תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: נעליים ומשקפיים של המותג TOMS"

מאת: חנה

חנה — Sun, 27 Apr 2014 10:11:00 +0000

כבר כמה פעמים יצא לי ולבן זוגי לקחת כלב לאומנה.

הפעם האחרונה הייתה הכי משמעותית מבחינתנו.

הודיעו לנו שיש כלבת פיטבול שחייבת אומנה בדחיפות. למי שלא מכיר, פיטבול נחשב לזן מסוכן, יש לו גם מראה די מאיים, חייב להסתובב עם הכלבה רק עם רסן על הפה, אסור לשחרר אותה גם בגינות כלבים.

כל הדברים האלה הרתיעו אותי, במיוחד בתור אחת שעד לא מזמן פחדה מכלבים, והתחילה לעשות את האומנות האלה כדי להתגבר על הפחד.

אבל הכלבה המסכנה הייתה חייבת לצאת מההסגר! היא הייתה בהיריון מתקדם והיו חייבים לעשות לה הפלה, אחרת לא הייתה שורדת את הלידה, והיא הייתה חייבת למצוא מקום להבריא שהוא לא ההסגר. חוץ מזה כנראה שהשתמשו בה בתור כלבת הרבעה והיא עברה הריונות מרובים, ובלי קשר גם חתכו לה את האוזניים כדי שתיראה מאיים!

כמה דברים שהיא עברה בחייה. לא יכולנו לסרב לקחת אותה לאומנה לאחר ששמענו את כל זה! בסופו של דבר היא התגלתה ככלבה מתוקה ועדינה, כיפית ושמחה! מאז כבר הספיקו לאמץ אותה שתי בנות חמודות. ביקרנו אותה בבית החדש שלה וראינו כמה שהיא מאושרת. זהו, אנחנו את חלקנו עשינו :)

מאת: ההרצליינית

ההרצליינית — Sun, 27 Apr 2014 06:55:00 +0000

ביום שישי בצהריים טיילתי בדיזנגוף סנטר בת"א וראיתי דוכן התרמה של עמותה שעוזרת לניצולי שואה ודואגת לרווחתם. מיד ניגשתי לדוכן, שלפתי את הארנק שלי מהתיק שלי, נתתי לאיש החביב שישב שם 10 ש"ח וקיבלתי ממנו נר זיכרון מיוחד של העמותה, לזכר 6 המיליונים שנספו בשואה. את הנר הזה אני הולכת להדליק היום בערב, כשייפתחו אירועי הזיכרון ליום השואה והגבורה. התרומה הצנועה הזאת, העניקה לי תחושה עילאית, הרבה יותר מהשופינג שעשיתי שם באותו היום.

מאת: שרון

שרון — Sun, 27 Apr 2014 06:43:00 +0000

המעשה הטוב שלי: המעשה הטוב שלי הוא השגרה, לקום תמיד למבוגרים באוטובוס, להגיד תודה רבה לנהג ונסיעה טובה, לתרום לכל מי שמבקש כי עשרה שקלים לא באמת משנים לי הרבה ולהם כן, ולהקפיד על התנדבות השבועית שלי, אני לא מתנדבת קבועה באף עמותה אבל משתדלת יום בשבוע לקפוץ לבית אבות שכונתי ולהציע עזרה במה שניתן, או בבית הנוער שיש לי מתחת לבית. כל אחד יכול למצוא בקלות עמותה שקשורה למטרה שקרובה לליבו ולקדם מטרה אחת שבליבו בטווח הארוך אני נהיית מאושרת יותר כשאני עושה מעשה טוב. אבל אני מאמינה באמת ובתמים שמעשה טוב לא צריך להיות חד פעמי אלא עניין של דרך חיים, היום עזרת לזקן שאינך מכיר ברחוב ומחר זה יהיה אתה ובטח תשמח לדעת שיהיה מישהו שיזכור ויוקיר אותך.

מאת: ענבל

ענבל — Sun, 27 Apr 2014 04:46:00 +0000

יש לנו בשכונה אישה אלמנה בגיל ה70+ , אין לה ילדים והיא גרה בבית ענק. כל פעם כואב לי מחדש. אתמול כאבה לה האוזן, אז בהוראת אמא שלי חיממתי לה שמן זית עם איזה צמח ועם צמר גפן הנחתי לה באוזן. זהו. אני חושבת שזה הרגיע אותה.

יום טוב

מאת: Jean

Jean — Sun, 27 Apr 2014 04:22:00 +0000

תמיד הייתי אחת שנותנת ועוזרת מתי שרק אפשר. מאז שאני זוכרת את עצמי, עושה לי יותר טוב לעשות משהו בשביל מישהו מאשר לעצמי.

אבל לצערי כבר הרבה הרבה זמן שלא עשיתי משהו בשביל מישהו אחר. מאז שגילו לי את המחלה, כמו כולן עברתי אין ספור טיפולים והליכים שהוציאו לי את המיץ. הרגשתי סחוטה, הרגשתי מגעילה, הרגשתי שאני מאכזבת את עצמי ואת הסביבה. התכנסתי בתוך עצמי ולקח לי המון זמן עד שראיתי את האור בקצה המנהרה.

