תגובות לפוסט: ""גוסיפ גירל" חוזרת: איך להתלבש כמו בלייר וסרינה?"

מאת: שערים חשמליים

שערים חשמליים — Wed, 02 May 2012 01:26:20 +0000

Having read this I thought it was rather enlightening. I appreciate you finding the time and energy to put this article together. I once again find myself personally spending way too much time both reading and posting comments. But so what, it was still worth it!

מאת: אור כהן

אור כהן — Sat, 22 Oct 2011 10:33:49 +0000

כולנו מכירים את קבוצות התיירים הרבות ששוטפות את הארץ במהלך הקיץ, הם מטיילים בכל מקום, ובעיקר מביאים אוויר רענן שמזכיר לנו ארצות רחוקות. נבחרתי להשתתף באחת מתכניות הקיץ של תנועת נוער מפורסמת, ולהצטרף במשך שבועיים לקבוצת תיירים מארצות שונות, בעיקר מארצות הברית אך גם כן מאירופה. שם הכרתי את חברתי הטובה, כן כן מהונגריה! בטיול היינו כל הזמן ביחד, סיפרנו אחת לשנייה הכל, צחקנו הרבה וכמובן בכינו המון כשנפרדנו. היום אנחנו בקשר תמידי בסקייפ ובווטסאפ, אנחנו מדברות כל יום ומעדכנות אחת את השנייה בכל דבר קטן, במהלך החופשות אנחנו גם מתכננות לראות אחת את השנייה. בטיול נהגנו לצחוק כל הזמן על זה שאנחנו ממש כמו אחיות, דומות בכל התחומים! כשחזרנו כל אחת לביתה הבנו שזה לא סתם.. אנחנו לא רק חברות טובות, אנחנו פשוט אחיות!

מאת: יובל

יובל — Tue, 18 Oct 2011 19:40:29 +0000

שלום, קוראים לי יובל ואני בת 15..
את החברה הכי טובה שלי הכרתי כשהיינו בגן.
בהתחלה שנאתי אותה וכמעט כל יום רבנו ..כשהתבגרנו התחלנו יותר לדבר ויותר לשחק ביחד..ואז נהיינו חברות טובות עד היום!! ואני מקווה שנמשיך להיות חברות טובות גם בהמשך החיים..אני חושבת שמה שקירב במיוחד בינינו זה החברות בין ההורים שלנו..אז זה הכול..ביו'ש :)

מאת: רוני

רוני — Wed, 05 Oct 2011 20:47:26 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי דרך חטיבת הביניים. בתחילת החטיבה היינו חברות של שלום שלום לא החברות הכי קרובות, ובתחילת כיתה ט' היה לנו ריב ולא דיברנו במשך כמעט שנה שלמה!! ביום האחרון של החטיבה השלמנו, ועברנו בית ספר והיינו באותה הכיתה. מתחילת כיתה י' התחלנו להיות יותר בקשר, ויצא לי להכיר ילדה מדהימה, שהיא החברה הכי טובה שלי ואני אוהבת אותה כל כך, ורק אז הבנתי איך בזבזתי שנה שלמה שהיינו יכולות להיות חברות!! אני מרגישה לידה הכי טבעי בעולם כאילו אנחנו מכירות מאז ומעולם!!! :)

