תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: תיק של Cornelius"

מאת: מאי

מאי — Sun, 10 Aug 2014 16:22:00 +0000

כשהייתי באיסלנד, זכיתי לרכב על אופנוע שלג על קרחון ענקי.

ישבתי מאחורי הנהג, ונסענו. ניסיתי לראות את הנוף מבעד לרוחות הקרות, והנסיעה הייתה חלומית.

המדריך הודיע שעוצרים, אז עצרנו כולנו וירדנו מהאופנועים. בטעות, אדם אחד מהקבוצה שלי דחף אותי לשלג. לא מספיק שקפאתי מקור מראש, עכשיו הייתי מכוסה בקרח, ולבסוף, התוצאה הבלתי נמנעת- ספוגה במים.

האדמתי לחלוטין ובקושי תפקדתי בכל הנסיעה בחזרה אל נקודת ההתחלה. כשהגענו, קניתי לעצמי דונאט וקפה, התחממתי, התייבשתי וחזרתי לעצמי.

חוויה לא נעימה אבל מאוד משעשעת, כל הקבוצה והמדריך התבדחו איתי אחר כך ועד היום אני צוחקת על זה בעצמי.

מאת: מאי

מאי — Sun, 10 Aug 2014 16:11:00 +0000

לפני שנה הייתי באיסלנד, נהגתי עם אופנוע שלג על קרחון. ישבתי מאחורי הנהג, נהנית מהנוף שאפשר בקושי לראות בגלל הרוחות הקרות, עד שהמדריך החליט לעשןת עצירה.

בעצירה ההיא, אחד מהאנשים בטעות דחף אותי ונפלתי בשלג.

בקור אימים נוראי, הייתי מלאה בשלג, שבשלב מסוים הפך למים קפואים. האדמתי כולי והפסקתי כמעט לחלוטין לתפקד.

כשחזרנו, אכלתי דונאט ושתיתי קפה, וכל הקבוצה שהייתי איתי צחקה על החוויה. החוויה הכי קרה וכיפית שהייתה לי .

מאת: מאי

מאי — Sun, 10 Aug 2014 16:04:00 +0000

מאת: דניאל

דניאל — Sun, 10 Aug 2014 15:05:00 +0000

הפעם הראשונה שעשינו בננות. אני יודעת, זה מגוחך, כולם עושים בננות כשהם בני 10, אבל אני עשיתי פעם ראשונה בגיל 17. ביחד עם השבט, נסענו לכנרת, ולא ידעתי בדיוק מה זה אומר, חשבתי שזה מעין שיט חביב. עלינו על הבננות, עם מצופים. היה מרגש, מסעיר, מהיר, רכבנו מהר על הגלים, כשלפתע באחת הפניות בעל הסירה פנה במהירות וזאת שמאחוריי נפלה למים. לא הבנתי שככה זה אמור להיות, והתחלתי לצרוח בהיסטריה "היא טבעה!!!תעצור!!!" התחלתי לבכות בטירוף כשלא ראיתי אותה עולה, הדופק שלי היה על 200 קמ"ש. ואז הוא פנה שוב, ואני עפתי. חשבתי שזה הסוף שלי. שאני מתה. אני מסתכלת למוות בעיניים. צללתי עמוק, כל הווליום מסביב נכבה, שמעתי את דפיקות הלב החזקות שלי. לאחר כמה שניות שנראו כמו נצח המצופים העלו אותי למעלה, וראיתי את חברותיי מסביב צוחקות ומחייכות, ואז- נפל לי האסימון.

מאת: אני

אני — Sun, 10 Aug 2014 09:31:00 +0000

האמת שאני די פחדנית אז לא יצא לי כל כך לעשות דברים משוגעים כמו צניחה חופשית וכו'.. אבל בפעם הזו החלטתי להתגבר על הפחד שלי ולעשות סנפליג.. גם שם כמעט התחרטתי וכשהתחתי לרדת עליתי בחזרה אבל החלטתי לקחת את עצמי בידיים להתגבר על הפחד.. ודווקא בגלל שכל כך פחדתי לרדת מהר בגובה עשרות מטר מהקרקע זו הייתה חווית אקסטרים בשבילי !!!

