תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: 500 שקלים לקאלה"

מאת: אנה

אנה — Mon, 08 Sep 2014 05:44:00 +0000

אין מה לרשום פה מגילה וסיפור ילדות…

לוקחים דוריטוס בטעם טבעי או כל טעם אחר . הכי טעים טבעי

מכסים בגבינה צהובה ומכניסים למיקרו לאיזה 30 שניות!

למשקיעים מכינים סלסה , מגרדים עגבניה מוסיפים תבלנים ופלפל חריף ויאללה הלכה הדיאטה לחודש חחח

מאת: נעמה

נעמה — Sun, 07 Sep 2014 15:48:00 +0000

זה היה הגילטי פלז'ר שלי כשהייתי חיילת. חבילת שוקולד מריר + סוכר, ממיסה על האש ואוכלת עם כפית. אין חזירות גדולה מזו ! זה הזכיר לי את הסירים שליקקתי כשאמא שלי היתה אופה עוגות.

מאת: מוריאל

מוריאל — Sun, 07 Sep 2014 13:04:00 +0000

בעידן בו הלבשה תחתונה מתחילה להיות פריט אקססורי חובה ולא רק בד דהוי שקונים בשוק בסטוקים, הגילטי פלזר שלי הוא תחתונים של אריה מבית אמריקן איגל!

בדרך כלל הן מופיעות במבצע של 4 ב-100 שח, מה שנחשב למעט יקר אבל אני לא מוותרת על הרגעים הקסומים האלה, בהם אני נכנסת לחנות ומעבירה את אצבעותיי על מגוון הרחב הפזור בחנות, מלאי תחתונים השכובים בסדר מופתי כחיילים, מכל דגם, צבע והדפס.

מגירת הלנזרי שלי לא יכולה בלעדיהן!

אז פעם בחודש אני מרשה לעצמי קנייה של ארבעה תחתונים בלבד במחיר טיפה לא שפוי, אבל מה לא עושים בשביל גילטי פלזר?!

מאת: רייצ'ל

רייצ'ל — Sun, 07 Sep 2014 11:15:00 +0000

יש דבר אחת שהאחניות שלי צועקות כשהן מגיעות אלי לבית, "עוגה! דודה, בואי נכין עוגה!" כן. אני אוהבת עוגות, בכל הצבעים, מרקמים וטעמים. אבל הגילטי פלז'ר שלי הוא למעשה, להכין אותן (במיוחד עם שתי המלאכיות הקטנות האלו, שנהנות לערבב את החומרים, ולהרוס את הבית על הדרך), ולראות אנשים אחרים שנהנים מהן!

מאת: רותם זיו

רותם זיו — Sun, 07 Sep 2014 09:21:00 +0000

כולן רושמות מתוק מתוק מתוק… נכון זה באמת טעים ומתוק… אחרי שהורדתי 30 קג ממשקלי…המתוק הוא באמת חוויה אנינת טעם, אבל יש עוד דברים שהם לגמרי שחיתות. כשנכנסתי להריון עם התאומות שלי עליתי במשקל 40 קג, כלומר שקלתי 90 קג…והיה לי ממש קשה…ומה שאהבתי לאכול עד היום זה הפריקסה.

לחמניה מטוגנת ובפנים כל טוב:ביצה, טונה, תפוח אדמה, רטבים חמוצים וכו'… אל דאגה..השלתי גם את הקג המיותרים…אין ספק שהלחמניה המטוגנת הזו מוסיפה כמה "חדרים".פריקסה!!!

מאת: Liron

Liron — Sun, 07 Sep 2014 07:00:00 +0000

הגילטי פלזר שלי שנדמה לי שאני יכולה להאשים בו לפחות מחצית מהישראלים הוא לטחון יותר מדי פופקורן בקולנוע. הרבה הרבה יותר מדי. אני חושבת שאחד הריחות הכי מפתים בעולם הוא הריח של פופקורן בבית קולנוע. לפעמים אני מצליחה לעצור את עצמי ואומרת "טוב, די, זה לא הגיוני, את סתם תתפוצצי מזה כי את גם ככה מפוצצת, באמת שלא כדאי" ולפעמים אני חושבת: "טוב, יש לי מספיק מקום, אני אזמין את הפופקורן הקטן, שגם ככה הוא ענק בסינמה סיטי". זה אמנם כנראה לא בריא בעליל, אבל באותם רגעים פשוט לא אכפת לי. זה פשוט כיף. דרך אגב, אני מאלה שבחיים לא יאכלו אם הם מפוצצים, זה חזירי ומיותר בעיניי, אבל פופקורן זה סיפור אחר מבחינתי. הריח הורג אותי. והטעם, בשילוב עם הקולה המהולה במים וקרח של הקולנוע, פשוט יותר מדי טוב כדי לסרב לו!!!!