מאת: מירי

מירי — Wed, 05 Oct 2011 11:38:07 +0000

לא יכולתי לכתוב את זה לפני כי הייתי בבית חולים, אבל את החברה שלי היכרתי בטעות , נתקעתי איתה במעלית בבנין. היא הייתה שכנה שלי ולא ידעתי.
ופתאום התחלנו לדבר וגיליתי שהיא לומדת בבית ספר שלי..התחלנו להתקרב לדבר בטלפון לצאת ביחד.. עד שהתחלתי לצאת עם החבר שלי ואז היא מאוד מאוד נפגעה ולא רצתה לדבר איתי כי הזנחתי אותה, ולה לא היה מעולם חבר, והיא לא יכלה להבין את זה.
אז נפרדתי מחבר שלי לטובת החברות של שתיינו (אולי זה היה תירוץ) אבל היא הכינה לי הפתעה מהממת ביום הולדת שלי..והייתה תקופה שהייתי מאושפזת 7 חודשים והיא באה יום יום לבקר אותי, לעודד אותי, להביא לי ממתקים ובלונים והייתה שולחת לי מכתבים מעודדים עם אמא שלי.
עכשיו כבר התחתנתי ואני כמעט לא בקשר איתה, אני מצטערת מאוד וחבל שזה ככה.
אבל אני חושבת שפשוט קשה לה לראות את כל החברות נשואות או עם חבר בזמן שהיא בודדה.
אם רק הייתי יכולה לפנות אליה ולומר לה ליטל את החברה הכי טובה שהייתה לי ואף אחת לא תתפוס את המקום שלך ובאמת שאני אוהבת אותך ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ולא משנה מה יקרה תמיד אהיה לצידך, רק תפני .
הלוואי שאני יזכה – זו תהיה אחלה מתנה ליום הולדת !! שהיא היום!!!

מאת: יעל

יעל — Wed, 05 Oct 2011 10:10:27 +0000

חברה קרובה שלי במיוחד, ענבר, נכנסה אל חיי מכיוון מאד לא צפוי ולא משמח. חברה טובה אחרת שלי נסעה לטיול בדרום אמריקה אחרי הצבא עם ענבר ונהרגה בתאונת דרכים נוראית. הייתי שבורה מזה ונפגשתי עם ענבר שאותה לא הכרתי, שתספר לי על רגעיה האחרונים של חברתי. מאז ענבר חזרה בתשובה התחתנה עם ידיד שהכרתי לה שגם הוא חוזר בתשובה יש להם ילדה מקסימה וכמה שעולמינו רחוקים ואנחנו שונות ככה אנחנו קרובות בלב ונפש, אני מסוגלת לספר לה הכל ולדעת שהיא תבין אותי תמיד גם אם השקפת עולמה שונה, אנחנו שם אחת בשביל השניה בשמחה ובעצב ובזכותה אני רואה את החיים באור שונה לחלוטין.

מאת: ורה

ורה — Wed, 05 Oct 2011 07:03:57 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי בגלל שהיא הייתה השכנה של דודים שלי והגענו אליהם הרבה בימי הולדת וחגים. אז היינ אומרות היי וביי ולפעמים עוד איזה 2 מילים וזהו. כעבור 3 שנים פתאום שוב ראיתי אותה כאשר באתי לדודים שלי. באותה תקופה שתינו, מסתבר, היינו בדיכאון וכל אחת בתורה פשוט התחילה לשפוך הכל. כמובן שהרגשנו הרבה יותר טוב אחרי זה, ומאז אנחנו בלתי נפרדות כבר במשך שנים, באש ובמים.

מאת: מירב

מירב — Tue, 04 Oct 2011 18:23:43 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי בכניסה לפעולטון , הייתי ילדה שקטה וקטנה שעמדה לצד אמא בכניסה לפעולטון – כשלפתע נעמדה מאחוריי ילדה בגילי ביחד עם אמא שלה , וכשהסתובבתי לראות אותה ולאמר לה שלום היא פתאום דפקה לי סטירה משום מקום . בכיתי ושנאתי אותה ! איזה מין ילדה מביאה כאפה לילדה שמחייכת ובאה להגיד לה שלום ולהכיר אותה ? אבל איכשהו המשכנו יחדיו גם לגן ושהם היינו האהובות ביותר על הגננת , אז ייצא שבילינו המון זמן יחדיו. המשכנו ביחד גם לכיתה א' ושם התחברנו ממש . מכיתה א' ועד כיתה י"ב אנחנו מבלות יחדיו ונזכרנו בכאפה שחיברה אותנו לתמיד :)

