תגובות לפוסט: "בלי חשפן או סקסולוגית: המדריך המלא למסיבת רווקות"

מאת: שיר

שיר — Tue, 12 Jun 2012 22:56:49 +0000

המחווה הכי רומנטית שעשו לי הייתה שהיה לי יום הולדת חבר שלי הזמין אותי לבית שלו שנמצא בישוב יפהפייה ושקט.
כאשר נכנסתי לבית כל הגינה הייתה מלאה בנרות והיה שולחן עם ארוחת ערב זוגית עם האוכל האהוב עליי מהמסעדה האהובה עליי וכמובן לא חסר יין טוב.
אחרי שסיימנו לאכול חבר שלי אמר שהערב עדיין לא נגמר ויש עוד הפתעה אחרונה.
נכנסנו לאוטו ואחרי נסיעה קצרה הגענו לחוף הים במכמורת.
החוף היה ריק ורק אני וחבר שלי היינו בו לבד.
ישבנו ליד הים עם בקבוק יין וקינוח טעים ואז חבר שלי הביא לי מתנה שרשרת יפייפיה שרציתי הרבה זמן ולא יכולתי להרשות לעצמי.
וכך נגמר הערב עם טעם של עוד…
בהחלט המחווה הכי רומנטית שהייתה לי עד היום :)

מאת: מירב

מירב — Tue, 12 Jun 2012 18:10:24 +0000

אני בבסיס, בחור הרחק אי שם בדרום, סיכומים אחרי תרגיל- דיונים, תיזוזים, אין רגע שקט, הפלאפון שלי לא מפסיק לצלצל- את החבר אני מסננת.. שוב ושוב הוא מצלצל, שוב ושוב אני לא עונה. לבסוף, יצאנו מדיון- אני הולכת למשרד, ומי מחכה לי מחוץ לדלת של המשרד? החבר, זה היה יום השנה לחברות שלנו והוא החליט לבוא לבקר. הוא לא תכנן להפתיע אותי, אבל מכיוון שלא עניתי- החליט להגיע בכל מקרה- הוא, בקבוק קאווה (לבסיס צבאי, ככה זה כשהתגייסתי לפניו..אני חיילת,הוא נוהג- הבקבוק נשאר סגור..) והמבורגר ממוזס ואני חשבתי שרק ייצא לנו לדבר בטלפון באמצע הלילה ולהתבאס..

מאת: מור

מור — Tue, 12 Jun 2012 11:52:00 +0000

לשמחתי הגדולה יש לי גבר מאוד רומנטיקן,אלוף במחוות רומנטיות, דוגל בפתקי אהבה, סמסים באמצע היום ומתנות מושקעות. האירוע האחרון ברשימה היה ביום הולדתי האחרון – אוסף מחוות רומנטיות עם דובדבן מתוק מתוק בסוף.
הוא הגיע לעבודה שלי, והטמין מתנות שאני אוהבת בכל מיני משרדים בבניין. עץ האושר, סוכרייה גדולה, זוג עגילים, ארנק סבתות ועוד דברים. השיא היה אחרי שאספתי את כל המתנות. הייתי נרגשת, הגרון היה מלא בעקצוצים והעיניים דומעות. בפתק האחרון שהוא השאיר התבקשתי לחזור למשרדי, ובמקום מקלדת חיכתה לי שם מכונת כתיבה של פעם, ובתוכה ברכה אחרונה והכי מרגשת מכולן, עם הצעת נישואים מנוסחת היטב…