מאת: מורן

מורן — Sun, 07 Sep 2014 06:38:00 +0000

הסוד הכמוס שלי נחשף…מממ… ארטיק/גלידה/קינוח טעים כלשהו במקום ארוחת צהריים זה הגילטי פלזר המפוקפק שלי- כן, אני לא מכחישה,בריאות זה לא בדיוק הקטע שלי. אני גם נורא בעייתית כך שיצא שבצבא המון פעמים, כשהיו לי הזדמנויות, הייתי אוכלת "טילון" – עדיף של מגנום או של האלה עם העוגיות או כל דבר בלתי ראוי אחר במקום ללכת לחדר האוכל של הבסיס. גם בשטח, כשהייתי 48 שעות בחוץ עם הטנקים בהדרכות, הייתי מעדיפה להתמלא מחטיפים או לא להתמלא בכלל מאשר לאכול את רוב הדברים שנמצאים במנת הקרב… המנהג הזה המשיך איתי לפעמים גם להפסקות צהריים בעבודה, כשלא הבאתי איתי אוכל מהבית וגם כשלא היה לי כוח לעמוד בתור של הסושייה או של השווארמיה בשעת השיא של הפסקת הצהריים של כל העולם ואשתו – הייתי פשוט נסתמת מגלידה ענקית שנקנתה תוך שניות בסופר/יילו הקרוב. זה היה אסור, וזה היה כיף. נו, גילטי פלז`ר. אלוהים, מזל שאני עדיין עוברת בדלת…

מאת: חן

חן — Sun, 07 Sep 2014 06:09:00 +0000

אני כל הזמן מבשלת- תמיד יש אוכל בבית ומכל הסוגים, כדי שיהיה לכולם כל מה שהם רוצים: עוף, קציצות, תבשילים, ירקות, מרקים… המקרר תמיד נראה כאילו הוא עומד לקרוס.

אבל… כשאני באה למקרר לקחת לאכול, אני מסתכלת על הכל, מתלבטת לרגע ובסוף עושה את מה שאני עושה תמיד- מרתיחה מים, מכינה ספגטי ואוכלת אותו ככה, בלי רוטב ועם המון המון פרמזן מלמעלה. זה פשוט המאכל הא6הוב עליי בעולם, וגם אם הבטחתי לעצמי שהיום אני אוכל רק בריא ומזין- אני תמיד נשברת וחוזרת לספגטי בלי כלום שלי.

ואחר כך, אני כועסת על כולם בבית למה הם לא אוכלים ולא חבל על כל מה שהכנתי… (-;

מאת: הדר

הדר — Sun, 07 Sep 2014 06:06:00 +0000

מודה. גודל תמיד שיחק אצלי. הכול אצלי ממוקם על גרף הגדולים :-) כך גם באגף הגילטי פלזר. תגידו לי אתן תיכף איך אפשר לעמוד בפניו.קרואסון דושף המפורסם. קודם כל מדובר בקרואסון הגדול ביותר בארץ.לא עוד קרואסונים של 70 גרם. 120 גרם של שחיתות ועוד לא הזכרתי את התוספות. בתוך הקרואסון הפריך הזה שעשוי מ100% חמאה שמנה שמורגשת בכל ביס וביס שוכנים להם גם גבינת גאודה הולנדית עתירת שומן שעליה ביצה עלומה כשלתיבול מפוזרים להם מכל עבר פתיתי סוכר מקורמלים.

אם תשאלו אותי ככה צריך לפתוח את היום. כל יום. קרואסון מפנק ויחודי במינו. אז איך אומרים נפלא בצרפתית? :-)

מאת: חן

חן — Sun, 07 Sep 2014 05:58:00 +0000

אני כל הזמן מבשלת- כל הזמן יש אוכל בבית, כדי שיהיה לכולם כל מה שהם רוצים: עוף, קציצות, תבשילים, ירקות, מרק… המקרר תמיד נראה כאילו הוא עומד לקרוס.

אבל… כשאני באה למקרר לקחת לאכול, אני מסתכלת על הכל, מתלבטת לרגע ובסוף עושה את מה שאני עושה תמיד- מרתיחה מים, מכינה ספגטי ואוכלת אותו ככה, בלי רוטב, ועם המון המון פרמזן מלמעלה. זה פשוט המאכל האהוב עליי בעולם וגם אם הבטחתי לעצמי שהיום זהו- אני אוכל בריא ומזין- אני נשברת וחוזרת לספגטי בלי כלום שלי.

ואחר כך, אני גם כועסת על כולם בבית למה הם לא אוכלים ולא חבל על כל מה שהכנתי… (-;

מאת: שירה

שירה — Sun, 07 Sep 2014 05:10:00 +0000

גם באמצע דיאטה מצליחה במיוחד אני לא אוותר על וופל בלגי.

