תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: אוזניות של House of Marley"

מאת: חמוטל

חמוטל — Sun, 15 Jun 2014 06:35:00 +0000

המקום- סינמה סיטי

הזמן- הקרנה בכורה "סקס והעיר הגדולה"

הנוכחים- ארבע חברות וכל שאר העולם

חברות שלי ואני תמיד אהבנו לראות יחד את הסדרה וכששמענו שיוצא הסרט מיד ידענו שנלך יחד לבכורה.

העלנו רעיון שנתלבש כמו כוכבות הסדרה, נכנס בסטייל מטורף לסרט ואחר כך נצא לחגוג עם כמה מרטינים.

בערב הבכורה, כשהגעתי לפגוש את כולן בכניסה לסינמה, כבר מרחוק הבנתי שיש כאן בעיה, הבנתי שזה הפך להיות ערב בלתי נשכח אך מהסיבות הלא נכונות:

ארבע חברות- שלוש בלבוש "יצאתי לסרט" ועוד אחת ב"או מאי גוד! תראו אותי אני מעריצה מספר אחת של שרה ג'סיקה פרקר!!"

מצאתי את עצמי מול כל העולם בחצאית טוטו וחולצת I LOVE NY, איפור מוגזם לערב שכזה ונעלי אולסטאר שבבית נראו לי כלכך מתאימות..

החברות לא ויתרו לי על ערב המרטיני וגם לא על לספר את הסיפור הזה לכל חבר שהיה לי מאז. פאדיחה!

מאת: יותם זמן

יותם זמן — Sun, 15 Jun 2014 01:58:00 +0000

כאשר איבדתי את המפתח לבית שלי איפה שהוא בדיזנגוף סנטר ולא הצלחתי למצוא אותו, נכנסתי לכזה לחץ שבחזרה הביתה בכיתי באוטובוס כל הדרך כמו תינוק, והנוסעים האחרים נאלצו להרגיע אותי שהכל בסדר.

מאת: י

Sat, 14 Jun 2014 21:14:00 +0000

מאת: הדס

הדס — Sat, 14 Jun 2014 18:35:00 +0000

בתחילת השנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה. באחד השיעורים שאלתי משהו את המרצה והוא קרא לי לקדמת הכיתה, להצביע על משהו בלוח. גם ככה יש לי פחד קהל אבל קמתי, היה נראה לי שעדיף לקום ולהצביע על החלק בהוכחה שלא הבנתי ולחזור למקום שלי באלגנטיות מאשר לסרב לקום. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שהייתי מצוננת, וכשהתקרבתי למרצה דפקתי אפצ'י היסטרי ונתתי לו מכה בראש. מיותר לציין שמאתיים הסטונדטים שהיו באולם נקרעו מצחוק, וכולם זוכרים לי את זה עד היום..

מאת: הדס

הדס — Sat, 14 Jun 2014 18:33:00 +0000

בתחילת השנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה. באחד השיעורים שאלתי משהו את המרצה והוא קרא לי לקדמת הכיתה, להצביע על משהו בלוח. גם ככה יש לי פחד קהל אבל קמתי, היה נראה לי שעדיף לקום ולהצביע על החלק בהוכחה שלא הבנתי ולחזור למקום שלי באלגנטיות מאשר לסרב. מה שלא לקחתי בחשבון הוא שהייתי מצוננת, וכשהתקרבתי למרצה דפקתי אפצ'י היסטרי ונתתי לו מכה בראש. מיותר לציין שמאתיים הסטונדטים שהיו באולם נקרעו מצחוק, וכולם זוכרים לי את זה עד היום..