מאת: נינה

נינה — Tue, 12 Jun 2012 11:44:50 +0000

אני אספנית גדולה של פריטי וינטג'. עד שהכרתי את בן זוגי הוא לא הבין דבר באופנה וגם לא טרח להביע עניין, אבל לאט לאט גם הוא הצליח להבין מה זה קורבן אופנה, ואיך מוצאים מציאות בשוק הפשפשים. באותו זמן הייתי חמה על ילקוט וינטג' חום עם רצועות גב, אבל לא הצלחתי למצוא את התיק שיפרפר לי את הלב. אחרי שנה ביחד, הוא התחיל לעבוד ביפו. כל יום הוא היה הולך לשוק הפשפשים כדי לאתר לי ילקוט כזה. לקחו לו 5 שבועות למצוא את התיק המושלם, והוא אכן היה כזה - חוץ מזה שהריצ'רץ' היה לא כל כך תקין כי התיק היה ממש ישן. אהבתי במיוחד את העובדה שזה בא ביום בהיר, לא ביום הולדת ולא בחג, סתם ככה כי הוא אוהב אותי...

מאת: מירי

מירי — Tue, 12 Jun 2012 11:23:43 +0000

את החבר הנוכחי שלי הכרתי בטרמפ. אחרי שבועיים של נסיעות משותפות לבסיס היה ברור לשנינו שזה זה, לא מעט בזכות האובססיה המשותפת שלנו למוזיקה. במהלך כל הנסיעות ההן היינו משמיעים זה לזו שירים מהאייפוד שלו, הרגל שהפך למעין דיאלוג לא רשמי בינינו (הרי הרבה יותר קל לתת לרוברט פלנט ומאיר אריאל לפלרטט בשמנו). כעבור חודש חיכה לי על השולחן במשרד דיסק צרוב עם הקדשה: "מתוקה שלי, הכנתי לך אוסף של הדיאלוג המוזיקלי שלנו מהחודש האחרון. השתדלתי לשים שיר אחד ממני אליך ושיר אחד ממך אלי. תהני". להפתעתי הוא זכר כמעט את כל השירים שהקדשתי לו… אחרי המחווה הזאת לא היה לי ספק שזיכיתי בגבר יצירתי, קשוב ורומנטי.

מאת: אור

אור — Tue, 12 Jun 2012 11:11:13 +0000

היינו בתחילת מערכת היחסים שלנו, ויצאנו יחד אולי חודש וחצי-חודשיים. יום אחד הוא אסף אותי על האופנוע, לקח אותי לסוכנות אופנועים וניגש למדפי הקסדות. הוא פנה למוכר והוריד הוראה להביא לי את הקסדה הכי חזקה והכי בטוחה. אני בחרתי רק את הצבע: אדום. הוא שילם על הקסדה (היקרה) מכספו, והסביר לי בצורה הכי מתוקה שיש ש"אם את רוכבת איתי על האופנוע, אני רוצה שתהיי הכי בטוחה שאפשר. אני לא מוכן שמשהו יקרה לראש היפה שלך, אפילו לא שריטה. קיבלת את הקסדה הכי יקרה שיש, ועל חשבוני. אני אוהב אותך וזו האחריות שלי כלפיך".

מאת: רוני

רוני — Tue, 12 Jun 2012 11:09:03 +0000

אני לא אוהבת קיטש ונסיונות לחקות ריטואלים שרואים בסרטים. פשוט לא מתחברת. פעם יצאתי עם בחור שלקח אותי ב-5 בבוקר עם עיניים קשורות לפסגת הגלבוע ואירגן לי שם פיקניק גבינות ויין מושקע. נפרדתי ממנו אחרי שבוע. למה? כי זה הרגיש לי מוזר, מופרז ולא טבעי. אז מה כן רומנטי בעיני? זה שהחבר הנוכחי שלי מוכן לקום מוקדם ביום שישי בבוקר, לנסוע במיוחד לאוניברסיטה ולצלם לי חומרים בספרייה רק כדי לחסוך ממני מאמץ ולפנות לי יותר זמן ללמוד. זה רומנטי!

