תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: קעקועים של DIXIT בשווי 500 שקלים"

מאת: הוספתי מייל :)

הוספתי מייל :) — Sat, 29 Nov 2014 20:16:00 +0000

מאת: כק

כק — Sat, 29 Nov 2014 09:35:00 +0000

כקש

מאת: אורית

אורית — Sat, 22 Nov 2014 18:21:00 +0000

כל הרגעים שאנחנו חווים בחיים, טובים ורעים, מעצבים אותנו והופכים אותנו למי שאנחנו.. לכן קשה לי 'לבקש' לשכוח רגע כזה..
אבל רגע מביך? פאדיחה? יש לי כאלה בסטוקים.. ובכייף אשמח לעשות עליהם delete והחיים יהיו טובים יותר בלעדיהם..
כמו למשל למהר ליום עבודה ראשון, מתוקתקת כולי, וממש בכניסה לחניה, בשניה של חוסר ריכוז – להיכנס ברכב שעומד לפני.
טוב אז ברור שאני כבר באיחור רציני.. ואז מהרכב יוצא הסמנכ"ל, שמולו עשיתי את הראיון הקבלה הסופי.
אוי.. פאדיחת על! והייתי חייבת לנסות לשבור את הקרח ולהגיד לו 'מזל שזה רכב חברה'. לא הצחיק אותו.
זה הרגע שהייתי מוחקת.. מפדח ומיותר..
מייל: oritmen1@walla.com

מאת: yehudit_israel98

yehudit_israel98 — Sat, 22 Nov 2014 11:07:00 +0000

ה נכון שהרגע שאתה הכי רוצה לשכוח מצד אחד זה הרגע שבסופו של דבר או הכי יצחיק אותך או שהכי הכשיל אותך ולמדת ממנו הכי הרבה. אנחנו אוהבים לסבול בתור בני אדם, אלא שלפעמיים קשה לנו להרגיש טוב. ואנחנו מחפשים איפה להרוס ומה לעשות לא בסדר, במקום לתקן את המצב אנחנו תמיד מחפשים איפה לעשות בדיוק ההפך, בא לי פשוט לחזור לרגע הזה ולתקן אותו. היה לי את האהבה הכי מושלמת בעולם, האהבה הראשונה זאת שאף פעם לא שוכחים וזה ככ נשמע קיטצ'י אבל זה הכי נכון בעולם. היינו שנה ביחד וזה היה מושלם והכל היה תמיד ככ בסדר, אולי אפילו יותר מדי בסדר ובתור אחת שתמיד מחפשת ריגושים ותמיד רוצה שינויים ומתה על זה שיש לה אקשן בחיים, הייתי חייבת לעשות משהו, משהו שישנה את התמונה, אז זה התחיל בשקרים שגרמו למריבות, נהניתי מהמריבות האלה כי הבנתי כמה הוא חשוב לי ואז רציתי לעלות ברמה של הריב ויצאתי עם החבר הכי טוב שלו בלי שהוא ידע. בא לי לחזור לרגע הזה ולא לעשות את זה, בא לי להחזיר את הגלגל לאחור ולהישאר בתקופה הכי טובה שלנו, המשעממת אבל הרגילה, התקופה שהייתי בה הכי שמחה, שלמדתי לאהוב ולהתבגר, אבל במקום זה הרסתי ושניתי את הכל והוא גילה ומן הסתם שלא רצה לשמוע ממני יותר, הבנתי כמה הוא חסר לי באמת וכמה הוא היה חשוב לי ולא היה לי מה להגיד כי הוא פשוט לא יכל לראות אותי יותר, במקרה שלי אין לי על מה לצחוק אבל יש לי ככ הרבה מה ללמוד להמשך החיים שלא צריך להרוס את הדברים הכי טובים שיש לך בחיים אלא לשמור עליהם. מאז למדתי שצריך לקבל את האחריות שלנו לכל מה שקורה לנו, כי המציאות שלנו היא ההתגשמות למה שפעם רצינו.

