תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: שני תיקי גב של איסטפק"

מאת: מאי

מאי — Sun, 31 Aug 2014 06:49:00 +0000

בבית הספר שלי בכיתה ז מערבבים את הכיתות שהיו בכיתה ו ומוסיפים ילדים חדשים. באמצע חופש הגדול בין כיתה ו וז שברתי את הרגל, והרופא אמר שאצטרך ללכת עם גבס במשך חודשיים. אז ביום הראשון ללימודים, כמו בחודש שלפניו ובחודש שאחריו, התעוררתי כשרגלי הימנית מכוסה בגבס לבן. אכלתי, לבשתי את החולצה הלבנה, ובעיקר לא הפסקתי להגיד לעצמי בראש שהכל יהיה בסדר. אז מה אם לא אגיע ברגל כמו תמיד, או אם טתקשה קצת במדרגות שמקשרות בין כל חלקי בית הספר. למעןן האמת הכי פחדתי מהמדרגות, הרי זה היום הראשון חחימודים בכיתה חדשה לשלוש השנים הקרובות, ולא רציתי שהגבס יפריע לי להתחבר עם כולם. ואז יצאתי מהאוטו של אמא, אפילו בלי למעוד, לקחתי איתי את הקביים, ובחריקת שיניים התחלתי לרדת את המדרגות. 82 מדרגות. התחלתי לאט ובזהירות, והיו כל כך הרבה וכבר התחלתי להזיע, ילדים לא מןכרים עקפו אותי מכל הכיוונים, ואז שמעתי מישהי שואלת "את מסתדרת?" ילדה חייכנית ומתולתלת הציעה לי את עזרתה, ובמהלך הירידה הצטרפו אלינו גם חברותיה. היא עזרה לי למצוא את כיתתי החדשה, וכשהתברר שנלמד באותה הכיתה, ידעתי שמצאתי חברה לשלוש השנים הקרובות, והגבס קצת פחות הטריד אותי :)

מאת: עינב

עינב — Sun, 31 Aug 2014 05:39:00 +0000

קמתי לביה"ס ליום הראשון של כיתה ג' בהרבה התרגשות. אני עוד זוכרת את השמלה הורודה האהובה שלבשתי באותו היום, יחד עם הילקוט הסגול וסרט תואם. אז נזכרתי- השנה כבר לא אלמד בבית הספר "הרצל". התחלתי את השנה החדשה בשכונה חדשה, סביבה חדשה וכמובן- בית ספר חדש. חששתי מאוד, שתי החברות הטובות שלי לא יבלו איתי בבית הספר, ואני עוד זוכרת כמה דאגתי ופחדתי שלא אמצא חברות חדשות. אמא ליוותה אותי לסף דלת הכיתה, שהייתה מקושטת להפליא. נכנסתי לכיתה בחשש גדול, התיישבתי על יד השולחן הריק- שאז נראה לי כגבוה מאוד. ילדה חמודה עם שתי צמות שלא הכרתי ניגשה אליי וחייכה. התחלנו לדבר והיא סיפרה לי שגם היא, כמוני, עברה לבית הספר בשנה הקודמת. כך פתחתי את השנה השלישית בביה"ס, וגיליתי שתמיד יש אנשים נחמדים באמצע הדרך.

מאת: נטע

נטע — Sun, 31 Aug 2014 04:17:00 +0000

כשהייתי צריכה החליט באיזה מוסד אקדמי ללמוד, מה שקבע בסוף לא היה טיב הקוריקולום או המרצים, אלא פשוט הלכתי בעקבות האהבה. בן זוגי דאז עמד ללמוד בטכניון, ולכן אני נרשמתי לאוניברסיטת חיפה. יום לפני התרגשתי מאוד. אני מגיעה לאוניברסיטה בלי אף חבר, אף מכר, ממש לבד. הרי רושם ראשוני הוא הכי קובע. ערב קודם הכנתי את התלבושת שלי: חצאית מיני שחורה שהבאתי מאמסטרדם, חולצה אפורה שנופלת מהכתף עם הדפס אדום, תיק צד אדום, נעלי עקב שחורות וכובע מגבעת שחור שהיה של סבא שלי ועזר לי להתחבא בכל פעם שלא הרגשתי בנוח.

