תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: חצאית של Schiller"

מאת: ענבל

ענבל — Mon, 17 Feb 2014 06:47:00 +0000

אחרי מגורים של כמעט שנתיים וחצי בלונדון והגעגועים לסתיו הבריטי וצבעיו המדהימים ולנוף הורבני המשגע של נוטינג היל אני מוצאת את עצמי צופה שוב ושוב ב"נוטינג היל" בכיכובם של יו גראנת וג'וליה רוברטס, רוברטס מלכת הסרט הרומנטיקה משחקת פה הפעם את הקשה להשגה ודווקא זו שמתחרטת ומנסה לזכות שוב בליבו של וויל וגראנת שדווקא הוא משחק את הרגיש, בקיצור יוצרות שהתהפכו בניגוד להרבה סרטים רומנטיים אחרים יחד עם הומור בריטי ומשחק טוב של כל השחקנים ושוטים נפלאים של לונדון בסתיו אני הופכת לדביקה בעצמי. :)

בכתיבת תגובה הנני מאשר\ת שקראתי את התקנון והסכמתי לדבריו.

מאת: אופירה

אופירה — Sun, 16 Feb 2014 10:54:00 +0000

לא יעזור ,סינדרלה זה הכי רומנטי. בעיני אהובי הוא הנסיך ואני סינדרלה ..

מאת: חנה

חנה — Sun, 16 Feb 2014 08:14:00 +0000

סרט מעולה

מאת: יעלי

יעלי — Sat, 15 Feb 2014 22:54:00 +0000

טיפש מטורף מאוהב הוא ללא ספק הסרט האהוב עליי- תמיד עושה לי הרגשה טובה! גם בקולנוע בפעם הראשונה וגם כל פעם שהוא מופיע במקרה בטלוויזיה. הוא חמוד, מצחיק ודביק בדיוק במידה הנכונה! אפשר להגיד שהוא שילוב מוצלח של שחקנים טובים(איך אפשר לשכוח את ראיין גוסלינג כמובן?!) וסיפור חמוד. מה שהכי כיף- זה סרט שמוסכם כמעט על כולם, כך שאני יכולה לראות אותו גם עם החברות וגם עם המשפחה (ואפילו עם הבנים שביניהם :))

מאת: שחר

שחר — Sat, 15 Feb 2014 20:00:00 +0000

הסרט הדביק שהכי אהבתי הוא גאווה ודעה קדומה. כי הסרט מתרחש בתקופה הרומנטית ביותר ויש בו שמלות ונשפים. הסיפור בסרט הוא קיטשי ומתוק וניגמר בשתי זוגות מקסימים ביותר שעברו דרך לא קלה עד שהם הבינו שמה שיש ביניהם זה אהבה. סרט מקסים, ומרגש. ורלוונטי גם אחרי כל כך הרבה שנים!! ממליצה מאוד :-)

מאת: שירה

שירה — Sat, 15 Feb 2014 19:39:00 +0000

אני ידועה כאחת שלא חובבת סרטים במיוחד,מאבדת את הסבלנות לצפות די מהר, אך יש סרט שכל פעם מצליח לרגש מחדש,ולגרום לי לשבת עם חיוך מטופש מול הטלוויזיה, והוא "אבא מתארס" גרסת 1998, עיבוד מחודש ל"אורה הכפולה" , כנגד כל הסיכויים שתי אחיות ( לינדזי לוהן ) נפגשות במחנה קיץ,מגלות אחת את השנייה, ורוקמות מזימה שמונעת מהאהבה ורצון להיות משפחה, להחזיר את האהבה בין שני הוריהם.סרט מצחיק מרגש, נהנית לצפות כל פעם מחדש, להתבאס ש"התאומות" הן בעצם שחקנית אחת-לינדזי לוהן ( וגם להתבאס על מה שנהיה ממנה ברבות השנים ) .. וכמובן להתרגש ולהבין את משמעותה של אהבת אמת

מאת: פרח

פרח — Sat, 15 Feb 2014 16:25:00 +0000

גוני ובייבי…סיפור אהבה קצת דביק אבל הכי רומנטי כמובן מהסרט ריקוד מושחת

אני מכירה את הסרט מתחילת שנות התשעים, וצפיתי בו לפחות עשרות פעמים

כשהיינו ילדות אני וחברה שלי היינו מדקלמות את כל המילים ומשחזרות את הריקודים

והוא לנצח ישאר כסרט שכיף לראות כל פעם מחדש

כשקצת עצוב בלב ושלא תמיד הכל מסתדר

אני איתם ממלמלת את המילים ומדמיינת שאני גם יודעת לרקוד :)

