תגובות לפוסט: "מתנה בשישי: אוזניות מעוצבות"

מאת: גלית

גלית — Wed, 15 Jan 2014 17:56:00 +0000

לפני כמה שנים עבדתי במשרד פרסום מסויים. יום אחד, כשהיה אמור לצאת למחרת קמפיין שעבדתי עליו, אני והקופירייטר שלי קיבלנו מהתקציבאית מייל עם כתבה על קמפיין אחר שבדיוק יצא, שיש לו את אותו סלוגן כמו לקמפיין שלנו. זה אומר שצריך לבטל את הקמפיין שלנו, ושעבודה של חודשים ירדה לטמיון. הייתי מבואסת רצח, עד שגיליתי שהתקציבאית עבדה עלינו וזייפה את הכתבה. החלטתי ללמד אותה לקח. יחד עם אחותו של הבעלים של המשרד רקמנו מזימה. אותה תקציבאית היתה אמורה לעזוב אחרי 5 שנים, ולקבל פיצויי פיטורין. אחותו של הבעלים קראה לה, ואמרה לה שהבעלים החליט בסוף לא לתת לה פיצויים. כמובן שלא היה לו מושג על כך. התקציבאית קמה, נכנסה לחדר של הבעלים ההמום, והתחילה לקלל אותו בצרחות איומות, ולהגיד לו מה היא חושבת עליו ומה חושבים עליו אחרים. אחותו רצה לשם והוציאה אותה, אבל זה היה כבר מאוחר מידי. אני לא בטוחה שהיא שמחה שהיא שמעה שזו היתה מתיחה. הבעלים בטוח לא שמח…

מאת: שרון

שרון — Sun, 12 Jan 2014 07:15:00 +0000

ביני לבין אחותי הגדולה יש הפרש של 5 שנים מהיום שנולדתי היא לא הפסיקה להציק ולהבהיל אותי בבית ( היום אנחנו חברות הכי טובות אבל לקח זמן:)

יום אחד בערך בגיל 4 החלטתי שנמאס לי ואני חייבת להחזיר לה פעם אחת,הבעיה שהיא תמיד הלכה לישון אחרי וחלקנו חדר אז לא היה לי מתי לפעול,במשך כמה שבועות או לפחות ככה אני זוכרת את זה ניסיתי להישאר ערה אחריה,והנה יום אחד סוף סוף הצלחתי , לקחתי את התיק הענק שלה של בית הספר מדובר פה בשנות ה90 לפני עידן הטרולי, הוצאתי לה את כל ספרי הלימוד מהתיק ומילאתי אותו בבובות ברבי בובות פרווה ומכל צעצוע הבא ליד, אחותי המסכנה הגיעה לכיתה פתחה את התיק וחשכו עיניה, היא ננזפה ע"י המחנכת והתביישה לספר שהתיק שלה מלא בובות אז פשוט אמרה ששכחה לעשות מערכת עד היום הסיפור הזה הוא אנקדוטה משפחתית ומצחיקה,ואחותי זוכרת את תחושת הבושה ואיך שהיא פתחה רק בשירותים את התיק .

שבועות אח"כ היא עוד המשיכה לבדוק על הבוקר את התיק לפני שיצאה מהבית, לגבי ההצקות הן לא ממש פסקו לקח זמן כמו שאמרתי..

מאת: שרון

שרון — Sun, 12 Jan 2014 07:12:00 +0000

מאת: שרון

שרון — Sun, 12 Jan 2014 07:10:00 +0000

מאת: נטע

נטע — Sun, 12 Jan 2014 07:02:00 +0000

כשהייתי ילדה ההורים שלי היו נוסעים כל קיץ לחופשה ארוכה בחו"ל ואני הייתי נשלחת לדודים שלי בירושלים, שהבן שלהם היה בגילי. ההורים שלו היו מעשנים בלי הפסקה ואנחנו היינו מקטרים להם על זה כל הזמן. יום אחד אני ובן דוד שלי החלטנו לגמול אותם מהסיגריות. בזמן שהיינו בבית לבד פשטנו על כל מאגרי הסיגריות שלהם, פקטים שלמים שנאספו מנסיעות לחו"ל והונחו בארון עד לשימוש. פתחנו את כל הפקטים והתחלנו לפזר אותם בבית: קופסאות שלמות של סיגריות נגזרו ונהפכו לריפוד תחתית הכלוב של האוגר. קופסאות נוספות מולאו במים והוכנסו לפריזר. מכל מה שנשאר שתלנו סיגריות סיגריות באדניות, מה שנראה כמו שדה של סיגריות. היינו מאוד מרוצים מהתושיה שלנו והלכנו גאים לקייטנת הטניס שלנו בבית הספר לא רחוק משם. דודה שלי, שחזרה בנתיים מהעבודה, התקלחה והלכה לנוח עם כוס קפה וסיגריה, גילתה כי אין לה יותר סיגריות בבית וכי הכל הושמד. באמצע חוג טניס אנחנו שומעים חריקת בלמים היסטרית ואת דודה שלי, אישה אלגנטית ומרשימה מאוד בדרך כלל, יוצאת מהמכונית עם חלוק ונעלי בית והיא כולה בהיסטריה וצרחות עלינו- מה עשיתם? אני אראה לכם מה זה והתחילה לרוץ אחרינו במגרשי הטניס ואנחנו לא יודעים אם לצחוק או לבכות ולאן לברוח