בבוקר, כשלבשתי את כל התלבושת הזו, הרגשתי שהיא לא משדרת את מה שציפיתי, היא מבליטה אותי יותר מדיי ואני נראית יותר כאילו יצאתי למסיבה ולא לאוניברסיטה. מייד החלפתי לג'ינס וסניקרס ואת הכובע השארתי בבית.

כבר בשיעור הראשון באוניברסיטה הבחנתי בה. בחצאית המיני השחורה שלה, הכתף החשופה ונעלי העקב שנראו לא נוחות, אך היא כמו דילגה בהן ברחבי האוניברסיטה.

בשיעור השני כבר ישבנו באותה שורה. ואז ראיתי שגם התיק שלה זהה לשלי. היא פשוט הייתה כל מה שאני לא העזתי באותו בוקר, היא הייתה ה"אני" בלי מגבלות, בלי חששות. בצהריים כבר ישבנו לאכול צהריים. קראו לה הדס והיא הייתה חיפאית. עד סוף השבוע כבר היינו החברות הכי טובות, כן, עם המגבעת והתיק כסימן היכר (קצת פתטי כשחושבים על זה היום…). אבל עד היום, יותר מ 15 שנים אחרי, הדס ואני עדיין החברות הכי טובות

מאת: שרון

שרון — Sat, 30 Aug 2014 19:56:00 +0000

יום ראשון כיתה י.. התרגשות מהתיכון למרות שרוב הילדים בשכבה לא התחלפו אבל עדיין כמו כל שנה באתי עם גינס וחדש וסניקרס לבנות חדשות

וציפיתי לשוס. המחנכת נכנסת ומבקשת להודיע לי שבסוף אני יורדת הקבצה במתמטיקה ולא עברתי את המבחן קיץ מתחילה כבר לספור לאחור לחופש הגדול הבא , עד שמגיעה לשעה האחרונה ובחלוקה להקבצות יושב לידי ילד חדש ..היי אני עידן עברתי אליכם מעירוני א , עברה שנה שלמה שבה נכשלתי גם בהקבצה הנמוכה יותר מאחר והתעסקתי רוב השיעור בפרופיל שלי וסוף סוף עידן הזמין אותי לפיצה , בילינו את כל החופש הגדול יחד בים ובקניון ..ולפני שלושה חודשיים התחתנו ??,

מאת: ג?ין

ג?ין — Sat, 30 Aug 2014 17:33:00 +0000

הזכרון שלי הוא כמעט בן 50 שנה. יום ראשון לכיתה ד.

גדלתי בארצות הברית ובשנים ההן כמובן שלא היה מיזוג בכיתות.

שיעור אחרי שיעור הכרנו את המורים החדשים שסיפרו לנו על עצמם ועל התוכן שנעבור במהלך השנה.

בשיעור השלישי הכרנו את מיסיס ולל, המורה ללשון.

מיסיס ולל נכנסה לכיתה עם תיק הצד שלה וכוס זכוכית עם קרח. כולנו התיישבנו במקומנו וניסינו להבין את האנגלית העשירה שלה.

היתה לה שפה של פעם, היא השתמשה במילים שכבר מזמן חשבנו שנכחדו.

לאחר שהציגה את עצמה הרימה את כוס הזכוכית והכריזה עכשיו ילדים, בחוץ השמש יוקדת ובכיתתנו חומה מורגש. מדי פעם בפעם אני ארים כוס צוננת זו המלאה בקרח ואטלטל אותה. בכל פעם בה תשמעו את קוביות הקפור מכות בדופן הכוס, מיד תרגישו צוננים

לעולם לא אשכח את המשפט הזה שלה (שחקוק לי בראש באנגלית) וגם לא אשכח את חריקות הכסאות של הילדים כשנעו באי נעימות בכל פעם שכוסית הקרח הונפה באויר.