מאת: ענבל

ענבל — Sun, 10 Aug 2014 06:19:00 +0000

הייתי בספרד עם בת דודה ושכרנו רכב. באחת העצירות החלטנו להקשיב לאיזו המלצה שהייתה כתובה בספר תיירים שלקחנו איתנו (כאילו שלא הקשבנו עד עכשיו..) ועלינו עם הרכב לאיזה הר שיש עליו איזה מגדל/מבצר ומשתקף ממנו נוף מדהים.

הדרך הייתה צרה מאין כמותה ולא היה לנו ברור מה נעשה אם יבוא רכב מהכיוון הנגדי (מה שלא קרה למזלנו) נסענו על 10 קמ"ש, משקשקות מפחד, אומרות שמע ישראל ומחכות כבר להגיע למעלה בשביל לרדת חזרה. הגענו. יצאנו מהרכב, הבנו את הקטע. נכנסנו חזרה לרכב ואז הבנו שהדרך הצרה הייתה כלום לעומת הרוורס שהצטרכנו לעשות וזה לקח זמן. המון זמן. היינו צריכות לתמרן ולחשב כל ס"מ בכדי לא להידרדר למטה. בסוף הצלחנו להיחלץ משם כמובן.

האם היה שווה את זה? כן, רק מסיבה אחת- האדרנלין!

חופשה נעימה

מאת: לי

לי — Sun, 10 Aug 2014 05:19:00 +0000

החווית אקסטרים הכי מטורפת שאני חוויתי היא צניחה חופשית. האדרנלין שמשתולל לך בדם כשאת על המטוס, רבה עם עצמך האם אני אקפוץ האם אני לא אקפוץ? וכשמגיע רגע האמת ואנחנו בגובה הנכון ומוציאים את הרגליים מחוץ למטוס, את מרגישה את הקור שמלווה לגובה והמדריך שקופץ איתך כבר בחוץ (ומן הסתם את גם איתו), כבר לא חושבים על כלום, רק נהנים, הבטן מתהפכת בנפילה החופשית (זו באמת חוויה פסיכית) ואחרי זה ההתפעלות מהנוף.. היה מדהים

מאת: Hadar

Hadar — Sun, 10 Aug 2014 04:33:00 +0000

לפני חמישה חודשים הגעתי שוב עם חברתי הקבועה לפעילויות מים לאילת לכייף כמובן אבל בעיקר לצלילה חוזרת. חוף הדקל ליתר דיוק. אנחנו עושות את זה כבר שמונה שנים רצוף.מה שקרה שם התחיל בעומק לא קטן בכלל. היינו בעומק של כעשרה מטר, כבר בדרך חזרה לחוף אחרי צלילה בעומק של 30 מטר ופתאום ראיתי שמשהו גדול מסתיר לי את השמש. הרמתי את הראש וראיתי את כריש הלוויתן. כבר פגשתי אחד בצלילה בתאילנד, אבל זו פעם ראשונה שלי לפגוש אחד כזה בישראל. זה נדיר.

כריש הלוויתן חג מספר מטרים מעלינו.הוא התקרב לכיוון שלנו וברגע ששם לב אלינו, הוא פשוט התחיל להסתובב סביבנו ושיחק עם בועות האוויר. הוא נתן לי לצלם אותו במשך שתיים שלוש דקות. הקפדנו שלא לגעת בו גם כשהוא התקרב למרחק של מטר מאיתנו. ממש השתדלתי לצלם כמה שיותר תמונות. בכל זאת מדובר בבעל חיים גדול מאוד באורך של כחמישה מטרים ודי היה קשה לתפוס זווית צילום טובה, כי צריך לתפוס ממנו מרחק, אבל מצד שני, רצינו מההתרגשות להיות כמה שיותר קרובות אליו. הוא שחה באופן רגוע מאוד עד שפשוט החליט להמשיך לשחות דרומה ונעלם. כשיצאנו לחוף וסיפרנו על המפגש המטורף רווי האדרנלין, השמועה עשתה לה כנפיים במהירות כולם רצו חוויה אקסטרמית עם כריש. וכמובן ולא מפציע בכלל-למחרת בשבת עוד אנשים הגיעו לחפש אותו….

מאת: מעין

מעין — Sun, 10 Aug 2014 03:17:00 +0000

אני וחברה שלי מטורפות על כל סוגי הספורט שכוללים גלשן/קרש

מידי סוף שבוע אנחנו גולשות בים ומידי חורף אנחנו נוהגות לעשות טיול סנובורוד בצפון .

