השעה הייתה 4 לפנות בוקר שני הבחורים שהיו איתנו החליטו ליסוע לקרייה להוציא גימלים כי היה מאוחר. חברתי שנסעה ברכב עם הדייט שלה נסעה כבר הבייתה וכך נותרנו אני ואחותי לבד.
שני הבחורים הותירו אותנו לבד ברכבם, השאירו בו את המפתחות והלכו להוציא גימלים בקרייה. אני שאף פעם לא הולכת בלי הפלאפון שלי דווקא באותו הלילה השארתי אותו בבית, ואחותי לה היה פלאפון טוקמן בלי שיחות יוצאות. הזמן חלף השעה כבר הייתה 5 וחצי בבוקר והבחורים לא חזרו, אין זכר והמקום אשר נותרנו בו היה חשוך ומבודד. אני ואחותי חיילות באותה תקופה היינו צריכות לקום לבסיס אחרת היינו נחשבות לנפקדות. זה היה לילה שנחרט בזכרוני להמון שנים.
לאחר הפצרות חוזרות ונישנות מאחותי שניקח להם את האוטו לביתנו ושיסיימו יתקשרו החלטתי לשמוע בקולה וכך עשיתי.
נסענו הביתה חנינו את האוטו מתחת לבית איך שהגעתי התקשרתי לחברתי היא לא ענתה ואת הטלפונים שלהם לא היה לי.
ב6 בבוקר אני שומעת צלצול טלפון, עניתי "כדאי לך לרדת למטה עכשיו" ירדנו אני ואחותי כדי להביא לבחורים את המפתח לרכב הופתענו לגלות שמחכה לנו ניידת משטרה למטה. אותם בחורים הזמינו אותה וטענו בפני השוטרים שגנבנו את הרכב.
אני ואחותי שלא חשבנו שדייט לילי יביא אותנו למעצר ירדנו עם פיגמות למטה ועם פיגמות נגררנו לתחנת המשטרה. מיותר לציין שלבסיס לא הגעתי אך מזל שנתנו לי להתקשר למפקדי להודיע שלא אגיע.
אותו בחור שהרכב שייך לו ניסה לסחוט רותנו ואמר שאם נשלם על התיקונים של האוטו שלו ועל המכות שחטף הרכב (כמובן שלא בגללנו אלא מכות שהיו לו)יבטל את התלונה. אני ואחותי רק צחקנו לו בפנים ואמרנו לו שילך לחפש ואותנו הוא לא יסחוט.
הפרידו ביני לבין אחותי. אני נלקחתי לחקירה. כשהרמתי את עיניי מולי ראיתי אדם עם עיניים כחולות גדולות גבוה ומבנה גוף שרירי שהחל לשאול אותי המון שאלות וכל מה שחשבתי לעצמי הוא איזה יפה החוקר הזה ואם אלו חוקרי המשטרה זה מה שאני רוצה לעשות בעתיד שכחתי לרגע שאני בתחנת משטרה ושאחותי לא איתי ושלילה שלם לא ישנתי ואני נראת כמו פח אשפה מהלך כל שעשיתי הוא לבהות באותו חוקר חתיך.
לאחר חקירה שרציתי שתמשך לנצח הודיעו לנו שצריך הורה שישחרר אותנו. אימי הגיעה וכך שכחנו מהמקרה.
לאחר שהשתחררתי מהצבא בפאב בת"א נתקלתי באותו חוקר הוא כמובן זכר אותי ואת המקרה שלי ואמר לי כמה הם ריחמו עליינו שדייט הפך לסיוט.
דיברנו קצת וקבענו להפגש שוב (לא לדייט כמובן) ומאז אנחנו ביחד.
מדייט שהפך לאסון הכרתי את אהבת חיי. :)

אותו ערב היה אחד הערבים הקשים, כאבי הבטן שלי התגברו באותו שבוע, התחלתי לעבור בין מספר רופאים, בדיקות, דעות שונות וכו'..אף אחד לא מצא מזור לכאביי ואף לא את הגורם להם. הסיבה לכאבי הבטן היתה תמוהה כמו ברגע בו הם החלו.
מתוסכלת ומדופרסת התקשרתי אליו והוא ניסה להרגיע אותי.
באותה שיחה הוא ביקש ממני ללכת לשתות מים, לחזור לחדר שלי, להתלבש יפה ולהמתין לו.

כעבור שעה הוא אסף אותי מהמעונות, שאלתי אותו לאן אנו הולכים והוא אמר שזו הפתעה. הביט בי בעיניים נוצצות והחל ליסוע.
לאחר חצי שעה של סיבובים בתוך תל אביב וחיפושי חניה יצאנו לכיוון מסעדה (יסלחו הקוראים, אך אינני זוכרת מה שמה).

המסעדה היתה מרהיבה, יוקרתית ומעוררת תיאבון רק מעצם המראה שלה!
נכנסנו, קיבלו אותנו באופן נעים והושיבו אותנו.
הוא כמובן, ביקש שיגישו לי תפריט ללא תמחור (על אף הפצרותיי החוזרות ונשנות) כשאר לו הגישו את התפריט הרגיל.

תוך כמה דקות החלטנו מה לקחת ואז…המנות החלו למלא את שולחנינו: מנות פתיחה, שמפניה, תוספים מרעננים, ירקות, מנות עיקריות קינוחים. פשוט חגיגה קולינארית ותאווה לחיך!!!

הוא הצליח להוציא אותי, ולו רק לשעות ספורות, מתוך כל הדכדוך אליו נכנסתי. חוסר הידיעה שאפפה אותי, הכאבים והלחץ.
הוא הצחיק אותי, הרגיע אותי. לא ידעתי איך להודות לו.

בסוף הערב נשקתי לו על הלחי וחיבקתי אותו.

היה דייט מהאגדות :)

מאחלת לכל אחת מכן אחד כזה, עם אהוב ואוהב :)