אני כל כך אוהבת את המדור הזה של Fashion Forward ובזכות השאלה של השבוע באמת הצלחתי לשוב לעצמי.

החלטתי שזהו זה, חדל רחמים עצמיים, חדל התבחבשות פנימית, הגיע הזמן לצאת החוצה ולעשות מה שאני אוהבת- לתת.

אז בחרתי לי מטרה- ילדה שהכרתי במחלקה שיש לה יום הולדת בשבוע הבא. היעד- לארגן לה יום הולדת במחלקה בשבוע הבא.

כל סוף השבוע (בעצם ממש מהרגע שקראתי את "מתנה בשישי") תכננתי וארגנתי- בחרתי מתכון לעוגה מהממת שאאפה לה ערב לפני, הכנתי את משחק החבילה עם משימות מצחיקות שהילדים יצטרכו לבצע ברחבי המחלקה, הכנתי רשימה של כל מני משחקים מהילדות שלי שאשחק עם הילדים (כמה שיהיה להם כח) וגולת הכותרת- הכנתי פינייטה! זה היה כיף גדול להכין. לקחתי עיתונים ישנים ובמשך שעות הדבקתי וייבשתי, הדבקתי וייבשתי. עוד לא סיימתי, אבל מחר כבר תהיה פינייטה בצורת פיה מלאה בממתקים, הפתעות ואבקת פיות שיפלו על כולם כשילדת יום ההולדת תכה בה.

הקדשתי את סוף השבוע שלי לשמח ילדה שכמוני ורבות אחרות לא ראתה צבע כבר הרבה מאוד זמן.

תודה רבה לכן שם במדור, החזרתן אותי לעניינים ??:

מאת: אני

אני — Sun, 27 Apr 2014 03:48:00 +0000

juryuj

מאת: מירה

מירה — Sun, 27 Apr 2014 03:12:00 +0000

בחורף האחרון כשלא היה סיכוי שירד גשם , פתאום התחיל לרדת מבול , הרבה אנשים נרטבו , בדיוק כשירדתי מהאוטובוס עיני צדה אישה מבוגרת עם שקיות די כבדות ובלי מטריה , בלי לחשוב פעמיים שלפתי את המטריה שלי ושמתי מעליה , אמרתי לה ברוך שאני רוצה לעזור לה עם הדברים , האישה לא הבינה מהיכן צצתי , הרגשתי כל כך טוב על הנשמה שיכולתי ולו במעט לעזור לה

אנשים יקרים תשדלו לעשות מעשה טוב מידי פעם ,זאת הרגשה נפלאה

מאת: ליהי אוחנה

ליהי אוחנה — Sat, 26 Apr 2014 22:49:00 +0000

אני אמנם חושבת שמעשים טובים צריכים להיעשות בשקט, בלי לספר עליהם יותר מידי אבל מה לא עושים בשביל נעליים ומשקפי שמש??!

אז זה המעשה הטוב שלי, אני בת 17 ולהורים שלי יש חנות פלאפל ואני עובדת איתם ועוזרת להם.. ולפני כמה חודשים הגיע לחנות אדם מבוגר שנראה מאוד לא טוב, נראה כמו מישהו עני חסר בית ורעב… הוא הזמין לעצמו אוכל ושתייה וכשבא לשלם אמרנו לו שהוא לא צריך לשלם והוא מוזמן לבוא כמה שהוא רוצה ולאכול בחינם תמיד.. ומאז הוא מגיע בערך פעם ביום ומזמין לעצמו מה שהוא רוצה בחינם והסיפוק שלנו הוא אדיר!! :)

מאת: שירה

שירה — Sat, 26 Apr 2014 22:38:00 +0000

ממש לאחרונה בפסח חגגנו את ליל הסדר עם הרבה אורחים וכמובן השולחן היה ערוך עם הכלים הכי יפים שיש…הרבה כלים…

הסדר נגמר והעייפות של כל היום וכמויות היין שנשפכו בסדר גרמו לכולם לפרוש לישון וערימת הכלים נשארה בכיור-כלים שצריך להשתמש בהם גם מחר

אז למרות העייפות עמדתי ושטפתי ושטפתי עד שהכיור נותר ריק ,הכלים רחוצים הגב כואב אבל ההרגשה ככ טובה שמחר בבוקר שאמא שלי תקום היא לא תצטרך לעבוד ככ קשה לשטוף את הכלים…גם ככההיא עושה המון 3>

מאת: מור

מור — Sat, 26 Apr 2014 21:44:00 +0000

סמוך לבית ספרי יש את בית החולים הסעודי והתחנה האחרונה של אותם קשישים מופלאים וקסומים שכל אחד מהם מכיל את סיפור חייו המורכב..כל יום שלישי אני מרבה לבקר בבית החולים הזה, בעיקר כדי להיות להם אוזן קשבת ובייחוד לאותם נשמות שחוו הרבה בחייהם ומשפחתם נטשה מלבקר..אז לא רק שאני זוכה להכיר כל שבוע קשיש חדש ולאמץ לחכי עוד סבים וסבתות בנוסף לביולוגים אלא גם מקבלת הצעות שידוך נכדים, סיפורי חיים מרתקים, פטור מ"מחויבות אישית" מטעם משרד החינוך, והכי הכי.. סיפוק אדיר! אז אל תשכחו שעדיין יש חיים גם בעת זיקנה! תלכו לבקר כל שבוע לפחות את סבתא וסבא ותקדישו להם כמה דקות, אתם לא יודעים כמה אושר זה עושה להם!