מאת: חן

חן — Tue, 04 Oct 2011 17:49:09 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי לגמרי בטעות, באמצע כיתה ח'. עד אז לא ממש היינו חברות, אפילו אויבות אפשר לומר. אנחנו מכירות בעצם מהמעון אבל תמיד הייתה בינינו שנאה, טוב לא תמיד. בהתחלה היינו חברות ממש טובות בגלל שהאמהות שלנו חברות, אבל בערך בכיתה ג' רבנו ריב ענק שאני אפילו לא זוכרת על מה הוא היה. ובגלל שהאמהות שלנו חברות היה יוצא לנו להיפגש שלא מרצוננו ובזמנים האלה, היינו רבות, אבל לא סתם, באמת היינו הולכות מכות. עם משיכות שיער והכל. בסוף כיתה ו' כל אחת פנתה לחטיבה שונה ובאמצע השנה של כיתה ז' עברתי לבית הספר שהיא לומדת בו, מכיוון שעברנו דירה. היינו באותה הכיתה אבל לא התקרבנו אחת לשנייה במשך כל השנה. באיזה יום אחד של כיתה ח', סיימתי ללמוד בשעה 3 בערך, יצאתי משער בית הספר והלכתי לכיוון תחנת האוטובוס, בזמן שהלכתי ראיתי אותה שם, יושבת על הרצפה בערך 100 מטר מהתחנה שלי, עם אוזניות ובוכה. לא ידעתי אם לגשת אליה או לא והחלטתי שלא. המשכתי ללכת וישבתי בתחנת האוטובוס. חיכיתי בערך 5 דקות וראיתי אותה עדיין שם, לא יודעת למה אבל החלטתי לגשת לדבר איתה. התקרבתי, הנחתי את התיק לידה על הרצפה והתיישבתי מולה. הוצאתי מהתיק שלי טישו ובקבוק מים ושאלתי אם הכל בסדר.היא אמרה שהיא בסדר, ושזו סתם תקופה לחוצה. לחצתי עליה קצת ובסוף היא נפתחה, דיברנו שעתיים בערך, על המדרכה ליד בית הספר עד שהחשיך. אחר כך היא באה לישון אצלי. מאז אנחנו החברות הכי טובות, כבר 5 שנים! אני יכולה להגיד לכם, שההחלטה לדבר איתה אז ביום ההוא הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. אני לא מאמינה שהפסדתי אותה כל הזמן הזה בגלל ריב מטופש, היא הכתף שלי כשקשה, כשעצוב. ואני שלה. אנחנו מס]רות הכל אחת לשניה. הכל. אין עוד חברה טובה כמוה בעולם!אה כן, קוראים לה טלי (:

מאת: אילנה

אילנה — Tue, 04 Oct 2011 15:46:03 +0000

האמת היא, שאין לי חברה הכי טובה. אמנם יש לי חמש חברות אותן אני מחשיבה טובות במיוחד, כאלו שהיו ועוד יהיו שם לצידי כשאצתרך וכמובן גם אני אעשה הכל בשבילן. אבל הנקודה היא שכשאומרים לי לחשוב על החברה הכי טובה אני ישר חושבת על אמא שלי.
מה אמא שלי לא תעשה או עשתה בשבילי? מלצאת במבול לקנות לי אוכל עד ללגהץ לי את המדים כל יומיים… וזה לא משנה מה אני אגיד או אעשה היא תמיד תמשיך בשלה ותדאג לי ללא תנאים. לאמא שלי יש גם את הטעם הכי טוב בהכל היא מהמרוקאיות העתיקות שתולות את הבגדים בחלון ומקללות במרוקאית על כל דבר ועניין… ועם זאת יש לה קטע בהבנת החיים בצורה מודרנית למשל – היא תמיד אמרה שאני צריכה להתלבש יותר סקסי (כדי למצוא איזה חתן) אז הינה הזדמנות לשמח אותה…