מאת: yehudit_israel98

yehudit_israel98 — Sat, 22 Nov 2014 10:40:00 +0000

זה נכון שהרגע שאתה הכי רוצה לשכוח מצד אחד זה הרגע שבסופו של דבר או הכי יצחיק אותך או שהכי הכשיל אותך ולמדת ממנו הכי הרבה. אנחנו אוהבים לסבול בתור בני אדם, אלא שלפעמיים קשה לנו להרגיש טוב. ואנחנו מחפשים איפה להרוס ומה לעשות לא בסדר, במקום לתקן את המצב אנחנו תמיד מחפשים איפה לעשות בדיוק ההפך, בא לי פשוט לחזור לרגע הזה ולתקן אותו. היה לי את האהבה הכי מושלמת בעולם, האהבה הראשונה זאת שאף פעם לא שוכחים וזה ככ נשמע קיטצ'י אבל זה הכי נכון בעולם. היינו שנה ביחד וזה היה מושלם והכל היה תמיד ככ בסדר, אולי אפילו יותר מדי בסדר ובתור אחת שתמיד מחפשת ריגושים ותמיד רוצה שינויים ומתה על זה שיש לה אקשן בחיים, הייתי חייבת לעשות משהו, משהו שישנה את התמונה, אז זה התחיל בשקרים שגרמו למריבות, נהניתי מהמריבות האלה כי הבנתי כמה הוא חשוב לי ואז רציתי לעלות ברמה של הריב ויצאתי עם החבר הכי טוב שלו בלי שהוא ידע. בא לי לחזור לרגע הזה ולא לעשות את זה, בא לי להחזיר את הגלגל לאחור ולהישאר בתקופה הכי טובה שלנו, המשעממת אבל הרגילה, התקופה שהייתי בה הכי שמחה, שלמדתי לאהוב ולהתבגר, אבל במקום זה הרסתי ושניתי את הכל והוא גילה ומן הסתם שלא רצה לשמוע ממני יותר, הבנתי כמה הוא חסר לי באמת וכמה הוא היה חשוב לי ולא היה לי מה להגיד כי הוא פשוט לא יכל לראות אותי יותר, במקרה שלי אין לי על מה לצחוק אבל יש לי ככ הרבה מה ללמוד להמשך החיים שלא צריך להרוס את הדברים הכי טובים שיש לך בחיים אלא לשמור עליהם. מאז למדתי שצריך לקבל את האחריות שלנו לכל מה שקורה לנו, כי המציאות שלנו היא ההתגשמות למה שפעם רצינו.

מאת: אורח

אורח — Sat, 22 Nov 2014 09:09:00 +0000

הייתי מעדיפה לשכוח את הרגע שבו קראתי את הכתבה הזאתי

מאת: אורח

אורח — Sat, 22 Nov 2014 09:07:00 +0000

לא הגיע הזמן שתציעו דברים טובים בשישי???

מאת: רז ברקוביץ?

רז ברקוביץ? — Sat, 22 Nov 2014 07:13:00 +0000

מה שהכי הייתי רוצה לשכוח זה שלפני שנתיים בערך אחי וחבר שלו ישבו במרפסת האחורית בבית שלנו, ואני לא ידעתי שהם שם אז התחלתי לרקוד ואחרי כמה דקות גיליתי שהם צוחקים עליי.זה היה מאוד מביך וכל פעם שאני רואה את החבר שלו אני ישר נזכרת בזה ובאלי למות מבושה. Razber14@gmail.com

