והסרט בריונות ברשת פשוט גרם לי לשנות את התפיסה שלי והתחלתי להתנהג כמו שצריך להתנהג להפסיק לפגוע לצחוק ולהשפיל ילדים להפך לעזור לילדים להבין את מה שאני הבנתי. כיוון שכולם שווים לא משנה מי הם ומאיפה הם באו. צריך להתנהג כמו בני אדם לא להעליב ולא לפגוע כי זה יכול לעלות בחיים של בן אדם ובחיים של המשפחה, כי מאחורי מישהו יש גם משפחה שאוהבת אותו.

כמה שזה נדוש, הוא נחרט לי בזיכרון ונתן לי פרספקטיבה שונה על הכל ועל זה שלא צריך לוותר בחיים על כלום ושהכל הוא אפשרי בכל תחומי החיים ובמיוחד ברמה האישית.

המשפחה היא הכי חשובה ובמיוחד בימים קשים כמו שכל ישראל חווה עכשיו, ובייחוד תושבי הדרום – צריך לזכור שהמשפחה היא הכי חשובה ועל זה צריך לשמור יותר מכל.

אחרי יומיים ראיתי שוב את הסרט כדי להבין מה לא בסדר, הסרט לא השתנה יותר מידי, אבל הגישה שלי לגביו ויותר חשוב לגבי החיים השתנתה ובגדול! ידעתי כבר איך הוא הולך להסתיים אפילו ידעתי שאני אתבאס מחדש (וכן כמובן התבאסתי)אך בסוף התאהבתי, הבנתי בעיקר לחיים שגם אם הסוף קצת מר אני חייבת להסתכל על הדברים הטובים והכי חשוב להיכנס לפרופורציות, לא תמיד אני ממלאת אחרי ההוראות האלו שנתתי לעצמי, אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מנסה וזה שינוי ענק שעברתי בחיי בתור אחת שהייתה מוותרת לעצמה בקלות…

לי יש עיניים חומות ושיער חום, תמיד הייתי ילדה יפה אבל לא חשבתי שאני יפה כי לא נראיתי כמוהן, ואפילו שהייתי רזה וגבוהה ואפילו שהייתי מאוד חכמה, לא חשבתי שאף אחד אחר יחשוב שאני יפה.

עד שיצא הסרט היפה והחיה, הסרט שהציג נסיכה יפה ואהובה, בל כמובן, עם שיער חום ועיניים חומות!

הייתה זאת הפעם הראשונה שיכולתי להזדהות עם דמות, הפעם הראשונה שבה נפתחו מעט באידיאל היופי הסגור שהיה אז.

מאז גם בדיסני וגם בכלל, הדברים מעט השתנו ואני מקווה שביתי היפיפיה שהיא תינוקת עדיין, תגדל ותבין שיש הרבה צורות ליופי, בינתיים אני מקפידה שלא לקרוא לה נסיכה ודואגת לשמש דוגמא טובה בכל הקשור לפרופורציות בריאות לגבי מה חשוב באמת, השכל, התכונות היפות באישיות, היחודיות שלה, אבל עדיין,עד היום אני הולכת עם הקוקו שמוט על הכתף ומרגישה קצת נסיכה כמו בל (:

הסרט שבו משחק ג'ים קארי המקסים מתאר עולם שונה. עולם שבו גבולות המוסר נשחקים והטכנולוגיה, התקשורת והמדיה הופכות לחלקים נכבדים מחיי בני האדם. בסרט ישנו אדם, שמו טרומן, שחיי חיים מזויפים. משהיה קטן כל האנשים סביבו- הוריו, חבריו מבית הספר, עמיתיו לעבודה- כולם שחקנים שמגלמים דמויות בהצגה. ההצגה היא חייו. חייו הם תוכנית ריאליטי ותגובותיו לשחקנים ולמאורעות שקוראים בחייו משודרות ברחבי המדינה בלי שיהיה מודע לכך- הוא לא מבין שהיחיד בחייו שאמיתי זה הוא.

הסרט שינה לי את החיים כיוון שהוא גרם לי להסתכל על העולם בצורה שונה ולשים לב מי שחקן בחיי ומתי אני בעצמי מעמידה פנים בחיי אחרים. לעיתים כולנו מעין 'טרומנים' לא מבינים מה מזוייף ומה אמיתי ובכל זאת, מצליחים לחיות ולהיות אמיתיים- לפחות בשבילנו.

הסרט שינה את תפיסת העולם שלי, את תפיסת העצמי, את דעתי על קפיטליזם וגברים. חוץ מזה שפשוט מדובר בסרט מגניב.

ארין ברוקוביץ' היא אם חד-הורית המגדלת לבדה את שלושת ילדיה. היא מבקשת מעורך דינה, אד , הזדמנות לעבוד במשרדו. אד ממנה אותה לפקידה המארגנת תיקים משפטיים. באחד מהתיקים של חברת האנרגיה , היא מגלה שנוספו מסמכים רפואיים לתיק ומגלה שאותה חברת אנרגיה מנסה לרכוש בית בהנקלי, קליפורניה מאחר והם אחראיים להרעלת מי השתיה של תושבי המקום מה שגם להם למחלות קשות.

כל היופי בסיפור זו העובדה שארין היא אישה חזקה שלא למדה אף יום בעריכת דין, לבדה היא מצליחה לאסוף מסמכים , עדויות וכל שביב מידע שיוכל לעזור לה. הפמניסטיות,הנחישות,הביטחון, הלשון, אופן הדיבור, האופי , האכפתיות כלפי תושבי המקום, כל אלה , כנגד כל הסיכויים , הופכים את ממשרדו של אד לאחד המצליחים וכן כך הם מצליחים לנצח בתביעת הענק הגדולה ביותר שידעה חברה בסדר גודל כזו בארה"ב. צפייה בסרט הזה גרמה להבין שנחישות וביטחון עצמי יכולים להפוף את הבלתי יאומן ל-יאומן!

בקיצור, "תעביר את זה הלאה" זה לא קומדיה הוליוודית ממוצעת. ודווקא זה אולי מה שהופך אותו לסרט יותר מסקרן. ממתי אחרי צפייה בסרט אתה מתחיל לחשוב על עצמך? זה בדיוק מה קרה לי, לאחר הצפייה בסרט חשבתי על עצמי על איזה בן אדם אני, האם אני בן אדם מספיק טוב? האם אני תורמת לעולם הזה ועוזרת כשאני יכולה?