מאת: שירי

שירי — Tue, 04 Oct 2011 13:49:47 +0000

עליתי לחטיבה עם חברה אחת בלבד (כל היתר הלכו לבית ספר קטן יותר)ולצערי, מה שמאוחר יותר התגלה כדבר הטוב ביותר שיכל לקרות לי, היא החליטה לעבור בית ספר.
הילדה הראשונה שפגשתי בכיתה ישבה בשולחן מאחוריי, גם היא הגיעה ללא אף חברה.
היא הייתה יפהפייה עם שיער שטני ארוך ארוך, מחברות מהממות ו..פס של חזיה צבעונית משובצת מבצבץ!

החלטתי מיד שזו ה-חברה שאני רוצה להכיר, מיותר לציין שבסתר ליבי גם אני רציתי חזיה כזו! עדין לא הייתה לי חזיה, בטח שלא עם ריפוד אלא רק גוזיה מאד מאד ראשונית…

מאותו יום אנחנו החברות הכי טובות, עברו כבר למעלה מ-12 שנים!
אהה וכן, תודה לאל יש חזיה! והכי כיף- שהכתפיה מבצבצת לפעמים!

מאת: דנה

דנה — Tue, 04 Oct 2011 09:48:06 +0000

יום העצמאות לפני כמה שנים, היינו במסיבת בריכה, חברים שלי החליטו שזה יהיה ממש מצחיק לזרוק אותי לבריכה, רק שאני החלטתי להיאבק בכל הכוח (רעיון טיפשי במיוחד) ותוך כדי בעיטות שלי באוויר הצלחתי בדרך פלא לבעוט לעצמי בשפתיים, שניה אחרי שזה קרה כבר הייתי בתוך המים עם הבגדים, יצאתי מהמים רטובה לגמרי עד שפתאום רצה אליי בחורה ששנאתי בכל ליבי (באותו זמן היא הייתה הבת זוג של האקס המיתולוגי שלי ולא כל כך סבלתי אותה,מעניין למה………), תפסה לי את היד וגררה אותי מהר לשירותים, רק כשראיתי מראה הבנתי כמה המצב גרוע, כל השפתיים, הסנטר, הצוואר והחולצה שלי היו מלאים בדם, פתחתי את השפתיים. באסה…
החברה הפשיטה אותי (תרגעו!) יבשה לי את הבגדים מתחת למייבש ידיים ועזרה לי לעצור את הדם. כל אותו הזמן אנחנו לא מוציאות מילה.
כשיצאנו מהשירותים הרגשתי שאני נראית זוועה והיא שמה לב לזה אז היא לקחה אודם אדום חזק מהתיק שלה ומרחה על עצמה, היא נראתה מוגזמת והתחילה לרקוד כמו מפגרת וזה משך את תשומת הלב של כולם ממני… באותו רגע התחלנו לצחוק ולא יכולנו להפסיק…
מאז אנחנו חברות הכי טובות ונהיינו חבורה אחת גדולה (עם האקס שלי, ועוד כמה סיפורי "הצלבות" שאספנו בדרך…),אני אוהבת אותה המון, הייתי רוצה לתת לה את הסט הסקסי (היא יצאה ממערכת יחסים אחרי 6 שנים, כן כן,עם האקס שלי שעכשיו הוא האקס שלה והיא צריכה את זה יותר ממני…) אז פליז פליז פליז!!!! תודה