נתחיל בוופל עצמו כשהוא חם ופריך,כל ביס מלא ברכות ופריכות אין סוף.

נמשיך עם הרוטב שוקולד חלב חם וריבת החלב מעל, שמוסיפים לו מתיקות ממכרת .

נגמור עם הכדור גלידה עם קצפת שליד שנותנים מעין שילוב של חם וקר ,עולמות שלמים של טעמים.

כל ביס של השילוב הקסום הזה .פותח עולם של דימיון מתוק במיוחד.

אז בוא נראה אתכם ,עומדים מול הגילטי פל'זר שלי ,כי לא משנה מי זה יהיה ,או באיזה דיאטה הוא נמצא.

אני בטוחה שהוא ימצא את עצמו דוחף את זה לפה …

מאת: אפרת

אפרת — Sun, 07 Sep 2014 04:57:00 +0000

אני מאוד רצינית בעבודה, יכולה להיות אפילו קשוחה במיוחד כשעובר עליי יום קשה. ככה זה כשעובדים בסביבה גברית. כמובן שכך גם אימצתי לעצמי הרגלי אכילה נוקשים של שנים כדי שלא לעלות אפילו גרם. אבל כשאני רואה שוקולד עולה לי מיד חיוך של אותה ילדה קטנה שהייתי, שקבלה מסבתא קוביית שוקולד על היותי ילדה טובה וכמובן שאני חייבת להתרכך, לאכול בהנאה וכל העולם שסביבי פשוט נעלם. אז מי שמכיר אותי ורוצה לעשות לי קצת טוב, תמיד משאיר לי משהו מתוק ולו רק כדי לראות את החיוך הטפשי ואת חוסר היכולת לראות מה קורה סביבי באותו הרגע.

מאת: ג?ולי

ג?ולי — Sun, 07 Sep 2014 04:48:00 +0000

מכירות את השאלה איך אתה אוכל את הקרמבו שלך? אז התשובה שלי תמיד היא בזוגות.

מאז שעליתי לארץ והכרתי את הקרמבו לא ניתן להפריד בינינו.

אני תמיד אוכלת אותם בזוגות- פעם קודם את העוגיה ופעם קודם את הקצפת.

ניסיתי וניסיתי להפרד ממנו, להוריד ממנו את הידיים שלי, את השפתיים שלי, אבל מעולם לא הצלחתי ליותר משבוע.

אני פשוט מכורה לתענוג הזה.

אז אם שמרתם קרמבו לילדים מעל המקרר או בתוך הארון ושניים נעלמו, אני מודה, גילטי, זו אני. (אבל אם נעלם רק אחד אז כנראה שזה מישהו אחר)

מאת: מירה

מירה — Sun, 07 Sep 2014 04:29:00 +0000

כל חיי הייתה לי חקוקה בזיכרוני ועמוק בנשמתי ה- גילטי פלז'ר וזה למאכל יחיד ומיוחד ,(בעיני כמובן) אורז לבן עם שמנת. שמנת !!!! מזכיר לי שמנה , בילדות אכלתי בלי חשבון ובלי נקיפות מצפון ( כמו כל הילדים). כשהתבגרתי , לא העזתי לאכול את המאכל המדהים הזה. יום אחד נכנס בי טרוף למאכל (הייתי בתחילת נישואי) בקשתי מאמא שלי שתכין לי אורז עם שמנת. אמא שלי הייתה בהלם , כי ידעה שמזמן אני לא אוכלת את זה , ושאלה , תגידי את בהריון ? אמרתי לה שאני לא חושבת , וכל מה שרציתי זה להרגיש את הטעם בפה שמזמן נשכח . טרפתי את הארוחה בשנייה וחצי והרגשתי " גילטי פלז'ר" אחרי כשבועיים התברר לי שאני באמת בהריון . אבל מאז לא אכלתי יותר אורז עם שמנת.

מאת: עטרה

עטרה — Sat, 06 Sep 2014 18:31:00 +0000

הגילטי פלז'ר שלי זה וופל בלגי במקום ירושלמי קטן ומהמם בשם "בבט" על שם הסרט "החגיגה של בבט" (סרט מומלץ למי שלא ראה!). זהו מקום קטן וחמוד שמוכר וופל בלגי באמת הכי טעים שטעמתי… במיוחד אהוב עליי וופל עם רוטב חמאה ומעליו רוטב שוקולד מיוחד תוצרת המקום, מן כזה מתוק וגם טיפה מריר, או עם גבינה קינמון, מושחת לגמרי… וופל פשוט(בלי מליון גלידות וקצפות) ופשוט טעים! בקיצור אם כבר יצא פרסומת (באמת שלא התכוונתי) אז באמת ממליצה לכל מי שמבקר בעיר לבוא לטעום ;).