מאת: הילה

הילה — Sat, 30 Aug 2014 14:13:00 +0000

באותו שבוע אחרון של החופש הגדול הייתה שביתה כלשהי במערכת החינוך, לא זכור לי מי שבת ולמה אבל כנראה שבתור ילדונת שעולה לכיתה י זה לא עניין אותי במיוחד.

ערב לפני תחילת הלימודים השביתה המשיכה ויצאה הודעה שהלימודים לא יתחילו כסדרם.

בוקר למחרת, בשעה שש וחצי אמא נכנסה לחדר והעירה אותי – השביתה נגמרה מתחילים ללמוד כמתוכנן.

קפצתי מהמיטה זרקתי על עצמי משהו חמוד ללבוש וחיברתי את המחליק לחשמל, בין אם הלימודים מתחילים בהפתעה או לא שחס וחלילה לא אגיע לביס פחות ממהממת.

בין ביס מארוחת הבוקר למריחה לא מוצלחת של מסקרה התיישבתי על המיטה בדיוק במקום שבו הונח המחליק המאוד רותח שלי וזכיתי בכוויה לתפארת .

אז מלבד הצלקת שמקשטת לי את הישבן עד היום, החוויה שלי מהיום הראשון של כיתה י כוללת בעיקר קוצים בישבן ולא רק מההתרגשות של תחילת הלימודים.

מאת: בר

בר — Sat, 30 Aug 2014 14:03:00 +0000

אימא שלי החליטה לשלוח אותי עם חצאית מיני גינס שהייתה החצאית האהובה עלי! והרגשתי באמת כמו הדבר הכי מגניב שיש..בתור ילדה ביישנית שעולה לבית ספר חדש שלא הכרתי בו אף אחד ..אני זוכרת את ההרגשה הכיפית של הרגשה של אני לבושה יפה ואני הולכת להנות מהלימודים!

מאת: כרמל

כרמל — Sat, 30 Aug 2014 13:32:00 +0000

כשהייתי קטנה גרנו בארה"ב וכשהייתי שם בכיתה ב' היה לי חבר בכיתה שקראו לו רוי… בסוף השנה חזרנו לישראל ומן הסתם לא דיברתי ולא ראיתי את רוי יותר…

ביום הראשון של כיתה י"א באתי לבית הספר והחברות שלי אמרו לי שיש לנו ילד חדש בכיתה… ומה אתם יודעים זה היה רוי! מסתבר שהמשפחה שלו עשתה "עליה" ואכשהו הוא הגיע לכיתה שלי… איזה עולם קטן… זיהיתי אותו לפי השם ושם המשפחה אבל ליתר ביטחון ניגשתי אליו ושאלתי אותו והוא היה בשוק , ישבנו דיברנו וצחקנו על איך שהיינו חברים הכי טובים בכיתה ב'… היינו ביחד כל ההפסקה ואני לקחתי על עצמי להכיר לו את כולם ולעשות לו את המעבר לבית הספר הישראלי יותר קל… התחלנו להיות קרובים יותר ויותר ואחרי כמה חודשים התחלנו לצאת… וזהו מפה לשם אנחנו ביחד כבר 9 שנים ולפני חודשיים הוא הציע לי נישואים ואנחנו מתחתנים שנה הבאה :) זה בהחלט היה היום הראשון ללימודים הכי מרגש, מפתיע ומשנה גורלות בחיים שלי…

מאת: לירון

לירון — Sat, 30 Aug 2014 12:07:00 +0000

היום הראשון ללימודים היה אצלי יום מכונן!

זהו היום הראשון בו הכרתי את החבר הכי טוב שלי שלימים הפך לבעלי. הושיבו אותנו ביחד בכיתה זה לצד זה ואימי מספרת שלא הסכמתי לשבת לידו ורציתי רק ליד בת מה גם שכבת יחידה הייתי רגילה לשקט שלי ולדברים שלי והיה לי קשה לחלוק פתאום דברים ולהיות בחדר אחד עם כ"כ הרבה ילדים …אמא שלי מספרת שביקשתי ממנה ביום הראשון ש"נקנה" את המורה ושהיא תבוא ללמד אותי לבד בשקט…