מאת: הדס

הדס — Sat, 14 Jun 2014 18:09:00 +0000

הסיפור מתרחש ב2008, כאשר הייתי צעירה חסרת ניסיון בצבא. מספר חודשים לאחר שהתגייסתי התקיים כנס חשוב, וביקשו ממני להגיע ולהסביר מעט על דברים שבתחום עיסוקי. ישבנו שם בחדר ישיבות מכובד מלא באנשים בכירים, וכשהגיע תורי לדבר לא הייתי מסוגלת להוציא מילה; כל פעם שניסיתי הקול שלי עלה והיה גבוה בטירוף, אז ניסיתי להתחיל שוב ולא הצלחתי להישמע נורמלית, אז התחלתי להילחץ כי הבנתי שהדברים לא הולכים חלק והפה שלי התייבש לגמרי, הזעתי בטירוף, ובסוף מרוב שלא ידעתי לעשות פשוט יצאתי מהחדר!!! פדיחה שאני בחיים לא אשכח…

מאת: אמיר שגבי

אמיר שגבי — Sat, 14 Jun 2014 17:17:00 +0000

הרגע אשר בו הובכתי לאלתר במקום ציבורי ליתר דיוק מסעדה בתפוסה מלאה – היה כדלהלן:אחרי 4 שנות חברות עם החברה שלי החלטתי להזמין אותה לארוחה עם ההורים שלי. לאחר שסיימנו הוצאתי מהכיס את הטבעת של סבתא שלי ובקול מתרגש הצעתי לה נישואין. כל מבקרי/ות המסעדה הפסיקו לאכול והסתכלו עלינו בציפייה דרוכה, אמא שלי התחילה לבכות, ואבא שלי התרגש וגרונו נחנק מדמעות ובכל הזמן הזה החברה שלי פשוט הסתכלה עליי ושתקה. ואחרי שסיימתי את ההצעה היא אמרה שהיא ממש מצטערת אבל זה פשוט לא יעבוד בנינו. באותו הרגע היא עזבה את המסעדה. וגם אותי…

מאת: אבינועם

אבינועם — Sat, 14 Jun 2014 14:59:00 +0000

לפני שנתיים בערך יצאתי עם חבר למסיבה היה סבבה והכל אבל שנינו היינו שיכורים לגמרי, יענו אני זוכר מטושטש בקושי… קיצר בסוף המסיבה עלינו על קו לילה ולא היה היה איפה לשבת אז עמדנו באמצע האוטובוס והייתה בחורה שעמדה לידי ולא יודע למה אבל התחלתי לדבר אתה בקול רם על זה שהציצי שלה ממש קטן והיא אדומה מבושה וכל האוטובוס מסתכל עלי חחחח קיצר הגעתי לתחנה מול הבית ואז אמרתי לעצמי שאני יישב לנוח קצת על הספסל בלובי.. ו… נרדמתי (אך ניחשתם חח) עד שאחד הדיירים ראה אותי בבוקר ומשם עד שההורים באו לקחת אותי ולהתעצבן עליי שאני עושה בושות היה קצר.. קיצר זה היה הלילה הכי פדיחה שהייתה לי ;)

מאת: יותם זמן

יותם זמן — Sat, 14 Jun 2014 14:56:00 +0000

כאשר איבדתי את המפתח לבית שלי איפה שהוא ברחבי הדיזנגוף סנטר ולא הצלחתי למצוא אותו, נכנסתי לכזה לחץ שבחזרה הביתה בכיתי באוטובוס כל הדרך כמו תינוק, והנוסעים האחרים נאלצו להרגיע אותי.