מאת: רון וידר

רון וידר — Sun, 12 Jan 2014 06:57:00 +0000

גרתי בחו"ל תקופה דיי ארוכה וכשהחברה הכי טובה שלי הודיעה לי על תאריך החתונה שלה, החלטתי למתוח אותה קצת… הייתי אמור לנחות יום לפני החתונה וביום של הטיסה, התקשרתי והודעתי שיש תקלות בשדה התעופה ושכל הטיסות מתעכבות ולצערי אני אפספס את החתונה. שלחתי סרטון שלי משדה התעופה מאחל מזל טוב לזוג המאושר ומתנצל על כך שלא אהיה שם ואפילו הזלתי דמעה- ממש שחקן אופי. כמובן שלא דובים ולא יער, ושניה לאחר צילום הסרטון כבר הייתי במטוס בדרך לישראל להפתיע את חברתי ביום המאושר. כנראה שלא לקחתי בחשבון את ההתרגשות שהכלה גם ככה שרויה בה ביום המיוחד הזה, שכן ברגע שנכנסתי לאולם עם חיוך מאוזן לאוזן הכלה החווירה, התחילה להסתחרר וכמעט התעלפה. היו צריכים להושיב אותה, להתיז לה מים על הפנים ולהרגיע אותה במשך חצי שעה לפחות. הרגשתי כל כך רע עם מה שקרה ועם כל המבטים שננעצו בי שכמעט התעלפתי גם כן, אבל היי- לפחות ארגנתי לה חתונה שאף אחד מהאורחים לבטח לעולם לא ישכח!

מאת: מרב משה

מרב משה — Sun, 12 Jan 2014 05:14:00 +0000

יום אחד שוטטתי ברחובות תל אביב עם גלידה ביד ונתקלתי במכונית של חבר שלי. רוח שטות קפצה עליי,ולקחתי את המפית של הגלידה וכתבתי עליה בידי השמאלית (כדי שלא יזהה את כתב ידי) : " ישבתי בגלידרייה ממול וראיתי אותך. מאוד מצאת חן בעיניי, בבקשה תתקשר ",ונתתי מספר פלאפון של חברה שלי. הבאסה היתה שבמקום לצחוק על המתיחה שנינו יחד ,הוא התקשר לחברה שלי ומשם הדרך לפרידה הייתה קצרה ביותר.

מאת: אנאל

אנאל — Sun, 12 Jan 2014 04:34:00 +0000

התקשרתי לחברה שלי ממשרד שעבדתי בו ככה שהמספר שמופיע על הצג נראה אמין מספיק כדי לעבוד עליה שמדברת עובדת במשרד החינוך.

היינו שנה אחרי סיום תיכון והצגתי את עצמי כעובדת במשרד החינוך והתקשרתי להודיע לה שיש לה חשד להעתקה ולכן הבגרות שלה בסכנה,

היא התקשרה אליי כי חשדה שזו אני ולא עניתי לה ואמרתי לה שאני לא יכולה לדבר..היא התקשרה למשרד ורצתה לדעת פרטים ואמרתי לה שפשוט יש חשד להעתקה ויכול להיות שהיא לא תקבל תעודת בגרות..

מפה לשם חברה שלנו התקשרה והציגה את עצמה כאמא שלה ורצתה לדעת מה קרה,לאחר מכן עוד חברה התקשרה וטענה שהיא האחראית שלה בעבודה והיא רוצה לדעת על סמך מה הבגרות שלה עומדת להפסל..

בסופו של דבר היא התקשרה לתיכון בו למדנו ונוצרה מעט מהומה,אבל גם הרבה צחוק"

מאת: מרב משה

מרב משה — Sun, 12 Jan 2014 03:01:00 +0000

מאת: עליזה

עליזה — Sat, 11 Jan 2014 21:30:00 +0000

ביום חורפי וסגרירי החלטתי למתוח את חברתי בכך שטופס הגרלת הלוטו שברשותינו זכה בפרס הראשון בהמשך לעובדה שאני והיא ממלאות במשותף בשגרה וזאת בכל שבוע והיא מצידה ללא כל התראה מוקדמת התחילה במסע קניות חסר תקדים ומטורף החל מחידוש כל קולקצית ביגוד החורף שלה וחידוש קולקצית כל הנעלת החורף שלה וחידוש קולקצית כל ההלבשה התחתונה שלה …בשורה התחתונה יום למחרת עדכנתי את חברתי לגבי המתיחה שלא היו דברים מעולם והיא מצידה לא הפסיקה לבכות לי בטלפון על העובדה שגרמתי לה שחשבון העו"ש שלה יהיה במינוס חסר תקדים….