מאת: אורח

אורח — Sat, 22 Nov 2014 04:54:00 +0000

אני אוהבת לטייל בעולם, ממש אוהבת ;)
תקופה ארוכה היו צוחקים עלי בלי סוף ולא מבינים איך המדינות שהיתי נוסעת אליהן היו נותנות לי להיכנס..
אז כן, נאחס נקשר לשמי בכל טיול מאז השחרור מהצבא.
מה לא קרה לי?! אז היתי בצונמי ( לא נפצעתי חלילה), בטיול השני בתאילנד היתה הפיכה צבאית, ובשלישי הספקתי להתאשפז עם חום ודלקת בגרון.
אחרי התואר הראשון החלטתי שאני רוצה לעשות את הטיול אחרי צבא שלי לארוז הכל במוצילה ולהעלם לחצי שנה.
טסתי לדרום אמריקה, בדרך עוד הספקתי לראות שלג בווגאס ;) שזה סופר נדיר ומהמם!
ואז הגיע הרגע שאני רוצה לשכוח.. אותו טיול ברכבים מושכרים ששכנעו אותי להצטרף אליו ונגמר בהתהפכות של האוטו, ופציעה לא פשוטה שאני מושכת איתי את התוצאות שלה עד היום..
אז הרגע הזה הוא בהחלט משהו שהיתי מעדיפה שלא יקרה..
אבל אני עדין ממשיכה לראות עולם ובנתיים הנאחס נגמר!!
Galit_ch@walla.com

מאת: ליה

ליה — Fri, 21 Nov 2014 20:17:00 +0000

זיכרונות. חשבתם פעם כיצד היו נראים חיינו אילולא זכרנו כמעט כל דבר? אילולא זכרנו את יציאת מצרים ולא היינו יודעים מה זה לאכול מצה עם שוקולד, רחמנא ליצלן?! אילולא זכרנו את האדם ההוא ששבר את ליבנו? אילולא זכרנו שפיטרו אותנו מהעבודה או לא קיבלו אותנו לעבודה אותה כ"כ רצינו? אילולא זכרנו את המריבה הקשה עם החבר הכי טוב שדקר אותנו בגב? אילולא זכרנו את האכזבה הקשה שהייתה לנו מאדם שאהבנו במשך המון זמן ועד שהעזנו להגיד לו מה אנו מרגישים, הוא טרק לנו את הדלת בפרצוף?
זיכרון הוא מתנה נפלאה, אך לעיתים השכחה היא מתנה נפלאה בהרבה יותר. איני יודעת אם הייתי מתנגדת לשכוח את כל הדברים הלא טובים שקרו לי בחיים, את כל האנשים שפגעו בי או שברו את ליבי, את כל הרגעים בהם קרה משהו רע ששינה את חיי לנצח. לשכוח את כל האהבות שלא הצליחו, את כל האנשים שלא העריכו, את כל המלחמות שלי בעצמי שבכל זאת לא השכיחו.
אומרים שאלוקים נתן לאישה במתנה את השכחה כדי שתשכח מהכאב ותמשיך להביא ילדים לעולם
תארו לכם שיכולנו לבחור בעצמנו מה לזכור ומה לשכוח. תארו לכם שבלחיצת כפתור אחת קטנה, יכולנו לעשות Delete על מה שקרה לנו רגע קודם לכן ולהמשיך כאילו לא היה. תארו לכם אותנו פוגשים מחדש אדם ששברנו את ליבו פעם, לאחר שהוא מחק את האירוע הלא סימפטי הזה, ואנו מקבלים הזדמנות נוספת איתו, מבלי שפגעי העבר יעכירו את האווירה או ישפיעו על ההחלטות של שנינו.
החיים שלנו זה דבר דינאמי ברמה של שניות, כל רגע משהו יכול לקרות ולשנות את חיינו לנצח, השאלה האמיתית היא האם באמת היינו רוצים שליטה מלאה בעזרת שלט רחוק על כל מה שקורה בחיינו ועל מה שנזכור מהם ועל מה שלא? יכול להיות שלשכוח היה פותר המון בעיות שנותרות באישיות שלנו ברמה הפסיכולוגית לאחר זיכרון קשה כלשהו, יכול להיות שלשכוח היה משחרר אותנו מהעבדות לפיה אנו מוכרחים לעבוד ללא הרף את הזיכרון הזה שמונע מאיתנו לעשות דברים או לבטוח שוב באנשים, שמא ניפגע.
החיים האלה לימדו אותי שאם אני לא אסתכן, אני אולי לא אפגע, אך אני גם לא אתרגש ולא אחווה ואולי אפילו לא אתאהב כמו שאפשר באמת לעשות, ויש דברים, תסכימו או לא, ששווה להסתכן בעבורם. חזרו לרגע בו הרגשתם מאוהבים באמת, את הפרפרים בבטן וחוסר השינה, זוכרים? עכשיו תגידו, מבלי להתייחס לאן זה הוביל בסופו של דבר, אין זה דבר השווה לקחת סיכון בשבילו? Hell Yeah! אני לא הייתי מוותרת על זה לרגע, וזה ממש לא משנה שלאחר זמן מה הייתי שבורת לב ומדממת מבפנים, הפצע הגליד, הזיכרון נשאר, ואיתו התקווה שנוצרה רק מעצם הידיעה שאפשר להרגיש ככה, ורק בשביל זה שווה להמשיך לחיות!
חשבתם פעם איך היו נראים חיינו אם היינו זוכרים את הכול? אם היינו זוכרים את אהבת הנעורים שלנו? אם היינו זוכרים כל חוויה קשה שעברנו? אם היינו זוכרים את כל האנשים שפגעו בנו? את כל האנשים שאיבדנו? את כל הפעמים שפגענו ולא היה דרך לתקן ולמחוק? אבל רגע, אלה הם חיינו, אנו כן זוכרים את כל זה, וחלקנו אף זוכרים את זה בכל יום מחדש…
אז אם היו נותנים לכם לבחור, הייתם בוחרים לזכור או לשכוח? אני יודעת שלא הייתי מוחקת אף רגע בחיים שלי. Liafurman54@walla.com

