תגובות לפוסט: "טקס גלובוס הזהב: איך להתלבש בהשראת הסדרות הטובות ביותר?"

מאת: יובל

יובל — Sun, 11 Mar 2012 18:04:31 +0000

בתור מישהי שנורא אוהבת את התוכנית "מופע שנות ה-70" ומושפעת מהלבוש שהיה באותה תקופה עוד לפני שהיה באופנה הוינטג' תמיד לקחתי בגדים ישנים מאמא שלי ושידרגתי אותם , נורא אוהבת את הלבוש הפשוט , הצבעוני והלא מתחכם במיוחד ; חולצות בלון "כפריות", מכנסי ג'ינס בהירים , חצאיות מכנס,שמלות מקסי מודפסות, מכנסוני ג'ינס משופשפים עם חגורות פרחים ואוברולים נוזליים. אבל אני חייבת לומר שלא תראו אותי בחיים עם מכנסי הפדלפון המזעזעים שצר לי מאוד על כך שחזרו לאופנה ... מקווה שיחזרו במהירות לשנות ה-70 ושיישארו שם . אהבתי מאוד את הפיג'מה ואשמח לקבל אותה

מאת: שירן

שירן — Mon, 16 Jan 2012 20:23:47 +0000

אם הייתה לי אפשרות,הייתי חייה בשנות ה-70.אני מאוד אוהבת ומחוברת לסגנון וינטג׳,בגדים נשיים וצבעונים,נינוחים וקלאסים,והמוזיקה אין מה לדבר!!,אחח איזה עשור!

מאת: נדיה

נדיה — Mon, 16 Jan 2012 10:07:19 +0000

בחיבור לאדמה, למים ולפשטות של הטבע, בלי מרוץ אין סופי אחר משהו שאני חושבת שיעשה אותי יותר מאושרת. הייתי רוצה לתפור את בגדיי מעורות ובדים ארוגים בעבודת יד כשמלאכת האריגה והתפירה נעשית במעגל של נשים תוך כדי שירה ושיחה מלב אל לב. לקשט את הבגדים באבנים שנצנצו אלי מהמכרה שלהן ולכל אבן כוח וסיפור משלה, בנוצות וצבעים חיים של שמש וקשת בענן. וכשהנשים רצו להתיפייף לקראת הגברים, הן מצאו דרכים יצירתיות לכך של תכשיטים מתוחכמים וציורי בדים מדליקים. משהו בלחיות ממה שהטבע מציע נראה כ"כ קסום ורגוע..

מאת: מיכל

מיכל — Mon, 16 Jan 2012 07:50:28 +0000

שנות ה20 של המאה הקודמת. למה? התאהבתי באופנה של אותה תקופה בסדרה downton abbey(סדרה מעולה, אגב)בה הנשים הולכות בלבוש קלאסי ומעודן. זאת הייתה התקופה של אחרי שקיעת הטיטניק- נשים לבשו שמלות שמגיעות עד הריצפה, נשפכות ברכות, ועוד לא דיברנו על התסרוקות והתכשיטים… תנו לי ללבוש שמלת שיפון נשפכת, עם תסרוקת גבוהה ונפוחה ושרשרת אחת גדולה שגונבת את ההצגה ואני מאושרת…

מאת: דנית

דנית — Mon, 16 Jan 2012 00:36:10 +0000

הייתי מתה לחזור לעשור בו הקול של המאה שעברה (וגם של הנוכחית..) היה בשיאו. אני מדברת כמובן על סינטרה. פרנק סינטרה. אהוב ליבי והאיש בעל קול הזהב שתמיד עושה לי נעים וחמים באוזן ושנות השישים היו שנות השיא שלו. העשור בו הוא היה בשיא פריחתו והפפולריות שלו הרקיעה שחקים. הוא היה ונשאר אייקון מוזיקלי שרבים מבני הדור המוזיקלי הנוכחי יכולים ללמוד ממנו. בייחוד העובדה שכל מילה שיצאה מפיו בשעה ששר הייתה הכי ברורה ומובנת לכל אוזן (גם לכבדי שמיעה), בניגוד לבולעי ההברות והמילים שיש לנו בשפע, בנוף המוזיקלי של היום. בייחוד כל הראפרים הנודניקים האלו, שיודעים איך להחזיר לך כל כאב ראש אבוד, שכבר חשבת שנפתרת ממנו.. :))