הוא דווקא היה מאוד נחמד והציע לי להשתמש בכל הטושים שלו ולצייר איתו ביחד.אני צעקתי עליו שיפסיק ושאני לא רוצה להיות חברה שלו…

מאז עברו 25 שנים…דרכנו נפרדו מספר פעמים בדרך אבל תמיד הצטלבו בחזרה, בצבא הפכנו את החיבור לרציני באמת ולפני 5 שנים סוף טוב הכול טוב התחתנו :)

מאת: הדר

הדר — Sat, 30 Aug 2014 07:08:00 +0000

אני זוכרת את היום הראשון ללימודים כאילו זה היה אתמול. הרגשות השתוללו, דרך חדשה,אנשים חדשים, מלא שאלות, מה ללבוש? מה להגיד? עם מי כדאי להתחבר? אלף עיניים מסתכלות עלי בכל רגע נתון ומלא רעש של פטפוטים מסביב. לגבי הלבוש החלטתי מבעוד מועד לא ללבוש ליום הראשון את הבגד הכי "מטורף" שלי אלא לבנות את התדמית שלי לאט לאט, כמו שאומרים להשאיר הפתעות להמשך-כמובן שרוב האנשים לא חשבו כמוני ונתקלתי ביום הראשון בכל מיני הופעות מוזרות ומדליקות… :-) מאחר והיום הראשון הוא יום קליל עם נוכחות קלילה אף יותר לא יצא לי באמת לפגוש את האנשים שאני הולכת לבלות איתם את ארבעת השנים הקרובות, אבל פגשתי עשרות אנשים אחרים בתור לקפה בקפיטריה :-) וככה,באופן הכי ספונטני,מצאתי את עצמי מתצפתת מספר לא מבוטל של שעות מפינה צדדית וחמודה בקפיטריה ומתבוננת בכל מה שקורה – זה היה צבעוני זה היה מטורף , וכן זה מתחיל…

מאת: מיטל כהן

מיטל כהן — Sat, 30 Aug 2014 05:08:00 +0000

את היום הראשון ללימודים בתיכון היוקרתי אליו התקבלתי, התיכון ע"ש מיי בויאר בירושלים, לא אשכח לעולם. תהליך הקבלה היה כלל ראיון קבלה, מבדקי ידע והשתתפות בסדנת גיבוש. רק בתום המתנה של למעלה מחודש נודע לי שהתקבלתי ללמוד במוסד וההורים שלי לא ידעו את נפשם מרוב אושר.

אמא שלי, שמעולם לא התלוותה אליי ביום הראשון ללימודים, התעקשה להקפיץ אותי לבית הספר, שהיה מרוחק שעה וחצי נסיעה ממקום מגורינו. כשהגענו למקום, הזדרזתי להיפרד ממנה בנשיקה כדי שהיא לא תאחר לעבודה, אבל היא מיד החנתה את הרכב והצטרפה אליי בזריזות. כשהגענו לכיתת הלימוד אמא "זיהתה" בין התלמידים את הבן של הבוס שלה. לא הבוס הישיר, אלא הבוס הגדול, שמנהל עשרות אגפים ומחלקות, לרבות המחלקה בה היא עובדת. היא ניגשה אל הבוס, הציגה את עצמה ולחצה את ידו. הם שוחחו דקה או שתיים ואז היא נפרדה ממנו ופנתה ללכת. ניגשתי אליה ושאלתי אותה לפשר העניין. היא הסתכלה אליי ואמרה לי "הלוואי שהבנות שלי היו מביאות לי הביתה ילד חמוד כזה" תוך שהיא מצביעה לכיוון הבן של הבוס. המטרה סומנה. עכשיו יש לי שנה שלמה להוכיח את עצמי. בלימודים כבר הוכחתי את עצמי . אחרי הכל אני לומדת בתיכון הכי יוקרתי שיש לצד הבן הכעור להפליא של הבוס הגדול.