מאת: עדי

עדי — Sat, 15 Feb 2014 10:30:00 +0000

תמיד אופיינתי בציניות לגבי כמעט כל נושא שקיים, אבל עם השנים הבנתי שאני פשוט "סאקרית" של אהבה. אני אוהבת לשמוע על סיפורי אהבה עם הפי אנד ומתרגשת באמת בקומדיות רומנטיות. הרגע הזה שבו הגיבור והגיבורה של הסרט מתאהבים, הנשיקה הראשונה, שברון הלב הבלתי נמנע והסוף הטוב, סוחפים אותי כל פעם מחדש, גורמים לי להזיל דמעה או לצביטה ממשית בלב וכשהאהבה מתממשת, ההתרגשות שלי בשיאה. אחד הסרטים החביבים עליי הוא "הכי קרוב לאהבה". קודם כל- אשטון קוצ'ר. חתיך הורס ומתוק במיוחד. ואחר כך, הנשיקה בערב הסילבסטר. מהצד השני של החדר, אוליבר (אשטון) מזהה את המצוקה של אמילי (אמנדה פיט), רץ אליה וסוחף אותה באחת הנשיקות היפות שנראו על המסך. סצנה שראיתי שוב ושוב אינספור פעמים. דביק אולי, אבל מרגש ואופטימי.

מאת: שני

שני — Sat, 15 Feb 2014 08:46:00 +0000

TIME OF MY LIFE שיר הנושא שגורם לי לרקוד, לא משנה איפה אני שומעת אותו. אפילו בקורס מ"כיות בשק"ם של בה"ד 12, רקדתי בתשוקה עם השק"מיסט, הרגשתי בחופשה באתר נופש אקזוטי…

עד שהסמלת שלי נכנסה, "שני, את נענשת על זה!".

היה שווה כל דקה (מ4 השעות) ביציאה….

מאת: ליהי

ליהי — Sat, 15 Feb 2014 05:57:00 +0000

הסרט הדביק שלי שמתאר את נצחון החנון הנחבא אל הכלים על המוצלח והבוגדני. הוליווד פוגשת את לונדון בגשם והקסם של מוכר הספרים המגושם מתבהר. אוהבת את יו גרנט, מתה על גוליה רוברטס. יחד הם גורמים לי לבכות ולפנטז על לונדון, לוב אנגלס ועל אביר / גיבור לא קלאסי כמו מוכר ספרים בחנות כושלת או גמלוני עם שנורקל וסנפירים

מאת: ליעד

ליעד — Sat, 15 Feb 2014 03:27:00 +0000

כשהארי פגש את סאלי

אמיתי נוגע כמעט לכולנו על הגבול הדק בין אהבת אמת וידידות.

לצערי כבר לא קיימים סרטים כאלו.

התלבטתי עם נדודי שינה בסיאטל האדיר כשלעצמו אבל האמת הפשוטה נוגעת יותר לליבי עם סצינות לא נשכחות.

מאת: נועה

נועה — Fri, 14 Feb 2014 23:08:00 +0000

הסרט מלווה את סיפור אהבתם של זוג צעירים בשנת 1940 לערך, כאשר הגבר נלקח למלחמת העולם השנייה, והם נפרדים זה מזו בעל כורחם, אחרי 7 שנים היא מאורסת לגבר אחר אך הם נפגשים במפתיע והחל משם הם לא יכולים להתנתק האחד מהשני, הסרט מלווה את הצופים לאורך כל תקופת הרומן והקטע הכי מרגש הוא שגם כשהם קשישים הם החברים הכי טובים והכי אוהבים שיש..השחקנים מדהימים ויש הרבה קטעים שהדמעות לא מפסיקות לרדת..

מאת: חני לוין

חני לוין — Fri, 14 Feb 2014 17:35:00 +0000

הסרט הדביק שאני מאד אוהבת ולא אשכח אותו לעולם זה מארגנת החתונות עם ג'ניפר לופז ומתיו קונהוויי ההורס

אחלה סרט שאפשר לראות מלא פעמים וכל פעם להתרגש מחדש – happy love day for all off us נשיקות חני

מאת: שרון

שרון — Fri, 14 Feb 2014 15:40:00 +0000

הוא איך להיפטר מבחור בעשרה ימים

יש משהו בזיווג הזה של מתיו מקונוהיי ההורס וקייט הדסון המהממת,

למרות שלטעמי לא הצליחו לאחר מכן לשחזר שוב את ההצלחה בסרט יחד.

אולי זה הרעיון המשעשע, אולי התפאורה הבלתי נמאסת של ניו יורק, אולי עולם הפרסום, הזוהר והאופנה.

מה שזה לא יהיה, הסרט הזה הוא קליל, מצחיק ותמיד אני שמחה לשוב לראותו.

הגבול מבחינת בעלי היה כשראה כשהקלטתי אותו על הממיר….

מחקתי. גם ככה כל הזמן הוא בשידורים חוזרים :)

מאת: שירן

שירן — Fri, 14 Feb 2014 15:12:00 +0000

סיפור סינדרלה המודרני כמובן- "אישה יפה", ג'וליה רוברטס מעולם לא הייתה מרגשת יותר,

ריצ'רד גיר מעולם לא היה שרמנטי יותר.

ובל נשכח את סצנת החנות-big mistake, big, huuuuge