מאת: רינת

רינת — Sun, 15 Jan 2012 21:47:46 +0000

חצי משוכלל, חצי מתקדם, בלי יותר מדי שכלולים(: המוסיקה הכי טובה שיש! להקות מעולות, שירי אהבה יפים, אוי, והלבוש..אח, הלבוש…כמה כיף! פשוט תענוג! והשיער, לא חלק, לא גלי, אפשר גוונים, לא יותר מדי מוקפד …בכלום! חצי טבעי, חצי לא…יש יותר כיף מזה??? התמימות המתוקה עם השובבות והקריצה ל חדש, למתקדם, למה שבדיעבד הולך להיות, בטח לא כמו היום! הכל חייב להיות טיפ טופ בכל דבר):

מאת: אורית

אורית — Sun, 15 Jan 2012 15:52:45 +0000

נולדתי בשנות ה-80, וזהו גם העשור בהיסטוריה בו הכי הייתי רוצה לחיות. הייתי שמחה לדעת מה היה המצב בארץ שלתוכו נולדתי, האם סגנון הלבוש בו הלבישה אותי אמי תאם את התקופה ומה נתן לה את ההשראה לספר אותי בתספורת "פטרייה"…

מאת: אירית

אירית — Sun, 15 Jan 2012 14:47:49 +0000

בתור מישהי שמוזיקה מאוד חשובה לה, תמיד ראיתי את העשור הזה,במיוחד בבריטניה כפורץ דרך- גלאם רוק,דיוויד בואי,פאנק ופוסט פאנק בסוף שנות ה-70 ובמיוחד ג'וי דיוויז'ן. אנ גם מאוד אוהבת את האופנה של התקופה והייתי נותנת הכל כדי לצפות בהופעה ג'וי דיוויז'ן בהאסיינדה.

מאת: נעמה

נעמה — Sun, 15 Jan 2012 14:28:51 +0000

הסיקסטיז היו שנים של אידאלים ומהפכות חברתיות, של צעירים מרדניים בעלי תפיסות פציפיסטיות ומוסריות- בדיוק כוס התה שלי!
מעבר לאידאלים שמתאימים כמו כפפה לתמונת העולם שלי (ולא חסרים סרטים תיעודיים שמעוררים רצון אז להיות חלק מהתקופה ולהכיר את האנשים המדהימים שהרימו בה את קולם), בסיקסטיז גם הייתה פריחה מוזיקלית, AKA וודסטוק! (אומנם בסוף העשור, אבל עדיין נחשב :] ).

אבל אם לדבר על דברים שקשורים לנושא שלשמו התכנסנו- אופנה. הבגדים בסיקסטיז היו בגזרות משוחררות, והכל היה סביב ביטוי עצמי. יש בי תחושה שהרדיפה אחר שלמות והדרישות הגבוהות והקשות להענות שקיימות היום בעולם- לא היו פה בסיקסטיז.
חצ'קון הוא חצ'קון וזה בסדר, אין צורך לחסות אותו בהררי קונסילר יום יום. אפשר לצאת מהבית בבגדים משוחררים וללא איפור ואף אחד לא ישפוט אותך, ואת לא תרגישי אשמה, כי מה שמעניין את העולם כרגע הוא מה שמתרחש בפנים.
יכול להיות שזו נאיביות, וגם לסיקסטיז הייתה את טוויגי המקלונית, אבל יש בי תחושה שבשנות השישים קיבלו הרבה יותר אחד את השניה, פחות שיפוטיות, יותר אהבה והרבה הדפסי פרחים.

make love, not war!

מאת: שיר

שיר — Sun, 15 Jan 2012 14:19:13 +0000

הייתי ממש רוצה לחיות בשנות ה90 משום מה…
ראשית אני ממש אוהבת את האופנה שהייתה, הרבה צבעוניות וחולצות קצרות ובדים מבריקים ומגניבים.
שנית הייתה אווירה אחרת כזאת של פשטות בלי יותר מדי טכנולוגיה מסובכת.
גם המוזיקה הייתה ממש טובה כל להקות הרוק האלטרנטיביות והפופ המיינסטרים (בריטני, כרסטינה, בקסטריטבויז וכו').
בקיצור נראה לי ממש מגניב בשנות ה90 :)