מאת: רחלי

רחלי — Sat, 26 Apr 2014 21:24:00 +0000

זה קרה לפני כמה שנים, בלילה של חורף, יצאתי מחברים טובים שלי שגרים בראשון לציון ונסעתי הביתה לכיוון תל אביב. בדרך הייתי רעבה ועצרתי לקנות מאפה באחת המאפיות באזור. בעודי רצה בגשם מהאוטו למאפייה הבחנתי בארנק שהיה זרוק בצד הכביש. התקרבתי והתכופפתי להסתכל מקרוב, הרמתי אותו, ולהפתעתי קלטתי שמדובר בארנק חום של גבר מלא בשטרות כסף. הרוב היו שטרות כסף בשקלים, אבל היו שם גם דולרים, ואפילו כמה צ'קים. לרגע אחד התחשק לי ליהנות מהאוצר לעצמי אבל מיד התחרטתי כי היה ברור לי מה הדבר שנכון לעשות. התקשרתי למשטרה ומסרתי את הארנק בתחנת המשטרה הקרובה ונסעתי חזרה הביתה לתל אביב . למחרת התקשר אלי איש מבוגר ואמר שהוא בעל הארנק האבוד, וביקש להודות לי על המעשה הטוב שעשיתי ושהצלתי את חייו בכך שהשבתי לו את האבידה כיוון ש"כל החיים שלו היו בארנק הזה.." והוא הודה לי ואמר לי שלא כל אחד היה נוהג כך. ואני שמחתי בליבי לשמוע את הדברים. ואני יודעת שהייתי חוזרת על כך בדיוק באותו אופן אם זה היה קורה שוב היום

מאת: נתנאלה

נתנאלה — Sat, 26 Apr 2014 20:15:00 +0000

לפני כמה ימים נסעתי ברכבת ומולי ראיתי אישה עם פנים דואגות.

היא הייתה נראית חסרת מנוחה והבנתי שמשהו מעיק עליה. בכוונה התיישבתי לידה כדי לדובב אותה או כדי שיהיה לה נעים יותר לפתוח איתי בשיחה. אחרי כמה שניות היא שאלה אותי אם היא תוכל להשתמש בשיחה מהנייד שלי. הבטתי באיפון וראיתי שנשארו לי 2% סוללה. הייתה לי עוד נסיעה ארוכה הביתה ועוד כמה שעות מחוץ לבית, בכל זאת נתתי לה. היא התקשרה לאחותה והבנתי שביקשה ממנה לאסוף את הבת שלה מהגן כי לא תספיק להגיע בזמן.

אז אני נשארתי אמנם בלי סוללה ומנותקת לכמה שעות אך שמחתי שילדה קטנה נמצאת בבית אוהב ולא מחכה מחוץ לגן נעול:)

מאת: שני

שני — Sat, 26 Apr 2014 20:09:00 +0000

מידי חודש אני מכינה מגשי אוכל במנות קרב ומחלקים אותם ע"י עמותה למשפחות שיושבות בבית החולים ואין להם ארוחה חמה ומנחמת וכל פעם מחדש שאני מכינה את האוכל, זה גורם לי לתחושה של נתינה עצומה ללא תרומה ומכל הלב שיעשה להם טיפה חם בנשמה.

מאת: אורח

אורח — Sat, 26 Apr 2014 19:49:00 +0000

חוויה מרגשת שלי ממש טרייה הלכתי כהרגלי בשכונה למחזר עיתונים ובקבוקים בעודי חוזרת על עקבותיי אני רואה חבורת נערים חולפת ומולם כמה חתולים אחד הנערים בא בריצה ובועט בחתולה אני ראיתי את זה הייתי בהלם התחלתי לצעוק עליהם וראיתי את החתולה מקופלת צרחתי עליו שהוא לא אנושי ובקשתי שיעזבו את המקום וגם הסתכלתי לוודא שאכן הם עוזבים .חזרתי הביתה לקחתי את הנייד וכוס חלב כדי לראות עם החתולה בסדר למזלי היא זזה ממקום שבו היא הייתה כי היא חכמה להבין שהנער הוא מסוכן אז היא העמידה פנים שהיא לא זזה נתתי להם חלב וראיתי שהיא בסדר ,אז הכול טוב. אז אני שמחה שהגנתי על בעל חיים חסר ישע שלא עשה מהומה והתעללו בו ,כואב הלב רוע של בן אדם.

מאת: קרן מ.

קרן מ. — Sat, 26 Apr 2014 19:47:00 +0000