אבל האקסטרים הכי מטורף שהיה לי היה בגיל 17 כשהחלטנו לנסוע לסקייטפארק בתל אביב ,

בפארק היה מין בריכה ענקית שהמקצוענים נהגו לרדת עם הסקייטבורד, נורא פחדתי לרדת את הבריכה כי בניגוד למים ולשלג ליפול היה נראה כואב .

לבסוף ירדנו את הבריכה הענקית הזאת , זה היה מטורף וכמובן נגמר בנפילה . .

זה היה האקסטרים הכי מטורף שעשיתי ומשהו שאני גם לא יעשה שוב כנראה לעולם .

מאת: נוי

נוי — Sat, 09 Aug 2014 19:35:00 +0000

חווית האקסטרים שלי הייתה לפני כמה שנים, נסענו לדיסנילנד לטיול עם המשפחה והחלטנו לעלות על כמה שיותר מתקנים, בין היתר עלינו שם על רכבת הרים מטורפת (בניגוד לאלה שבארץ) כזאת שטסה כל כך מהר, מסתובבת , ולא מפסיקה לעלות ולרדת, כשברקע יש מלא צרחות של אנשים מפחדים, זו אולי לא חווית האקסטרים האולטימטיבית אבל כשסיימנו כולנו היינו עם רגליים רועדות רק מנסים להירגע מהרכבת המטורפת הזאת.

מאת: סיון קאשי

סיון קאשי — Sat, 09 Aug 2014 19:16:00 +0000

אין לי חווית ספורט אקסטרים אבל במקום זה יש לי חוויות שונות מסוגי ספורט שניסיתי כמו פילאטיס, יוגה, הליכה , שחייה, רכיבה על אופניים ועוד. אני מאוד אוהבת ללכת ולתרגל יוגה. האקסטרים שלי מתבטא יותר בריקוד – יכולה לרקוד שעות אם יש מוסיקה ואווירה טובה. מזמן לא עשיתי את זה…אני לא אדם של אקסטרים בספורט. אני מעדיפה דברים סולידיים ולא מזיקים. אולי הגיע הזמן לצאת מהקופסה ולחוות חוויה שכזאת. יש למישהו רעיון עם איזו התנסות להתחיל ????

מאת: גל

גל — Sat, 09 Aug 2014 18:40:00 +0000

לפני כמה שנים הייתי בקוסטה ריקה עם חברים, זו מדינה שיודעת להשתמש בטבע המטורף שלה כבסיס לחוויות אקסטרים שונות. אני, בחרתי דווקא את אחת מחוויות האקסטרים הבטוחות יותר שקרויה 'קנופי', שזה בעצם אומגה בגובה כמה מאות מטרים, שנמשכת לאורך כמה קילומטרים גבוה מעל יערות הגשם והג'ונגלים. אפשר לשלוט במהירות הגלישה וזה תענוג גדול. אבל, האמת שזה היה ה'אקסטרים' המתוכנן של אותו היום אבל לא היחיד. אחרי החוויה הזו חזרנו לגסט האוס על החוף והכנו יחד ארוחת ערב שלווה כשפתאום פרצה בעלת המקום בהיסטריה ואמרה שגל של 10 מטרים מתקרב לחוף, שכל האזור בסכנת צונאמי ושיש לנו 20 דקות לברוח לפני שהגל מגיע. התארגנו מהר מאד על הדברים ההכרחיים למצבי סיכון ורצנו כדי להגיע למקום הכי גבוה באזור תוך תכנונים של מה לעשות במקרה שאנחנו מוצפים, ותוך כדי שאנחנו כמובן גם לא שוכחים הומור שחור ותמונות לעיתון במקרה ש... אלה היו עשרים דקות הארוכות ביותר בחיים שלנו. דופק מואץ והבנה מחודדת שהכל יכול להגמר באמת בעוד כמה רגעים. בסוף הגל שינה כיוון ופגע בפרו שם הוא גבה חיים של 300 אנשים. באזור שלנו היה גל קטן יותר ממה שציפו, ואנחנו ניצלנו והרגשנו ששום בנג'י או צניחה חופשית יכולים אי פעם להשתוות לאנדרנלין של לקבל את החיים שלך במתנה שוב.

מאת: הדר

הדר — Sat, 09 Aug 2014 18:35:00 +0000

עפתי בין שמיים לארץ. הראש למטה, והרגליים מעל. העיניים עצומות. "תשמרי את הריכוז", אמרתי לעצמי, "הנה בא הסוף". ואז חייכתי. הנה, עשיתי גם את זה: קפצתי באנג'י מגובה 43 מטר אל נהר ניו-זילנדי שוצף.

