תגובות לפוסט: "אוסקר 2012: שמלות מושלמות לשטיח האדום"

מאת: יעלי

יעלי — Sat, 03 Mar 2012 10:11:33 +0000

הסרט הזה פשוט טלטל אותי ! אני זוכרת שראיתי אותו לראשונה שהייתי בתור ילדה בבית ספר יסודי! זאת הייתה הפעם הראשונה שהסתכלתי לשואה בעיניים והבנתי מה שהיה שם!
טקס פרסי האוסקר ריגש אותי בכל הענקה של פרס לסטיבן ספילברג המבריק! העיניים שלי נצצו מדמעות! המנגינה המרגשת ולראות אותו מדבר על אמא שלו פשוט צמרמורות עברו בי! וכמובן איך לא הגאווה יהודית!

מאת: אנג'לינה כהן

אנג'לינה כהן — Wed, 29 Feb 2012 12:23:55 +0000

מאת: אלה

אלה — Wed, 29 Feb 2012 09:20:03 +0000

"קרמר נגד קרמר" הוא סרט האוסקר האהוב עליי בכל הזמנים. כל פעם שאני צופה בו, הוא מרטיט את ליבי, נוגע בכל המקומות הכי רגישים. הסרט מספר על זוג שנמצא בהליך גירושים ועל הבן שלהם שנקלע למערבולת הרגשות הזאת ולמלחמה בין האנשים הכי קרובים לו- ההורים שלו. זהו סיפור על אהבה אמיתית של אבא לבן, התגברות על הקשיים הרבים כל כך במשפחה חד הורית, מציאת אהבה במקומות לא צפויים, היכולת של אדם להשתנות, הברוטליות של מאבקי משמורת וגירושים. כל אחד יכול למצוא למה להתחבר בסרט הנפלא הזה! וכמובן, סוף טוב הכל טוב: האבא נשאר עם הבן בעקבות החלטה קשה של האמא שלמרות שזכתה במשמורת, רואה מה הדבר הנכון לעשות.
השחקנים כולם נפלאים ובוודאי ששמחתי כשמריל סטריפ הוכיחה גם השנה- לא רק שהיא שחקנית מוכשרת בטירוף, היא גם אלגנטית, מצחיקה, חיננית ואמיצה! מספיק מבט חטוף בשמלת הזהב שלבשה לטקס האוסקר ובפנים הקורנות שלה, כדי להסכים עם כל המחמאות הרבות שחילקתי לה כאן :).

מאת: הילה דלית כהן

הילה דלית כהן — Tue, 28 Feb 2012 12:33:55 +0000

הסרט של האוסקר טיטאניק – רומנטי חסר תקנה כמוני . רק חבל שהיא זרקה את היהלום הענק הזה כמה פעמים עברה לי המחשבה לצלול בשיא הקור עם כרישים רק כדי להשיג אותו – הוא נדיר ביופיו כמו הסרט ומספר על אהבה שחוצה כל דבר שקיים :-)

מאת: הדר

הדר — Tue, 28 Feb 2012 08:47:49 +0000

סרט מושלם. קומדיה משובחת, שחקנים מהראשי עד להכי משני מעולים. עלילה גאונית ואמיצה. לגמרי נכנס למקומות הראשונים של הסרטים הנדירים שאת יכולה להינות הנאה כנה אפילו שאורכם מעל שעתיים וחצי. כלכך הרבה פיהוריטים יש לי מהסרט הזה. הדמות של בראד פיט האהובה עליי ( וכמובן שיש לו הרדב דמויות שהן מתחרות ראויות), פסקול אהוב עליי ( טרטינו איך לא..), והסרט שיש בו לטעמי הכי הרבה שחקנים מעולים יחד.
בקיצור מי שעוד לא ראה, שירוץ. ושיקרא לי גם אשמח לראות את הסרט בפעם השישית או השביעית.

מאת: נועה

נועה — Mon, 27 Feb 2012 15:21:28 +0000

עם ראסל קראו. "גלידאטור" הוא אחד הסרטים הכי אהובים עלי.הסרט כל כך מרגש,אבל עם זאת קשוח,מלא במלחמה נקמה ואהבה. המשחק של ראסל קראו פשוט מדהים, כמות האנשים המטורפת שנדרשה כדי לצלם אותו, והתלבושות המדהימות…כל זה גורם לסרט הזה להיות שווה את 5 פרסי האוסקר שהוא זכה בהם. הדמות הראשית עוברת כל כך הרבה בחיים שלה,ועם זאת היא נשארת חזקה לכל אורך הדרך,הסרט הזה נותן לך השראה להיות חזק ולהמשיך הלאה. זה סרט שראיתי 15 פעמים ואף פעם לא נמאס עליי..אני יודעת שזה סרט שלא מצפים מילדה בת 18 לאהוב כל כך, מצפים ממנה לאהוב משהו מרגש ונשי ועם הרבה פחות דם…. חחחחח אבל בעיניי אין כמו גלדיאטור בעולם.

מאת: סליה

סליה — Sun, 26 Feb 2012 23:15:03 +0000

סרט האוסקר האהוב עלי הוא ללא ספק: "ההחלפה".
הסרט הזה השפיע עלי ברמות שלא ניתן לתאר, מחשבות עליו חולפות בראשי מידי שבוע- הוא פשוט לא יוצא לי מהראש.
אני מסוגלת לראות אותו שוב ושוב וכל פעם להתרגש מחדש.
"ההחלפה" הוא פשוט שילוב מושלם של שחקנים מעולים, עלילה מדהימה ומרגשת, צילום והפקה נהדרת, אבל מעל הכל זה סרט שיכול לנגוע בכל אחד ואחד מאיתנו.
ראיתי המון סרטים בחיי, אך אם יש סרט אחד שהגיע לו את האוסקר יותר מלכל סרט שבעולם הוא ללא ספק הסרט הזה.