מאת: ענת

ענת — Sat, 11 Jan 2014 19:52:00 +0000

במסיבת פיג'מות שנערכה לכבוד יום הולדתי כשהייתי קטנה, אני ועוד מספר חברות שנשארנו ערות אחרי כל השאר החלטנו שיהיה מצחיק למרוח קצת משחת שיניים על הבנות הישנות.

לא תיארנו לעצמנו את הכאוס שמשחת שיניים על לחייהן של בנות בשקי שינה יכולה לעשות…

השעשוע שלנו הסתיים בבוקר בתור של בנות אומללות עם שיער דבוק וקרוש שאמא שלי נאלצה לעזור להן לשטוף באמבטיה.

מאת: מור

מור — Sat, 11 Jan 2014 19:03:00 +0000

לאחרונה אני מקבלת שיחות מוקלטות מכל מיני גורמים שמזמינים אותי לתרום כסף לקברצי צדיקים/לרכישת ספר תורה/לפרנסה וזיווג, אולי כשריד לתקופה היפה שבה גרתי בירושלים. כל כך משעשע בעיני להקשיב לשיחות האלה – המוזיקה הלכאורה-מרגשת (נשמעת יותר כמו מעלית מהנייטיז), הפאתוס שבו הדברים נאמרים, המילים שהם בוחרים כדי להביע את המסר – ואפילו ההבטחות היפות (והריקניות). משעשע אפילו יותר מלהאזין לשיחות, הוא לסגל את הרטוריקה ולנסות אותה על בני משפחה וחברים בטלפון… יום אחד התקשרתי לאחי הקטן, והתחלתי את השיחה ב"שלום!! הילולת רבי בר גיורא הצדיק דרבנן תתקיים בעוד תריסר יום וזו השאלה, האם תירשם בספר החיים ותתרום.." – וזכיתי לניתוק. בפעם השנייה שהתקשרתי – זכיתי בנוסף לניתוק, גם לשטף של קללות שכוונו כלפי אמנו המשותפת (לא לאה, רחל או רבקה). לא יכולתי שלא לצחוק, ואחי לא יכל שלא להתעצבן…

מאת: מירה

מירה — Sat, 11 Jan 2014 18:58:00 +0000

המתיחה הזו אני לא אשכח כנראה בחיים. זה היה לפני כמה שנים, ב- 1 באפריל, החלטנו אני ואחיותי לעבוד על אבא שלנו, אחד שממלא טוטו לוטו וכל השאר בלי הפסקה, שהוא זכה בפרס הראשון! זה לא היה סתם להודיע לו בטלפון – אלא ממש שלחנו לו דואר פיקטיבי ממפעל הפיס שיש בידו את הכרטיס הזוכה בפרס הראשון וכול' – התכנון היה שהוא יתקשר למספר הטלפון של בעלי ושם נעבוד עליו ובאיזשהו שלב נספר לו שזו מתיחה. העניין הסתבך שבדיעבד המכתב הגיע אליו יומיים אחר כך – ב 3 באפריל ושהוא מצידו החליט להתקשר ישר למספר האמיתי של מפעל הפיס, הוא לא סיפר לנו שהוא "זכה" כדי לשמור על גורם ההפתעה ואנחנו מבחינתנו שכחנו את הסיפור.. עד שהעניין "התפוצץ" כשהוא דיבר איתנו על לתבוע אותם על כך ששלחו לו מכתב שהוא הכרטיס הזוכה ובטלפון אמרו לו דברים שונים.

זה היה קצת מצחיק אחרי שסיפרנו לו וקצת יצא משליטה, אבל נעצר בזמן :)

מאת: נגה

נגה — Sat, 11 Jan 2014 18:44:00 +0000

ב-1 באפריל , חברה שלי תכננה מתיחה די רצינית עליי. היא ממש השקיעה, וזה היה אסון, אבל אני לא אספר מה קרה אז, אני אספר על הנקמה.

אני ועוד כמה חברות, החלטנו להחזיר, וגם הייתה לנו תכנית: נשב בגינה בבית שלי כמו תמיד, כל החברות, אני אתנדנד על הנדנדה שעל הדשא במהירות, ובאיזשהו שלב אעוף ואביים התעלפות/שבירת רגל. וכך היה.

התנדנדתי, באמת חזק ובמהירות, ואז גם עפתי. משם אני כבר לא ממש זוכרת. אחר כך סיפרו לי שהיא ממש נלחצה, והזמינה מיד גם אמבולנס (אז הצלחתי, יש!!). בנוסף בבית החולים התגלה שהמתיחה הצליחה לא רק במישור אחד– אלא בשניים! גם התעלפתי וגם פרקתי יד!

אז אפשר להגיד שדי התעליתי עליה, למרות שחזרתי הביתה עם נכות זמנית קלילה, ועם מוסר השכל: "לא נורא חבר, ישנן מתיחות גרועות יותר"

מאת: נגה

נגה — Sat, 11 Jan 2014 18:42:00 +0000