זה היה לפני שבועות אחדים. קפצתי מגשר קנאבארו באי הדרומי של ניו-זילנד. הראש לפנים. הרגליים קשורות מאחור. נפלתי מטה כאבן. נגעתי במים. הם היו קרים. נגיעה קלה. ואז עוד אחת, ועוד אחת. כמו האבנים שהקפצתי בילדותי, בשלולית של השכונה.

ואז שקעתי לתוך הנהר. שקיעה שקטה. החבל היה כרוך עדיין סביב הרגליים. הדופק החל להתייצב. הנשימה הסתדרה. ואז החלקתי לכיוון הסירה, שחילצה אותנו משם. לכמה דקות, העולם נראה כמו מקום טוב יותר לחיות בו. מקום פשוט, ובעיקר רגוע.

מאת: נטע

נטע — Sat, 09 Aug 2014 18:14:00 +0000

הדבר הכי אקסטרים שעשיתי אי פעם, היה כשהייתי בת …. 3…. כן, 3. אז ככה.. כשהייתי בת 3 רציתי להיות כמו אחותי. הלכתי כמוה, דיברתי כמוה, וכל מה שהיא עשתה אני עשיתי גם.הא, כן, אחותי גדולה ממנח ב 5 שנים, כך שבגילאים האלה מדובר בהפרש משמעותי. יום אחד הלכנו ללונה פארק ואחותי עלתה על הגלגל הענק. אני רציתי גם אבל לא הרשו לי. בכל הזמן שאחותי הייתה על הגלגל הענק אי אפשר היה לשמוע את צהלות הילדים שעל הגלגל הענק, בשל זעקות הבכי שלי. כשאחותי ירדה מהגלגל, אני ניצלתי רגע שבו לא הבחינו בי ונכנסתי לאחד המושבים בגלגל הענק. מיותר לציין שמבנה גופי וגובהי מאוד לא התאימו למושבים של המתקן. כאשר הגלגל התחיל להסתובב ולעלות עוד ועוד (כל פעם שממלאים מושב אחד, אתה בעצם עולה עוד קצת למעלה ), אני הבנתי איזו טעות עשיתי והתחלתי לצרוח ולבכות.בהתחלה לא הבינו מהיכן הבכי ואימא שלי החלה להילחץ שהיא לא רואה אותי.בסוף מפעיל המתקן קלט אותי, אחרי שהגלגל עשה כמעט חצי סיבוב, רק כאשר הייתי כמעט הכי למעלה שאפשר, מאחר ונעמדתי על הכיסא וניסיתי לרדת לבד.אימא שלי הצטרפה לצרחות שלי, ולהנאת כל הצופים מפעיל המתקן עצר את הסיבוב (כשאני תלויה בין שמיים וארץ)והתחיל לטפס למושב שלי בכדי לתפוס אותי. כשהוא הגיע הוא הושיב אותי, והתיישב לידי, כאשר מישהו אחר הפעיל מחדש את המתקן, עד שהגענו לקרקע הבטוחה. אני זוכרת מעט מאוד מהסיפור הזה, אך הוריי מספרים אותו כמעט בכל הזדמנות (הילדים שלי מתים על הסיפור הזה )ואני חושבת שהוא מסביר מצויין מדוע זה הדבר הכי אקסטרים שעשיתי אי פעם בחיי ושהיום אפילו עלייה במעלית נחשבת אצלי אתגר…

מאת: אלה צור

אלה צור — Sat, 09 Aug 2014 17:02:00 +0000

חווית אקסטרים הכי מדהימה שהייתה לי התרחשה לפני 3 שנים .

הרגשתי שאני נמצאת בצומת דרכים של החיים ולא ידעתי באיזה שביל ללכת.

הייתי חייבת להשתחרר ולהשקיע בעצמי .

ארזתי מזוודה קטנה ונסעתי לבומביי בהודו.

שם צנחתי מהר גבוה ושאני תלויה בין שמיים וארץ הרגעתי נקייה וטהורה.

מאז אני כל שנה חוזרת לאותו מקום ועושה צניחה חופשית … מן חוויה מרפאת כזאת שגורמת לי להרגיש טוב עם עצמי .