מאת: לי

לי — Mon, 03 Oct 2011 20:49:32 +0000

את החברה הכי טובה שלי הכרתי בגן, שהכל היה כל כך תמים וחבר נחשב כל מי ששיחק איתך בלגו או בארגז החול. אבל החברות הזו שרדה הרבה יותר מההפסקה הגדולה של 10.
הכרנו בגן בסביבות גיל 5, פשוט היינו בלתי נפרדות וכולם ראו את זה. לא היה יום שלא בילינו ביחד.
לצערי ביסודי היא הייתה בבית ספר אחר אבל זה לא הפריע לנו והמשכנו לבלות כרגיל כשאני הכרתי את כל החברות שלה מהבית ספר והיא את שלי.
בחטיבה היינו ביחד וגם אז בלתי נפרדות וכנ"ל גם בתיכון שהמורות ניסו להשתיק אותנו ולהפריד ביננו אבל זה לא עזר (;
אני מכירה את המשפחה המורחבת שלה והיא את שלי. בשביל היא אחות וגם אימא שלי מחשיבה אותה כבת בית (אגב גם האימהות שלנו התחברו בזכותנו).
עברנו הרבה: הצלחות, כשלונות, בדיחות פרטיות,שברון לב, בתי חולים (לא עלינו)וכמובן גם אירועים משמחים.
כיום היא התגייסה ליחידה סופר נחשבת ואני כל כךךך גאה בה
ואני כרגע ממתינה לגיוס.
כבר סיכמנו שאת הטיול שאחרי הצבא נעשה ביחד והוא יהיה אדיר :)

מאת: שירן

שירן — Mon, 03 Oct 2011 16:58:35 +0000

זה היה ממש בכניסה לכיתה יב'. הייתי לחוצה מכל העניין של שנה אחרונה, לפני גיוס, בגרויות.
נכנסתי לכיתה וראיתי אותה-שיער שחור ארוך אסוף בקוקו, ג'ינס פשוט וסנדלים פרחוניות, יושבת שם על השולחן עם הרגליים באוויר, בדיוק כמו שאני אוהבת. עשינו שלום אחת ושנייה והתחלנו לדבר קצת.
ככה נפתח כל בוקר רביעי- השולחן שלה והשולחן שלי ממול,שתינו יושבות עם הרגליים באוויר ומקללות את בני גורן ומגלות כמה דברים משותפים יש לנו וכמה נושאי שיחה יש לנו.
עם הזמן הקשר התפתח ועבר משיעור מתמטיקה להפסקה, מההפסקה להברזות לאייס קפה בארומה, מההברזות לימי שישי בתל אביב, ביקורי חולים, נוהל של הכנת עוגת גבינה ליום הולדת- ועד נוהל קבוע של שתינו- חמשושירן- חמישי, היום האהוב עלינו כחיילות, בו אנחנו נפגשות לשוקו בארומה ומרכלות על כל העולם,אחרי סיבוב רצח באקססוריז והזלות דמעה על זה שאנחנו לא ממש יכולות לממן שם משהו עם המשכורת של צהל.
סוג של נוהל גוסיפ גירל.
לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיה.

מאת: מיכל

מיכל — Mon, 03 Oct 2011 15:53:45 +0000

כן, בבית חולים. אבל לא במאורע עצוב במיוחד, או כדי לבקר חבר במצוקה. הכרתי אותה במחלקת יולדות.
למעשה, אני כלל לא זוכרת את השנייה המדוייקת- ולא כי הייתי מסוממת מהאפידורל או ממשככי כאבים, וגם לא כי היו לי דברים חשובים יותר על הראש- אלא כי עדיין לא מלאו לי יומיים. הכרנו כתינוקות- היא נולדה 19 שעות לפני, והאמהות שלנו נפגשו עוד לפני לידתי, ומיד התחברו. וכך, נהינו חברות הכי טובות עוד מלפני שיכולנו לשפוט זו את זו, או לומר משפט פתיחה!האמאות שלנו נהיו חברות הכי טובות מיד, וכך היה במשך שנים- אבל גם עכשיו, שהם כבר לא בקשר, אנחנו בקשר מתמיד, כל שנייה מדברות ומספרות על כל מה שקרה! אז כמו שאומרים- בסט פרינדס פוראבר (וגם במקרה שלנו -סנס אבר)