מאת: rinatm479

rinatm479 — Fri, 21 Nov 2014 20:15:00 +0000

הדבר והרגע שהייתי מעדיפה לשכוח וכמה שיותר מהר זה הרגע בו הבנתי אחרי שנתיים של זוגיות מדהימה. זוגיות חזקה. כזאת מהאגדות….שנגמרה לה בבום אחד גדול , האהבה הענקית שהיתה לי שנגמרה כאילו לא היתה, כשכבר חשבתי שהנה מצאתי את האחד שלי והפעם זה לנצח! ברגע אחד עצוב התברר לי שהכל שקר אחד גדול, והוא לא אמיתי, והוא לא האחד שלי, והרגע הזה פשוט מוטט אותי והחזיר אותי כמה שנים אחורה, לבדידות שלי, לחוסר אמון באהבה, שוב, כשכבר חשבתי שזהן, מצאתי את האהבה שלי): rinatm479@gmail.com

מאת: אורח

אורח — Fri, 21 Nov 2014 20:00:00 +0000

לא נעים להודות אך לפעמים אותם רגעים שאנחנו רוצים לשכוח , הם אלה שגם עיצבו אותנו ,
כשהייתי בתיכון הבית היה נראה נורמלי מבחוץ. כביכול משפחה נורמטיבית אך בין קירות הבית התחוללה סערה
איך מתמודדים עם העובדה ש תינוקת הבית , הצעירה מבין האחים , נעלמת מול העיניים – מפסיקה לאכול , מפסיקה להתקלח , מפסיקה להראות רצון לחיות
מאחורי ההתנהגות הזו שהייתה כל כך לא מובנת ובהתחלה גם לא התייחסו אליה ברצינות , התגלה הocd, מחלת האובססיה הכפייתית
פתאום יש שם לדבר שאוכל את אחותי הקטנה ואין לי אפשרות לעזור לה
כל יום חלה הידרדרות חדשה עד לאותו שבוע שבו ההורים שלי היו מיואשים עד כדי בכי והפצירו בה שאם לא תיתן לנו לעזור לה , היא תאושפז
אותו רגע שפל , נחרט בזיכרוני וגם החשש שהיא תחזור לתקופה הנוראית הזאת
Hsga17@gmail.com

מאת: אורח

אורח — Fri, 21 Nov 2014 17:28:00 +0000

רגע שהייתי רוצה לשלוח, נסעתי לאח שלי במיניסוטה ארהב, בדרך חזור לארץ היה לי יומיים בניו יורק לבד,
קיבלתי התקף חרדה מטורף ויצאתי מהחדר רק פעם אחת

oliviador@gmail.com

מאת: אורח

אורח — Fri, 21 Nov 2014 17:28:00 +0000

לשכוח**

מאת: ליה

ליה — Fri, 21 Nov 2014 16:28:00 +0000