מאת: חתולה שחורה

חתולה שחורה — Tue, 12 Jun 2012 05:49:41 +0000

כתבתי את הסיפור בעבר בפורום זה או אחר.
גם כתבתי אותו פה למעלה תחת השם "חתולה שחורה".
טוענת שזה הסיפור שלה? שתענה על כמה שאלות:
מה שם המוסך? איפה נמצא המוסך?
איזה תחנת רכבת?
איך קראו לכלבת הזאב שלנו?
אפשר לראות תמונה של החתול?
פשוט מביכה…..

מאת: מיקי

מיקי — Mon, 11 Jun 2012 13:47:12 +0000

בן זוגי לא אהב חתולים, הייתה לו כלבת זאב, יפה, חכמה ומאוד נאמנה. הוא אוהב המון חיות וטבע, גידל כלבים כל חייו ולא רצה לשמוע על חתול. לימים הכלבה הזדקנה ונפטרה ונשארנו עם אקווריום…
לא היה לנו מקום בלב לכלבה חדשה, כל כך מהר, הצעתי לאמץ חתול. בן זוגי לא הסכים "לא אוהב חתולים, הם לא נאמנים, שורטים, שוברים דברים, אי אפשר לאלף אותם"…
לאחר מספר ימים, הוא הגיע לקחת אותי מתחנת הרכבת והביא אתו גור חתולים קטן. מצאו אחד את השני במוסך, הגור היה רעב וחמוד מכדי להשאיר אותו שם, אז קיבלתי אותו במתנה.
זאת הייתה מחווה הומנית ומתחשבת וכמובן רומנטית. היום החתול השמנמן הזה, הוא החבר הכי טוב שלנו ובן זוגי משוגע עליו, יותר ממני.

מאת: לימור

לימור — Mon, 11 Jun 2012 13:40:13 +0000

שבוע אחרי שנולד בננו הבכור, חגגתי יום הולדת. לא חשבתי שנעשה משהו מלבד להישאר בבית ולהמשיך להניק, אבל בעלי התעקש שנצא לארוחת בוקר ונשאיר את הקטנצ'יק לשעתיים בבית עם סבתא. הייתי עייפה ומותשת, והרגשתי שאני נראית נורא. אבל שם, בין ההפוך לקרואסון, בעלי פרץ בנאום סוחט דמעות על מה שהוא מרגיש כלפיי ועל הלידה ועל כל מה שעברנו ביחד עד כה – וזאת הייתה אחת מארוחות הבוקר הכי מרגשות שהיו לי אי פעם. מבחינתי זו המחווה הכי רומנטית שהוא היה יכול לעשות למעני, ולא רק בגלל העיתוי – בעיקר כי הוא אדם מאוד סגור, שבדרך כלל לא יודע להביע רגשות במילים, והוא עשה את זה כמו גדול…