מאת: רותי

רותי — Sun, 26 Feb 2012 21:10:16 +0000

אני לא אוהבת מחזות זמר. מחזות זמר זה ז'אנר נחות. כך חשבתי עד 2002. באלפיים ושתיים אכלתי את הכובע. כי הסרט הזה קיבל הרבה אוסקרים וכל אחד מהם היה ראוי. לשחקנית המשנה רנה זלוויגר, לעיצוב האומנותי, לעריכה, כמובן לסרט הכי טוב ומעל הכול לתלבושות הנפלאות ולמוסיקה, כי מחזמר מבוסס על מוסיקה ושירים שגם היום כשאני שומעת בנסיעות אני מעלה את הווליום ופותחת חלון לרוח הג'ז, שתנשוב ותשתולל לי בשיער ובחיים. נו ניחשתם? שיקאגו, הוא הסרט שבחרתי, כי הוא באמת שינה את טעמי. כי מה לא הייתי נותנת כדי לרקוד ככה. כי מה לא הייתי נותנת להראות ולזוז כמו קתרין זיטה ג'ונס בגילה, ובגלל הקול של קווין לטיפה. ולסיום ציטוט, אחד מהרבים והחביבים: הוא היה בחור אמנותי, רגיש , צייר (הו, יצאתי עם כמה כאלה בשנות העשרים שלי). אבל הוא כל הזמן חיפש את עצמו. כל לילה הוא יצא לחפש את עצמו ועל הדרך הוא מצא את רות, גלאדיס, רוזמרי ואירווינג. אפשר לומר שזה ניגמר בגלל חילוקי דעות אמנותיים. הוא ראה את עצמו חי ואני ראיתי אותו מת. Mona: I loved Al Lipshitz more than I could possibly say. He was a real artistic guy, sensitive, a painter. But he was always trying to find himself. He'd go out every night looking for himself. And on the way, he found Ruth. Gladys. Rosemary. And Irving. I guess you could say we broke up because of artistic differences. He saw himself as alive. And I saw him dead.

מאת: הדסוו

הדסוו — Sun, 26 Feb 2012 18:47:35 +0000

מאת: מילי

מילי — Sun, 26 Feb 2012 15:50:30 +0000

הסרט שהכי מגיע לו אוסקר מבחינתי! סרט בשילוב של שחקנים מעולים. תסריט מרגש עד דמעות….הרעיון של הסרט, המאבק של הסרט, של הבחורה ושל המאמן המדהים שלה שלאט לאט משיגים ולו רק בשביל להוכיח לעצמם שהם יכולים, ותוך כדי מאבק ומלחמה שלהם בינם לבין עצמם. כל הכח שהם שואבים אחד מהשני והחברות המדהימה שנוצרת ביניהם, כמו בין אב לבת, זה פשוט מרגש!!! תמיד אפשר להגשים חלומות אם רק מנסים חזק להצליח, זה מה שלקחתי מהסרט אחרי שצפיתי בו והתרגשתי כמו ילדה קטנה(: חובה לראות!

מאת: אנלי אבי

אנלי אבי — Sun, 26 Feb 2012 15:28:25 +0000

סרט האוסקר האהוב עלי הוא אווטר, כשצפיתי בו לראשונה הרגשתי צמרמורות כל פעם שהיה מתח או קרב אש. אני בדרך כלל לא אוהבת סרטי אקשן ומלחמה אבל מאחר שאווטר משלב גם את הרומנטיקה והסקרנות הזאת שמופיעה כאשר האדם הופך לאווטר- מה יקרה לו ? כיצד הוא יתפקד ? איך יתייחסו אליו ?
אני יודעת שהבחירה שלי אולי קצת משונה ,אבל אני נימשכת לסרט הזה ,וכבר ראיתי אותו אולי מיליון פעם אך אף פעם הוא לא נימאס עלי.
חבר שלי כל פעם צוחק עלי כי כל יום שבת יש לי סוג של "מינהג" ליראות אווטר. פעם הוא היה רואה איתי ועכשיו פשוט נימאס לו, חחח אבל את האמת אני מבינה אותו .
ליפעמים אני עוצרת את הסרט ליקראת הסוף וממציאה לו סוף אחר משלי ,ליפעמים הוא עצוב אך לרוב הוא שמח כי ביננו -מי לא אוהב סוף עצוב ?!
בקיצור, אני אוהבת את הסרט אווטר ואולי אפילו מכורה אליו!

מאת: שיר

שיר — Sun, 26 Feb 2012 15:01:23 +0000

במסגרת שבוע אוסקר ביס שודרו סרטי אוסקר רבים.
הסרט שתפס אותי חזק הוא "הפצוע האנגלי",
סרט דרמה רומנטית יפהפייה בתקופת מלחמת העולם השניה בו מסופר על אחות רחמניה שמטפלת בפצוע אנוש שכל גופו נשרף ואינו זוכר דבר.
אם הזמן הפצוע מתחיל להיזכר בעברו ואיך נפצע ומשם מתחיל עלילה שניה בה מסופר על בחורה יפהפייה נשואה שבוגדת בבעלה עם הפצוע ומכאן העלילה מתדרדרת.
הסרט תפס אותי חזק ואי אפשר להישאר אדישים.
הוא מקסים ביופיו ובעלילתו…
ממליצה בחום :)