מאת: ענבר

ענבר — Sat, 14 Jun 2014 14:49:00 +0000

הפאדיחה שלי הייתה משהו יוצא דופן, מבטיחה לכן… היא התרחשה בקיץ שבין כיתה ח לכיתה ט, בבריכה השכונתית, היה יום מאוד חם וחברה שלי ואני החלטנו לבלות את כל היום בבריכה, מהבוקר כשהיא נפתחת, עד הערב כשכבר ממש מעיפים אותנו משם. גם חברתי וגם אני מאוד אהבנו להיות במים, שתינו היינו בחוגי שחייה, וסך הכול שתינו היינו אתלטיות, היא שיחקה כדורגל ואני רקדתי 5 פעמים בשבוע. דבר שמאוד אהבנו לעשות היה לקפוץ למים, ולמרות שהקפיצה אסורה בבריכה, המציל היה חבר של אחיה הגדול, אז הוא העלים עין והרשה לנו לקפוץ למים, הבעיה היא שבלי ששמנו לב נגמרה המשמרת שלו והחליף אותו מציל אחר, אז בדיוק כשבאתי לקפוץ קפיצה עם סיבוב באוויר, הוא צעק לי אסור לקפוץ למים, והתבלבלתי וקפצתי באלכסון. זו לא פאדיחה כל כך גדולה, נכון? הפאדיחה הייתה מה שנחתתי עליו, או בעצם, מי שנחתתי עליו, זה היה הקראש שלי, שהגיע לבריכה עם חברים שלו בלי ששמתי לב… למזלי הוא לא נפגע והלכנו לדבר בצד, אחרי כמה זמן הוא הציע לי לצאת, והפך לאהבה הראשונה שלי, ובינתיים, למרות שאנחנו רק מסיימים את כיתה יא עכשיו, גם האחרונה שלי. :)

מאת: שי

שי — Sat, 14 Jun 2014 13:29:00 +0000

לפני כמה שנים טובות הלכתי לחתונה עם מישהי שהכרתי,באתי כבן הזוג שלה.

חתונה של גרוזינים.

כבוד וכאלה.

ברגע מסויים כולם התבקשו לעמוד ולהרים כוסית,כבוד כזה של גרוזינים..

אני קמתי להרים כוסית לחתן לכלה אז צעקתי "מזל טווווב!!! לחייים!!" ואז כל האולם פשוט שתק וסיבב אלי את המבט. מסתבר שהם הרימו כוסית אבל לא לחתן ולכלה.. אלא לזכרו של האבא שנפטר חודש קודם לכן.

דקת דומיה.

עד היום אני לא יודע איך היא חזרה הביתה ומה קורה איתה..

מאת: מיכל

מיכל — Sat, 14 Jun 2014 12:55:00 +0000

אי שם בכיתה ו', לפני מה שנראה כעידן וחצי ועם זאת גם מעבר לפינה, רציתי לשאול שאלה בשיעור ספרות. הרמתי את היד ואת האצבע בצורה הכי זקופה שיכולתי בניסיון לקרב אותה אל עין הצורה כמה שאפשר, אבל הזמן עבר, רשות הדיבור לא ניתנה והתסכול הצטבר. לבסוף אחרי שמיליון וחצי ילדים התפרצו מבלי להצביע, דבר שאז היה נתפס כשיא החוצפה, החלטתי גם אני לקרוא בשם המורה ולזרוק את שאלתי לאוויר. אלא שבמקום שמה של המורה, יצא מפי המילה "אמא". מביך. מול כל הילדים ומול כל המורה. הו, כל כך מביך.

מאת: ענבר

ענבר — Sat, 14 Jun 2014 12:14:00 +0000

מאת: מיה

מיה — Sat, 14 Jun 2014 11:34:00 +0000

רצו לחגוג לי יום הולדת בבריכה בלי שאני אדע מה עושים באמת, אז החברים שלי לקחו מהבית שלי בגד ים וכל הציוד שצריך, וכשהגענו והבנתי שזה בריכה לא יכולתי להיכנס.. הם שאלו למה ונלאצתי לספר לכולם שם שאני במחזור…

מאת: יותם זמן

יותם זמן — Sat, 14 Jun 2014 10:53:00 +0000

כאשר איבדתי את המפתח לבית שלי איפה שהוא בדיזנגוף סנטר ולא הצלחתי למצוא אותו, נכנסתי לכזה לחץ שבחזרה הביתה בכיתי באוטובוס כל הדרך כמו תינוק, והנוסעים האחרים נאלצו לנחם ולהרגיע אותי.