מאת: לימור

לימור — Mon, 11 Jun 2012 13:37:45 +0000

מאת: מורין

מורין — Mon, 11 Jun 2012 13:33:12 +0000

אני חושבת שרומנטיקה היא מעשים מתחשבים עבור מישהו שאתה אוהב.
לדעתי מחווה רומנטית היא כשבעלי קם לתינוק שבוכה, ונותן לי להמשיך לישון. מעשים מתחשבים למישהו שאתה אוהב הם תמיד יסודותיה של מערכת יחסים טובה. ולמרות שזה לא מתאים לפנטזיות ההוליוודיות ולא יצולם בשום מגזין, לקום לתינוק בוכה זה בהחלט מחווה רומנטית.
לדעתי אף יותר רומנטי מסטריאוטיפ השוקולד, הפרחים והתכשיטים (למרות שתכשיטים תמיד טובים!).
מדוע? משתי סיבות. אחת, בגלל שזוהי נתינה אמיתית מצידו של בן הזוג שקם באמצע הלילה או באיזו שעת-לפנות-בוקר קשה. לא קל לעשות את זה, ולאף אחד לא בא לעשות את זה, אבל אתה עושה זאת משום שאכפת לך.
הסיבה השנייה היא שזה באמת מה שאישה ואמא רוצה וצריכה. אתה עושה את זה בגלל שאתה לא חושב על עצמך אלא עליה. אתה לא חושב על הצרכים שלך, אלא על שלה. מפני שאתה מבין שהנישואים בנויים על מעשים כאלה, על נתינה ועשייה אפילו כשקשה, אפילו כשלא בא לך, אפילו כשאתה יודע שתהיה סחוט – רק בגלל שאתה יודע שבת הזוג שלך תיהנה מזה (או לפחות תחוש הקלה!), ושהיא מאוד תעריך את זה.
לא קל לעשות את זה. הבחירה קשה יותר וזוכה לפחות שבחים, לפחות מבחינה ציבורית. זאת לא טבעת שאתה יכול להראות לכולם או חופשה שתוכל להתרברב בה. אבל זהו ביטוי משמעותי ביותר של התחשבות. זוהי השקעה עמוקה ולטווח ארוך יותר במערכת היחסים שלכם.
אתה יכול להיות בטוח שאת המתנה הזאת לעומת פרחים/ בגדים/ תכשיטים, היא לא תרצה להחליף…

מאת: לירון

לירון — Mon, 11 Jun 2012 13:31:32 +0000

הסיפור שלי מתחיל לפני שש שנים בהגיעי לגיל 36.
לאחר שנים רבות של התאהבויות ואכזבות והשעון הביולוגי שמתקתק חזק יותר עם הזמן החלטתי לגשת לבנק הזרע ולהביא את בני בכורי.
בערך בשבוע 12 בשיעור פילאטיס השבועי ניגשה אליי אחת המתעמלות והציעה לבכיר לי את בן דודה כי הוא "מתאים לי כמו כפפה" .
אני ,שבהריון ממש לא התלהבתי מהרעיון וסירבתי תחילה אך היא לא ויתרה ולבסוף הסכמתי שתמסור לו את מספר הטלפון שלי.
שבועיים אח"כ נפגשנו וקרה מה שלא קרה לי במשך 36 שנה – התאהבתי בבחור שהחזיר לי אהבה וחום בדיוק כמו שאני הענקתי לו.
ההתלבטות אם לספר מייד על ההריון הייתה קשה וחודש לאחר הדייט רועדת וחוששת סיפרתי לו על ההריון – הוא למרבה ההפתעה חיבק אותי מייד וטען שמעריץ אותי על ההחלטה האמיצה שעשיתי ואם אניאסכים שיהיה חלק מחייו של בני.
כמובן שהסכמתי והפכנו למשפחה חמה ואוהבת בדיוק כמו שלעולם לא האמנתי שיקרה לי.
כשבני חגג יומולדת שלוש ניגש אליי בן זוגי ואמר שכל כך אוהב את אותי והיה רוצה לשמש באופן רשמי כאבא לבני והאם אני מסכימה שיאמץ אותו באופן חוקי.
אני, שהייתי בטוחה שבני יגדל ללא האפשרות לקרוא "אבא" לאיש, לא האמנתי שהאהבה הרבה שבן זוגי רוחש לי תגרום לו לקבל על עצמו ילד שאינו "בשר מבשרו" אבל בחיים כמו בחיים המציאות עולה על כל דמיון, לבני יש אבא מדהים שהוא אוהב כל כך ועד היום כל פעם שאני שומעת מפיו את המלה "אבא" הלב מתהפך מאושר .
המחווה הזו היא הרבה מעבר לרומנטית, היא מחוות של רומנטיקה , כבוד ואצילות , כן זכיתי…

