אז מי נתן לי הזדמנות?
ממש לא מזמן, לפני שלושה שבועות, הודיעו לי שהתקבלתי לעבוד בחינוך בעוטף עזה
אני מתמודדת עם מציאות לא פשוטה והרבה קשיים שחוויתי לאחרונה, ולמרות זאת מצאו אותי מתאימה להגיע ולעבוד פה בבית הספר, ואני ממש מקווה להיות ראויה להזדמנות שקיבלתי ולהוציא ממנה את הכי טוב וחוויתי שאפשר(:

ההחלמה מסרטן השד שכללה ניתוח, קבלת כימותרפיה והקרנות בשנה האחרונה נתנה לי הזדמנות לבחון סדרי עדיפות בחיים. חיפוש אחר איזון בין השגרה שהייתה טרם אבחון המחלה ובין השגרה החדשה לאחריה. הזדמנות לשאול ואולי לענות לעצמי על מה באמת חשוב בחיים. ובעניין השיער הייתה לי הזדמנות להיות קרחת ולחוות כרגע צמיחת שיער אחר לגמרי מהשיער שהיה לפני.

תמיד רציתי להיות רקדנית מאז,שאני קטנה.אבל תמיד אמרו לי שאין לי את הגוף לזה,שאני נמוכה מדי ,שאין לי חוש קצב ושאם במקרה יקבלו אותי בטח אני אתקע מאחורה ואף פעם לא בפרונט. עד שיום אחד החלטתי להגיע לאודישן ללהקה חשובה בעיר מגוריי,כל הבוחנים היו נגדי ודיברה על טכניקה לא מדויקת ,חוץ מאחד שאמרה שיקחו אותי לתקופת מבחן . תודות לו בסוף שנה קיבלתי אפילו קטע סולו של 2 דקות ,לפעמים צריך רק אחד שיאמין.

הבוס שלי נתן לי הזדמנות כשהכניס אותי לעבודה בעודי חסרת ניסיון בתחום.

מי שנתן לי הזדמנות הוא בעלי!
לפני כחודש הוא תפס אותי מתכתבת עם גבר אחר
אחרי שיחה מאוד קשה שהיתה בינינו, הוא נתן לי הזדמנות נוספת להוכיח שזו היתה מעידה חד פעמית.
והיום אנחנו מאוהבים עד עמקי הנשמה.
אני מודה לו כל יום על ההזדמנות ושהסכים להחזיר אותי לחייו.