מאת: מיטל

מיטל — Sat, 30 Aug 2014 04:59:00 +0000

מאת: מירית

מירית — Sat, 30 Aug 2014 03:55:00 +0000

תחילת הלימודים האקדמים שלי, בגיל 40 אשה נשואה עם שלושה ילדים, הקטנה כמעט בת שנתיים, החלטתי שאפשר להעיז וללמוד תואר אחרי שנים של מיצוי בעבודה, בהחלטה שזה הזמן כי אף פעם לא מאוחר נרשמתי להגשים את החלום. הגעתי ביום הראשון למכללה אישה בוגרת אך עם המון חששות, איך זה יהיה ללמוד שוב במיוחד עם ח'ברה צעירים ממני, האם אכיר אנשים שיהיו כמוני? איך אסתדר עם עבודה , משפחה, ולימודים טובעניים? נכנסתי לכיתה שלשמחתי בשעור הראשון היתה קטנה רק כ 30 סטודנטים ולא אודיטוריום של 150 התיישבתי לי ככה באמצע לא בשורה הראשונה ולא באחרונה וחיכיתי למרצה בשקט עם עיניים מתבוננות הכל הכל מי שנכנס, וכך בהפסקה הראשונה שלי באקדמיה הבנתי שאני אצור לי את החברים והתחלתי אני בשיחת חולין הראשונה אליה ניגשתי , עדנה, חברה שלי עד היום שזיהיתי שגם היא קצת יותר בוגרת מבני הנוער הנהדרים שלמדו איתי, התחלי מהיכן היא ולאיזה מסלול נרשמה וכך השיחה החלה לגלוש להרבה נושאים משותפים ולחברות שתשאר ל עוד המון שנים…. כמו כן למדתי להכיר חבורת בנות מקסימות קצת יותר גדולות מהילדים שלי שעזרו ושיתפו אותי בשגרת לימודים / מבחנים ונתנו לי הרגשה כמעט כמו חברה שלהם , ועל כך אני מודה שזו היתה תקופה מופלאה שבסופה הגשמתי חלום , אני בעלת תואר ועם עוד כמה חברות צעירות.

מאת: דפנה ונטרוב

דפנה ונטרוב — Sat, 30 Aug 2014 02:39:00 +0000

אני זוכרת את עצמי ביום הראשון בבית הספר בכיתה א התעוררתי בהתרגשות אכלתי מהר והתכוננתי לקחתי את התיק החדש שקנו לי אמא אמרה לי בואי ונתנה לי יד וכשבאנו לבית הספר ראיתי המון חברים שלי שאני מכירה מהגן שמחתי נכנסנו לכיתה והכרנו את המורה והילדים היה מאוד מרגש ביום המיוחד הזה שאני זוכרת אותו לתמיד.

מאת: טל

טל — Fri, 29 Aug 2014 23:35:00 +0000

הוריי החליטו בסיום בית הספר היסודי שהם רוצים שאלמד בחטיבת ביניים איכותית יותר מזו שהייתה בקרבת ביתי, ושלחו אותי לחטיבת ביניים רחוקה מהבית, בשכונת פאר, בה לא הכרתי אף אחד. מיותר לציין שכל מי שלמדו שם היו מבתי הספר באזור והכירו אחד את השניה והיו מגובשים. ביום הראשון של כיתה ז' הגעתי לכיתה, יחסית קרוב לתחילת השיעור הראשון עקב הנסיעה הארוכה באוטובוס, וכמעט כל המקומות היו תפוסים. ניגשתי לתלמידים שלידם היה מקום פנוי ושאלתי אותם אם אפשר לשבת, וכל אחד ואת מהם אמר לי "תפוס" וסובב את ראשו. עברתי שולחן שולחן בכיתה ואף אחד לא רצה שאשב לידו, ובסוף צלצל הצלצול שמבשר על תחילת היום, ולא היה לי מקום לשבת, אז עמדתי באמצע הכיתה בלי מקום. המורה נכנסה לכיתה ושאלה למה אני לא יושבת, ואמרתי לה שאין לי מקום לשבת בו, אז היא "הכריחה" את אחד התלמידים לתת לי לשבת לידו.

מאז אותו היום יש לי טראומה כשאני מגיעה למקומות חדשים, ופוחדת שלא אמצא את המקום שלי, פיזית ומטאפורית.