מאת: לי

לי — Mon, 11 Jun 2012 13:29:28 +0000

נסעתי עם בן זוגי לפריס בחופש פסח, יום אחד הגענו לגשר מעל הסיין שניצנץ מרחוק וככל שהתקרבנו ראינו שהוא עמוס במנעולים שנמצאים על הגשר עצמו. מסתבר שהגשר הוא "גשר האומנות" שכל הזוגות האוהבים מגיעים לגשר זה.
לפתע בן זוגי שלף מנעול שקנה בארץ מבעוד מועד ועליו רשומים ראשי התיבות של השמות שלנו, והתאריך של אותו היום וסגרנו אותו ביחד עם המפתח, וזרקנו את המפתח לסיין. זה סימל את האהבה שלנו נעולה על מנעול ובריח, ומיד הרמנו את מבטינו וראינו את מגדל האייפל מרחוק מנצנץ בלילה באלפי נורות.
בשבילי זו הייתה מחווה רומטית מושלמת…

מאת: נעמה

נעמה — Mon, 11 Jun 2012 09:57:54 +0000

באחד הערבים כשהייתי אצל החבר שלי, אמרתי לו (ממש לא זוכרת באיזה הקשר!) שאף פעם לא הייתה שרשרת חצי לב. נו, זאת שהייתה לכוווווולם בגיל 10 בערך. הוא ממש הופתע ולא הבין איך לא הייתה לי כזו שרשרת, ופשוט הסברתי לו שזה בגלל שאף פעם לא היה מי שיקנה לי אחת כזאת. ובזה זה נגמר. לפחות כך חשבתי…
למחרת בבוקר, הייתי צריכה לקחת שני אוטובוסים למכללה. הוא בדר"כ מלווה אותי לאוטובוס, אבל הפעם החליט לעלות איתי על אוטובוס אחד. כשהגעתי למכללה, שלחתי לו הודעה שהגעתי+כל מילות האהבה היפות שלנו, והוא אמר שיש לו הפתעה בשבילי ואיחל לי יום טוב.
מובן שלא הבנתי איך עברה רק שעה וחצי (אולי קצת יותר) וכבר יש לו הפתעה בשבילי!!! התחלתי לנחש ולנחש ולנחש ולנחש.. וכלום. לא עליתי על זה!
בערב כשהוא בא אליי, הוא שלף את ההפתעה: קופסת תכשיטים כשבתוכה שרשרת עם שני חצאי לב מחוברים מזהב (טוב, גולדפילד). אני לא יכולה להסביר לכן כמה התרגשתי!!!! דפקתי כמה צעקות וקריאות התרגשות והייתי מאושרת עד הגג!!!
זה נראה אולי הכי בנאלי, אבל מה שריגש אותי במיוחד זו העובדה שהוא ממש הקשיב למה שאמרתי והיה לו אכפת. אני בכלל לא ייחסתי חשיבות לשיחה של אמש, והוא הפנים ולקח את זה כפרוייקט. חוצמזה, כולם כבר יודעים שאין יותר שרשראות כאלה… אך הבחור חרש לא מעט רחובות וחנויות עד שלבסוף מצא לי שרשרת. שברנו יחד את חצאי הלב וענדתי את השרשרת שלי בגאווה רבה! יותר מפריט אופנתי, השרשרת היא סמל לאהבה, להקשבה, לאכפתיות ולתקשורת המדהימה שיש לנו.
אחרי כמה חודשים השרשרת שלי נגנבה. היא לא הייתה יקרה במיוחד (בהשוואה לצמיד יקר שנגנב גם הוא), אך היא הייתה יקרה לי, סנטימנטלית לגמרי. כ"כ בכיתי וכאב לי, והחבר שלי רק ניחם ואמר: "לא נורא, לא קרה שום דבר. עכשיו יש לי הזדמנות לקנות לך אחת יותר יפה". והוא באמת חיפש שוב ומצא שרשרת יותר איכותית שעליה גם חרט את האותיות הראשונות בשמותינו…
כמו אלה, יש עוד לא מעט מחוות, אבל אלה הכי ריגשו אותי, כי זו אמנם מתנה חומרית, אבל היא בעצם הכי לא…
אהבת חיי בהחלט :)