תגובות לפוסט: "יום הסטודנט 2012: איפה להיות ומה ללבוש?"

מאת: לילך

לילך — Thu, 03 May 2012 17:34:40 +0000

יום הסטודנט שהכי נחקק בזיכרוני היה ב- 2007, בירושלים. אני זוכרת שהיינו עדיין בשביתה, שנמשכה כבר מעל לחודש ושבצהריים של אותו יום ירד גשם מטורף. למרות שנרטבתי באותם צהריים, לא יחסתי חשיבות לכך. בערב הגעתי עם שותפתי, ופגשתי חברה מהלימודים. המופע הראשון היה אמור להיות של שוטי הנבואה, והמופע המרכזי היה של שלום חנוך, מלך הרוק הבלתי מעורער. החל לטפטף לסירוגין ושוטי הנבואה לא הסכימו לעלות על הבמה מחשש להתחשמלות. שלום, לעומתם, דווקא ניזון מהסכנה שבדבר, ונתן הופעה מעולה, אנרגטית וסוחפת, של שעתיים, עם ובלי טפטופים, כשמידי פעם באה נציגת הפקה להזהיר אותו מהגשם, והוא אמר בקול נחוש " אני מכאן לא זז".

מאת: מיכל

מיכל — Tue, 01 May 2012 21:14:22 +0000

החוויה הזכורה שלי מלווה בתזכורת תמידית שמתעוררת איתי כל בוקר ונרדמת איתי מדי לילה רק שבמקרה שלי מדובר במרצה שהיה לי בקורס השנוא עלי שהפך לבעלי…
מסתבר שהקליק ממבט ראשון היה הדדי לחלוטין אבל גם מודחק במשך ארבע שנים ארוכות מאד שהרגישו לי לפחות כמו 40 שנה ב-מ-ד-ב-ר(תרתי משמע) עד סיום התואר בהן לא יצאתי עם אף אחד כי הרגשתי שהמרצה הזה יהיה בעלי והלב היה חסום כשרק ידעתי שהוא רווק (למרות שהוא ממש לא "חיכה" לי…עשה חיים הברנש שלי) אבל לא יכולתי לעשות מוב בגלל יחסי סטודנטית-מורה…שבוע אחרי סיום התואר התקשרתי אליו וביקשתי שיעור פרטי בתורת החיים והשאר היסטוריה… :)

מאת: רחלי

רחלי — Tue, 01 May 2012 20:56:29 +0000

זוהי הפעם הראשונה שאני משתפת בכלל מישהו בסיפור שלי אבל החוויה הזו תישאר לעולם בלתי נשכחת- היום בו איבדתי את בתוליי לראשונה היה במדשאות הקמפוס … זו הייתה חוויה סוריאליסטית וממש בלתי מתוכננת… הכל התחיל בהתערבות ביני לבין הפרטנר הקבוע לספסל הלימודים על ניצחון במשחק שש -בש והפרס הוגדר מראש כחוויה שתקפיץ את האדרנלין לשמיים לבחירת המנצח(אני תיכננתי להריץ אותו בתחתונים,מסתבר שזה היה בקטנה לעומתו…)…בתור עיראקית גאה אני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שניצחו אותי אבל מסתבר שיש עיראקים קצת יותר ממוקצעים…אז הפסדתי בקרב… ולבחירתו העברנו לילה סוער על המדשאות כפרס שאני חייבת להודות שהיה יותר הפרס שלי… AMAZING

מאת: גל

גל — Tue, 01 May 2012 09:37:41 +0000

החוויה שהכי זכורה לי מימי האוניברסיטה היא ההרצאה של נפגעת תקיפה מינית במסגרת לימודי בחוג למגדר באוניברסיטה.
העובדה שבחרה למרות הקושי הרב לעמוד מול כיתה שלמה ולחשוף את סיפורה האישי בו נפלה קורבן להטרדה מינית במסגרת מקום עבודתה וכל זאת כדי לעודד עוד בחורות שנמצאות במצב כזה לא לחשוש ולקום להתלונן.
למעשה זו הייתה בשבילי חוויה מכוננת במהלך הלימודים שתלווה אותי הרבה מעבר לשנותיי באוניברסיטה אלא גם בחייים ה"אמיתיים" בתור אישה עובדת ובתור אם שאדאג להעביר לבנותיי את המסר החשוב…

מאת: שני

שני — Mon, 30 Apr 2012 19:35:43 +0000

עכשיו סיימתי תואר שני באוניברסיטה, לפני יומיים שלחו לי את הזכאות !
במה התואר? בסטנד אפ קומדי. יש דבר כזה? בד"כ לא, אבל אני יוצאת מהכלל.
פרויקט הגמר של התואר השני היה מופע מקורי שלי "צחוק זה עניין רציני" . לקח לי שנתיים לשכנע את הועדה שסטנד אפ זה כן תיאטרון!
ואז, לא נשארתי חייבת, המופע היה סטנד אפ, על האוניברסיטה בכלל והחוג לתיאטרון בפרט.
למזלי, הגיעו למופע מרצות עם המון חוש הומור ובעיקר הומור עצמי. לכן למרות העקיצות, המופע עבר בהצלחה ואפילו הציון היה מעולה.
זהו, סיימתי 7 שנים באוניברסיטה, אני יודעת יכולתי כבר להיות רופאת שיניים, גם להרוויח יותר כסף וגם מותר להתעלל בילדים קטנים ומעצבנים…
עכשיו נשאר לי לשכנע את האקדמיה לעשות ד"ר כי צחוק זה עניין רציני!

מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) — Mon, 30 Apr 2012 13:15:44 +0000

לגבי יום הסטודנט בחיפה. הטכניון והאניברסיטה מפצלים כוחות השנה. האוניברסיטה עושה ב-10/05 והטכניון ב16-17/5! יומיים מאוד מושקעים לכבוד ה-100 שנה של הטכניון :)

מאת: אא

אא — Mon, 30 Apr 2012 05:54:44 +0000

זה הסיפור שלי ולא שלה

מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) — Mon, 30 Apr 2012 05:54:04 +0000

זה הסיפור שלי ולא שלה

מאת: אסתי בן שושן

אסתי בן שושן — Sun, 29 Apr 2012 17:39:54 +0000

לשרון הראל עם הסיפור ביום הסטודנט- זה הסיפור שלי. זה הסיפור שלי שפורסם פעם בפורום תפוז . איך הגעת אליו ?!?!?!

מאת: רינת

רינת — Sun, 29 Apr 2012 16:36:35 +0000

למדתי עיצוב שיער שזאת חוייה בפני עצמה…והיו לנו שיעורי כימיה, תרגול על אנשים שמגיעים לב"יס(היו גם מדריכים שעשו וגם אנחנו), ובין לבין היינו צןבעים שחער, עוישם פנים, תספורות וכו…יום אחד נכנסה מישהי למספרה/בי"ס, ואני מיד "התנפלתי" עליה מפני ששמעתי שהיא רוצה תספורת, גוונים ופן…אוי, ההתרגשות(: סיפרתי אותה כמו דוגמנית בת 16(: עשיתי לה גוונים בהירים מדי והיא נראתה כמו פ..ה, ועשיתי לה פן פצצה! מה שמבחינתי היה רק הקצה של ההנאה העילאית שלי…כמובן שבמהלך כל זה היה מדריך שבא לבדוק אם אני עובדת כמו שצריך ואני ביהירותי, והתלהבותי אמרתי לו שהכל בסדר, רק שיעזוב אותי. כשסיימתי עם הגברת, היא רצתה לצעוק עלי, אבל מרוב שהייתי באקסתזה של יצירה מושלמת שלי( בעיני זה היה מושלם), פשוט לא נתתי לה להוציא מילה וקראתי לכל התלמידים, תלמידות והם פשוט אמרו ואוו, איזה יופי, מדהים, ממש צעיר, ממש יפה וכו..מה שגרם לה להרגיש צעירה ויפה והיא במקום להשתולל(למרות שהיא ידעה שאני תלמידה) היא אמרה לי "תודה! אני מרגישה ניפלא!" והשאירה לי טיפ של 20 ש"ח!!!!! כמה הייתי מאושרת באתו היום! יצורת מוכשרת שכמותי ועשירה בעשרים שקלים(:

מאת: שרון הראל

שרון הראל — Sun, 29 Apr 2012 13:30:16 +0000

יום ה' ה 11.5.2006, שתיים עשרה בצהריים, הגעתי עם חברה שלמדה באוניברסיטת תל אביב ליום הסטודנט. היו עליי ג'ינס כחולים בגזרה ישרה של LEE וסטרפלס בצבע טורקיז, לראשי חבשתי כובע מצחיה של קיפלינג ולרגליי נעלי ספורט של אסיקס. הכי בקז'ואל, הכי שיהיה לי נוח!
מה שלא ידעתי אז הוא שדווקא ביום הזה אפגוש את בעלי לעתיד.
הוא נשען על פסל עם עוד כמה בנות מסביבו, כשהחברה איתה באתי לאירוע ניגשה אליו לומר לו שלום, הם עבדו יחד. איכשהו יצא שההחלטה המשותפת הייתה שממשיכים להסתובב ביחד. שלושתנו. אחרי שעה נשארנו רק אני והוא. כך מצאתי את עצמי יום שלם עם הבחור הזה, יושבים ביחד על המדשאה של האוניברסיטה וצופים בהופעה של דנה ברגר (מסתבר שכמוני-כמוהו, שנינו מאוד אוהבים אותה), עושים קולות שניים לצלילי השיר "אהבה" ומתגלגלים מצחוק כשקולטים שאנחנו מכירים כבר את כל המניירות שלה בעל פה.
כשנפרדנו לשלום בשעת ערב מאוחרת, הוא נשק לי על הלחי בזריזות ופלט: "את חמודה". עברו כמה ימים והבחור מיום הסטודנט לא התקשר (וידעתי שיש לו דרכים להשיג את הטלפון שלי). החלטתי אני לקחת יוזמה וסימסתי לו ביום ראשון שאחרי, באותו יום נפגשו שוב ומכאן הכל היסטוריה.
אנחנו נשואים כבר שנה וחצי ובעוד 15 ימים בדיוק נחגוג 6 שנות זוגיות מלאות בהמון חוויות ובעיקר המון אהבה.
אפשר לומר שאת יום הסטודנט הזה לעולם לא אשכח!

מאת: שלי

שלי — Sun, 29 Apr 2012 13:22:26 +0000

האמת שאני רק בשנה השנייה באוניברסיטת חיפה ויש לומר שההווי היומיומי ממש נהדר עם תרבות יום ד' מגניבה ומושקעת של אגודת הסטודנטים שלנו שגורמת ליהנות מעבר למסגרת הלימודית. אך מלבד החוויות הסטודנטיאליות המגניבות והפאן, דווקא החוויה הכי זכורה לי היא דווקא מעציבה- יום השריפה בכרמל. זה התחיל כיום לימודים רגיל עד ששיעור בשעת הצהריים בוטל ונאמר לנו שיש לפנות את האוניברסיטה במהרה בעקבות שריפה שבהתחלה הייתה נראית דבר פעוט בלבד. המקרה די זעזע אותנו והאוניברסיטה כולה התגייסה למקרה העצוב. היה יפה לראות את הביחד והעזרה ההדדית אחד לשני , וכסטודנטית חדשה דאז, חוויה זו תישאר חקוקה במוחי ללא ספק. ובאותה הנשימה נקווה שיגדלו וימשכו החוויות המהנות כסטודנטים כי זו באמת תקופה חברתית מדהימה !!!

מאת: שירן

שירן — Sun, 29 Apr 2012 13:01:24 +0000

מאת: אלימור

אלימור — Sun, 29 Apr 2012 12:50:20 +0000

החוויה שהכי זכורה לי קרתה לפני שנתיים בשנה האחרונה שלי ללימודי התור במדעי המדינה.
אני בהריון, סוף חודש תשיעי אבל מרגישה מצויין, לא חוששת לרגע שהלידה קרובה ולא מסכימה עם בן זוגי שמבקש ממני בימים הקרובים להיות קרובה לבית במידה ויתחילו הצירים.
השעה תשע וחצי בבוקר, שיא ההרצאה בקורס "חברה ישראלית" ואני מתחילה להרגיש כאבים חדים באזור המפשעה, אבל אני שייכתי אותם כנראה לתנוחה לא טובה שבה אני יושבת. לא עברו עשר דקות ו"פיק"!!! המים יורדים!!!!!!.
אני בהלם ולא כל כך מבינה מה בדיוק קורה לי אבל חברתי שישבה לצידי התעשתה ואמרה לי "אוקיי את יולדת – מהר לבית חולים!"
כמובן שגם החבר'ה בכיתה הבינו מה קורה ואני נאלצתי לעזוב באמצע הקורס לקול מחיאות כפיים וקריאות "שיהיה במזל" ו"בהצלחה" ואפילו המרצה התבדח ברמקול לפני כל התלמידים ואמר שכדאי לי להישאר וללדת באוניברסיטה ככה הבייבי יקבל לימודים חינם לכל החיים…
ולי רק נותר להסמיק, להתרגש ולזכור את החוויה הזו לכל החיים…

מאת: מורין

מורין — Sun, 29 Apr 2012 12:28:15 +0000

החוויה שהכי זכורה לי מימי האוניברסיטה התרחשה לפני שש שנים כשהגעתי ליום הראשון שלי לתחילת התואר במשפטים.
כשהתיישבתי בכיתה לפני ההרצאה הראשונה לפתע הדלת נפתחה ואני רואה את אמא שלי פוסעת פנימה!!.
לא הבנתי מה קרה ולמה אמא שלי נמצאת במכללה ביחד איתי ואז היא סיפרה שזו הייתה הפתעה וגם היא מתחילה בגיל 49 ללמוד משפטים ומגשימה את החלום שלה מילדות.
למרות שקצת מוזר לחשוב על אמא ובת יושבות ביחד בהרצאות אחת ליד השנייה זו הייתה חוויה מדהימה ומחברת מאוד לשתינו.
החברים בכיתה מאוד פירגנו ולי הייתה את החברה הכי טובה שיכולתי לאחל לעצמי לספסל הלימודים
היינו עוזרות אחת לשנייה בלמידה למבחנים, עבודות ואפילו מגבות אחת על השנייה כשהחסרנו הרצאות…
כל שנותר לנו זה ולסיים את התואר בהצלחה ולהעיף את הכובע בטקס הסיום…
וכך זכיתי גם בחברה טובה ללימודים וגם בעוד סיפור לספר לנכדים :)
שבוע טוב!!